1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש לרכב התובע שהיה מעורב בתאונת דרכים ביום 3.6.18 ברח' קרן היסוד באשדוד.

כנטען בכתב התביעה, התאונה אירעה עת נהג התובע במונית כדין כאשר הנתבעת 2 התפרצה לכביש במהלך יציאה מחניה.

הנתבעים מכחישים את האחריות וטוענים כי רכב הנתבעת 2 עמד בעצירה מוחלטת ביציאה מחניית בניינים, ולפתע הגיחה מונית התובע, לא שמה ליבה למתרחש בכביש וסטתה מנתיב הנסיעה תוך שהיא פוגעת ברכב הנתבעים.

2. התובע העיד, כי הגיע לרח' קרן היסוד שהוא רחוב דו סטרי ומשני צדדיו חונים כלי רכב וראה במרחק של 3-4 מטרים את הנתבעת 2 יוצאת מחניה שברחוב ומכיוון שביקש למנוע תאונה עם כלי רכב בנתיב הנגדי, בלם את רכבו והניח שגם הנהגת תעצור את רכבה. למרות זאת המשיכה בנסיעה ופגעה בכנף המונית. כדבריו (עמ' 2 לפרו'):

"כן, ראיתי מרחוק שהיא יוצאת. זה לא מרחוק זה אחרי שעברתי את הטרנזיט שהיה גבוה של הסעות... כשעברתי אותו אני פתאום הבחנתי שהיא יוצאת מהחניה, רציתי לברוח, הרחוב עמוס מאוד, ממול נוסעים רכבים, לא רציתי להיכנס במישהו, בלמתי, והיא נכנסה."

פתאומיות יציאת הנתבעת מהחניה הובילה לכך, עפ"י עדות התובע ,שלא הספיק לצפצף ולא הספיק לבלום עצירה מלאה וכך בהיותו נוסע נפגע ע"י רכב הנתבעים.

התובע העיד עוד כי המשיך בנסיעה עד לעצירה בצד ע"מ שלא להפריע לכלי רכב אחרים.

הנתבעת 2 העידה, כי חנתה בין שתי מכוניות לצד המדרכה וברצותה לצאת מהחניה, היות שאין שדה ראיה מתאים להיווכח בהגעת מכוניות אחרות שנוסעות בכביש, יצאה עם חזית הרכב "ממש ממש טיפה", וזאת ע"מ שלא להיקלע לסכנה. בהיותה בעצירה מוחלטת הגיחה המונית משום מקום ופגעה ברכב. לשיטתה, הפגיעה היתה חזקה ולא רק שאותותיה נשקפים מתמונת הרכב לאחר התאונה ,אלא שהובילה להזזת כל חזית רכבה אל הכביש. מדבריה לא ראתה את המונית מגיעה לעברה אלא במועד הפגיעה, שאז נוכחה במהירות הנסיעה ובהטיית המונית אל רכבה.

3. מסכת הראיות הצביעה על גרסאות נגדיות של העדים ודיוק לא שלם בתיאור העובדתי.

לכן על מנת להכריע בין הגרסאות יש להיזקק בין היתר לתמונות הנזק בכלי הרכב ומהן עולה באופן ברור פגיעה צידית קדמית ברכב התובע ופגיעה מאד משמעותית בחזית רכב הנתבעת.

קשה להלום כיצד מבקש התובע לשכנע שהנתבעת 2 התפרצה לנתיב נסיעתו כאשר הודה שראה אותה טרם הפגיעה יוצאת מהחניה , מנגד ,קשה לקבל את גרסת הנתבעת 2 כי עמדה בעצירה מוחלטת מבלי לראות את המונית מתקרבת, אלא בזמן הפגיעה.

כל האמור לעיל מוביל למסקנה כי האחריות לקרות התאונה חלה על שני נהגי כלי הרכב , כאשר אחריות הנתבעים גבוהה יותר מזו של התובע שאשמו התורם ,שאינו יוצר אחריות, נקבע על ידי בשיעור של 25%.

4. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 16,603 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

כן יתווספו לה הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2915 ₪.

ניתן היום, י"ט כסלו תש"פ, 17 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.