לפני תביעה לפיצוי התובע בגין ארבעה ימי ניתוק ממערכת הגז ועוגמת הנפש שנגרמה לו לטענתו, על ידי הנתבעת.

לטענת התובע, הוא הגיע לביתו ביום 30.4.2018 אז גילה כי ללא כל התראה מוקדמת, סגרה הנתבעת את גז הבישול והותירה אותו ואת משפחתו ללא גז. לטענת התובע, הוא פנה למחרת לנתבעת אלא שזו האחרונה הואילה לשלוח טכנאי לבצע את חיבור הגז רק לאחר כ-4 ימים במהלכם הוא ומשפחתו, נותרו ללא גז לצורך בישול וחימום וזאת מבלי לקבל על כך התראה מוקדמת. לטענת התובע לא הודבקה על דלת כל התראה בדבר ניתוק אולם אישר כי ימים בודדים לפני הניתוק התקשרה נציגת הנתבעת לביתו אלא שאז שוחחה עם רעייתו אשר אינה דוברת את השפה העברית וממילא לא הבינה את דברי הנציגה.

הנתבעת מצדה מאשרת כי ניתקה את הגז בבית התובע אלא שהניתוק נעשה לאחר שהתובע לא נענה להתראותיה הרבות בדבר הצורך בבדיקה תקופתית לציוד הגז שברשותו. לטענת הנתבעת, עוד חצי שנה טרם הניתוק עודכן התובע אמצעות החשבוניות אשר נשלחו לביתו, כאשר חשבוניות ההתראה עצמן היו בצבע אדום וכללו הנחיות לצורך תיאום טכנאי בשפת התובע- רוסית. עוד טען נציג הנתבעת הושארה לתובע הודעה קולית מטעמה בדבר הצורך בביצוע הבדיקה ודרישה כי יחזור אליה אלא שהתובע לא התייחס להודעה זו. כמו כן, טענה כי על דלת ביתו של התובע הודבקה, ימים ספורים עובר לניתוק, מדבקה המורה לו ליצור קשר בטרם ניתוק הגז ואף נעשה שיחה עם אשתו אלא שהתובע לא חזר אליה. לבסוף ובהינתן כי התובע לא חזר אליה ולא ביצע את בדיקת התקינות הנדרשת על פי חוק נאלצה לנתקו. בהקשר זה טענה הנתבעת כי חרף טענת הוא יצר עמה קשר רק ביום 2.5 וממילא בוצעה אצלו הבדיקה וחובר מחדש לגז למחרת היום.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי תשלומי הגז על ידי התובע נעשים באמצעות הוראת הקבע וממילא אישר התובע כי הוא מקבל באופן שוטף וסדיר את חשבוניות החיוב בדואר. בעניין זה אישר התובע כי הוא מקבל את חשבוניות הנתבעת אלא שהוא אינו נוהג לפתוח את החשבוניות שכן הוא משלם לה בהוראת קבע וממילא לא שלל את משלוח ההתראות "האדומות" שנשלחו אליו על ידי הנתבעת. החשבוניות הנשלחות לבית הלקוח הן דרך ההתקשרות המקובלת של הנתבעת עם לקוחותיה וממילא האמצעי להעברת הודעות אליו מעבר לדרישת התשלום השוטף. בחירתו של התובע להתעלם מהחשבוניות שנשלחו אליו ושלא לפתוח נזקפת בעניין זה לרעתו של התובע.

הנתבעת מצדה הציגה אסמכתא המעידה על כך כי נעשה ניסיון ליצור קשר טלפוני עם הנתבע (נספח א' לכתב ההגנה) אלא שזה לא ענה והושארה הודעה קולית בטלפון ביתו (לא היתה מחלוקת כי התובע לא מסר לנתבעת טלפון נייד פעיל) . זאת ועוד, לא היתה מחלוקת כי ימים ספורים עובר לניתוק יצרה נציגת הנתבעת קשר עם בית התובע אלא שאז ענתה לטלפון אשתו שאינה דוברת עברית. הן התובע אישר שיחה זו והן הנתבעת הציגה בעניין זה אסמכתא. התובע ידע כי התקיימה שיחת טלפון כזו בין רעייתו לבין הנתבעת אלא שלא טרח לברר ולבדוק מה מהותה של אותה השיחה.

זאת ועוד, הנתבעת טענה כ על דלת התובע, עובר לניתוק הודבקה הודעה בטרם ניתוק אלא שגם לאותה הודעה לא התייחס התובע ולא יצר קשר עם הנתבעת לתיאום בדיקה של ציוד הגז שברשותו. הגם שלא הוצגה כל אינדיקציה להדבקה בפועל של ההתראה האמורה והתובע הכחיש הדבקת המודעה אני מקבלת את נציג הנתבעת כי הודבקה ביום 21.3.2018 ההתראה וממילא כי המדובר בבחינת ניסיון נוסף ומצטבר של הנתבעת למספר הפניות והניסיונות הרבים שלה אל התובע ואשר די היה בהן כדי למלא חובתה בדבר עדכונו של התובע בדבר הצורך בביצוע בדיקת התקינות של ציוד הגז שברשותו וממילא התראה בפניו כי ככל שלא יפעל לתיאום ביצוע הבדיקה ינותק ממערכת הגז. כאמור, בהינתן כי דרך התקשורת המקובלת בין הנתבעת ללקוח היא באמצעות חשבוניות חודשיות הנשלחות אליו ובהינתן כי לא היתה מחלוקת שבאותן חשבוניות נשלחה לתובע הודעה על הצורך בביצוע בדיקת ציוד הגז שברשותו שאם לא כן ינותק ובהינתן כי התובע לא פעל לתאם עם הנתבעת את הבדיקה הרי שאין לו להלין אלא על עצמו ובדין נותק ממערכת הגז שאם לא כן היתה חושפת הנתבעת את התובע ומשפחתו לסיכון בטיחותי וממילא היתה מפירה את הוראות התקן והחוק.

בהקשר זה יצוין כי חובותיהן של חברות הגז מוסדרות בחוק הגז (בטיחות ורישוי) התשמ"ט -1989 ופעולותיהן נתונות לפיקוח ציבורי קפדני על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים השי"ח- 1957. בהתאם לכך, על הנתבעת מוטלת חובה סטטוטורית לבצע בדיקות תקינות מערכת הגז מכוח סעיף 7 למצרכים ושירותים (הבטחת אספקה של גפ"מ) התשמ"ט- 1989, על פי תקן ישראלי 158 קיימת חובה מפורשת על חברת הגז לערוך בדיקות תקופתיות ולמלא דו"ח בדיקה.

שוכנעתי כי הנתבעת פעלה במספר דרכים על מנת ליצור קשר עם התובע ולהתריע בפניו כי עליו לתאם בדיקה תקופתית לציוד הגז שברשותו. בין היתר, כאמור, נשלחו לו שתי חשבוניות "אדומות", ביום 14.2.2018 נשעה אליו שיחת טלפון, ביום 21.3.2018 הודבקה הודעה על דלת ביתו וביום 15.4 הושארה לו הודעה בתא הקולי ושיחת טלפון נוספת שנערכה עם אשתו של התובע.

משפעלה הנתבעת פעם אחר פעם בניסיון לאתר את התובע וזה לא נענה לפניותיה בדין נתקה אותו ממערכת הגז. בהקשר זה יצוין כי בדיעבד התברר כי חרף טענותיו כי היה מנותק 4 ימים והנתבעת לא נאותה לחברו בפועל נותק התובע ביום 30.4.2018 ורק ביום 2.5.2018 פנה אל הנתבעת בבקשה לחברו ולמחרת היום כבר נערכה הבדיקה והוא חובר.

משכך, לא מצאתי כי נפל דופי באופן התנהלות הנתבעת ואני מוצאת כי דין התביעה להידחות.

בשולי הדברים אך לא בשולי העניין אציין כי קיים פער ממשי שבין סכום התביעה לגובה הנזק בפועל.

חשבונות הגז של התובע הוצגו ומהן עולה כי צריכת הגז של התובע מסתכמת בממוצע ב-35 ₪ לחודשיים, כך שעלות יומית לגז הינה בעלות 0.5 ₪ בחישוב מתמטי פשוט. בסופו של יום גם אם נותק למשך שלושה ימים הרי שעלות הנזק היא בסך של שקל וחצי בלבד לכל היותר וזאת בשים לב כי התובע לא הציג קבלה כלשהי על כך כי נדרש לאכול בחוץ. לא אחת אמרו בתי המשפט את דבריהם באשר לתביעות בסכום גבוה במיוחד של אלפי שקלים מקום בו הראיות הן דלות ביותר וממילא לא מזכות את התובע ולו ב- 10% מסכום תביעתו. תביעה בסכום מופרז מסרבלת את ההליך, מרחיבה שלא בצדק, את היקף-המשאבים אשר נדרשים לטיפול בסכסוך, מקטינה משמעותית את היכולת ליישב מחלוקת בפשרה הולמת בין הצדדים, מציבה את הנתבע בפני סיכון מפני תביעה בסכום גבוה והצורך של הנתבעת להעמיד הגנה יקרה מזו שהיה עליה להעמיד אל מול תביעה בערכה הנכון. התבצרותו של תובע בקבלת סכום מופרז פוגעת גם במתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית-המשפט, וגורמת להתארכות משך הדיון עצמו ובזבוז זמן שיפוטי יקר. בנסיבות תיק זה הדעת נותנת כי אלמלא היה התובע מתבצר בעמדתו באשר לסכום התביעה הייתה הנתבעת נכונה להגיע לפתרון בגדר הסביר על מנת לרצותו וממילא למנוע את ההליך המשפטי.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ט, 28 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.