מספר בקשה:1 | |||
בפני | כב' הרשם הבכיר איתי רגב | ||
מבקש | אשר אלבז | ||
נגד | |||
משיב | הראל חכם |
החלטה |
לטענתו, כתב התביעה לא נסמך על סכום קצוב ואינו מבוסס על ראיה בכתב. סכומי כתב התביעה משוערים, ולא צורפה אליהם ולו דרך חישובם או הפניה לאסמכתא המצויה בנספחים "המנופחים" של כתב התביעה. כך, דמי השכירות הנתבעים לא מתיישבים עם תחשיב אריתמטי של מכפלת דמי השכירות החודשיים בתקופת זמן "עגולה" ודמי הניהול הנתבעים כלל לא מעוגנים בהסכם בין הצדדים (ולכל היותר נלמדים, ללא די סימוכין, מהסכם שבין המשיב לבין צד ג'). גם דרישת התשלום בגין חיובי הארנונה והחשמל, המסתכמת בסכומים ה-"עגולים" שפורטו בכתב התביעה, לא מבוססת על ראיות בכתב.
לעמדתו, אין די בכך שהמבקש כופר בחיוב כדי לקבוע שאין מדובר בסכום קצוב. המשיב מפנה להסכם בין הצדדים מאוקטובר 2016, שהמבקש מודה כי חתם עליו, ומבהיר כי דמי השכירות נלמדים מהסכם זה ומההסכם בין המשיב לצד ג' עליו מתבסס ההסכם מאוקטובר 2016. המשיב מוסיף ומתייחס לסכומים מהם מורכב סכום התביעה (סכום דמי השכירות החודשיים, סכום דמי הניהול החודשיים, חיוב הארנונה החודשי ותשלומי החשמל בפועל).
"אכן, בע"א 579/85 משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מ(2) עמ' 765, נפסק כי אין ממש בטענה, לפיה משמגלה בית המשפט בתביעה מרכיב כלשהו שאין לתבעו בסדר דין מקוצר, צריך הוא למחוק את הכותרת לגבי התביעה כולה.
ברם, כאשר הסכום אותו דורש התובע בהליך של סדר דין מקוצר מבוסס על משוואה, שחלקה שנוי במחלוקת כגון משך הזמן או גובה הפיצוי, ואין לו תימוכין בראשית ראיה בכתב אני מוצאת כי אין מקום להגדירו כ"סכום קצוב" כמובנו של ביטוי זה בתקנה 202(1)(א) הנ"ל".
המשיב יישא בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.
התיק יועבר ליחידה המשפטית למתן הנחיות משלימות לצדדים.
ניתנה היום, ט' תשרי תשע"ט, 18 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.