1. לפני בית המשפט תביעה כספית על סך 280,000 ₪.
2. התובע הוא עוסק מורשה, הבעלים והמנהל של עסק הפועל, בין היתר, בתחום איסוף דחיסה וסחר במתכות, שלצורך עבודתו משתמש בציוד מכני.
3. הנתבעת 1 היא חברה בע"מ המנהלת עסק של ייבוא ושיווק של מערכות ומוצרי מחזור (להלן: "הנתבעת" או "החברה").
4. הנתבע 2 בעלים ומנהל של הנתבעת, שימש כנציג מטעמה במסגרת ההתנהלות מול התובע (להלן: "הנתבע").

טענות התובע

1. בתאריך 19.2.18 הזמין מהחברה ציוד מסוג חובק גרייפר לגרוטאות (להלן: "ההזמנה"). סוכם כי בתמורה לקבלת הציוד, התובע ישלם סכום של 47,970 ₪ (לא כולל מע"מ). סוכם גם כי הנתבעים יספקו את הציוד תוך 14 ימי עסקים.
2. במעמד ההזמנה הוא מסר לנתבעים המחאה בגין מלוא התמורה, על סך 55,000 ₪ ז.פ 20.3.18 (להלן: ההמחאה הראשונה").
3. על אף שעבר המועד הנתבעים לא סיפקו לתובע את החובק, ופניותיו לא זכו להתייחסות עניינית. כתוצאה מכך ובלית ברירה, נאלץ התובע לתת הוראה לבטל את ההמחאה הראשונה.
4. תקופה מסוימת לאחר ביטול ההמחאה, הנתבעים פנו לתובע ושכנעו אותו למסור להם המחאה חדשה בתמורה להזמנה, רכישת חובק גרייפר, תוך שהם מתחייבים לספקה לא יאוחר מיום 20.4.18. הוא נכנע לתחנוניו והבטחותיו של הנתבע 2 ומסר המחאה חדשה, על סך 55,000 ₪ ז.פ 20.4.18, זאת מאחר ולא רצה להפר את חוזה עבודה שכרת עם חברת א.ל.ש מתכות בע"מ (להלן: "אלש"). המחאה זו כובדה.
5. בתאריך 19.6.18 ו/או סמוך לכך, הנתבעים סיפקו לו חובק גרייפר לא שלם, ללא סביבון ומטוטלת, שלא היה ניתן להפעילו או להשתמש בו. פרוט החלקים החסרים צוין במסגרת תעודת המשלוח. עד היום הנתבעים לא סיפקו לו את החלקים החסרים ולכן, לא ניתן לעשות כל שימוש בחובק. לטענתו, התנהלות הנתבעים הלקויה מהווה הפרה של ההסכם, וכתוצאה מההפרה נגרמו לו נזקים.
6. בהסתמך על הזמנת הציוד והבטחת הנתבעים כי הציוד יסופק לו במועד, דהיינו תוך 14 ימי עסקים, התובע התקשר ביום 20.2.18 עם חברת אלש לביצוע עבודות באגר המצריכות חובק גרייפר שמתאים לביצוע עבודות מחזור ומיון ברזל ומתכות קשים (להלן: "הסכם עבודה"). הוסכם שתקופת ההתקשרות הינה מיום 15.3.18 ועד ליום 16.9.18 (להלן: "תקופת הסכם העבודה").
7. לשם ביצוע העבודות בהתאם להסכם העבודה צריך ציוד מיוחד, לרבות חובק הגרוטאות מושא התביעה, בלעדיו לא ניתן לקיים את תנאי ההסכם.
8. הוא מילא את התחייבויותיו כלפי הנתבעים ושילם את מלוא התמורה בגין ההזמנה. הוא השקיע את מיטב כספו בכלי העבודה מושא התביעה, והתקשר עם חברת אלש בהסכם עבודה יכל להפיק תועלת כלכלית אדירה, אם היה מתחיל לעבוד באופן מידי. לטענתו, היה אמור לקבל שכר בסך של 3,200 ₪, לא כולל מע"מ, לכל משמרת בת 8 שעות.
9. בעקבות האיחור באספקת ההזמנה, הוא נאלץ לדחות את מועד תחילת העבודה עם חברת אלש. ביום 16.4.18 קיבל ממנה מכתב התראה על איחור בהתחלת העבודה וכי אם לא יתחיל לבצע את העבודה, החברה תפסיק את ההתקשרות באופן מיידי.
10. הוא פנה לחברת אלש וניסה להסביר לה כי האיחור נוצר בשל העיכוב באספקת ההזמנה, הכוללת את הציוד הנחוץ לביצוע העבודות. לטענתו, לאחר שהציג את ההזמנה ואת המסמך המעיד על תשלום התמורה עבורה, חברת אלש הסכימה לתת לו הארכה נוספת ואחרונה עד ליום 20.6.18, וכי אם לא יתחיל לעבוד במועד הנ"ל, ההסכם ייראה כמבוטל.
11. כאמור, ביום 19.6.18 הוא קיבל את החובק כשהוא לוקה בחסר ולא ניתן להפעילו.
12. לטענתו, ביום 20.6.18 הוא קיבל מכתב נוסף מחברת אלש בו היא מודיעה על ביטול ההסכם עמו ובכך, נגרמו לו נזקים עצומים והפסדי שכר משמעותיים, והכל בגלל ההפרה של הנתבעים.
13. כל פניותיו לנתבעים עלו בתוהו וטרם קיבל את החלקים החסרים.
14. התביעה הועמדה על 280,000 ₪, בגין עלות החובק, הפסדי שכר, עוגמת נפש, טרטור והוצאות שונות.
15. לטענת התובע יש לחייב את הנתבעים במלוא סכום התביעה, גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט וגם מכוח דיני הנזיקין.

טענות הנתבעים

1. התובע צירף את הנתבע, מנהל החברה, תוך התעלמות מהוראות הדין בהקשר של הרמת מסך, ומבלי שציין עובדות המאפשרות לו לעשות כן.
2. יש למחוק את התביעה על הסף נגד הנתבע, מנהל החברה, מאחר ובין התובע לבין מנהל החברה אין יריבות כלל. כל ההתקשרות מושא התביעה בוצעה מול הנתבעת בלבד. טענתו של התובע כי המנהל היה איש הקשר שמולו בוצעה העסקה וכי הוא שהתחייב לספק את החובק, אינה ברורה. מדובר בעסקה שבוצעה מול החברה באמצעות נציגה האנושי דהיינו, המנהל.

עילות הרמת המסך ידועות וברורות והתובע, מלבד טענות בעלמא, לא ביסס כלל את טענותיו המתייחסות לסוגיה זו. משכך, גם במצב חריג שבו כל העובדות בכתב התביעה היו מתבררות כנכונות במלואן, הרי שגם אז הנתבע לא היה מחויב בחבות של הנתבעת.

1. ביום 19.2.18 התקשר התובע עם החברה, ואיתה בלבד, בהזמנה מיוחדת של ציוד מכני בתחום המחזור. המוצרים שהוזמנו: חובק לגרוטאות (גרייפר) 500 ליטר של חברת ROZZI, סביבון מכני קבוע 360 ומטוטלת (אדפטור/מתאם). סכום ההזמנה עמד על סך 47,970 ₪ כולל מע"מ (להלן: "ההזמנה הראשונה").

במעמד ההזמנה הראשונה הובהר לתובע כי המוצרים צפויים להגיע תוך 14 ימים אולם, הואיל ומדובר בהזמנה מיוחדת בחו"ל, מדובר בצפי בלבד, וכי הגעת המוצרים יכולה להתעכב מסיבות הקשורות לספק בחו"ל.

1. מספר ימים לאחר ביצוע ההזמנה הראשונה, התובע יצר קשר עם נציג החברה בטלפון וביקש לשדרג את הזמנתו והוסיף עוד מוצרים: אדפטור וראש לגרייפר (להלן: "ההזמנה השניה"). המוצרים הנוספים הוזמנו עבור גרייפר אחר המצוי ברשותו של התובע. סוכם ביניהם שעקב שדרוג ההזמנה, ישלם התובע לחברה סכום של 55,000 ₪ (כולל מע"מ) במקום 47,900 ₪ כפי שהיה בהזמנה הראשונה.
2. מיד לאחר שיחת הטלפון נפגשו התובע ונציג החברה, והתובע מסר שיק לפקודת החברה על סך של 55,000 ₪, זמן פירעון 20.3.18.
3. מספר ימים לאחר ביצוע ההזמנה השניה, ולאחר שהחברה ביצעה בירורים עם היצרן וספק המוצרים מאיטליה, הוסבר לתובע וסוכם עמו כי הגעת ההזמנה צפויה להתעכב עקב מחסור בחלקים הנוספים שהוא הזמין, ועל מנת להימנע מעלויות משלוח כפולות סוכם כי שתי ההזמנות יגיעו ביחד, הראשונה והשניה המשודרגת, כך שבינתיים יעוכב משלוח ההזמנה הראשונה.
4. התובע הודיע לנציג החברה, המנהל, כי הוא זקוק לחובק זמני 500 ליטר ללא סביבון, על מנת לבצע עבודות להן התחייב. החברה, מתוך מחווה של שירות טוב, דאגה להעביר לתובע חובק זמני מתוך המלאי שברשותה. לפני שהחובק הועבר לתובע, נעשה לו שיפוץ וצביעה על מנת שיתאים לצרכיו. לטענת הנתבעים, התובע הסתיר עובדות אלה ולא התייחס אליהן בתביעתו.
5. ביום 19.6.18 הגיעה הזמנתו של התובע ואז גילתה החברה שחסרים שני מוצרים שהוזמנו, סביבון ואדפטור (מטוטלת) נוסף; במקומם הגיעו בטעות שני ראשים לחובק (במקום אחד). הסביבון רק משדרג את החובק ואינו הכרחי לתפעולו, וכי החובק שהגיע תקין ומוכן לעבודה, מאחר וההזמנה הגיעה עם אדפטור אחד. עוד נטען כי, במעמד מסירת ההזמנה לתובע, במקום עסקיה של החברה, נרשמו החלקים החסרים בתעודת המשלוח וסוכם עם התובע, כי החברה תדאג לייבא את אותם החלקים החסרים והיא תישא בעלויות המשלוח.
6. במעמד מסירת ההזמנה התובע החזיר את החובק החלופי לחברה, כשהוא בלוי ומשומש היטב על ידו.
7. במהלך חודש אוקטובר 2018 הגיעו לחברה החלקים שהיו חסרים בהזמנה, והתובע זומן לקבלם. במעמד זה, נציגה של החברה הציעה לתובע כי הוא יקבל אדפטור חדש נוסף על חשבון החברה, אם יחזיר את האדפטור שקיבל ביום 19.6.18. לטענתם, התובע אמר להם כי האדפטור מורכב על החובק שקיבל בחודש יוני וכי החובק נמצא בשימוש כרגע ולכן, לא ניתן לפרק בשלב זה; כל זה בניגוד לטענתו כי החובק שקיבל ביום 19.6.18 לא תקין לשימוש וכי הוא לא השתמש בו.
8. כשהתובע הגיע לקבל את החלקים החסרים, החל לטעון כי החלקים אינם מתאימים לו וכי הוא ציפה לחלקים אחרים, שעלותם גבוהה יותר. התנהלותו של התובע לוקה בחוסר תום לב, כפוית טובה ומכוונת מטרה לצורך ניהול התביעה.
9. התובע החזיק בכל המועדים הרלוונטים לתביעה זו בכלים הדרושים לשם ביצוע העבודה, אותה לטענתו נאלץ להפסיד, וכי החזקת החובק החלופי מרפאת כל טענה להפרה לה טוען התובע בעניין איחור, לכאורה, באספקת ההזמנה.
10. אין קשר סיבתי בין הנזק ו/או הסעדים הנטענים, לבין התנהלות הנתבעים; התובע לא ציין בפני הנתבעים מעולם כי הוא נאלץ להפסיד עבודה.
11. הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה.

דיון

1. אני מקבל את טענת התובע שהנתבעים הפרו עימו חוזה כפי שיוסבר להלן.
2. הצדדים חלוקים בשאלה באיזה מועד היה על הנתבעים לספק לתובע את הציוד שהזמין. עם זאת אין מחלוקת שהיה צריך לספק את הציוד לפחות עד היום בו סופק בפועל – 19.6.18. במועד זה הנתבעים סיפקו לתובע רק רכיב אחד משלושת חלקי ההזמנה. החובק אומנם סופק, אולם לא סופקו הסביבון והמטוטלת. הנתבעים מודים בכך שהדבר נרשם בתעודת המשלוח.
3. אני מקבל את טענת התובע שבהעדר הסביבון והמטוטלת לא היה באפשרותו לעשות שימוש בחובק. שני הרכיבים החסרים חיוניים לצורך התקנת החובק על הבאגר של התובע ובלעדיהם הוא חסר ערך. טענה זו של התובע נתמכה בעדותו עליה חזר פעם אחר פעם והיא לא נסתרה על ידי הנתבעים. יתרה מזו, טענה זו נתמכת בעובדה שהתובע לא יכל לממש את החוזה עם אלש. עובדה היא שהתובע עמד על כך שיש לספק לו את הרכיבים החסרים, והנתבעים פעלו לצורך כך. המסקנה היא, כפי שנאמר, שהנתבעים הפרו את חוזה ההזמנה עם התובע.
4. בהמשך הנתבעים לא ריפאו את ההפרה של החוזה. באוקטובר 2008 הנתבעים הודיעו לתובע שהחלקים החסרים הגיעו. אולם, לטענת התובע, החלקים האלה לא התאימו לעבודתו. לטענת התובע הסביבון שהגיע תיפקד בטווח 180 מעלות בלבד, במקום טווח של 360 מעלות כפי שהוזמן. לעומתו טענו הנתבעים, שהסביבון היה בטווח 360 מעלות. במחלוקת זו אני מעדיף את טענת התובע. על הנתבעים לספק את ההזמנה כלשונה. בטופס ההזמנה מצויין במפורש "סביבון מכני קבוע 360". הנטל להוכיח שהציוד סופק על פי ההזמנה מוטל על הנתבעים. זאת משום שחובת אספקת הציוד מוטלת עליהם, על כך אין מחלוקת. התובע העיד באופן עקבי ואמין שהסביבון שסופק לא היה על פי הזמנה, אלא בעל איכות נחותה שלא התאים לו. לאור עדות זו של התובע, נטל הבאת הראיות, שמדובר בציוד בהתאם להזמנה, עובר אל כתפי הנתבעים. הנתבעים היו יכולים בקלות להפריך את טענת התובע באמצעות חוו"ד מקצועית מתאימה, או אפילו באמצעות ראיה נחותה מכך, כגון באמצעות מסמך מקצועי של מפרט טכני של הסביבון, על מנת להראות שהוא עובד בטווח פעולה של 360 מעלות. הנתבעים נמנעו מלעשות זאת, דבר הנזקף לחובתם. מאזן הראיות בנקודה זו נוטה לטובת התובע, ויש לראותו כמי שהוכיח את טענתו.
5. מאחר וגם באוקטובר 2018 הנתבעים לא סיפקו לתובע את הציוד המתאים על פי ההזמנה, התובע היה זכאי שלא לקבל את הרכיבים הנוספים. הנתבעים הפרו באופן סופי את חוזה ההזמנה, ועל כן התובע זכאי לפיצויים.
6. הנתבעים טענו, שמאחר ולא הגיע כל הציוד ביוני 2018, הם העמידו לרשות התובע חובק אחר, איתו יכל לעבוד. זאת לאחר ששיפצו אותו. התובע מכחיש טענה זו. התובע טען שהחובק שהוצע לו לא התאים לעבודה עם באגר, אלא לעבודה עם משאית. מאחר והוא עובד עם באגרים בלבד, הוא לא יכל לעשות שימוש בציוד זה. במחלוקת זו אני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים. התובע טען באופן עקבי ואמין, שהחובק החלופי שהוצע לו לא התאים לעבודותיו. הנתבעים היו יכולים לסתור טענה זו באמצעות חוות דעת של בעל מקצוע, ו/או באמצעות מסמך מקצועי המוכיח שהחובק החלופי מתאים לציוד של התובע. הנתבעים נמנעו מלעשות זאת, דבר העומד לחובתם. יתרה מזו, החובה להוכיח שסופק חובק חלופי המתאים, לתובע מוטלת על הנתבעים, בתור מי שהעלו את הטענה. הנתבעים לא עמדו בנטל זה ועל כן טענתם נדחית.
7. אני דוחה את טענת התובע, שנגרמו לו הפסדי רווח, מאחר ולא הצליח לממש את החוזה עם אלש, עקב אי אספקת הציוד על ידי הנתבעים. התובע הודה שברשותו 3 באגרים, שעבדו באופן רציף. אם התובע היה מקבל את הציוד המתאים מהנתבעים, הוא צריך לייעד את אחד הבאגרים על מנת לעבוד איתו במסגרת החוזה עם אלש. אלא, שבהעדר הציוד, התובע עשה שימוש באותו באגר לטובת עבודות אחרות,ועל כן לא נגרם לו הפסד רווח. התובע הודה בכך בעדותו.
8. התובע הציג הסכם מיום 1.7.18 בינו לבין אלש, על פיו הם הגיעו להסכמה בדבר ביטול חוזה העבודה ביניהם. במסגרת זו התובע התחייב להשכיר לאלש ללא תמורה באגר למשך 6 חודשים. לפיכך התובע טוען שנגרם לו נזק. אני דוחה טענה זו. ההסכם שהוצג הינו כללי, ללא פירוט ולא ברורה משמעותו הכלכלית, מבחינת התובע. יתרה מזו, לא הוכח שהסכם זה מומש. התובע לא הציג יומני עבודה, תרשומות, מסמכי הנהלת חשבונות או כל ראיה אחרת, ממנה עולה שבפועל העביר לאלש באגר לצורך עבודותיה, ומה הן העלויות ו/או הפסד רווח מבחינתו כתוצאה מכך. טענות התובע בענין זה סתמיות ולא משכנעות. התובע גם לא זימן לעדות נציג של אלש על מנת לתמוך בטענותיו. דבר זה נזקף לחובת התובע.
9. התובע לא הביא כל ראיה מהימנה להוכחת טענותיו, בדבר הפסד רווח או נזקים שנגרמו לו, כתוצאה מכך שהנתבעים לא סיפקו לו את הציוד על פי ההזמנה. התובע הודה בעדותו שהוא המשיך לעבוד מול לקוחות אחרים, בעבודות אחרות (חוץ מהחוזה עם אלש), באמצעות שלושת הבאגרים שברשותו. התובע לא הציג ראיות, כגון מסמכי הנהלת חשבונות, ו/או חוות דעת מקצועית מהם ניתן להסיק שנגרם לו הפסד רווח כלשהו.
10. משהפרו הנתבעים את הסכם הזמנת הציוד עליהם להחזיר לתובע את התמורה ששולמה. התובע לא הוכיח נזקי ממון אחרים.
11. אני מקבל את טענת התובע שיש לפצותו בגין נזק לא ממוני. עקב הפרת החוזה מצד הנתבעים, הוא עמד בסיכון של הפרת חוזה עם אלש, על כל הנובע מכך. התובע נאלץ להתנהל מול אלש ובסופו של דבר להגיע איתה להסכם בדבר ביטול החוזה. הדבר הסב לתובע עוגמת נפש ומתח, והוא נדרש להקצאת זמן ומשאבים לטפל בענין. בנסיבות אלה יש להעמיד את הפיצוי על דרך אומדנא דדיינא. אני קובע את הפיצוי בגובה 10,000 ₪.
12. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש מקום לחייב את הנתבע בתור הבעלים והמנהל של הנתבעת, באופן אישי. לטענת הנתבעים, הנתבעת הינה חברה בע"מ שהינה יישות משפטית נפרדת מהנתבע הסכם אספקת הציוד היה בין התובע לבין הנתבעת בלבד. לטענתם לא מתקיימות העילות להרים את מסך ההתנגדות החוצץ בין הנתבעת לבין הנתבע. לטענתם לא נעשה שימוש ביישות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות או לקפח את התובע, וכי מדובר בכל היותר בכשל מסחרי שיכול לקרות. לטענתם הנתבע ניהל את החברה באופן סביר מבלי לקחת סיכונים לא נדרשים, מבלי להציג ידיעות כוזבות, ללא כוונה להטעות את התובע, ועל כן דין התביעה האישית נגדו להדחות.

1. מצד שני התובע טוען, שהוא התקשר באופן אישי עם הנתבע. לטענת התובע הוא הכיר באופן אישי את הנתבע כמי שיש לו מוניטין בתחום ורק בשל היכרות זו, ולאור זאת שהבין שההתחייבויות כלפיו הן התחייבויות אישיות, הסכים להזמין ממנו את הציוד. לטענתו הוא לא הכיר את החברה של הנתבע (הנתבעת), אלא את הנתבע בעצמו. לכן התובע ראה את הנתבע כמי שהתחייב מולו באופן אישי. יתרה מזו, התובע טען שהאדם היחידי שעמד מולו היה הנתבע עצמו, ולא כל עובד אחר מטעם הנתבעת (למעט בדיעבד לאחר שהחוזה הופר התובע היה בקשר גם עם אביו של הנתבע), ומכאן הבין שההסכם שנעשה הוא עם הנתבע עצמו ולא עם יישות משפטית אחרת.
2. במחלוקת זו אני מעדיף את טענות התובע על פני טענות הנתבעים. הנתבע הודה שהוא עוסק בתחום של ייבוא ואספקת ציוד מכני כ-8 שנים. לעומת זאת החברה בבעלותו (הנתבעת) הוקמה רק בשנת 2018, כלומר זמן קצר (כחודש אחד בלבד) לפני ביצוע ההזמנה. יש בכך להוכיח את טענתו של התובע, שהוא הכיר את הנתבע באופן אישי כמי שעוסק בתחום, ולא היה מודע לכך שהנתבע החל לפעול זמן קצר לפני ביצוע ההזמנה באמצעות חברה. ההבנה של התובע, שהוא מבצע הזמנה מול הנתבע באופן אישי, הינה סבירה ואף תואמת את אופן פעולת הנתבע עד זמן קצר לפני כן.
3. החברה בבעלות מלאה של הנתבע ובניהולו. הנתבע הודה שבחברה שני עובדים בלבד, הוא ואביו. מדובר אם כן בחברה משפחתית קטנה, כאשר כל פעולותיה נעשות על ידי הנתבע עצמו, לעיתים עם עזרה של אביו. יש זהות כמעט מוחלטת בין החברה לבין הנתבע. יתרה מזו, כפי שנאמר, הנתבע פעל שלא באמצעות חברה עד זמן קצר מאוד לפני ביצוע ההזמנה.

1. טופס ההזמנה שהונפק הינו על שם החברה. אין בזאת להוכיח שהתובע היה מודע לכך שהוא פועל מול חברה ולא מול הנתבע. התובע הינו איש עבודת כפיים, שסביר שלא התעמק בפרטים הקטנים של טופס ההזמנה. מאחר והתובע עמד בקשר עם הנתבע בעצמו וסמך עליו, סביר שלא ראה צורך לדקדק בכל פרטי טופס ההזמנה. יתרה מזו, התובע מסר ישירות לנתבע שיק תשלום מבלי שמילא את פרטי הנפרע, מתוך כך שסמך על הנתבע שהוא ימלא את החסר. הנתבע הוא זה שהוסיף במקום המתאים את חותמת החברה, ועל כן אין להסיק ממסירת השיק שהתובע ידע שההזמנה מבוצעת מול החברה.
2. שוכנעתי שהתובע עשה הזמנה ישירות מול הנתבע, על סמך ההיכרות האישית ביניהם, על סמך המוניטין של הנתבע בתחום, ועל סמך זאת שכל המגעים היו בין התובע לבין הנתבע בלבד. כמו כן שוכנעתי שאילולא התקיימו דברים אלה, ההזמנה לא היתה יוצאת לפועל. בנסיבות אלה יש לראות בהתחייבויות כלפי התובע, כהתחייבויות אישיות של הנתבע, גם אם פורמלית טופס ההזמנה ובהמשך תעודת המשלוח הונפקו על ידי החברה. יתרה מזו, הנתבעת הינה חברה משפחתית קטנה עם שני עובדים בני אותה משפחה, כאשר הנתבע הוא הגורם המרכזי ולמעשה הבלעדי בחברה. גם אם ההתחייבויות כלפי התובע הינן של החברה, בנסיבות אלה הנטיה תהיה להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל את חובות החברה על בעל מניות הבלעדי שלה.
3. הלכה פסוקה היא כי ככל שעסקינן בחברות פרטיות משפחתיות קטנות, יגלה בית המשפט גמישות בהרמת המסך נגד בעל המניות בחברה. בעניין זה אפנה לע"א 4606/90 איטה מוברמן ואח' נ' תל-מר בע"מ, פד"י מו(5) 353:

"מסקנה זו מתחזקת בכך שמדובר בענייננו בחברה פרטית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות. הלכה מקובלת עלינו, שמצאה ביטויה בפסקי דין לרוב, היא, שבמקרה כגון דא יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת המסך (ע"א 213/79 [3], בעמ' 698; בג"צ 397/67 [4], בעמ' 539)".

1. בענייננו, הזהות בין החברה, הנתבעת, לנתבע היא מלאה. החברה היא הנתבע והנתבע הוא החברה. המדובר בחברה קטנה, המונה בעלים אחד מנהל אחד מהיום בו הוקמה.

תוצאה

1. אני מקבל את התביעה נגד שני הנתבעים.
2. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסכומים הבאים:
3. 55,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.4.18 ועד היום.
4. פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 10,000 ₪.
5. שיפוי אגרה בסך 7,018 ₪.
6. הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.
7. שכ"ט עו"ד בסך 16,500 ₪ בלבד.
8. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
9. הנתבעים זכאים ליטול חזרה לחזקתם ולבעלותם את החובק (הגרייפר) שסופק לתובע, תוך 30 יום מהתשלום לפי פסק דין זה. נטילת החובק חזרה תעשה על ידי הנתבעים על חשבונם בתאום עם התובע. היה והנתבעים לא ישלמו את מלוא פסק הדין במועד, הם יאבדו את זכותם ליטול חזרה את החובק. למען הסר ספק מובהר, שלא יהיה בכך לפוגע בזכות התובע לקבלת התשלום על פי פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו שבט תשפ"א, 08 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.