לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.12.17 בין רכב התובעת למשאית בבעלות הנתבע 2 שהיתה נהוגה ע"י הנתבע 1.

בכתב התביעה טענה התובעת כי בזמן שרכב התובעת נסע בתוך כיכר, פגעה בו משאית הנתבעים מאחור וגרמה לו לנזקים.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי רכב התובעת ניסה לעקוף את משאית הנתבעים מימין ופגע בה במהלך העקיפה וכך נגרמו הנזקים לרכב התובעת.

בדיון העידו לפני הנהגים המעורבים ונחקרו על גירסאותיהם.

נהג התובעת העיד כי משאית הנתבעים היתה מאחוריו כשנכנס לכיכר ולפתע ניסתה המשאית "לקחת אותו" מצד שמאל ופגעה ברכבו בצידו השמאלי אחורי.

הנתבע 1 העיד כי נכנס לכיכר ונוסע שהיה עימו ברכב הפנה תשומת ליבו לקיומו של רכב ו"בלאגן" מצד ימין ורק לאחר שירד מן המשאית נוכח לראות את רכב התובעת בצידו הימני של הרכב.

במאמר מוסגר יוער כי אותו נוסע, פועל זר, אינו נמצא כיום בישראל ע"פ הצהרת ב"כ הנתבעים.

לאחר שהאזנתי לגירסאות הנהגים המעורבים ועיינתי בתמונות הנזק אני סבורה כי איני יכולה לקבוע איזו מן הגירסאות משקפת נכונה את האירוע, זאת בשל קשיים העולים מתוך הגירסאות עצמן, כמפורט להלן.

מצידה של התובעת, לא ברור כיצד לטענתה ניסה נהג המשאית- הנתבע 1- לעקוף את רכב התובעת מצד שמאל, זאת במצב של תנועה ורכבים נוספים במקום, מבלי לפגוע בכל רכב אחר, ובהתחשב בעובדה כי רכב התובעת היה לטענת הנהג בו לפני משאית הנתבעים, כאשר אין חולק כי רכב התובעת הינו מהיר יותר וקל יותר ממשאית הנתבעים. כיצד הצליחה המשאית להתחיל לבצע מעקף ולפתח מהירות גבוהה יותר מרכב התובעת? סתם נהג התובעת ולא פירש.

כך גם גירסת נהג התובעת כפי שנשמעה לפני היום, לפיה הנזק ברכב התובעת מצוי בדופן הצידי של הרכב ולא בדופן האחורית של הרכב אינה תואמת את הטענה בכתב התביעה ובטופס ההודעה לפיהן נפגע הרכב מאחור; ודוק- המונח בו בחרה התובעת ובחר נהג התובעת (שע"פ עדות הנתבע 1 שלא נסתרה הינו קצין רכב בעירית אשקלון) להשתמש אינו בחלקו האחורי של הרכב אלא מאחור, ואידך זיל גמור.

מאידך, לא ברור מגרסת הנתבע 1 כיצד הצליח נהג רכב התובעת לבצע עקיפה מימין של משאית הנתבעים שכללה ע"פ העדויות גורר ונגרר, ובכל זאת להיפגע רק בדופן שמאל אחורי של הרכב, זאת בהתחשב בטענת הנתבעים עצמם כי המדובר בנתיב נסיעה אחד- ובהתאמה בו לא יכלו שני הרכבים לעבור במקביל (וכך גם לאור התרחשות התאונה עצמה).

כידוע, בדין האזרחי הכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראיה" ומשכך, על התובעת להרים את נטל ההוכחה לפיו במאזן ההסתברויות סבירות גירסתה שלה קרובה יותר לתיאור ההתרחשויות ולו במעט מסבירות גירסת הנתבעים. כעולה מהאמור לעיל- התובעת לא עמדה בנטל זה ולפיכך אין לי אלא לדחות את התביעה.

בנסיבות נימוקי הדחייה יישא כל צד בהוצאותיו.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.