בפניי התנגדות לתביעה על סכום קצוב ובצידה בקשה להארכת מועד.

אקדים ואעיר כי התצהיר התומך בהתנגדות לא נחתם. ואולם מצאתי לקבלו לתיק בית המשפט בשל הנסיבות המיוחדות הכרוכות במצבו הבריאותי של מנהל הנתבעת שפורטו בהתנגדות בחלק הנוגע להארכת המועד להגשת ההתנגדות – אלו מנעו טיפול שוטף של מנהל הנתבעת בתביעה.

כך גם באשר להארכת המועד להגשת ההתנגדות. בית המשפט הכיר כ"טעמים מיוחדים" ככאלו שתלויים בנסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת בעל הדין (כך לדוגמה בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872). מצב רפואי כפי שתואר בבקשה מצדיק הארכת מועד והיה מקום בנסיבות אלה אף ליתן הסכמה להארכת מועד ללא צורך בהחלטה של בית המשפט.

מעבר לכך ניתן להבחין בפסיקה בהגמשה ומתן משקל שונה ל"טעם המיוחד" הנדרש בהתאם לטיב ההליך (ע"א 6842 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904), באופן שבתי המשפט לוקחים בחשבון את סיבת הטעות, מידת הזלזול בבית המשפט או בחובה כבעל דין (ע"א 8547/96 אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין, ניתן ביום 10/3/99; בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702) ואף מתן משקל לסיכויי ההליך העיקרי (רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי. ניתן ביום 3/1/13; רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטארפלסט תעשיות 1967 בע"מ. ניתן ביום 21/4/15; רע"א 3776/16 גנים נ' רחל. ניתן ביום 15/8/16). כך שיש לבחון גם את סיכויי ההגנה.

בנסיבות אלה ניתנת ארכה להגשת ההתנגדות.

יש לדון בהתנגדות לגופה.

אין מחלוקת שהתובע סיפק לנתבעת שירותי תכנות. לטענת התובע סיפק שירותים בהיקף של 70 שעות וכי אלו לא שולמו. לטענתו, סך החוב כלפיו עמד על כ-12,000 ₪ מתוכם שולם שיק שחולל בסך של כ- 3,500 ₪, לגביו הוגשה בקשה לביצוע שטר ובגין היתרה בסך 8,863 ₪ הוגשה התביעה.

בדיון בפניי התברר שבשל חילוקי דעות בין הצדדים באשר לתשלום, נטש התובע את משרדי הנתבעת ברגע תוך שלקח עמו שלא כדין את המחשב שסיפקה לו הנתבעת ובו תוצרי עבודתו. התובע ניאות להחזיר את המחשב לנתבעת רק לאחר תלונה במשטרה ובהוראתה.

בנסיבות אלה לכאורה לא עמד התובע בהוראת סע' 6.3 להסכם ההתקשרות בין הצדדים, באשר בנסיבות סיום מתן השירותים, לא העביר לחברה בצורה מסודרת את תוצרי עבודתו וממילא לא ביצע חפיפה, תוך שיתוף פעולה עם מי מטעם החברה. יש בכך כדי להקים לנתבעת עילה שלא לשלם לתובע מלוא הסכום לפי הסכם ההתקשרות או חלקו. זאת בין אם מדובר בהפרת הסכם המקימה זכות לפיצוי/אי תשלום ובין אם מדובר בטענת קיזוז, כאשר מאחר שהיא מאותה עסקה, הריהי יכולה להיות 'לא קצובה' (רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור הוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל בע"מ, פ"ד נג(2) 274).

הנתבעת טוענת עוד בהתנגדות שהתובע שתל וירוסים במחשב באופן שגרם לפגיעה בעבודתה. התובע טען מנגד שהמחשב נותר ברכבו מרגע לקיחתו ועד למועד החזרתו וכי לא פגע בתוצרי העבודה שהיו על המחשב (עמ' 4, ש' 3). טענתה של הנתבעת בעניין זה הועלתה בעלמא ללא ולו ראשית ראייה תומכת ולפיכך אין לקבלה כטענת התנגדות.

כן טוענת הנתבעת בהתנגדות שהתובע גרם לה נזקים עצומים, באופן שדרש ממנה הוצאות כספיות רבות לצרוך תיקון הליקויים והנזקים. לכאורה יש בכך משום טענת קיזוז, אלא שזו לא פורטה כדבעי ולא הובאו לה ראיות נדרשות (ראו: ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2) 765) ולפיכך אין לקבלה כטענת התנגדות.

כל טענה נוספת שנזכרה בדיון מאת מנהל הנתבעת או באת כוח הנתבעת שאינה מוזכרת בהתנגדות ובתצהיר התומך בה ממילא אינה יכולה לשמש עילה להתנגד לחוב. ככל שקיימת טענה של הנתבעת כי התובע לא סיפק כלל תוצרי עבודה בכל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, הרי שעומדת לה לכאורה זכות תביעה, אלא שלא במסגרת תיק זה, מאחר שהטענה לא הועלתה בהתנגדות.

התוצאה:

מכל האמור ניתנת לנתבעת רשות להתנגד לתביעה בטענה אחת לפיה לא עמד התובע בהוראת סע' 6.3 להסכם ההתקשרות בין הצדדים ומשמעותה הכספית.

מבקשים הצדדים לקיים דיון הוכחות בשאלה זו, כי אז יגיש התובע תצהירים עד ליום 1/4/19.

הנתבעת תגיש תצהירים עד ליום 1/5/19.

אני קובע דיון הוכחות במעמד הצדדים ליום 9/7/19 שעה 9:00.

לאור מהותה של טענת ההתנגדות והיקף המחלוקת וכדי לחסוך בהוצאות הצדדים, רשאים הצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק במחלוקת לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט על בסיס החומר שבתיק.

ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.