1. ביום 5.6.2018 ניתנה החלטת ועדת הערר מכח סעיף 13 לחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן: "ועדת הערר"), לפיה על המבקשת ליתן למשיבה רישיון לפתוח בית ספר יסודי חדש ברחוב הסנונית בנס ציונה, בשנת הלימודים תשע"ח.

2. המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו, ולצידו בקשה למתן צו ביניים, מושא החלטה זו, להורות על עיכוב החלטת ועדת הערר עד להכרעה בערעור.

העובדות הרלוונטיות לענייננו:

3. ביום 30.3.2017 הגישה המשיבה בקשה לרישיון לבית ספר יסודי, לאחר שבקשה לפתיחת בית ספר בשנה שקדמה לכך, נדחתה.

ביום 11.7.2017 ניתנה החלטת מנכ"ל משרד החינוך, לפיה נדחתה בקשת המשיבה לקבלת רישיון למוסד החינוכי.

על כך הוגש ערר, שההחלטה בו ניתנה, כאמור, ביום 5.6.2018, ולפיו החליטה הועדה כמפורט להלן:

"לקבל את הערר ולקבוע כי על המשיב להעניק לעוררת רישיון לשנת הלימודים התשע"ח, בתנאים אלו:

1. על העוררת להמציא אישור מפורט על תיקון הליקויים שצוינו בדו"ח הבטיחות של מר כהן ז"ל.

2. הרישיון יינתן בכפוף לכך שאין צו בתוקף כנגד העוררת שמונע את אכלוס המבנה או את השימוש בו.

3. בשל התארכות הדיונים, לרבות עיכוב בכתיבת החלטה זו, ביחס לשנת תשע"ח יתייחס הרישיון רק לתלמידים שלא לומדים במוסד חינוכי אחר, היינו: מי שלומדים ב'חינוך ביתי' לרבות מי שנהנים משירותי 'הצהרון הדמוקרטי' שמפעילה העוררת.

4. עד לקביעה אחרת, יראו במר ארנפרוינד-כהן כמנהל בית הספר...

5. להסרת כל ספק, העוררת מונחית לשתף פעולה עם כל ביקורת... שיערוך המשיב"

4. ביום 10.6.2018 שלחה המבקשת הודעה, ולפיה לא ניתן להעניק למשיבה רישיון "לאור העובדה כי קיים צו שיפוטי תקף אשר אוסר אכלוס במבנה המוסד החינוכי", וזאת בהתייחס להחלטת בית משפט השלום בראשון לציון משנת 2011.

בעקבות ההודעה, ניתנה ביום 8.7.2018 החלטה נוספת של ועדת הערר, ולפיה, משלא הוגש ערעור על החלטת ועדת הערר ולא ניתנה החלטה לעכב את ביצוע ההחלטה, חייבת המבקשת לקיים את החלטת הועדה כלשונה.

5. הבקשה מושא הליך זה והערעור הוגשו ביום 22.7.2018. בניגוד להחלטת ועדת הערר, לא ניתן הרישיון עד כה.

טיעוני ב"כ הצדדים:

6. בבקשה למתן צו ביניים, טוענת המבקשת כי ועדת הערר טעתה בכך ששמה עצמה בנעלי מנכ"ל משרד החינוך, והחליפה את שיקול הדעת הרחב הנתון לו.

נטען כי סיכויי הערעור טובים, וכי גם שיקולים הקשורים בשמירה על המצב הקיים, מחייבים את עיכוב ביצוע פסק הדין.

לדברי המבקשת, בקשות לפתיחת שני מוסדות לימוד לשנת הלימודים הקרובה, תשע"ט, נדחו על ידי המנכ"ל, מאחר שקיים צו בית משפט המונע אכלוס הנכס, עקב עבירות תכנון ובנייה המבוצעות במבנה, ומאחר שהמשיבה הפעילה את בית הספר בשנת הלימודים שחלפה.

לטענת המבקשת, החלטת ועדת הערר מתייחסת לשנת הלימודים תשע"ח, שהסתיימה, ולפיכך, אי מתן רישיון עד לבירור הערעור, לא יפגע במשיבה.

7. בדיון מיקד ב"כ המבקשת את טענותיו בכל הנוגע למתן צו ביניים, וטען כי על פי החוק, אין לתת רישיון מקום בו נעברה עבירה, ולפיכך לא ניתן ליישם את החלטת הוועדה ולתת למשיבה רישיון. לדבריו, המדינה פועלת על פי דין ולפיכך, על אף החלטת הוועדה, המדינה איננה יכולה לתת רישיון, במקום בו לא ניתן לעשות כן על פי הדין. לטענת ב"כ המבקשת, מקום בו מתן הרישיון עומד בסתירה לחוק, מאזן הנוחות נוטה לכיוון קבלת הבקשה.

8. ב"כ המשיבה טענה כי "מבזים את פסק הדין חודש וחצי", ואז מבקשים עיכוב ביצוע, תוך הסתרת עובדה זו. לדברי ב"כ המשיבה, מהדיון עולה כי הטענה היחידה של המבקשת היא היותה במצב בעייתי, מאחר שלדבריה איננה רוצה להפר את הדין על ידי קיום פסק דינה של ועדת הערר.

לגופו של עניין, הוסיפה כי לא הוכחה עבירה על חוק התכנון והבנייה. המבנה האמור לא נבנה בניגוד לחוק אלא בהיתר, והמקום המיועד לבית ספר אינו בחלק הבניין שבו חרגו מההיתר. לדבריה, בית הספר הוא בקומה השנייה, והסכם השכירות מתייחס רק לאותה קומה, ואילו עבירות הבנייה נעברו בקומה הראשונה של המבנה. כן נטען כי נושא אכלוס המבנה הוא מתפקידה של העירייה ולא של ועדת הערר, וככל שהעירייה סבורה כי לא ניתן לאכלס את המבנה, מתפקידה של העירייה לטפל בכך.

9. יצוין כי במקביל לערעור על החלטת ועדת הערר ולבקשה שהוגשה על ידי המדינה, הגישה גם המשיבה ערעור על החלטת ועדת הערר, בטענה שהענקת הרישיון באופן רטרואקטיבי לשנת הלימודים תשע"ח, איננה ניתנת למימוש באופן מעשי, וכי היה על הוועדה להורות על מתן רישיון להפעלת בית הספר לתקופה שלא תפחת משנה, כך שהרישיון יחול גם בשנת הלימודים תשע"ט. ד

דיון והכרעה:

10. לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, לא מצאתי כי יש מקום למתן צו ביניים המעכב את החלטת ועדת הערר.

11. ככלל, בבקשה למתן סעד זמני, עד למתן פסק דין בערעור, על המבקש להוכיח שני תנאים מצטברים. האחד, כי סיכויי הערעור גבוהים, והאחר נוגע למאזן הנוחות.

לעניין זה נקבע כי "אמנם מדובר בתנאים מצטברים, אך היחס ביניהם הוגדר בפסיקה כ'מקבילית כוחות' או 'כלים שלובים', במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהיפך. כמו כן, על דרך הכלל, מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע מבין השניים..." (ע"א 976/18 עו"ד גיא גיסין נ' שלום בר חן ואח' (7.5.2018)).

לצד זאת, נקבע כי "בית המשפט מצא לנכון לנקוט עמדה זהירה יותר, משראה כי קיימות מחלוקות מהותיות בין הצדדים. גישה זו, ככלל, מקובלת עלי. בחינת סיכוייו של הליך בשלב הסעד הזמני דורשת הערכה זהירה ולכאורית. בדרך כלל קיימת עדיפות לכך שבשלב זה ייבחנו הסיכויים באופן כללי ובמבט-על, מבלי לקבוע ממצאים קונקרטיים. בין היתר מטעם זה, נקבע לא אחת שבאיזון שבין סיכויי ההליך לבין שיקולי מאזן הנוחות – יש להתמקד בשיקולים מן הסוג האחרון..." (רע"א 1639/18 די.בי.אס שרותי לווין נ' נגה תקשורת ואח' (28.2.2018)).

12. בענייננו, מבחינת סיכויי הערעור - בחינה זהירה של החלטת הוועדה וטענות המבקשת, הן בכל הנוגע לדרישות הפדגוגיות, ובהן צוות ההוראה, בחירת מנהל בית הספר ותכנית הלימודים, והן במה שנוגע למבנה בו ממוקם בית הספר, שחלקו בנוי, ככל הנראה, ללא היתר, ניתן לומר, לצורך שלב זה של ההליך, כי יש סיכוי לערעור.

יחד עם זאת, מבחינת שיקולי הנוחות של הצדדים, אין כרגע כל חשיבות לעיכוב החלטת הוועדה.

כאמור, ההחלטה מתייחסת לשנת הלימודים שהסתיימה. מתן הרישיון בשלב זה הוא בבחינת חתימה על מסמך בלבד, שכן ההחלטה, כפי שהיא כיום (ועל כך כאמור הוגש ערעור נגדי), חלה על שנת הלימודים תשע"ח ולא על שנת הלימודים הקרובה. לגבי שנת הלימודים תשע"ט מתקיימים הליכים בנפרד.

לפיכך, משהורתה הוועדה על מתן רישיון, לא תהיה לרישיון זה כל משמעות מעשית, וטענותיה של המבקשת כנגד החלטת הוועדה שרירות וקיימות ואינן נפגעות מהוצאת הרישיון.

מאחר שמדובר בהחלטה רטרואקטיבית, לשנת הלימודים שהסתיימה, אין צורך בעיכוב ביצוע החלטת הוועדה.

13. אשר על כן, הבקשה נדחית.

14. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אב תשע"ח, 07 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.