1. בתובענה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, עותרים המבקשים למתן פסק דין הצהרתי בהתאם לסמכותי לפי סעיף 17 (ג) לחוק הנאמנות, תשל"ט - 1979 (להלן: חוק הנאמנות) לפיו המקרקעין הידועים כדף 6776 בספר 11015 (זיהוי נוסף 30072/72) ברחוב שד"ל 13 בירושלים (להלן: הנכס), שעליו בנוי בית כנסת "מגן אברהם" (להלן: בית הכנסת), משמש נכס של הקדש ציבורי. כן מבוקש להגדיר כי מטרת ההקדש היא בית כנסת ציבורי ולמנות את מבקשת 3, שהיא עמותה בייסוד, לנאמן על ההקדש.
2. על פי המתואר בהמרצת הפתיחה, בית הכנסת נוסד בשנת תרפ"ט (1929) על ידי הרב יוסף חיים שרים זצ"ל (1949-1851) שעסק בגיוס תרומות מטעם ועדת הספרדים בירושלים (להלן: הרב שרים). הנכס שעליו בנוי בית הכנסת היה תחילה בבעלותו של הרב שרים שהעבירו לבנו יום טוב שרים ובהמשך הועברה הבעלות אל הגב' בואיתה יוסף גבאי ז"ל (להלן: הגב' בואיתה). מאז הקמת בית הכנסת בשנת 1929 ועד היום, וללא קשר להעברת הבעלות בנכס על שם הגב' בואיתה, בית הכנסת נוהל על ידי הרב שרים וצאצאיו. הבעלות בנכס עברה על שם הגב' בואיתה לאחר שבשנת בשנת 1928 היא תרמה 450 לי"ש לבית הכנסת לזכרו של בנה אברהם בן יוסף שלום יחיא גבאי ז"ל ובקשה שיאמר קדיש ויתקיימו שיעורים לזכר בנה. בבית הכנסת הוצב לוח שיש המצוי עד היום ((להלן: לוח השיש) ובו כתוב כך:

ישיבת מגן אברהם

הישיבה ובית הכנסת הזה קנתה והקדישה הג' בואיתה גבאי למנוחת בנה המרוחם

אברהם יוסף אהרון שלום יחיא גבאי

נולד בכלכותא יום א כב סיון תרל"ח,

נבל"ע בפריז יום כח אייר תרפ"ז תנצב"ה,

והוא תחת השגחת רי"ח שרים וב"כ יצ"ו ויחיהו לדור עולם"

1. המבקשים 1 ו-2 הם נכדיו של הרב שרים והם מבקשים כי בית המשפט יצהיר שהנכס הוא הקדש ציבורי למטרת בית כנסת. לטענתם מן הכתובת שבלוח השיש המצוי בבית הכנסת עולה בבירור כי הנכס נקנה והוקדש על ידי הגב' בואיתה למטרת בית כנסת ומאז ועד היום הנכס משמש בית כנסת.

1. להמרצה הפתיחה צורפה עמדת רשם ההקדשות לפיה מתקיימים במקרה דנן האינדיקציות לקיומו של הקדש (נספח א' להמרצת הפתיחה).
2. בהחלטתי מיום 25.7.2018 הוריתי למבקשים לפרט את הידוע להם אודות יורשי הגב' בואיתה ואילו מאמצים נעשו על מנת לאתרם. בתגובתם חזרו וציינו את אשר פרטו במסגרת המרצת הפתיחה, כי בשנות ה- 30 של המאה הקודמת נותק הקשר בין הגב' בואיתה ובין בית הכנסת וכי הגב' בואיתה לא הגיבה למכתבים שנשלחו אליה בשנת 1932 בניסיון לקבל ממנה תרומה נוספת לכיסוי הוצאות בית הכנסת (המכתב צורף כנספח י' להמרצת הפתיחה). עוד ציינו המבקשים כי בנה של הגב' בואיתה ביקר בבית הכנסת בשנת 1966. תיעוד על כך צורף בנספח ז' להמרצת הפתיחה. לתגובה צורף תצהיר של מבקש מס' 1 שפירט בתצהירו כי הוא נכח בביקור של בנה של הגב' בואיתה בבית הכנסת בשנת 1966 וציין כי מאז אותו ביקור לא היה קשר עם בני משפחתה של הגב' בואיתה ולאחר ביקור בנה בבית הכנסת הוא לא העלה כל טענה בקשר לזכויות של משפחתו בנכס.
3. בהמשך לכך הוריתי למבקשים לפרסם בלוח המודעות של בית הכנסת מודעה אודות המרצת הפתיחה על מנת לתת למתפללי בית הכנסת הזדמנות להתנגד לה ככל שרצונם בכך. כמו כן הוריתי למבקשים לפרסם בעיתון יומי בעל תפוצה רחבה בשפה העברית מודעה אודות המרצת הפתיחה. המבקשים קיימו את החלטותיי ולבית המשפט לא הוגשו תגובות מצד גורם כלשהו בקשר להמרצת הפתיחה.
4. אף שרשם ההקדשות תמך בבקשה כעולה מנספח א' להמרצת הפתיחה, בהודעתו מיום 4.11.2018 ונוכח הקושי באיתור היורשים ביקש רשם ההקדשות לצרף להליך את האפוטרופוס הכללי בטרם תינתן החלטה בהמרצת הפתיחה.

1. האפוטרופוס הכללי צורף להליך ביום 4.11.2018. האפוטרופוס הכללי ביקש שהות על מנת לנסות לאתר את יורשי הגב' בואיתה ולשם כך נתנו לו ארכת מעת לעת כפי בקשתו. ביום 28.6.2020 הודיע האפוטרופוס הכללי כי הוא לא איתר יורשים שלדעתו יש לצרפם להליך.
2. בהמשך לכך הודיע רשם ההקדשות כי הוא תומך בבקשה להצהיר על הנכס כהקדש ציבורי למטרת בית כנסת.
3. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפניי ועיינתי בטענות המבקשים, שוכנעתי כי הוכח במידה הנדרשת במשפט האזרחי כי הנכס משמש הקדש ציבורי למטרת בית כנסת ציבורי.

להלן הנימוקים למסקנתי.

1. סעיף 17(ג) לחוק הנאמנות קובע כדלקמן: "נמצאו נכסים המשמשים הקדש, אלא שאין על כך כתב הקדש, רשאי בית המשפט להצהיר על קיום הקדש ולהגדיר את מטרותיו, נכסיו תנאיו ותחילתו".
2. בע"א 6613/06 נאמני ההקדשות של העדה הספרדית בעיה"ק צפת מירון נ' כמוס (16.6.2008)(להלן: עניין כמוס) נטען בדומה למקרה שלפנינו, לקיומו של הקדש על קרקע פרטית לטובת בית כנסת למרות העדרו של כתב הקדש. בית המשפט קיבל את הטענה והצביע על העובדות הבאות לביסוס מסקנתו: המבנה קיים על החלקה במשך עשרות שנים ומשמש לצרכי בית הכנסת באופן רצוף ובלעדי; בעל החלקה ויורשיו שתקו על אף שידעו על השימוש בחלקה לצורכי בית כנסת ולא נקטו מעולם בצעדים המעידים על התנגדותם לשימוש בחלקה לצורכי בית כנסת. עוד צויינה עובדת היותו של הגוף הטוען להקדש אחראי גם על ניהול נכסי הקדש אחרים (עניין כמוס פסקה 10). פרמטרים אלו לצורך הכרה בקיומו של הקדש צויינו גם בע"א 8168/09 ועד עולי משהד (אירן) ירושלים נ' הועד המרכזי לעולי (אנוסי) משהד אירן בישראל, פסקה 21 (23.10.2012) (להלן: עניין עולי משהד).
3. בענייננו, הכתובת שבלוח השיש מלמדת בבירור על הזיקה שבין הנכס שקנתה הגב' בואיתה ובין בית הכנסת שנוהל על ידי הרב שרים. בלוח השיש מצויינת בפירוש המילה "והקדישה" והיא מלמדת בבירור על כוונת הקדש (ראו עניין עולי משהד, פסקה 23).
4. כמו כן מבנה בית הכנסת קיים על החלקה במשך עשרות שנים, מאז שנת 1929, והוא משמש באופן בלעדי ורצוף לצרכי בית הכנסת מאז ועד היום. בנוסף לכך אף לא אחד מיורשי הגב' בואיתה טען במהלך השנים לזכויות בנכס אף שידוע שבנה של הגב' בואיתה ביקר בבית הכנסת בשנת 1966.

15. אשר לגורם שישמש נאמן - רשם ההקדשות אינו מתנגד למינוי המבקשים 1 ו-2 כנאמנים על ההקדש ואף אני לא מצאתי לדחות את בקשתם בעניין זה. הבקשה למינוי העמותה בייסוד נדחית היות והיא עדיין לא אישיות משפטית.

16. אשר לתנאי ההקדש - טיוטת שטר ההקדש שצורפה לתובענה וכן השם המופיע כמבקשת 3 , מעלה חשש כי בכוונת המבקשים לשנות את שם בית הכנסת כך שיהיה על שם הרב שרים וזאת בניגוד לכוונת המקדישה. לכן אני מורה כי ההקדש ובית הכנסת ייקראו "בית הכנסת מגן אברהם ע"ש יוסף בן בואיתה גבאי", והעמותה, ככל שתוקם תיקרא "העמותה לניהול הקדש בית הכנסת מגן אברהם מייסודה של הגב' בואיתה גבאי".

17. מובהר בזאת כי על פי תנאי ההקדש הנקבעים בזאת, חל איסור לשנות את שמות ההקדש ובית הכנסת וכן את שם העמותה כפי שנקבעו לעיל.

18. לסיכום - אני מצהירה כי הנכס משמש הקדש ציבורי למטרת בית כנסת ציבורי וממנה את המבקשים 1 ו-2 לנאמנים על ההקדש. כמו כן אני מורה כי שמו של ההקדש ובית הכנסת יהיה "בית הכנסת מגן אברהם ע"ש יוסף בן בואיתה גבאי" ושם העמותה ככל שתוקם תיקרא "העמותה לניהול הקדש בית הכנסת מגן אברהם מייסודה של הגב' בואיתה גבאי". חל איסור לשנות את שם בית כנסת, שם ההקדש ושם העמותה.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"פ, 21 יולי 2020, בהעדר הצדדים.