09 מרץ 2020

1. לפנינו תביעת התובע לגמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980.
2. המל"ל דחה את תביעת התובע במכתבו מיום 28.8.2017 בשל כך שההכנסה הנחשבת של התובע עולה על גובה הגמלה לה היה זכאי לפי נתוניו.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. התובע הגיש תצהירים מטעמו וביום 15.1.2020 התקיים דיון הוכחות, כאשר בסיומו ניתן צו לסיכומים.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:-

1. התובע, יליד 8.8.1974, הינו רווק ללא ילדים.
2. בשנת 2014 רכש התובע דירה ברח' ספיר 3/5 ברמלה. מחיר רכישת הדירה עמד על כ-750,000 ₪, כאשר התובע נטל הלוואה מובטחת משכנתא (להלן: משכנתא) בסך של כ-300,000 ₪. התובע לקח משכנתא ל-10 שנים אשר עומדת להסתיים בשנת 2024 וההחזרים החודשיים שלה עומדים על 2,950 ₪ לחודש.
3. עד סוף 2016 לתובע היה עסק ממנו התפרנס למחייתו. לגרסת התובע, בסוף 2016 הוא נאלץ לסגור את העסק עקב מצבו הבריאותי, כאשר הנכות הרפואית שנקבעה לו עומדת על 28% נכות יציבה משוקללת. מאחר והתובע חדל לעבוד ונותר ללא פרנסה הוא נאלץ לעבור לגור עם הוריו ואחיו בביתם ברח' הדקל 2 ברמלה.
4. התובע משכיר את הדירה שרכש ברח' הספיר ברמלה, כאשר שכר הדירה שהוא מקבל עומד על 3,100 ₪ לחודש.
5. ביום 24.8.2017 הגיש התובע את תביעתו למל"ל לקבל גמלת הבטחת הכנסה, כאשר לגרסת המל"ל – שיעור הגמלה המלא בהתאם לגילו של התובע והרכב משפחתו עומד על סך של 1,735 ₪. המל"ל דחה את תביעת התובע במכתבו מיום 28.8.2017 בשל כך שההכנסה שהוא מקבל מהשכרת דירתו עולה על גובה הגמלה החודשית לה הוא זכאי.

טענות התובע בסיכומיו

1. לתובע הכנסה פנויה של 150 ₪ לחודש ואלמלא עזרת הוריו הוא היה נזרק לרחוב.
2. אם התובע היה חוזר לדירה ומאבד את הכנסתו משכר דירה, הוא לא היה מצליח לעמוד בנטלי החזר המשכנתא ובקיומו היומיומי והיה נדרש למכור את דירתו.
3. האופציה להאריך את תקופת ההחזר של המשכנתא ולהקטין את גובה ההחזר החודשי לבנק לא ריאלית לאור גילו של התובע, וגם אם היה עושה זאת ממילא לא היה מצליח להתקיים.
4. אילו הוריו של התובע היו מממנים את תשלום המשכנתא לא היו רואים בכך הכנסה מכח הלכת סימה קרול^[1] ואהוד יאיר^[2]. יש להתייחס באותו אופן לעזרה של הוריו שנותנים לתובע מחייה וכלכלה בביתם על חשבונם, חלף תשלומי המשכנתא, כאשר הלוגיקה של הלכת סימה קרול צריכה לחול גם בעניינו של התובע.

טענות הנתבע בסיכומיו

1. עמדת התובע לפי יש לקזז את תשלומי המשכנתא מהכנסות השכירות אינה עולה מלשון החוק ועומדת בסתירה לתכליתו. אימוץ שיטת התובע יביא לכך כי גמלת הבטחה הכנסה תהווה סיוע של המדינה ברכישת דירה.
2. מטרת החוק הינה לאפשר קיום מינימלי בכבוד ולא לסייע ברכישת נכסים הוניים.
3. יש הבדל מהותי בין שלילת קצבה בשל בעלות בדירה לבין סיוע ישיר של המדינה ברכישת דירה, כאשר המדינה מסייעת לזכאים בדיור במגוון רב של חוקים.
4. לתובע יש אפשרויות אחרות, כגון פריסת המשכנתא. התובע למעשה הינו בעל הון.
5. לא ידוע מהו גובה התמיכה הרעיונית שהוריו של התובע נותנים לו. בכל מקרה, זכות השימוש בחדר בדירת הוריו פחותה הרבה משווי שכירת דירת מגורים מלאה, כך שלא ניתן לטעון שהוריו של התובע משלמים בעקיפין את המשכנתא עבורו במלואה. השווי של עזרת ההורים שווה להכנסה שהייתה מתקבלת אילו הם היו משכירים את חדרו של התובע.
6. תמיכה משפחתית אינה נחשבת כהכנסה.
7. הלכת סימה קרול עוסקת בתמיכה המשפחתית לעניין תשלום עבור נכס המניב אך אינה עוסקת בהכנסות שמפיק הנכס המניב.
8. גישת התובע תביא לאפליה בין מבוטחים שונים המפיקים הכנסות מיגיעה אישית לבין מבוטחים המקבלים הכנסה פסיבית מנכסים, תוך העדפת המבוטחים המקבלים הכנסה פסיבית.
9. פס"ד סימה קרול עסק בתמיכה משפחתית בפועל ולא בתמיכה רעיונית, כמו במקרה דנן.

דיון והכרעה

1. גמלת הבטחת הכנסה משולמת על פי חוק הבטחת הכנסה אשר מטרתו היא לאפשר אמצעי קיום מינימאליים למי שנעדר אמצעים כאלה^[3].
2. פסקי הדין בעניין סימה קרול ואהוד יאיר דנו בשאלה האם תמיכה משפחתית הינה בגדר "הכנסה" וזאת בהעדר התייחסות בס' 9 לחוק הבטחת הכנסה לעניין זה.
3. בענייננו - ס' 9(א)(4) לחוק הבטחת הכנסה קובע כי "הכנסה" כוללת "סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה".

לשון אחר –אין מחלוקת כי על פי החוק, שכר הדירה שמקבל התובע מהדירה שבבעלותו הינו בגדר הכנסה.

1. השאלה העומדת בפנינו, בשונה מבענין סימה קרול ואהוד יאיר, אינה לגבי ההכנסות שמקבל התובע, אלא האם בנסיבות העניין יש להתחשב בסכום החזר המשכנתא שמשלם התובע כהוצאה שיש להפחית אותה מההכנסה שהוא מקבל.
2. איננו יכולים לקבל את טענתו של התובע בעניין זה, וזאת בהעדר כל עיגון בחוק. נציין, כי חיפשנו ולא מצאנו בפסיקה כל אסמכתה לטענת התובע, כי יש להפחית את הסכומים שהוא משלם כהחזר משכנתה כהוצאה מתוך ההכנסות שהוא מקבל.
3. בהקשר זה נציין עוד, כי גם אם התובע היה עובר את המכשול הזה (וכפי שפורט לעיל - הוא לא), הרי שעדיין הייתה עומדת בפנינו השאלה – מהם הקריטריונים שעלינו להפעיל כאשר אנו באים להפחית את הוצאות המשכנתא מהכנסות התובע. בהקשר זה נציין, כי לא כל משכנתה דומה לשנייה ויש לקחת בחשבון גם שאלות כמו סכום המשכנתא יחסית לסכום הנכס, תקופת ההחזר ועוד, וזאת על מנת למנוע מצב שבו אנשים יעשו שימוש בחוק הבטחת הכנסה על מנת לצבור נכסים.
4. מכל המפורט לעיל – התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
5. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ג אדר תש"פ, (09 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל 17457-08-14 סימה קרול נ' המל"ל, מיום 17.5.2018. ↑

2. עב"ל 20952-04-11 אהוד יאיר נ' המל"ל מיום 20.11.2015. ↑

3. עב"ל 232/99 אדית אורי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מתאריך 14.10.2002. ↑