02 אוגוסט 2020

1. עניינה של התובענה, בהחלטת הנתבע מיום 12.7.2018 שלפיה יש לדחות את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין דלקת בבסיס אגודל דו"צ.
2. לטענת התובע בכתב תביעתו, "בחלק גדול משנים אלו עבד לאחרונה בפירוק ואריזה של שטרות כסף במרכז המזומנים של בנק הפועלים. המדובר בפריקת משטחים של קוביות כסף אשר התקשה לאחוז בהם ונדרש מאמץ יתר על מנת לאחוז בהם ולהעבירם ממקום למקום. המדובר בקוביות כף בעלי משקל משמעותי ללא נקודות אחיזה. מכאן המאמץ הרב אשר מפאתו הועבר התובע מתפקידו אצל המעסיק" (סעיפים א'-ג' לכתב התביעה).
3. לטענת הנתבע בכתב ההגנה, לא הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה, התובע לא חלה במחלת מקצוע ואין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע למצבו הרפואי.
4. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו במהלך הדיון שהתקיים ביום 28.7.200 מעדותו של התובע כמו גם מעדותו של העד מטעמו - מר צבי גנץ, הגענו לכלל מסקנה שלפיה דין התביעה להידחות. נבאר את טעמינו לכך.
5. הלכה פסוקה היא, כי על מנת שתוכר תביעה על פי תורת המיקרוטראומה, יש להוכיח רצף ותדירות בביצוע הפעולות (עב"ל (ארצי) 25019-08-15 ערוסי- המוסד לביטוח לאומי; מיום 30.3.16). לפיכך, כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או של תנועות זהות או דומות במהותן אחת לרעותה במהלך יום העבודה, אזי המסקנה תהא שלא הונחה תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 2400-10-11 זוהר- המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.12.12); עב"ל (ארצי) 34405-01-11 סקוטלסקי- המוסד לביטוח לאומי (מיום 2.8.11); עב"ל (ארצי) 4208-10-16 קרוטמן – המוסד לביטוח לאומי (מיום 24.1.18).
6. התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, קרי לא הוכיח ביצוע רציף של תנועות חוזרות ונשנות - לא במחלקת תמיכה ובקרה ולא במרכז המזומנים של הבנק. נפרט.

בהתייחס לתקופת עבודתו הארוכה (13 שנה) במחלקת תמיכה ובקרה בבנק

1. במסגרת תצהירו טען התובע כי "בתחילת דרכי בבנק הפועלים לפני 15 שנה הועסקתי במחלקת תמיכה ובקרה, עיקר העבודה היא לעזור למשתמשי הקצה של הבנק כלומר לעובדי הבנק בסניפים. תפקיד המחייב מרגע הגעה לעבודה משעה 07:30 בבוקר לשים עלי את אוזניות הטלפון ולהתחיל לענות למשתמשים תוך כדי הקלדה ותיוק במחשב. מלבד לענות בטלפון היו נפתחות גם תקלות במחשב כך שהיה צורך גם בהקלדה בכניסה למערכת התקלות ותיעוד הפתרונות והקלדתם במחשב. העבודה וההקלדות במחשב נעשו באופן רציף (כל הזמן היו תקלות וטענות מהמשתמשים) וזאת עד להפסקת הצהרים שנמשכה כ- 45 דקות. מיד עם סיום ההפסקה ועד לסיום יום העבודה (15:30) נמשך רצף העבודה אל מול המשתמשים כלומר האזנה לטלפון והקלדה ותיעוד הבעיה במחשב, צפייה ובדיקה של תקלות נכנסות במחשב הנעשית ע"י הקלדה. הקלדתם במערכת התקלות לצורך תיעוד. בנוסף להקלדת התקלות ותיעודם במערכת ובניסיון לפתור בעיות נעזרתי באמצעי עזר אחרים, אמצעי העזר הינם תוכנות שלשם הפעלתם היה צורך בהקלדות רבות וממושכות של נתונים שונים" (סע' 1-8). מר גנץ תמך בתצהירו בגרסת התובע.
2. אמנם התובע ומר גנץ חזרו על עיקרי עדותם בפנינו, אך כפי שיבואר להלן, לא שוכנענו כי התובע הניח תשתית מתאימה למיקרוטראומה.
3. ראשית, הוברר בחקירתו הנגדית של התובע כי היה מנהל משמרת בנוסף לעבודתו כיתר חברי הצוות (ע' 3 ש' 14-19).
4. בנוסף, הוברר בחקירה הנגדית של התובע כי הן בתקלות המופיעות ישירות במחשב והן בתקלות המתקבלות באמצעות הטלפון יש להכניס פרטים למחשב, "אומר לו מה לעשות ומנחה אותו בסוף"; יש להקליד את "הנתונים האישיים"; "לפעמים יש תקלות אופייניות שאפשר לסמן אותם בקומבו והם מסומנים באופן אוטומטי ואם לא אני מקליד"; מקליד שורה של טקסט; יש ימים שיש יותר תקלות ויש ימים שפחות; "אם אני מצליח לפתור את הבעיה, אז יש שורה נוספת שאני מתאר את מה שהצלחתי"; משך זמן הטיפול תלוי באופי התקלה; תדירות הטיפול בתקלות שונה; יש מקרים שבאמצעות הדרכה בטלפון הפונה מבצע את הפעולות בעצמו (ע' 3 ש' 20-33; ע' 4 ש' 1-19).
5. מר גנץ העיד כי "יש קריאות של זמן ארוך לטפל וקריאות של זמן קצר לטפל...לאו דווקא שיחת טלפון, זמן הטיפול בתקלה. מגיעה שיחת טלפון ולא תמיד הבנאדם בקצה השני יודע להסביר את התקלה אז השיחה מתארכת קצת. יש דברים שאתה מטפל בזמן אמת ויש דברים שאתה לא משאיר את האדם על הקו ואז או שמטפל בגורמי טיפול משנה במע' או שאתה מטפל. במרבית המקרים אתה מטפל...לטפל, להכנס לכל מיני מערכות. להקליד." (ע' 6 ש' 25 -32; ע' 7 ש' 13-15).

מר גנץ העיד בהמשך: "השלב הראשוני זה להבין מהי התקלה וכפי שאמרתי קודם לא תמיד מי שעומד בצד השני יודע להסביר זאת בצורה מהירה ואח"כ התקלה עצמה." (ע' 7 ש' 17-18, 28-30). לאחר מכן מר גנץ הוסיף וטען כי יש תקלות שהמלל נבחר מתוך ברירת מחדל ויש כאלה שצריך להקליד (שם, ש' 25). חלק מהזמן מדובר בשיחות טלפון (ע' 7 ש' 31-32).

1. עולה אפוא, כי אין מדובר בהקלדת טקסטים אלא בהכנסת נתונים, עדכון מערכת, הקלדת שורה ושיחות טלפוניות עם עובדים אשר התרשמנו כי היוו את עיקר עבודתו של התובע. מכל מקום זמן הטיפול בתקלה השתנה וממילא התובע לא נדרש להקליד ברצף.
2. למעלה מהנדרש יוער, כי בנקודה מסוימת עדותו של התובע לא עלתה בקנה אחד עם עדותו של מר גנץ. שכן התובע טען בפנינו, מחד גיסא, כי עבדו עמו "בסביבות 15 או 20, משמרות בעיקרון" (ע' 4 ש' 22-23), כאשר מר גנץ טען, מאידך גיסא, כי "לכל עובד בזמן נתון יש 5 תומכים במחלקה הזאת. במדור התמיכה, 5 או 6 עובדים ובסה"כ יש מאות קריאות" (ע' 6 ש' 23-25).
3. מכל מקום, ב"כ התובע טען בסיכומיו בעל פה, כי "הנזק הממשי שנוצר בידים נוצר ב-10 חודשים האחרונים בהם עבד בכספים ולאו דווקא בהקלדה. בזמן ההקלדה היו סימנים מינוריים של פגימה. והם התעצמו מאד לאחר סיום העבודה בכספים." (ע' 9 ש' 4-6). ואכן, גם בסעיף 3 לטופס התביעה (נ/1) לא נזכרה התקופה האמורה כתקופה שהביאה להתפתחות המחלה או הליקוי; שכן כל שנכתב בטופס הוא "פירוק ואריזה של שטרות כסף במרכז המזומנים של בנק הפועלים."
4. כך או כך, לא מצאנו בעבודתו של התובע בתקופה בה הועסק במחלקת התמיכה והבקרה כבסיס לפעולה חוזרת ונשנית, שכן עבודתו אינה חורגת מכל עבודה של עובד מול מחשב, הנדרש לתמוך ולטפל בתקלות בחברות שונות, אשר אינו מקליד דרך קבע טקסטים, אלא משתמש במחשב כדי להזין בו נתונים ולקבל ממנו נתונים, כפי שרבים מהעובדים היום עושים זאת. התרשמנו שהתובע לא נדרש להפעיל את אצבעותיו באופן רציף שעות רבות ביום, באופן מהיר ונשנה כקלדן. בשינוים המחויבים ראה פסק דינו של כב' השופט אילן סופר בל (ב"ש) 29914-09-15 אריה פורטנוי לב – המוסד לביטוח לאומי (מיום 4.4.2016); ערעור על פסק הדין נדחה על ידי מותב בראשות כב' הנשיא (בדימוס) פליטמן (עב"ל 11412-05-16).
5. דומה כי הכרה בעבודה במקצועות מעין אלה, בהם נדרשים בעידן של היום חלק לא מבוטל של עובדים במשק לשימוש במחשב, כתשתית עובדתית למיקרוטראומה, עלול להוות פריצת גדר בתורת המיקרוטראומה (בשינויים המחויבים ראה (עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי – יוניפיליז (מיום 13.7.2014); עב"ל (ארצי) 38875-09-10 קורין גל אור- המוסד לביטוח לאומי (מיום 24.1.2013).

לגבי תקופת העסקתו הקצרה במרכז המזומנים של הבנק

1. במסגרת תצהירו טען התובע כי עבד במשמרת "של שמונה שעות למשמרת...גם פה קיימת הפסקה מצטברת של כשלושת רבעי שעה במשמרת. העבודה שביצעתי במרכז המזומנים התנהלה בשלוש תחנות, ברוטינה שחזרה על עצמה כל משך שעות העבודה ותוך כדי עמידה לאורך כל שעות העבודה. בתחנה הראשונה פורקים שקי יוטה המגיעים מחברת ברינקס שמשקלם הממוצע כ- 20 ק"ג ומכילים בתוכם בממוצע כחמישים שקיות קטנות ובתוכם שטרות ומטבעות כסף. פתיחת שקי היוטה ואחיזתם מתבצעת בעזרת האצבעות (גוזרים בעזרת מספריים את האזיקון שסוגר את השק מרוקנים את השק על משטח ספירה וסופרים את כמויות השקיות שבתוכה). עדיין בתחנה הנ"ל ממיינים את השקיות, מפרידים בין השטרות למטבעות ומוודאים במחשב תיאום של מה שרשום. לאחר המיון היו השקיות מועברות בארגזים ע"י מנהל המשמרת לספירה אצל צוות עובדות שבסיום עבודתם העבירו חזרה את השטרות בקופסאות קרטון השוקלות כחמש קילו לתחנה השנייה שבה עבדתי והיא המכונה למיון שטרות כסף. המכונה הייתה מוזנת על ידינו בשטרות מתוך קופסאות הקרטון הנ"ל ולאחר פעולת המיון של המכונה היינו אורזים את השטרות בתוך שקיות ניילון/קרטונים בהתאם לסוגי השטרות. כל העבודה מתבצעת רק עם האצבעות (הזנת המכונה בשטרות, הוצאת השטרות מהמכונה, הכנסתם לניילון/קרטון, סגירתם והעברתם למדף). תחנה נוספת שבה עבדתי היא מיון מטבעות. המיון מתבצע ע"י מכונה המיועדת לכך. את שקי הכסף שמשקלם נע בין 5 ל15 קילו היה צורך לרוקן לתוך המכונה ולוודא אל מול המחשב את הכמות. גם פה נעשה הכל בעזרת האצבעות, הרמת שקים השוקלים כ15 ק"ג, פתיחת השקים והעברת כסף למכונה. כל העבודה בשלושת התחנות הנ"ל מתבצעות במחזוריות של שלוש פעמים במשמרת." (סע' 10-19 לתצהיר התובע). תצהירו של מר גנץ לא התייחס לתקופה זו כלל ועיקר.
2. אמנם התובע חזר על עיקרי גרסתו בפנינו, אך כפי שיבואר להלן, לא שוכנענו כי התובע הניח גם לגבי תקופה זו תשתית מתאימה למיקרוטראומה.
3. ראשית, התובע טען בפנינו כי "אני צריך לקבל שק ולספור את כמות השקיות הקטנות ולהשוות את זה מול המחשב ולראות שזה תואם" (ע' 5 ש' 7-9); וכי "הפעולה שאני עושה עם הידיים זה להרים את השקים, לפתוח אותם. מקבלים אותם בעגלה שמונחת בצד ואח"כ כל שק שופכת על המשטח שלה, המרחק בערך 2 או 3 מ'...לספור אותם ולהקליד במחשב "( ע' 5 ש' 16-18, 27-30). עוד טען התובע בפנינו כי המשקלים משתנים (שם, ש' 21-24), כי תדירות הרמת השקים משתנה (שם, ש' 31-33), המכונה ממיינת את הכסף (ע' 6 ש' 1-3) וכי לאחר המיון התובע מכניס את הכסף לשקיות ניילון (שם, ש' 4-7).
4. שנית, בעדותו בפני חוקר הנתבע (נ/2) טען התובע כי "לפעמים אם היתה תקלה במחשבים הייתי עוזר להם לפתור אותה, כי יש לי ידע במחשבים" (ש' 141-142); כי חלק מתפקידו היה אחראי על המכונה מול טכנאי (שם, ש' 144); ולעתים עבד ברצף שעתיים- שלוש, אך היו הפוגות שנעו בין מספר דקות לבין חצי שעה, המשתנות לפי ההגעה של הכסף (ש' 146-152); ולעתים עבד התובע רק במחלקה אחת (ש' 156-158).
5. במילים אחרות, מדובר אפוא בפעולה שונות ומגוונות וממילא אין מדובר בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית בידיו.
6. שלישית, התובע טען בפנינו כי עבד במרכז "כמעט שנה" (ע' 4 ש' 24-25). עם זאת, בטופס התביעה (נ/1) ציין התובע כי עבד במרכז כחצי שנה. כאשר נשאל התובע על כך בחקירתו הנגדית, האחרון השיב "זה מתקרב יותר לשנה. בסביבות 10 חודשים, זה לא נכון 6 חודשים, אלא יותר (ע' 5 ש' 1-3). יוער, כי בא כוחו של התובע ציין בסיכומיו כי אפשר שהפער בין 6 ל-10 חודשים נובע בשל מועד הגשת התביעה (ע' 10 ש' 4-6).
7. ואולם וזה העיקר, יש להראות כי התנועות חוזרות ונשנות במשך זמן ממושך, בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529 (1999); עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (מיום 22.12.2014). עוד נקבע כי על הפעולות החוזרות ונשנות להיות ברצף, כך שישתרעו על פני פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה (עב"ל (ארצי) 27000-01-18 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי סולצינר (מיום 17.1.2029).
8. נדמה כי פרק זמן הנמשך פחות משנה , ובענייננו לכל היותר עשרה חודשים, אינו זמן מספק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע, שכן הכרה בפרק זמן קצר זה, כשלעצמו, כתשתית עובדתית למיקרוטראומה עלול להוות פריצת גדר בתורת המיקרוטראומה.
9. אשר על כן, משלא הוכחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה יש לדחות את התביעה.
10. כמקובל בהליכים מעין אלה, כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אב תש"פ, (02 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.