עניינו של הליך זה הוא בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, קרן פרגון זיטמן, אשר קבעה כי המבקש ישלם את חובו למשיב בתשלומים של 8,000 ₪ לחודש.

המבקש טוען כי יש להתערב בהחלטה ולהפחית את התשלומים לסכום של 1,000 ₪ לחודש כפי שנקבע בפתיחתו של ההליך.

עסק שהקים המבקש לניהול מרפאות שיניים "תדהר" קרס וכתוצאה מכך נוצר חובו של המבקש למשיבה. עם פתיחת תיק ההוצל"פ נגד המבקש הגיש המבקש שאלון ומסמכים ובעקבות כך נקבע לו תשלום מנהלי של 1,000 ₪ לחודש. המבקש הוזמן לחקירת יכולת שנערכה ביום 22.1.18 ולאחריה נקבע לו תשלום של 8,000 ₪ לחודש. תשלום זה נקבע בהתחשב בפער שבין הכנסות המבקש להוצאותיו כאשר כב' הרשמת קבעה כי ההכנסות הינן 34,800 ₪. המבקש טען שהכנסות אילו נובעות מכך שהוא קיבל מפרעות על חשבון שכר עתידי ולמעשה הכנסותיו נמוכות יותר ועומדות על סך של כ- 25,000 ₪. ההחלטה שקבעה תשלום של 8,000 ₪ נסמכה גם על כך שהמבקש אינו ממצה את כושר השתכרותו שכן באותה תקופה הוא עבד 3 ימים בשבוע. לאחר החקירה המבקש הגיש מסמכים נוספים מהם עולות לטענתו העובדות הבאות:

א. הוא עבר ל- 5 ימי עבודה בשבוע וממצה את מלוא כושר ההשתכרות.

ב. השכר הוא 25,000 ₪ לחודש ולא 34,800 ₪ כפי שנקבע בהחלטה מיום 22.1.18 שכן סכום זה כלל גם מפרעות.

במקביל הגיש המשיב בקשה לגדיל את התשלום החודשי בין היתר בשל כך שהמבקש שוכר רכב בעלות חודשית גבוהה ומגדיל בכך את הוצאותיו שעה שהוא חייב סכומי כסף ניכרים בלשכת ההוצאה לפועל.

על בקשות אילו של הצדדים ניתנה ביום 26.6.18 ההחלטה עליה הוגשה הבר"ע נשוא החלטה זו. בהחלטה קבעה כב' הרשמת כי לאחר שעיינה בבקשות הצדדים מצאה כי אין מקום לשנות את צו חיוב התשלומים שניתן ביום 22.1.18 ולפיכך התשלום החודשי יוותר בסך של 8,000 ₪.

המבקש טוען כי יש ליתן לו רשות לערער על החלטה זו הן משום שהיא סותרת החלטות קודמות של כב' הרשמת שקבעו את צו החיוב בתשלומים בהסתמך גם על יכולת פוטנציאלית שבינתיים מומשה, הן משום כך שהמבקש הראה שההכנסה נמוכה מסך 10,000 ₪ מההכנסה שסברה כב' הרשמת שהיא ההכנסה האמיתית כאשר קבעה את התשלום של 8,000 ₪ ואשר כללה מפרעות והן בשל כך שלמעשה ההחלטה מיום 26.6.18 אינה מנומקת כלל וכל שנכתב בה הוא שלאחר העיון בבקשות הצדדים מצאה כב' הרשמת שאין מקום לשינוי צו החיוב בתשלומים מבלי לתת הסבר לקביעה זו.

המבקש מבקש איפוא לתת לו רשות להתגונן ולקבוע כי התשלום החודשי יועמד על סך של 1,000 ₪ כפי שנקבע בצו החיוב החודשי הראשון, לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ.

המשיב טוען כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת.

ראשית, טוען המשיב כי למעשה מדובר בבר"ע על ההחלטה מיום 22.1.18 שהיא ההחלטה שקבעה את התשלום של 8,000 ₪ לחודש.

שנית, טוען המשיב כי לפי ההלכה הפסוקה בית משפט של הערעור יטה לא להתערב בהחלטות רשמי ההוצל"פ שעניינן צו חיוב בתשלומים שכן זוהי מומחיותו של רשם ההוצל"פ. רק אם ההחלטה משוללת כל יסוד ובלתי סבירה בעליל יתערב בית המשפט זה.

המבקש השיב לטענות המשיב וטען כי לאחר ההחלטה מיום 22.1.18 ביקשו 2 הצדדים לשנות אותה. המבקש ביקש להקטין את התשלום ולהעמידו על 1,000 ₪ לחודש והמשיב ביקש להגדילו ולהעמידו על סך של 10,500 ₪. היינו, 2 הצדדים הבינו שאין מדובר בהחלטה שהיא סוף פסוק ולפיכך יש לדחות את טענת המשיב לפיה מדובר למעשה בערעור על ההחלטה מיום 22.1.18 והמועד לערעור חלף. המבקש חזר על טענתו לפיה יש לקבל את הערעור בשל העדר נימוק וכן טען לענין נוסף שהועלה על ידי המשיב בבקשתו להגדיל את התשלום החודשי בענין שכירות הרכב, כשהוא מסביר שעקב כך שמקום עבודתו הוא בקיבוץ בארי כ- 120 ק"מ ממקום מגוריו הוא נאלץ להשתמש ברכב שכור, לאחר שקודם לכן קיבל רכב מאביו אך המשיב ניסה לטען שמדובר ברכב של המבקש עצמו וביקש לעקל אותו ובעקבות כך אביו נטל ממנו את הרכב והוא נאלץ לשכור רכב.

הצדדים הסכימו שתינתן החלטה ללא צורך בדיון.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי בשלב זה אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת. אכן הבר"ע היא למעשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 22.1.18. במקום לנקוט בהליך ערעורי על החלטה זו ניסה המבקש להראות לכב' הרשמת במסמכים שהיא טעתה בהחלטה. הבקשה לשינוי צו החיוב לא נבע ולפחות בעיקרו לא נבע מנתונים חדשים אלא מכך שהמבקש סבר שכב' הרשמת טעתה בכך שקבעה שההכנסה היא 34,800 ₪. כידוע, לא ניתן באמצעות הגשות בקשה לתיקון החלטה להאריך את המועד להגשת ערעור. אם המבקש סבר שכב' הרשמת טעתה כאשר קבעה את בסיס שכרו על 34,800 ₪ בעוד שהוא בפועל נמוך יותר, היה עליו לפנות לבית המשפט של הערעור כבר אז. בנוסף לאמור, כידוע התערבות ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות לצווי חיוב בתשלומים יעשו במשורה ורק במקרים נדירים בהם ההחלטה שניתנה אינה סבירה כלל. לא זה המקרה שבפני.

חרף האמור, וכיוון שלטענת המבקש ההחלטה על צו החיוב נקבעה גם בהתחשב בכושר ההשתכרות וכיוון שנכון להיום, לטענתו, הוא מנצל את מלוא כושר ההשתכרות יש מקום לערוך למבקש חקירת יכולת נוספת שבה יוכל הוא לנסות להוכיח כי אכן כושר ההשתכרות ממוצה לגמרי וכן להוכיח את טענותיו לגבי ההוצאות כולל זו שבגין הרכב השכור ואת ההכנסות שלאחר מיצוי הכושר כאמור. כיוון שההחלטה האחרונה מיום 26.6.18 לא ניתחה את ההוצאות וההכנסות אלא קבעה למעשה כי לא היו במסמכים שהגישו הצדדים כדי לשנות את ההחלטה הקודמת אך מבלי שהובהר מדוע לא היה בהם לשנות את ההחלטה, תישאר בינתיים ההחלטה האחרונה המנומקת שניתנה בתוקף ואולם המבקש יוזמן לחקירה נוספת, בהתאם ללוח הזמנים של כב' הרשמת, ולאחר חקירה זו תינתן החלטה מנומקת נוספת תוך ניתוח ההכנסות וההוצאות ויתר הנתונים שיש בהם כדי להשפיע על גובה התשלום החודשי.

התוצאה היא איפוא שבשלב זה הבר"ע נדחית והמבקש ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקיד המבקש, היתרה תוחזר למבקש, אם אין מניעה אחרת לעשות כן. תיערך למבקש חקירת יכולת נוספת ובסופה יקבעו תשלומים וזכות הצדדים לנקוט בהליך ערעורי כלפי ההחלטה שתינתן תישמר.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ט, 22 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה