רקע טענות הצדדים

לפני תביעת נזיקין ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). התובעת ,ילידת 1981, טוענת שנפגעה באירוע מיום 15.04.16 עת שעלתה על רכב מסוג "תוק תוק" המצוי ברשות הנתבעת. במהלך נסיעה לכיוון חדרה, נהג הרכב נסע במהירות ובצורה מסוכנת, התובעת הועפה מן הרכב וכתוצאה מכך נפגעה בכל חלקי גופה. ביום 23.10.18 נתתי פסק דין כנגד הנתבעת בהעדר הגנה. כעת בפניי בקשה מהנתבעת לביטול פסק הדין, כשמנגד התביעה מתנגדת לכך.

ב"כ הנתבעת המלומדת טוענת כי עם קבלת כתב התביעה, הועבר התיק לטיפולה של החברה המבטחת, הנתבעת הייתה בטוחה כי הטיפול בתיק מצוי בידי החברה המבטחת ולא הייתה מודעת כי לא הוגש כתב הגנה במועד ורק לאחר מתן פסק הדין ובירור שעשתה התברר כי התיק "נפל בין הכיסאות".

ב"כ התובעת המלומד טוען כי טרם הגשת כתב התביעה נשלח מכתב לנתבעת בדרישה לפיצוי שלא נענה ולכן לא יכולה הנתבעת להגיד כי לא ידעה על התביעה. עוד טוען ב"כ התובעת כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובמטרה להתיש את התובעת תוך בזוז זמן שיפוטי יקר.

בתשובת ב"כ הנתבעת המלומדת היא טוענת עוד כי הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה לא הומצאה לה כדין.

דיון והכרעה

בבואנו לדון בבקשה זו עלינו להביא בחשבון כי זכותו של אדם לבור טענותיו בפני ערכאות משפטיות הפכה משנת 1992 לזכות יסוד חוקתית. בתי המשפט במדינת ישראל, כמדיניות שיפוטית מוצהרת, נוטים שלא לחסום את זכות הגישה לערכאות. הגישה המקובלת היום היא כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מכיר בזכות הפניה לבית המשפט כזכות חוקתית (ראו א' ברק, "כבוד האדם כזכות חוקתית", הפרקליט מא (תשנ"ד) 271, 280; ש' לוין, "חוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים", הפרקליט מב (תשנ"ה-1995), 451). יש הרואים בזכות הגישה לערכאות חלק מזכות הקניין (כך למשל קבע בית המשפט העליון בארה"ב בעניין Logan v. Zimmerman Brush Co., 455 U.S. (1982) 422, 428-33). אחרים רואים בכך חלק מכבוד האדם (ש' לוין, "כבוד האדם וחירותו", בעמ' 454).

דחיית הבקשה לביטול פסק הדין מובילה לסיום התיק מבלי לבררו לגופו של עניין. נראה שכפי המקובל בבקשות לסילוק על הסף, השימוש באמצעי זה ישמר למקרים חריגים בהם ברור שאין אפשרות, ולו קלושה, כי יוכיח הנתבע את הגנתו (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ [4.6.07] והשווה לרע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) נ' פרימיוס קלאס [31.1.11]; רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב, [3.10.11].

ההלכה כפי שהוזכרה ברע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר ואח' (פורסם בנבו) בקשר לביטול פסק הדין מסוג זה:

"כידוע, בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות הנתבע, יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות וכן את סיכויי הצלחתו של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין. בפסיקה נאמר, כי שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית. מקום שנתבע מצביע על סיכוי לכאורה לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין, ניתן למחול לו על רשלנות או הזנחה בהימנעותו להתגונן, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. אלא, שהדברים אמורים בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת התעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה כזה, רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, על אף סיכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו "

(ר' גם ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721 (1969) וגם רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (פורסם בנבו)).

לענייננו גם אם הסיבה למחדל הדיוני לא נומקה בהסבר המניח את הדעת הרי שלא ניתן לומר בוודאות שהדבר נגרם כתוצאה מזלזול בבית המשפט. זכותו של אדם לבור טענותיו בפני ערכאות משפטיות, היא זכות יסוד במערכת המשפט הישראלית וזכות זו גוברת במקרה שלפנינו על המחדל האמור.

משכך אני קובע כי פסק דיני מיום 23.10.18 יבוטל לפנים משורת הדין, אך בכדי לאזן בין הזכויות הדיוניות של הצדדים, הביטול מותנה בכך שהנתבעת תשלם הוצאות משפט לתובעת, בסך של 1,800 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך ותפקיד פיקדון בסך 18,000 ₪ בקופת בית המשפט.

תשלום ההוצאות והפקדת הפיקדון ייעשו תוך 30 יום.

לאחר מכן התיק ייקבע לק"מ לדיון לגופו של עניין.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ט, 27 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.