פתח דבר וטענות הצדדים

1. מונחת לפני תביעה ע"ס 10,429 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונת דרכים מיום 7.12.2017 ברמת החייל בתל אביב (להלן: "התאונה"). אין מחלוקת בין הצדדים באשר להתרחשות התאונה, אך הצדדים חלוקים בשאלת האחריות שיש להטיל על מי מהנהגים המעורבים בתאונה.
2. לטענת התובעים, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, אשר נהג ברשלנות או בחוסר זהירות וגרם לתאונה. לטענת התובעים, התאונה אירעה עת רכבם עמד אחרי רכב הנתבע כאשר לפתע רכב הנתבע החל בנסיעה אחורנית וכתוצאה מכך פגע ברכבם וגרם לו לנזקים הנתבעים.
3. הנגד, הנתבע מכחיש את אחריותו לנזקי התובעים. לטענתו, האחריות לתאונה מוטלת על נהגת התובעים, אשר נהגה בחוסר זהירות ובפזיזות ופגעה ברכבו מאחור. לטענתו, התאונה אירעה עת עמד רכבו של הנתבע בכניסה לחניון עירוני ברמת החייל, כשלפתע פגע רכב התובעים ברכבו מאחור.
4. בכתב הגנתו מעלה הנתבע טענות מקדמיות נוספות, ובין היתר טענות באשר לזהות המצהירה מטעם התובעים, לכך שמדובר בתצהיר מפי השמועה ולא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם נהג התובעים. כבר כאן אציין, כי לא מצאתי בטענה זו ממש, וזאת נוכח הוראות תקנה 214ט(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") הקובעת כי: "בעלי הדין לא יגישו תצהירי עדות ראשית של העדים בתובענה בסדר דין מהיר שעניינה תובענה לפיצויים בשל נזק שנגרם לרכוש עקב תאונת דרכים בהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת".

דיון והכרעה

1. ביום 8.6.2020 התקיים דיון הוכחות לפניי, במסגרתו העידו הנהגים המעורבים בתאונה. אקדים ואומר, כי לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בראיות שהובאו לפניי, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.
2. קביעתי יסודה בכך שמצאתי לקבל את גרסת נהגת רכב התובעים לאופן התרחשות התאונה ולהעדיפה על פני גרסת הנתבע. מצאתי את עדותה של נהגת רכב התובעים עדות קוהרנטית וכנה, עולה בקנה אחד עם הגרסה לתאונה שמצאה את ביטויה בטופס ההודעה לחברת הביטוח, ואף מסתברת עם מיקום הנזק בכלי הרכב, יותר מגרסת הנתבע.
3. בטופס ההודעה (שצורף לכתב התביעה) אשר כפי שעולה ממנו ניתן ביום 10.12.17, ניתנה גרסתה הראשונית של נהגת התובעים: "המתנתי בסבלנות בכביש, ברכבי, שהג'יפ שמלפני יסע או יחליט אם לפנות או להמשיך בנסיעה וכו', ותוך מספר שניות, לפני שהספקתי להגיב בצפירה או בתזוזה, הג'יפ נסע ברוורס ופגע בחלקו הקדמי של רכבי..". אומנם נהגת התובעים לא זכרה את הודעתה זו (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 31) והעידה כי זו לא נערכה על ידה, אולם העידה כי למיטב זיכרונה היא מסרה את גרסתה גם בכתב יד, וגם הגישה תלונה במשטרה. מכל מקום, עדותה עלתה בקנה אחד עם הודעה זו. כפי שהעידה: "ראיתי את הרכב את הג'יפ של הבחור עוצר עומד בנטייה ימינה לכיוון חניון כלשהו. עמדתי בלמתי, עצרתי מרחק סביר... תוך כמה שניות הג'יפ ברברס עם נטייה פגע בי" (עמ' 2 ש' 6- 9).
4. מנגד, גרסתו של הנתבע התפתחה והשתנתה קלות במהלך ההליך. בכתב ההגנה טען הנתבע (ואף הצהיר על האמור) כי התאונה אירעה "עת עמדה מכונית הנתבע בכניסה לחניון עירוני ברמת החייל..." (סעיף 25 לכתב ההגנה, ההדגשה אינה במקור). במסגרת עדותו הראשית העיד הנתבע כי התאונה אירעה כש"אני עמדתי ברכבי... היו רכבים לפניי... הייתי בנתיב שלי" (עמ' 4 ש' 13- 14, ההדגשה אינה במקור). הנתבע לא הזכיר בעדותו החופשית כי עמד בכניסה לחניון. כשנשאל שוב היכן נעצר במסגרת חקירתו הנגדית השיב: "לא נעצרתי בצד ימין של הדרך, הייתי בנתיב" (עמ' 5 ש' 3). לאחר מכן טען שלא היה בנתיב (שם ש' 7) ועוד העיד "אמרתי שוב, אני באוטו, זה כמו פקק והאוטו נוסע" (שם, ש' 9, ההדגשה אינה במקור). כשעומת עם גרסתו בכתב ההגנה, לפיה עמד בכניסה לחניון בעת התאונה השיב: "אענה על התשובה, היא מאד פשוטה. בנתיב היה חניון מצד ימין. ש. יש הבדל בין נסיעה איטית לבין עמידה בכניסה לחניון. זה שני דברים שלא חיים אחד עם השני או שזה עמידה או נסיעה איטית בטור מכוניות שנוסעות לפניך? ת. התשובה מאד פשוטה. אם עמדתי בכניסה לחניון אז... בכביש שלנו בנתיב פה אני עומד ככה.. איפה שהיתה הפגיעה היתה בדיוק בכניסה לחניון" (שם ש' 19- 23).
5. עדותו זו של הנתבע לא הייתה מהימנה עלי. תשובותיו היו מתחמקות, סותרות זו את זו ולא עלו בקנה אחד עם גרסתו הראשונה כפי שהופיעה בכתב ההגנה. ניכר היה שהנתבע מנסה להתאים את תשובותיו לשאלות ולא מעיד גרסה סדורה וקוהרנטית אודות מה שהתרחש בזמן אמת.
6. גם באשר לנזק הייתה עדותו של הנתבע רצופה בסתירות פנימיות. כאמור לשיטתו, נהגת התובעים היא שפגעה ברכבו וגרמה לו לנזק. לגבי הנזק העיד כי מדובר היה בנזק למערכת הגז ופגיעה בטמבון (שם, ש' 32- 33). בתחילה העיד כי הוא תיקן את הנזק בתשלום. אולם לא ידע להגיד מה היתה עלות הנזק, ונתן תשובות מתחמקות לכך: "ש. הוצאת כסף לתקן את הרכב? ת. כן. ש. כמה כסף? ת. הלכתי לטפל בכפר. ש. עשו לך את זה בחינם? ת. אם אנו מחשבים את זה, צריך להביא שמאי שיחשב" (עמ' 5- 6, ש' 1- 3). לאחר מכן העיד כי התיקון נעשה בחינם (שם ש' 5). ובנוסף העיד כי הוא החליט, מתוך רחמים על נהגת התובעים, שלא לתבוע נזקים אלו (שם ש' 14). והדברים מדברים בעד עצמם. ככל שנגרם לנתבע נזק, שהוא סבור שנגרם בגין אשמתו של אחר, היה מצופה ממנו ראשית לדעת מה היקפו של הנזק. שנית, וביתר שאת לאור העובדה שהנתבע אינו מבוטח (עמ' 2 ש' 21- 22), נהג סביר היה פועל להטבת נזקיו מהפוגע. התנהלות הנתבע אומרת דרשני.
7. במהלך עדותו של הנתבע טען כי יש לו סרטון ממועד התאונה (עמ' 4 ש' 27- 28). סרטון זה לא צורף לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבע, כנדרש בהתאם לתקנה 214ח לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סד"א"). לטענת הנתבע הוא לא צירף מאחר שהחליף טלפון, ועל אף שניסה להשיג אותו לא הצליח (שם ש' 28- 29). לאחר סיום שמיעת העדויות, ולאחר הפסקה טען ב"כ הנתבע כי הנתבע הצליח להשיג את הסרטון וביקש להציגו לבית המשפט, אולם בהעדר הסכמה, ולאור השלב המאוחר של הדיון, לא מצאתי מקום להתיר את הצגת הראיה אשר לא גולתה על ידי הנתבע. בהקשר זה אציין, כי גם במסגרת הדיון הנערך בסדר דין מהיר, עדיין חלים דיני הראיות ולא ניתן ל"דלג" מעליהם. על מנת להגיש את הסרטון כראיה, היה על הנתבע לגלותו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעמו, זאת בנוסף לעמידה בדיני הראיות הנוגעים לאופן הגשת מדיה דיגיטלית. משלא נעשה כן, לא ניתן להוסיף ראיה בסוף הליך הראיות מבלי שניתן הסבר סביר לאי צירופה מלכתחילה וכיצד ניתן היה לגלותה לאחר שלב סיום הראיות.
8. גם מיקום הפגיעות תומך בגרסת נהגת התובעים. כפי שעולה מהתמונות שצורפו לכתב התביעה, מיקום הפגיעה ברכב התובעים הוא בצידו הקדמי ימני, מתחת לפנס הקדמי ימני. אם אלך לגרסת הנתבע, לפיה עמד בנתיבו, בטור רכבים ורכב התובעים פגע בו מאחור, היינו צריכים לראות פגיעה בחלקו הקדמי- מרכזי של רכב התובעים. מיקום הפגיעה תומך בגרסת נהגת התובעים לפיה רכב הנתבע עמד לפני רכבה בנטייה ימינה לכיוון חניון, וביצע נסיעה לאחור בפתאומיות.
9. בסיכומם של כל אלו מצאתי לקבל את גרסת נהגת התובעות ולדחות את גרסת הנתבע. בהתאם, התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת התביעה, ודין התביעה להתקבל.

סוף דבר

1. אשר כן, הנתבע ישלם לתובעים סך של 10,429 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

1. ניתן היתר לפיצול סעדים בגין הפסד הנחת העדר תביעות, בכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, א' תמוז תש"פ, 23 יוני 2020, בהעדר הצדדים.