לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש אשר הוצאה ביום 16/07/18 על ידי קצין משטרה למשך 30 יום על רכב מס' 57-987-75 הרשום על שם המבקשת.

על פי הטענה העובדתית, ביום 15/07/18 נהג מר אלטורי חזאם ברכב הנ"ל ולא ציית לאור האדום שדלק בכיוון נסיעתו בכך שלא עצר את הרכב לפני קו העצירה ונכנס לצומת בניגוד לאור אדום, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנהג הינו עובד של המבקשת שהינה חברה אשר עוסקת בהשקעות ופיתוח באזור ירושלים.

ב"כ המבקשת טענה בדיון לפני כי הנהג נטל את מפתחות הרכב ללא רשות ונהג ברכב ללא הסכמת החברה. עוד הוסיפה ב"כ המבקשת כי לאור התנהגותו הנ"ל של הנהג הוא פוטר מהעבודה ועל כך הציגה בפניי, מכתב פיטורים שנמסר לנהג.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לטענתו מדובר בעבירה של אי ציות לאור אדום אשר בוצעה בנסיבות מחמירות, המסמיכה על פי התוספת השביעית לפקודת התעבורה, את קצין המשטרה להשבית את הרכב לתקופה האמורה. לטענתו, מדובר בעבירה שנייה שבוצעה על ידי הנהג תוך פרק זמן קצר של מס' חודשים, דבר שהופך את העבירה לעבירה שבוצעה בנסיבות מחמירות.

עיינתי בחומר הראיות ולפיו עולה תמונה לפיה הנהג אכן ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו, ונכנס לצומת בניגוד להוראת אור אדום ברמזור. תגובתו הראשונית של הנהג כפי שנרשמה בדוח הייתה "אני מצטער, לפני כמה חודשים קיבלתי אור אדום... תנסה לעזור לי".

דיון

סעיף 57ב' לפקודת התעבורה עניינו פנייה לביהמ"ש לצורך ביטול הודעת איסור השימוש. בהתאם לסעיף זה בעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור השימוש, רשאי לבקש מביהמ"ש לבטל את הודעת איסור השימוש, וביהמ"ש יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה: הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו, ומי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בענייננו, המבקשת לא הוכיחה מעבר לטענה בעלמא כי הרכב נלקח ע"י הנהג ללא הסכמתה וללא קבלת רשות. המכתב שצורף לבקשה אשר לכאורה מתיימר להיות מכתב פיטורים, אינו אלא מכתב שככל הנראה הוכן לצורך הדיון בבקשה. לא התייצב לדיון נציג המבקשת, בעל החברה, ואף לא צורף כל תצהיר של מאן דהוא לתמיכה בטענות העולות מהבקשה או על מנת לאשש את הטענה כי תוכן המכתב האמור הוא אמת. בנוסף, לא הובאו בפני ראיות כלשהן המוכיחות כי הרכב נלקח בלי ידיעת המבקשת או בלי הסכמתה, וכי מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב. מצופה היה כי החברה תגיש תלונה למשטרה על עבירה של שימוש ברכב ללא קבלת רשות.

זאת ועוד, היות ומדובר בחברה אשר הנהג נמנה על עובדיה, סביר הוא כי הנסיעה ברכב הייתה במסגרת תפקידו בחברה ובנסיבות אלה היה על המבקשת להוכיח כי היא מנהיגה שיטת עבודה לפיה עושה היא כחברה פעולות מדריכות ומכווינות את העובדים להימנע מביצוע עבירות תעבורה תוך שימוש ברכב, בהתאם למקובל.

לפיכך, לאור הנסיבות האמורות לא שוכנעתי כי יש בפניי נסיבות אשר מצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש ברכב או קיצור התקופה. לא נפל לטעמי פגם בשיקול דעת הקצין אשר הורה על איסור השימוש ברכב.

מאחורי איסור שימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר, על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג לא יבצע עבירות תעבורה.

אין ספק שמדובר בפגיעה כלכלית במבקשת אך בנסיבות העניין, אני סבור כי מדובר בפגיעה מידתית או סבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה כפי שעולות מתיק החקירה.

כללו של דבר, אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, י"ג אב תשע"ח, 25 יולי 2018, בהעדר הצדדים.