התובעת, ילידת 3.5.94, נפגעה בתאונת דרכים ביום 4.6.17. הנתבעת מבטחת הרכב.

לצורך קביעת הנכות שנותרה לתובעת, מונו מומחים רפואיים בתחום האורטופדי ובתחום הראומטולוגי.

המומחה בתחום האורטופדי קבע, כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה כתוצאה מתאונה, נקבעה נכות זמנית לתקופת חופשת המחלה, היינו 100% עד יום 16.9.17 (בחוות הדעת אמנם נכתב עד יום 14.6.17 ואולם תאריך זה הינו תאריך התאונה, ולפי האמור בפיסקה הראשונה לחוות הדעת, ניתנה חופשת מחלה רצופה עד יום 14.9.17).

המומחה בתחום הראומטולוגי, שמונה לפי המלצת המומחה בתחום האורטופדי, קבע, כי נותרו 10% נכות בשל פיברומיאלגיה, כאשר המומחה מתאר אפשרויות נוספות של הגרימה או למצער חופפות, וכתיאורו בסוף חוות הדעת: "...נכותה... בעקבות התאונה מ-4 ביוני 2017 ואשר נותרה לאחר שקלול כלל הנתונים, נתוני עבר ומעקב, השגות, חפיפה וכפילויות נכות אפשרית הינה סביב 10% בלבד..." (ההדגשה במקור – ג.א.)

התובעת, שבעת התאונה היתה סטודנטית לכלכלה ומינהל עסקים, סיימה לימודיה לתואר ראשון והשני ועובדת כחשבת שכר במשטרה, ושכרה כ-7,450 ₪ לחודש. התובעת נישאה ובשנת 2021 ילדה.

התובעת העידה בפני, וכמו שהתרשם המומחה בתחום הראומטולוגי שהתובעת מנסה להאדיר את נזקיה, כך התרשמתי גם אני. התובעת סיימה מאז התאונה לימודי תואר ראשון ושני ועובדת בעבודה קבועה במשטרה. התובעת לא המציאה כל עדות תומכת בטענותיה לגבי תפקודה בבית, וכן לא המציאה די ראיות שניתן להסיק מהן העדרויות חריגות מהעבודה עקב מצבה הרפואי. נראה, כי גם המומחה בתחום הראומטולוגי סבר, ואף כתב, כי התובעת מנסה להאדיר את נזקיה, והוא אף הדגיש בחוות הדעת כי קבע לתובעת 10% בלבד.

התובעת אמנם העידה על ניסיון לעבוד בחברה דלוייט שעוסקת בביקורת פנים, אך גם לכך לא הובאה ראיה, וכן לא הובאו ראיות להיקף העבודה וההכנסה אילו התובעת היתה עובדת שם.

התובעת ביקשה לקבוע, כי נכותה התפקודית עולה על זו הרפואית, אך לאור האמור לעיל והתרשמותי הן מעדות התובעת והן מחוות הדעת שקבעה את הנכות, לא מצאתי שיש מקום לקבוע נכות תפקודית גבוהה מהנכות הרפואית. שכרה של התובעת, שמצאה עבודה מיד לאחר סיום לימודיה, ולמעשה תוך כדי הלימודים לתואר שני, עומד על כ-7,450 ₪.

על פי הספרות והפסיקה, נכויות בשיעור נמוך של 5% או 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מן הישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות אלא בסכום גלובלי.

בנסיבות האמורות, ולאור שיעור הנכות וההכנסה של התובעת, מצאתי כי יש לפסוק לתובעת את סכומי הפיצוי כדלקמן:

א. כאב וסבל 20,000 ₪ (מעוגל).

ב. הפסדי שכר לעבר, בהתחשב בכך שנקבעו 100% נכות לתקופת חופשת המחלה, 12,000 ₪ לתקופת חופשת המחלה ו-18,000 ₪ נוספים ליתרת התקופה, בהתחשב בשכר ובגובה הנכות.

ג. הפסדי השתכרות לעתיד בסכום גלובלי, כולל גם הפסדי פנסיה 150,000 ₪ (סכום זה מהווה כ-70% מהפסדי השכר הבחישוב אקטוארי מלא לפי ההכנסה והנכות).

ד. עזרה בתקופת אי הכושר המלא 6,000 ₪. בשל שיעור הנכות והעדר קבלות לא מצאתי שיש מקום לקבוע פיצוי בגין הוצאות או עזרה בעתיד.

הנתבעת ביקשה לקזז מסכום הפיצוי את ההוצאה בגין חוות הדעת של המומחה בתחום האורטופדי, ואולם כיון שנקבעה בה נכות זמנית אין מקום לעשות כן.

הנתבעת תשלם אפוא לתובעת את הסך של 206,000 ₪, וכן את הוצאותיה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מסכום הפיצוי.

ניתן היום, א' סיוון תשפ"ב, 31 מאי 2022, בהעדר הצדדים.