התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד שני הנתבעים בגין חוב, שלטענתה, חבים הנתבעים כלפיה, מכוח הסכמים מיום 23/07/17, 30/07/17, 08/08/17.

בכתב התביעה דרשה התובעת שלושה סכומים:

סכום החוב בסך 150,000 ₪.

25% מהתמורה המלאה שהתקבלה ממכירת השחקן בסך 143,750 ₪.

פיצוי מוסכם על-פי הסכם מיום 08/08/17 בסך 200,000 ₪.

התובעת הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה, וטענה כי ביום 17/09/18, כחודשיים לאחר הגשת התביעה, שילם הנתבע 1 לתובעת סך של 150,000 ₪, ועל-כן, עתרה להפחתת סך של 150,000 ₪, מתוך סכום התביעה. בקשת התובעת התקבלה, וכתב התביעה תוקן בהפחתת הסכום, ולפיכך נותרה לדיון בקשת הרשות להגן בעניין הסכומים הנותרים הנתבעים בתביעה בעניין 25% מהתמורה שהתקבלה ממכירת השחקן ופיצוי מוסכם.

בדיון, וויתר ב"כ המשיבה על חקירת המצהיר, והצדדים הגישו סיכומיהם.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשה על נספחיה ובסיכומי הצדדים, עולה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

לעניין הדרישה לקבלת 25% מהתמורה שהתקבלה ממכירת השחקן, עיון בהסכמים שנחתמו בין הצדדים מלמד, כי הדרישה מעוגנת בסעיף 7.4 להסכם מיום 23/07/17:

"מוסכם, כי ממכירת הכרטיס השחקן של רז כהן לכל צד שלישי, תשלם החברה לסגמנט, על חשבון יתרת החובה של החברה כלפי סגמנט (350,000 ₪), סך של עשרים וחמישה אחוזים (25%) מתוך התמורה, שתתקבל ממכירת כרטיס השחקן, תוך שלושה ימי עסקים ממועד קבלת התמורה. מובהר, כי שום ערב באופן אישי ובלתי חוזר להתחייבות זו וככל שהחברה לא תשלם את הסך הנ"ל לסגמנט מתוך התמורה שתתקבל ממכירת כרטיס השחקן של רז כהן לכל צד שלישי ו/או ככל שהחברה תפורק ו/או ככל ששום ימכור את מניותיו בחברה לכל צד שלישי אחר, ישלם שום בעצמו לסגמנט את הסך הנ"ל".

על פי סעיף 7.4 להסכם, הנתבעים התחייבו לשלם 25% מתוך התמורה שתתקבל ממכירת כרטיס השחקן, ועל-כן על הנתבעים להעביר את הסכום בגין 25% מתוך התמורה לידי התובעת, ובעניין זה אין לנתבעים טענת הגנה ראויה. ההסכם מדבר בעד עצמו ונרשמה בו ההתחייבות באופן ברור ומפורש, ועל-כן בגין סכום זה, אין מקום למתן הרשות להגן.

הנתבעים טוענים, כי יש להפריד בין התמורה שהתקבלה עקב מכירת השחקן מהמועדון האחר, ובין התמורה שהתקבלה מהשחקן עצמו, אולם הפרדה זו אין לה זכר בהוראות ההסכם. על-פי ההסכם, על הנתבעים לשלם 25% מתוך התמורה שתתקבל, מבלי שצוינה כל הפרדה בעניין הגורם המשלם. לפיכך, יש לגזור את הסכום של 25% מתוך סך התמורה שהתקבלה בסך 575,000 ₪, שהם 143,750 ₪.

אשר על-כן, לאור הנימוקים לעיל, בקשת הרשות להגן לעניין הסכום של 143,750 ₪, נדחית בזה, והתובעת רשאית לקבל פסק-דין לטובתה לגבי סכום זה. ב"כ תובעת יגיש פסיקתא לחתימה.

לעניין סכום התביעה בגין פיצוי מוסכם, לאור העובדה שביום 17/09/18, שילמו הנתבעים את הסך של 150,000 ₪, אשר הופחת מסכום התביעה, יש לראות בכך טענת הגנה אפשרית , גם אם קלושה, הראויה לידון ולהישמע.

מאחר ולא שולם סך של 25% מתוך סך התמורה, ואף לא חלק מסכום זה, עולה כי הטענה לעניין קיום ההסכם במלואו, ולא רק הסך של 150,000 ₪, הינה טענת הגנה קלושה, שמן הדין להורות על הפקדת סכום התביעה בגינה.

אמנם, בהסכם מיום 8.8.17 נרשם "תוספת של עד 25% מתמורה שתתקבל עבור השחקן", אולם, אין במילה "עד" כדי לבסס טיעון בגין כל הסכמה לסכום אחר בין הצדדים, וטענה כזו לגבי הסכמה על סכום אחר, גם לא הועלתה בתצהיר שצורף לבקשה.

לפיכך, לעניין התביעה לפיצוי מוסכם בסך 200,000 ₪, ניתנת רשות להגן בכפוף להפקדת הסכום בסך 200,000 ₪, בקופת בית המשפט בערבות בנקאית צמודה, ללא הגבלת זמן ותנאי, וזאת לא יאוחר מיום 20/06/19.

היה ויופקד הסך האמור לעיל, תינתן הרשות להגן בטענת הפיצוי המוסכם, ויקבע מועד לקדם משפט.

לא יופקד הסך במלואו ובמועדו - תדחה בקשת הרשות להגן.

המזכירות תקבע את התיק לתזכורת פנימית לבדיקת ההפקדה, ליום 26/06/19.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ט, 05 מאי 2019, בהעדר הצדדים.