31 ינואר 2020

1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בברכיים, כ"תאונת עבודה", על פי תורת המיקרוטראומה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק) וזאת במסגרת עבודתו כעצמאי, המתקין מזגנים.
2. הנתבע דחה תביעתו של התובע. מכאן התביעה שלפנינו.
3. בדיון המקדמי שהתקיים ביום 3.6.15, נקבעו הפלוגתאות בתיק כדלקמן:
4. האם הניח התובע תשתית עובדתית למיקרוטראומה לפגיעה בברכיים.
5. האם קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו.
6. האם השפעת העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
7. התיק נקבע לישיבת הוכחות לאחר שניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי התובע.
8. ביום 12.12.19 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נשמעה עדות התובע.

הרקע העובדתי כעולה מחומר הראיות

1. התובע יליד שנת 1958.
2. התובע עובד כעצמאי מזה כ-30 שנים בתחום הפחחות ומיזוג האוויר.
3. ביום 25.12.16 הגיש את תביעתו לנתבע להכיר בפגיעתו בברכיים כתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה.
4. ביום 17.7.17 נדחתה תביעתו של התובע.
5. התובע הגיש בעבר לנתבע שתי תביעות קודמות לתשלום דמי פגיעה. האחת התייחסה לפגימה ממנה סבל התובע בכפות הידיים והשנייה בגין ירידה בשמיעה.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת התובע, הינו עצמאי בתחום הפחחות ומיזוג האוויר. יום עבודה ממוצע נמשך כ-10 שעות ומתפרס ל 5-6 ימים בשבוע.
2. לטענת התובע כחלק מעבודתו עליו לעלות על פיגומים בעזרת סולם עשרות פעמים ביום כאשר הוא נושא על גבו תעלות מיזוג אויר ששוקלות בין 15-30 ק"ג. במשאות כבדים הוא נעזר באיש צוות נוסף.
3. כחלק מעבודתו הוא עובד באתרי בניה כאשר עדיין לא מותקנת בהם מעלית ולכן עליו לעלות במדרגות לכדי 6-7 קומות כאשר הוא נושא על גבו ציוד כבר: תעלות מיזוג, כלי עבודה, ציוד נלווה ועוד.
4. עוד טוען התובע כי חלק מעבודתו עליו לעבוד בכריעה על ברכיו כדי להתקין תעלות מיזוג בגג הבניין.
5. לטענת הנתבע, התובע לא הניח תשתית ראייתית לפגיעה בהתאם לתורת המיקרוטראומה. התובע ביצע פעולות שונות ומגוונות במהלך עבודתו לאורך השנים ולא מדובר בפעולה שניתן לבודד אותה. כמו כן מדובר על פעולות שהן בגדר מנח שאינן נכנסות להגדרת מיקרוטראומה. התובע אף לא צירף תצהיר של מי מעובדיו כדי לתמוך בטענותיו לגבי אופי עבודתו. לפיכך לטענת הנתבע לא הוכחה קיומה של פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה ויש לדחות את תביעת התובע.

דיון והכרעה

1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.
2. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה (ר' עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נוח, (22.12.14)(להלן: עניין נוח)).
3. עוד נפסק כי: "מיקרוטראומה הינה חריג לכלל, יציר הפסיקה אשר מפורש בצמצום. כמיקרוטראומה תוכר פעולה חוזרת ונשנית אשר מבוצעת במשך זמן ממושך שוב ושוב ברציפות בדומה לטפטוף טיפות מים על סלע" (ר' עב"ל 454/06 רחל ברוך נ' המוסד לביטוח לאומי, (1.2.07)).
4. הלכה היא כי על מנת להכיר בפגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה יש להוכיח:

"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (ר' עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, 533 (1999)(להלן: "עניין יניב"), וראו גם עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה דב"ע לו 213 (2000) וכן את סקירת ההלכות המפורטת בפסק דינו של כבוד השופט איטח בעניין נוח).

1. עוד נקבע כי הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, אלא כי ניתן לבודד פעולות מסוימות ממכלול הפעולות שמבצע העובד במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות (ר' עב"ל 465/07 עופר יהודאי נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו](30.12.07)).
2. יובהר כי נפסק כי אין מקום להרחיב את תורת המיקרוטראומה גם לעניין תנוחה, כפי שנפסק בעבר על ידי בית דין זה (ר' עב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 23.8.05; עב"ל 9683-12-11 איאד בארוד – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 16.9.13) בעניין זה נשוב ונדגיש, כי פריצת גדר בנושא תורת המיקרוטראומה צריכה להיעשות על ידי המחוקק, כפי שנקבע בעניין קורין גל אור (ר' עב"ל 38875-09-10 קורין גל אור – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 24.1.13) כי "פריצה שכזאת של גדרי המיקרוטראומה כפי שנפסקו על ידינו, תיתכן אך ורק בהתערבות המחוקק שייתן שימת לבו גם להיבט הביטוחי לרבות תשלום דמי הביטוח שהם מקור המימון לפגיעות בעבודה ולגמלאות המשתלמות לגביהן". לפיכך אף בעניינו לא מצאנו כי יש מקום להרחיב את גדרי תורת המיקרוטראומה.
3. מקרים של ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה באו לפתחו של בית דין זה בעבר. כך בדב"ע לו/0-75 המוסד לביטוח לאומי - רפאל טואיטו (פד"ע ט 8), נדון מקרה של עובד דפוס שביצע עבודתו, עבודת חיתוך והדבקה, בעמידה תוך כדי כיפוף עמוק. ערעור המוסד התקבל במקרה האמור ותביעת מר טואיטו נדחתה, תוך שבית דין זה קובע, כי "הנזק שהתהווה בגופו של העובד, נוצר בשל התנוחה בה עבד, תנוחה מאולצת, מאומצת, במצב סטטי ממושך שהביא לעומס וללחץ על כל אותם מרכיבי עמוד השדרה... התנוחה החישה את תהליך 'הבלאי הטבעי'... והדבר נעשה אט - אט, לאורך שנים בלא שניתן להצביע על אירוע תאונתי (תנועה) החוזר ונשנה והגורם לפגיעה זעירה שאין להשיבה". כך נפסק אף בדב"ע נו/0 - 180 שושנה שוורץ - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כט 360) "הורדת ראש בתנוחה קבועה, איננה בגדר תנועה חוזרת ונשנית על עצמה, וגם לא מדובר ברצף אירועים נפרדים, זעירים, חוזרים ונשנים, אלא מדובר כאן בתנוחה קבועה שגרמה כנראה לאימוץ שרירי הצוואר... אימוץ ממושך של שרירי הצוואר הוא אנטיתזה של תנועות חוזרות ונשנות". נמצאנו למדים, כי בצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסוים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה.
4. מכאן, כי על התובע היה להוכיח קיומן של פגיעות זעירות אשר במצטבר הביאו לפגיעה של ממש בכושר עבודתו.

לגופו של עניין

1. עיון בתצהיר התובע מעלה כי אין בה כל אזכור של פעולה חוזרת ונשנית אלא מתצהירו עולה כי התובע ביצע מגוון של פעולות במסגרת עבודתו, כאשר חלק ניכר מהם היה ברכינה על הברכיים: "כחלק מעבודתי עליי לעלות על פיגומים בעזרת סולם עשרות פעמים ביום כאשר אני נושא על גבי תעלות מיזוג אויר ששוקלות בין 15-30 ק"ד. במשאות כבדים נעזר באיש צוות נוסף. ... כחלק מעבודתי הנני עובד באתי בניה כאשר עדיין לא מותקנת בהם מעלית ולכן עליו לעלות במדרגות לכדי 6-7 קומות כאשר אני נושא על גבי ציוד כבד: תעלות מיזוג, כלי עבודה, ציוד נלווה ועוד. ... כחלק מעבודתי עליי לעבוד בכריעה על ברכיי בכדי להתקין את תעלות מיזוג האוויר בגג הבנין. פעולת ההתקנה יכולה להמשך עד לכדי כמה ימי התקנה כאשר ברוב יום העבודה הנני כורע על ברכי בכדי להקטין את תעלות המיזוג. ברוב מוחלט של הפרוייקטים יש צורך בהתקנת תעלות מיזוג על גג הבניין , דבר אשר מצריך עבודה רצופה על ברכיי כפי שצויין".
2. עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי הוא מחדד כי ביצע פעולות מגוונות במסגרת יום עבודתו שחלק ניכר מהם היה ברכינה על הברכיים: "אתה מספר בתצהירך שרוב עבודתך היא ברכינה על הברכיים כאשר אתה מתקין את התעלות. אם אני מבודדת את העליה בסולמות- כמה זמן זה נמשך מתוך יום העבודה? ת: שעתיים רכינה על הברכיים מתוך יום עבודה של 9-10 שעות, ושאר השעות מדובר על הרמה של חומר, עלייה על סולמות, סחיבה של חומר לאתר עצמו, עליה במדרגות" (ר' עמ' 3 שורות 16-19).
3. כמו כן עולה מעדתו של התובע כי פעולה העלייה והירידה במדרגות נמשכת כשעה ביום מתוך 9-12 שעות יומיות (ר' עמ' 4 שורות 13-16).
4. כמו כן מעדותו של התובע עולה כי עבד במהלך יום עבודתו גם באמצעות כלים רוטטים, וכי התקין את התעלות גם באמצעות הכלים וכן העיד כי עבודתו גם כללה:" ...אחרי שהעלנו את החומר לאתר אנו צריכים לעבוד וכל עבודה זה קידוחים בתקרה, חיזוקים, תמיכות כדי לתלות את התעלות בתקרה, עבודות עם פטישים, דיסקים,... זה חלק מהעבודה.." (ר' עמ' 4 שורות 27-30).
5. זה המקום לציין כי עיון בנ/1 , מכתב של ד"ר גלוזמן לב – המתמחה ברפואה תעסוקתית מעלה כי בדק את התובע שמסר לו לגבי אופי עבודתו כמצוטט: "במהלך עבודתו כפחח מיזוג אויר, במשך שנים רבות, מפעיל מכשירים רוטטים: עובד עם פטישים, מקדחות, משחזות, פטישונים, חרטות, מכונות כיפוף ( מכשירים אלו גורמים לרטט מקומי המופעל על הידים הגורם למיקרוטראומה). בנוסף מציין שבמסגרת תפקידו כפחח מיזוג אויר עובד עם הידיים באויר, עליו להרים משא כבד לעיתים עד 50-60 ק"ג".
6. עיון בנ/2 אף מעלה כי חשיפתו של התובע לרעש של כלים רוטטים נעשה בין שעה לחמש שעות תוך פירוט סוג הכלי המדובר.
7. לאחר שהתובע אומת עם מסמכים אלו הבהיר במסגרת עדותו כי: "ש: אני מבקשת שתדייק. כמה שעות השימוש עם הידיים נעשה עם הכלים הרוטטים? ת: רוב שעות העבודה זה עם הכלים הרוטטים. יכול להיות אותו יום אני עובד על הרצפה על הברכיים , יש תעלות על הרצפה ויש כאלה שצריך לתלות, זה יכול להיום 5 שעות או שעתיים על הרצפה, זה משתנה, הכלים הרוטטים מבחינת הידיים זה גם עבודה עם פטישים, שבירת קירות" (ר' עמ' 5 שורות 1-5).
8. תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מיקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. יש לאבחן בין פעילות שחוזרת על עצמה, הכוללת מספר רב של תנועות, לבין התנועות המרכיבות אותה.
9. מחומר הראיות שהוצג על ידי התובע עולה תמונה לפיה עבודתו של התובע הייתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של הרכבה והתקנת מזגנים. אולם, כל פעולה שכזאת הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שכללו: הוצאת דברים מהרכב, סחיבה, עליה במדרגות, עמידה, הליכה, התכופפות, עליה וירידה מסולם ומגגות, הרמת מזגנים, חיבורם, שימוש בכלים רוטטים. אולם לא שוכנענו כי עבודתו של התובע חייבה ביצוע רציף מתמשך של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו. מעבר לאמור שוכנענו כי חלק ניכר מעבודתו של התובע היה ברכינה על ברכיו שהינה בגדר מנח שאין לראותו כמבסס את עילת המיקרוטראומה.
10. יפים לעניינו דברי כב' הש' פליטמן (כתוארו אז) בפסה"ד בענין ב"ל 215/03 קריידלר משה נ. המל"ל ניתן ביום 1.10.04 באותו מקרה מדובר היה בטכנאי קירור שעבד בהתקנת מזגנים במשך שנים כ-10 שעות ביום. בפסה"ד מצוין כי "עבודתו של המשיב היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של הרכבה והחלפה של מזגנים ומדחסים. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות שכללו: עמידה, הליכה, התכופפות, הרמת מזגנים, חיבור וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו עפ"י סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה... אין לומר כי עבודתו באלקטרה חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונישנת זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו. משכך הם הדברים היה מקום לדחיית הערעור ללא מינוי מומחה".נ
11. אשר על כן שוכנענו כי מתיאור עבודתו של התובע עולה כי מדובר בעבודה המחייבת ביצוע פעולות שונות ומגוונות, הן מבחינת המאמץ והן מבחינת התנועה עצמה. כך שלא ניתן לחלץ מתיאור עבודתו ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או תנועות זהות או דומות במהותן זו לזו, אשר מפעילות את אותו הלחץ על איבר מוגדר בגוף. שכן לא הראה התובע כי אכן ביצע פעולה החוזרת על עצמה אותה ניתן לבודד מבין יתר הפעולות אשר ביצע במהלך יום עבודתו, אשר היה כרוך כאמור בביצוע פעולות שונות המצריכות תנועות מגוונות של הגב כמו גם של איברים שונים אחרים בגוף. מעבר לאמור שוכנענו כי חלק ניכר מיום עבודתו של התובע הוא בעבודה במנח על הברכיים. אכן מדובר בעבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסוים, אולם בהתאם לפסיקה היא אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה.
12. אכן, אין חולק כי עבודתו של התובע מצריכה עבודה פיזית קשה, אולם לא ניתן לבודד ולאבחן תנועות מסוימות שהתבצעו ברצף במידה מספקת בכדי לבסס את עילת המיקרוטראומה על פי ההלכה הפסוקה, שכן נקבע כי "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (ר' דב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט' 538).
13. לאור הטעמים המפורטים לעיל, ומשלא הונחה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, התביעה נדחית.
14. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' שבט תש"פ, (31 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.