לפני | כבוד השופטת רות רונן | |
המבקש: | אייל בוקובזה ע"י ב"כ עו"ד טואשי | |
נגד | ||
המשיבים: | 1. איתן מימוני 2. לאה מימוני 3. שלום שקרג'י ע"י ב"כ עוה"ד שפיגלמן וולוולבסקי | |
החלטה |
1. המבקש והמשיב 1 (להלן: "המשיב") היו שותפים במשרד עורכי דין. במהלך שנת 2017 פרץ ביניהם סכסוך. השותפות פורקה, המבקש הגיש נגד המשיב תביעה, שבית המשפט המחוזי העביר אותה לדיון בהליך של בוררות.
2. עוד קודם לכן, בשנת 2014, הוקמה על ידי הצדדים חברה – מימוני שלוש אחזקות בע"מ (להלן: "החברה") שנועדה לרכוש זכויות בנכס מקרקעין בתל אביב (להלן: "הנכס") לצורך השכרתו לשותפות. ביום 13.5.2014 חתמו המבקש והמשיב על הסכם מייסדים. המבקש החזיק ב-19.5% ממניות החברה והמשיבים (המשיב וכן המשיבה 2 שהיא רעייתו) החזיקו ב-80.5% מהמניות.
החברה התקשרה עם חברת קרדן נדל"ן ייזום ופיתוח בע"מ לרכישת זכויות בנכס במסגרת "קבוצת רכישה". לגישת המשיבים, פעילותה של החברה מתרכזת כל כולה בפירעון התחייבויותיה לבנקים שהעמידו את המימון הראשוני לרכישת הזכויות בנכס, לחברות הביטוח (בגין תשלום פרמיות ביטוח חיים למשיבים ולמבקש), ולנותני השירותים השונים ובראשם הקבלן המבצע.
המרצת הפתיחה
3. עניינה של התובענה אותה הגיש המבקש בדרך של המרצת פתיחה, הוא באסיפת בעלי המניות של החברה מיום 17.7.18. המבקש התייחס בתובענה לשני הנושאים נושא החלטת האסיפה הכללית הנ"ל של החברה – ההחלטה למנות את המשיב כדירקטור נוסף בחברה; וההחלטה לפיה כל בעלי המניות בחברה יידרשו להעמיד לטובת החברה הלוואת בעלים מפעם לפעם תוך 7 ימים מיום הדרישה של מנהל/ת החשבונות של החברה, כאשר אם בעל מניות לא יעמיד את המימון הנדרש, יהיו בעלי המניות האחרים רשאים להעמיד בהלוואת בעלים גם את חלקו של בעל המניות המפר, והם רשאים גם לבחור בכך שההשקעה הנוספת שלהם תיחשב כהשקעה בהון החברה כנגד הקצאת מניות נוספות בחברה.
המבקש העלה טענות ביחס לשתי ההחלטות הללו.
4. בהתייחס להחלטה למנות את המשיב כדירקטור, טען המבקש כי המשיב אינו יכול לכהן כדירקטור בחברה, שכן הוא הוכיח שהוא אינו אדם נורמטיבי, וכי הוא אינו בוחל בהתנהגות המנוגדת לדין. מעבר לכך אין גם הצדקה עניינית למינוי דירקטור נוסף בחברה למעט רצונם של המשיבים 1-2 לבצר את שליטתם בחברה ולהפחית את יכולתו של המבקש, בעל מניות מיעוט בחברה, לשמור על זכויותיו.
באשר להחלטה על העמדת מימון לחברה מצד בעלי המניות, טען המבקש כי כל שיידרש למשיבים 1-2 כדי לדלל את אחזקותיו של המבקש בחברה, יהיה לשלוח אליו דרישה להעמדת הלוואת בעלים בכל סכום שיעלה על דעתם, בכל עת שיעלה על דעתם, מבלי לציין מהי מטרת ההלוואה ומה היא נדרשת לממן. אם המבקש לא יפעל בהתאם לדרישה – הם יוכלו להעמיד את המימון בעצמם ולהקצות לעצמם מניות כנגדו.
5. לכן, המבקש עתר בהמרצת הפתיחה כי בית המשפט יצהיר שהחלטת אסיפת בעלי המניות של החברה מיום 17.7.18 על כל הנושאים שעמדו על סדר יומה היא מבוטלת. לחלופין הוא עתר כי בית המשפט יצהיר שאותו חלק מההחלטה הנ"ל שעניינו בהעמדת מימון נוסף לחברה מצד בעלי המניות על פי "גחמותיהם של הנתבעים" הוא בטל, משום שיש בו כדי לעשוק ולקפח את המבקש – בעל מניות המיעוט בחברה.
עוד עתר המבקש במסגרת התובענה העיקרית כי בית המשפט יורה למשיבים לגלות לו אודות כל פעולה שנעשתה על ידיהם במסגרת החברה; כי בית המשפט יורה על תיקון תקנון החברה באופן שיביא להסרת קיפוחו (באופן שלכל החלטה בחברה יידרש רוב של 81%); כי בית המשפט יבטל את זכויות החתימה של המשיב 1 בחברה; כי יבוטל מינויו של המשיב 3 כרואה חשבון של החברה; כי בית המשפט יורה למשיבים למסור למבקש את כל המידע והמסמכים הדרושים לשם הכנת דוח כספי; וכי ייקבעו הוראות בדבר הכנת הדוח, קביעת רו"ח המבקר ואישור הדוח.
הבקשה לצו מניעה זמני
6. המבקש הגיש גם בקשה לצו מניעה זמני. בבקשה זו היא עתר כי בית המשפט יאסור על מימוש ההחלטות מאסיפת בעלי מניות של החברה מיום 17.7.18 וכי ייאסר על כל פעולה שתייתר את הסעדים נושא המרצת הפתיחה.
המבקש טען בבקשה כי המשיבים חתמו על דוחות החברה לשנת 2017 ללא הרשאה וסמכות ביום 21.6.18, וכי הם העבירו את הדוחות הללו לקבוצת הרכישה ולבנק לאומי. רק חודש לאחר מכן כונסה אסיפת בעלי מניות בה היו אמורים בעלי המניות לאשר את הדוחות, כאשר המשיבים הסתירו מהמבקש כי מדובר באסיפה פיקטיבית. המשיב הודה למעשה בכך שעותק חתום של הדו"ח הועבר לקבוצת הרכישה ולבנק לפני אישורו על ידי האסיפה הכללית.
7. המבקש ציין כי ביום 25.7.18, ביקשה ב"כ המשיבים מהמבקש להעמיד את חלקו במימון התחייבויות החברה תוך 7 ימים, כאשר אם המבקש לא יעשה כן – יהיו המשיבים יהיו זכאים לבחור האם להעמיד לו את הסכום כהלוואה או לדלל את מניותיו.
כפי שנטען בתובענה עצמה, לגישת המבקש החלטת האסיפה כללית ביחס להעמדת המימון היא עושקת, שכן היא מאפשרת למשיבים לדרוש ממנו להעמיד הלוואת בעלים בכל סכום, ללא ציון מטרת ההלוואה, וכאשר אם המבקש לא ייענה לדרישה, המשיבים יוכלו להקצות לעצמם מניות נוספות.
8. המבקש הוסיף וציין כי אין לו למסמכי הנה"ח של החברה. המשיבים שלחו לו קובץ סתמי שכותרתו "גירעון צפוי בחברת מימוני שלוש אחזקות בע"מ". לא ברור מי ערך את הקובץ, ולא ברור אם הסכומים המופיעים בו הם נכונים. בכלל זה נטען כי אין פירוט של התחייבויות החברה. אין התייחסות להחזרי מע"מ, אין הסבר להעברה לבל"ל, אין התייחסות להודעת הקיזוז ששלח המבקש למשיבים ואין התייחסות לכספים השייכים למבקש ומצויים בחשבון הפרטי של המשיבים בסך 13,000 ₪. מעבר לכך, הקובץ אינו מראה על גירעון צפוי.
על פי תחזית התשלומים הצפויה למימון רכישת הנכס שנערכה על ידי יועץ מקצועי של החברה, ההחזר החודשי ב-4 השנים הראשונות יהיה 9,000 עד 12,000 ₪. המבקש טען כי לא ברור לכן למה ההחזר הזה צמח. עוד ציין המבקש כי ישנם נתונים כספיים לא מוסברים המעוררים חשש לאי סדרים בניהול ענייני החברה.
9. עוד נטען כי בהתאם להחלטת האסיפה הכללית, היתה הדרישה לתשלום לחברה צריכה להיעשות "על פי דרישה בכתב של מנהלת החשבונות של החברה". בפועל היא לא נעשתה כך, שכן לחברה אין מנהל/ת חשבונות.
10. לגישת המבקש מאזן הנוחות מחייב את קבלת הבקשה, שכן אי מתן הצו יביא לשינוי המצב הקיים. כך, המשיבים יקצו לעצמם מניות נוספות על חשבון מניות המבקש. מנגד, מתן הצו לא יפגע בחברה כי חשבונה אינו בגירעון ואין חשש כי ייגרם נזק אחר. המבקש הוסיף כי הבקשה הוגשה ללא שיהוי.
תגובת המשיבים
11. המשיבים הגיבו לבקשה. לטענתם, בהסכם ליסוד החברה יש סעיף בוררות שמכוחו הם מתעתדים להגיש בקשה לעיכוב הליכים בהתאם לס' 5 לחוק הבוררות.
12. המשיבים ציינו כי החברה היא חברת אחזקות שהוקמה למטרה אחת בלבד – רכישת נכס מקרקעין על ידי השותפות תוך הצטרפות לקבוצת רכישה. לצורך כך נטלו המשיבים הלוואה פרטית ומשכנו להבטחתה את בית המגורים שלהם. מלוא כספי ההלוואה הזו הועמדו לטובת החברה שהיא שאמורה לפרוע אותה לבנק. המבקש מצדו לא נדרש להעמיד מימון ולא העמיד בטוחה להלוואה.
המשיבים הדגישו כי לחברה אין פעילות ולא הכנסות כלשהן. יש לה שני חשבונות בנק שזכויות החתימה בשניהם הן של המבקש ושל המשיב יחד. לכן, כך נטען, אף אחד מהצדדים אינו יכול למשוך כספים על דעת עצמו. המשיבים הוסיפו כי רוב התשלומים שהחברה נושאת בהם נעשים מכוח הוראות קבע. בעבר נהגו הצדדים להזרים לחברה כספים באופן יחסי לחלקם במניותיה, אולם בשל הסכסוך בין הצדדים חדל המבקש להעמיד מימון לחברה תוך שהוא מסכן בכך את המשך קיומה.
13. עוד טענו המשיבים כי אסיפת בעלי המניות של החברה החליטה ברוב קולות כי כאשר יידרש מימון לחברה, בעל מניות שבשל סירובו יעמיד האחר לחברה מימון מעבר לחלקו יוכל לבחור – לראות את המימון העודף כהלוואה לבעל המניות הסרבן; או להמיר את ההלוואה במניות של החברה. זאת לפי הערכת שווי החברה שתאושר על ידי האסיפה הכללית. זו ההחלטה שכנגדה מבוקש צו המניעה.
לגישתם של המשיבים, העמדת מימון לטובת חברה פרטית כנגד הקצאה אינה קיפוח כל עוד הדילול מבוצע על פי שווי הוגן. שאלת ה"שווי ההוגן" היא עדיין תיאורטית, משום שעל פי החלטת האסיפה הכללית, ההקצאה תבוצע על פי הערכת שווי ריאלי של החברה וזו טרם הוצגה לאסיפה.
14. המשיבים הדגישו כי המימון הראשוני לחברה נעשה בהלוואה שהמשיבים לקחו ומשכנו את ביתם להבטחתה. החברה לקחה הלוואה נוספת מבנק לאומי ומשכנה כנגדה את הנכס. יתרת ההלוואה נכון למועד הגשת תשובת המשיבים עמד על סך של 1,279,234 ₪. מלוא הסיכון של אי החזר ההלוואה חל לטענת המשיבים עליהם בלבד.
15. המשיבים חזרו והדגישו כי זכויות החתימה בחברה מוקנות לשני הצדדים יחד. המבקש הוא דירקטור בחברה ויש לו גישה ישירה לכל המידע בכל חשבונות הבנק שלה. המשיבים הוסיפו וציינו כי הנהלת החשבונות של החברה בוצעה ללא תמורה על ידי מנהלת החשבונות של השותפות. לגישת המשיבים, לחברה אין הכנסות, ומימון ההתחייבויות השוטפות שלה נעשה על ידי הזרמת כספים של השותפים כל אחד לפי חלקו. כאמור - רוב התשלומים הם בהוראת קבע, ולגבי היתר נדרשת חתימה של שני הצדדים. המשיבים כפרו בטענת המבקש לפיה ישנן בחברה הוצאות לא ברורות, וטענו כי הוצאות כאלה אינן אפשריות לאור זכויות החתימה בחברה.
המשיבים טענו כי החברה נדרשת בימים אלה לשלם מע"מ. תשלום זה אינו מכוסה בהוראות הקבע. לכן נדרשה הסכמה של המבקש לשם כך – שלא התקבלה.
16. לגישת המשיבים, כינוסה של אסיפת בעלי מניות נושא הבקשה נדרש, משום שהמבקש חדל לשאת בהוצאות החברה. זאת כאשר הוא היה מודע לכך שהאחריות בגין כך חלה רק על המשיבים שעלולים לאבד כתוצאה מכך את בית המגורים שלהם. לכן מימנו המשיבים את פעילות החברה כמעט באופן בלעדי תוך השלמת חלקו של המבקש מכיסם.
המשיבים טענו כי ההחלטה מיום 17.7.18 – נושא הבקשה דנן, היא החלטה הוגנת, מאחר שאם בעל מניות מסרב להשתתף במימון החברה, ניתן לכפות עליו קבלת הלוואה מבעל המניות האחר או לדלל את חלקו. עוד צוין כי כל שקל שיועבר לחברה מגדיל יחסית את חלקו של המבקש. לכן, לגישת המשיבים, אין מדובר בקיפוח.
17. המשיבים טענו כי אין מקום למתן צווי הביניים. ראשית, המבקש לא הוכיח זכות לכאורה. כך, לגישתם, לחברה אין מקורות פיננסיים עצמאיים. כל סכום שיופקד בחשבון החברה ישמש רק לכיסוי הוצאות מאושרות שאלמלא כן הוא יישאר בחשבון הבנק של החברה. מנגד, אם יוזרם כסף על ידי המשיבים והמבקש לא ישתתף, הדבר יאפשר לו להתעשר שלא כדין. עוד טענו המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה נגד מתן הצו. זאת משום שמשמעות הבקשה היא כי אף אחד מבעלי המניות לא יעמיד לחברה את המימון הדרוש לה והחברה תקרוס.
מנגד, דחיית הבקשה לא תגרום למבקש נזק. זאת משום שאם המשיבים יחליטו בעתיד להמיר את המימון החד-צדדי שהם מעמידים לחברה במניות, לא ייגרע מהמבקש דבר. ראשית, כל המרה של המימון תיעשה לפי ערך ריאלי של החברה לפי חוות דעת חיצונית של שמאי. לכן ערך מניותיו של המבקש לא ייפגע. אם הוא יהיה סבור כי הערכת השווי מקפחת אותו, הוא יוכל לעתור לסעדים מתאימים.
מעבר לכך, זכויות המבקש בחברה לא ייפגעו גם אם ייערך דילול, שכן הוא ממילא בעל מניות מיעוט; הוא ימשיך להחזיק בזכויות החתימה בחברה ולכהן כדירקטור; ומעבר לכך - שיעור אחזקותיו יקטן אך שוויין יעלה.
אם יסתבר כי המבקש הזרים לחברה סכומי כסף העולים על הנדרש לה לקיום התחייבויותיה – המבקש יוכל לקבל כספו חזרה, שכן אין אפשרות למשוך כסף מהחברה ללא הסכמתו של המבקש בכתב.
18. לגישת המשיבים, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של מעמדו של המבקש בחברה. לכן יש לדחות את הבקשה או לחלופין להתנות את קבלתה בכך שהמבקש יפקיד עירבון כספי בסך של לפחות 2.6 מיליון ₪ - יתרת חוב החברה (או בכך שהמבקש יעמיד בטוחה ריאלית לחוב החברה במקום בית המגורים שלהם).
ישיבת יום 1.8.2018
19. בישיבת יום 1.8.2018 חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם והוסיפו מספר הערות שיפורטו להלן.
המבקש ובאת כוחו טענו כי המבקש שילם את חלקו היחסי בהוצאות חברה וכי הוא מתכוון לעשות כן גם בעתיד. ב"כ המבקש ציינה כי המבקש עותר שכאשר יש צורך כספי לחברה, יפנו אליו ויציינו מהם הסכומים הדרושים. המבקש עצמו הוסיף כי רוב הוצאותיה של החברה הן הוצאות קבועות, כאשר התשלומים לקבלן מבוצעים מכוח ההלוואות שהועמדו לחברה על ידי הבנק. רק רכיב המע"מ אינו ממומן עלי די הבנק המלווה. עוד הוסיף המבקש כי חרף האמור בתשובת המשיבים, ניתן להוציא מהחברה כספים גם ללא הסכמתו באמצעות הרשאה אינטרנטית, וכי המשיב אכן פעל באופן הזה כפי שעולה מתדפיסי החשבון שצורפו כנספח 14 לתשובת המשיבים. לגישת המבקש, הוא אינו יודע למה נועדו ההעברות הללו.
המבקש הוסיף כי ישנן העברות מבנק מזרחי שם מתנהל חשבון החברה לבנק לאומי למימון החזר ההלוואה, אולם אין הלימה בין הסכומים שהועברו מבנק המזרחי לסכומים שנקלטו בבנק לאומי. עוד צוין כי המימון החודשי של החברה אמור לעמוד על סכום של 9,583 ₪ (עד למסירת הנכס שאז אמור המימון לעלות). למרות זאת, הסכומים שנדרשו מהמבקש בדרישה האחרונה עומדים על סכום של 19,000 ₪, והוא אינו יודע את הסיבה לכך.
20. המבקש עתר כי בית המשפט יעכב את החלטת האסיפה הכללית ביחס לדילול, שכן האופציה של הדילול "איננה אופציה של בררת מחדל". לגישתו של המבקש, אם יש לבעל מניות טענות נגד בעל מניות אחר, הוא זכאי להגיש נגדו תביעה כספית, והוא רשאי לקבל החלטה כי חלקו של אותו בעל מניות יקוזז מרווחים עתידיים שהחברה תחלק בעתיד. המבקש אף ציין כי אין משמעות לכך שהדילול ייערך על פי הערכת שווי חיצונית, שכן הערכה זו תוזמן על ידי המשיבים, והם יאשרו אותה באופן אוטומטי.
עוד ציין המבקש כי אין ממש בטענת המשיבים לפיה הוא אינו ערב באופן אישי לחובות החברה, כפי שעולה ממכתב שהוא קיבל מבנק לאומי ושהוא הציג אותו לבית המשפט. כן הפנה המבקש את בית המשפט לנספח 17 לתשובת המשיבים – הדוח הכספי של החברה שאושר לכאורה באסיפת בעלי המניות. לגישתו, ישנו "דף לבן" לאחר הכותרת, ואין מדובר בהשמטה מקרית. כפי שעולה מנספח 14 להמרצת הפתיחה, הדף הלבן הוא מכתב רואה החשבון המבקר מיום 27.5.18 שחתם על הדוח הכספי לשנת 2017 – וזאת ללא שראה אסיפת בעלי מניות או ישיבת דירקטוריון ובלא שהמבקש נשאל לעמדתו ביחס לכך.
21. לגישת המבקש, הוסיף המשיב את אישור הדוחות הכספיים לשנת 2017 לדיון באסיפה הכללית רק לאור בקשת המבקש, וזאת בלא שהוא ציין כי הוא כבר חתם על הדוחות הללו חרף העובדה שהוא אינו דירקטור בחברה, ובלא לציין את העובדה שהוא העביר כבר את הדוחות הללו לקבוצת הרכישה ולבנק לאומי.
22. ביחס להחלטת האסיפה למנות את המשיב כדירקטור נוסף בחברה, חזר המבקש וציין כי לאור התנהלותו של המשיב הוא אינו ראוי לשמש כדירקטור בחברה. הוא הוסיף כי זכויות החתימה בחברה אינן כפי שטענו המשיבים. כך, מתכתובת בינו לבין פקיד הבנק עולה כי הוא ביקש לבטל את ההרשאות האינטרנטיות של המשיב, ורק בעקבות פנייתו בוטלו ההרשאות והוא קיבל דרישה להעברת כספים ולחתום על הוראת חיוב. המבקש התייחס גם לטענות המשיבים לגבי הדילול.
23. המשיבים באמצעות בא כוחם הגיבו לדברי המבקש. ראשית ציין ב"כ המשיבים כי סכומי ההשבה של החברה גדלו משום שהתקופה הראשונה היתה תקופת "גרייס", ולאחר מכן עלה שיעור ההחזרים. ב"כ המשיבים הדגיש כי הבקשה דנן היא בקשה לסעד זמני ולא נועדה לדיון בסכסוך העיקרי בין הצדדים. הוא הוסיף כי המבקש הוא בעל מניות מיעוט בחברה, והוא לא העמיד כל מימון לחברה למעט ההחזר החודשי של ההלוואה. זאת בניגוד למשיבים אשר העמידו לחברה את ההון ואת הבטוחה – בית המגורים שלהם.
לגישת ב"כ המשיבים, אם יידרשו המשיבים לקבל הסכמה של המבקש לכל פעולה בחברה, המבקש לא יסכים. כתוצאה מכך, החברה לא תוכל לשלם את התשלומים שהיא נדרשת לשלם, היא "תיפול" והמשיבים יאבדו את ביתם. לגישת המשיבים, גם אם תיעשה מניפולציה כספית – מדובר בסכסוך כספי. יחד עם זאת, ב"כ המשיבים ציין כי "אם מבקשים מאיתנו שנודיע מראש כמה כסף נדרש ולאיזה צורך, והוא [המבקש, ר.ר.] יוכל להביע את דעתו ככל שירצה, אין לנו שום קושי בכך" (עמ' 2 שורות 21-22).
24. ב"כ המשיבים הוסיף כי אין מניעה כי בחברה יכהנו 3 דירקטורים, לאור העובדה שלמשיבים יש 80% ממניות החברה. אם בחברה יהיו רק 2 דירקטורים – ייווצר בה מבוי סתום.
דיון
25. כידוע, לצורך הכרעה בצו מניעה זמני, בית המשפט נדרש לבחון הן את הסיכויים לכאורה של התביעה, והן שיקולים של מאזן הנוחות. שיקולים אלה משפיעים זה על זה ב"מקבילית כוחות". כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי הדגש בהחלטה הנוכחית צריך להיות מושם על נושא מאזן הנוחות, ועל הצורך לקבוע מנגנון זמני שיאפשר לחברה לקבל החלטות אודות הזרמת כספים מבעלי המניות מקום בו הזרמה כזו תהיה נחוצה לה – וזאת תוך הקטנת החשש מפגיעה במבקש.
הסיכויים לכאורה
26. בהתייחס לסיכויים לכאורה של התובענה, הרי במסגרת בירור התביעה יהיה מקום לבחון את טענות המבקש ביחס להחלטת האסיפה הכללית של החברה מיום 17.7.18, ולברר האם יש להורות על בטלות ההחלטה הזו – כולה או חלקה.
כפי שהובהר לעיל, החלטת האסיפה הכללית נוגעת למנגנון הדילול וכן למינוי דירקטור נוסף, שלישי, בחברה.
27. באשר למנגנון הדילול - מנגנון זה נועד לכאורה לפתור את הנושא של צרכים כספיים עתידיים של החברה, ולהבטיח כי החברה אכן תישא בתשלומים שיהיה עליה לשלם בעתיד. המבקש טען כי מנגנון זה הוא מקפח. השאלה שיש לבחון אותה מבחינת סיכויי התביעה היא האם המבקש הוכיח לכאורה את טענתו בהקשר זה. כדי לבחון שאלה זאת – יש לבחון שני נושאים: האם היה צורך בהקצאה והאם היא בוצעה בשווי ריאלי.
28. בהתייחס לשאלת הצורך בהקצאה, קבע בית המשפט העליון בעבר כי אין מקום לדלל מניות של בעל מניות מיעוט לצורך ביצוע עסקה ש"אינה משתלמת" לגישתו. כך נפסק כי -
"זכותו של המיעוט שלא לעשות עסקה שלפי הבנתו אינה משתלמת, מבלי שיאבד עקב כך חלק מזכויותיו הרכושיות כתוצאה מירידת ערכן של המניות שברשותו. הקצאה שכזו תוצאתה היא בגדר 'עושק המיעוט', ומשום כך מותרת רק אם היא נחוצה לטובת החברה. אחרת ימנע בית המשפט את הפעולה" (ר' חוות דעתה של כב' השופטת בן פורת, ע"א 667/76 גליקמן נ' ברקאי פ"ד לב (2) 281 (להלן: ענין "גליקמן")
לכן, כדי לבחון את טענות הצדדים ביחס להקצאה עתידית, יהיה מקום לבחון לאיזה צורך היא נועדה.
29. בהתייחס לשווי החברה לצורכי הדילול, החלטת האסיפה הכללית קבעה כאמור כי השווי ייקבע על ידי מעריך שווי חיצוני שהערכתו תבוא לאישור האסיפה הכללית של החברה. המבקש טען בהקשר זה כי מעריך השווי ימונה על ידי המשיבים, והם יהיו גם אלה שיאשרו את הערכתו באופן אוטומטי.
אני סבורה כי גם אם מנגנון הערכת השווי עלול להסתבר כבעייתי (לאור טענות המבקש), אין מקום להתייחס לנושא זה בשלב הנוכחי. זאת משום שמעריך שווי טרם מונה, הערכת שווי טרם בוצעה והאסיפה הכללית טרם נדרשה לאשר אותה. אם וכאשר ימונה מעריך שווי ולאחר שתהיה הערכת שווי, ניתן יהיה לבחון אותה לגופה, ככל שלמבקש יהיו טענות לגביה.
30. אני סבורה כי הסיכויים לכאורה של טענת המבקש לגבי מנגנון הדילול תלויים בשאלת האופן והנסיבות בהם מנגנון זה יבוצע. כך, כל עוד מדובר בדרישה לגיטימית של החברה להזרמת כספים שנחוצים לה להמשך מימון הנכס – נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בעלי המניות צריכים להזרים את הכספים הללו כל אחד לפי חלקו היחסי בחברה.
חששו העיקרי של המבקש נובע מהעובדה שלגישתו אין לו מידע אודות הפעילות הכספית בחברה, ולא ברור לו לכן האם החברה מצויה בגירעון והאם הכספים אכן דרושים לה ולאיזה צורך. המסמכים שהוא קבל בהקשר זה אינם משביעי רצון לגישתו, ומותירים שאלות ואי בהירות.
אכן – וכפי שהובהר לעיל, כאשר מדובר בדרישה לכספים שלא נועדה לצורך מימון לגיטימי של פעילות החברה, אין מקום לאפשר דילול חלקו של המבקש גם אם לא ייענה לה. במסגרת הדיון בשיקולי מאזן הנוחות, יינתן מענה לנושא זה, כפי שיפורט בהמשך.
31. באשר למינוי הדירקטור הנוסף - המבקש העלה שתי טענות בהקשר זה: ראשית, המבקש טען כי המשיב אינו כשיר – לאור התנהלותו – לכהן כדירקטור; ושנית הוא טען כי אין הצדקה עניינית למינוי דירקטור נוסף בחברה, למעט רצונם של המשיבים "לבצר את שליטתם בחברה" ולהפחית את יכולתו של המבקש, בעל מניות מיעוט בחברה, לשמור על זכויותיו.
32. אני סבורה כי אין מדובר בטענות שהסיכוי שהן יתקבלו הוא גבוה. באשר לכשירותו של המשיב לכהן כדירקטור – ספק רב אם ניתן לקבוע בשלב זה של הדיון כי המשיב אינו כשיר לכהונה זו חרף העובדה שהוא נבחר לשמש כדירקטור על ידי האסיפה הכללית של החברה. המבקש לא הפנה בהקשר זה לאסמכתא שתבהיר מכוח מה יכול בית המשפט לשלול אפשרות של מאן דהוא לכהן כדירקטור, ודאי כאשר אין כל פסק דין של בית המשפט הקובע כי הוא פעל שלא כשורה.
בהתייחס לטענה השנייה – פעולה של בעלי מניות רוב בחברה שנועדה "לבצר את שליטתם" בחברה איננה כשלעצמה פעולה בלתי לגיטימית. בעלי מניות רוב בחברה הם אלה שאמורים לשלוט בחברה ולכן רצונם לשלוט בחברה או לבצר את שליטתם הוא רצון לגיטימי. אכן, נאסר על בעלי מניות הרוב לקבל החלטות שיש בהן משום עושק המיעוט. לכן, יש מקום לבחון את החלטות הדירקטוריון לגופן (יהיה הרכב הדירקטורים בחברה אשר יהיה), ורק ככל שיסתבר כי הדירקטורים עשו שימוש בכוחם כדי לקפח באופן אסור את המבקש, בעל מניות המיעוט, יהיה מקום להתערב בהחלטה. מינויו של דירקטור נוסף כשלעצמו איננו מצדיק לכן – ודאי לא בשלב הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, התערבות של בית המשפט בהתנהלותה של החברה.
שיקולי מאזן הנוחות
33. במקרה דנן, מדובר – כך עולה מחומר הראיות במלואו – בחברה שאין לה כל פעילות ואין לה הכנסות. החברה נועדה רק לצורך רכישת נכס מקרקעין באמצעות "קבוצת רכישה". הפעילות היחידה בחברה נוגעת לכן לביצוע תשלומים בקשר לנכס האמור. החברה קיבלה כאמור הלוואה מהבנק והתשלומים לקבלן המבצע נעשים – כך עולה מטענות המבקש – על ידי הבנק המלווה באמצעות הוראת קבע.
יחד עם זאת, אין מחלוקת כי החברה עשויה להידרש לביצוע תשלומים נוספים מעבר לאלה שמבוצעים על ידי הבנק המלווה (למשל – כך עולה מעמדת הצדדים – תשלום המע"מ שאינו ממומן על ידי הבנק המלווה). את התשלומים האלה צריך להסדיר במסגרת ההחלטה דנן.
34. שיקולי מאזן הנוחות מכוונים לכך שיש להבטיח שהחברה תעמוד בהתחייבויותיה, ותשלם את הסכומים הנוספים שהיא תידרש לשלם – ככל שיהיו כאלה. כזכור, הפעילות היחידה בחברה נוגעת לתשלומים שעל החברה לשלם, ואין מחלוקת כי לחברה אין אמצעי תשלום אחרים מלבד הזרמת כספים על ידי בעלי המניות. לכן יש ממש בטענת המשיבים לפיה אם החברה לא תעמוד בתשלומים שהיא נדרשת לשאת בהם, הדבר עלול לסכן אותה.
יחד עם זאת, יש מקום להבטיח כי הזרמת הכספים של בעלי המניות לחברה תשמש רק לתשלומים הללו ולא לכל צורך אחר. במילים אחרות, יש מקום להבטיח כי הסכומים הנדרשים יהיו רק כאלה שנדרשים לחברה לצורך המטרה לשמה היא נוסדה – קרי, רכישת הנכס, וכי אם ה"קריאה לכסף" תתייחס לסכומים שאינם נדרשים לחברה לצורך זה, לא יהיה מקום להפעיל את מנגנון הדילול.
35. כפי שצוין לעיל, ככלל - כאשר לחברה נדרשים סכומי כסף נוספים שאינם מכוסים על ידי ההלוואה, מי שצריך להזרים את הכספים הללו הם בעלי המניות. למעשה אין על כך מחלוקת בין הצדדים. גם ב"כ המבקש ציינה בראשית דבריה בישיבת יום 1.8.18 כי "אין מחלוקת והמבקש משלם את חלקו בחברה, והוא מתכוון להמשיך ולעשות זאת". ובהמשך "אין לנו התנגדות שהמבקש צריך לשלם את חלקו היחסי". ב"כ המבקש התייחסה גם לאפשרות שלחברה יהיה צורך כספי וציינה כי בקשתו של המבקש היא כי במקרה כזה המבקש עותר כי "יפנו לבעל המניות ויציינו מה הסכומים הדרושים".
36. לכן, אני סבורה כי כדי להסדיר את ההתנהלות העתידית של החברה עד למתן פסק דין בתביעה הנוכחית, יש לתת הוראות שיבטיחו כי הסכומים שהמבקש יידרש לשלם, אכן יהיו סכומים שנדרשים לחברה לצורך פעילותה. המנגנון שיבטיח זאת יהיה כזה בו ה"קריאה לכסף" תהיה מנומקת, תוך שיתאפשר למבקש להגיב לדרישה ולהתייחס לצורך הנטען בהזרמת כספים לחברה.
בהקשר זה נזכיר כי ב"כ המשיבים לא התנגד לאפשרות שבטרם יוחלט על דרישה מבעלי המניות להעמיד מימון לחברה, תינתן למבקש אפשרות להתנגד לדרישה, להעלות טענות ביחס לסכומים הנדרשים (או להציע אפשרות אלטרנטיבית ככל שהוא יהיה סבור שישנה אפשרות כזו).
37. לכן אני מורה כי עד להחלטה אחרת, ולצורך הדיון בצו המניעה הזמני –
יובהר כי החלטה זו לא נועדה כדי לקבוע מסמרות ביחס לצורך של החברה בהוצאה נדרשת כזו או אחרת וטענות הצדדים בהקשר זה יישמרו להם.
38. באשר למינוי הדירקטור הנוסף, אני סבורה כי מעבר לקושי שצוין לעיל ביחס למשקלן לכאורה של טענות המבקש בהקשר זה, אין לקבל את בקשתו גם משיקולים של מאזן הנוחות. זאת מאחר שחרף מינויו של הדירקטור הנוסף, יוסיפו זכויות החתימה בחברה להיות כאלה המחייבות את חתימת המבקש לצד זו של המשיב לצורך כל תשלום מחשבון החברה.
39. בהקשר זה יודגש כי המסקנה לפיה החברה אינה יכולה לבצע כל תשלום ללא הסכמת המבקש, היא מסקנה הנובעת בבירור מהאמור בתשובת המשיבים לבקשה. כך, המשיבים טענו בתשובתם מספר פעמים כי למבקש יש זכות חתימה בחשבון הבנק של החברה, וכי לצורך ביצוע תשלומים שאינם מכוסים על ידי הוראות הקבע – נדרשת חתימתו של המבקש. לגישת המשיבים –
"רוב רובם של התשלומים המבוצעים מחשבונות הבנק של החברה בוצעו בהוראת קבע, לגבי יתר התשלומים נדרשה - ונדרשת גם היום – חתימתם יחד של מימוני ובוקובזה" (ר' ס' 37 לתשובת המשיבים, וכן ס' 38 וס' 60.1.3).
מעמדת המשיבים עולה כי לגישתם לא ניתן יהיה להוציא כל סכום שהוא מחשבון הבנק של החברה ללא הסכמתו של המבקש. המשיבים טענו כי בהקשר זה כי "זכויות החתימה בשני חשבונות הבנק הינן למבקש ולמימוני (הוא המשיב, ר.ר.) יחד. כך שאף אחד מהם איננו רשאי (וגם איננו יכול) למשוך כספים מהחברה על דעת עצמו" (ס' 5 לתגובת המשיבים). בהמשך הוסיפו המשיבים וציינו כי לא נתין למשוך כספים מהחשבון ללא הסכמתו של המבקש בכתב (ס' 60.3 לתגובה).
העולה מהאמור הוא כי המשיבים מסכימים כי החברה אינה יכולה לבצע תשלומים, ולא ניתן להוציא כספים כלשהם מחשבונות הבנק שלה, ללא הסכמתו של המבקש. זהו אחד השיקולים להם טענו המשיבים בתשובתם ביחס למעמדו של המבקש בחברה ויכולתו לוודא מה יהיו ההוצאות שלה.
40. שיקול זה הוא אחד השיקולים שיש להביאו בחשבון במסגרת שיקולי מאזן הנוחות, תוך שיש לוודא כי החברה תוסיף להתנהל כפי שהמשיבים ציינו – קרי: לצורך ביצוע כל תשלום מחשבון החברה, תידרש חתימה של המבקש ושל המשיב יחד, בהתאם לאמור בתשובת המשיבים. טענת המשיבים אודות הקושי האפשרי הכרוך בכך – לא הוכחה, ועל כל פנים משהמשיבים עצמם טענו כי זהו אופן הפעולה בחברה, אין מקום להורות על שינויו.
41. בנסיבות אלה, אין מקום לשלול את מינויו של המשיב כדירקטור נוסף בחברה. המבקש לא הוכיח כי מינוי כזה עלול לפגוע בזכויותיו באופן בלתי-הפיך לאור מכלול האמור לעיל ביחס לפעילות החברה וביחס לאפשרות של המבקש למנוע מהחברה הוצאות שהוא אינו מסכים להן.
לאור כל האמור לעיל, ניתן צו מניעה זמני שתוקפו עד להחלטה אחרת בהתאם לאמור בס' 37 לעיל.
לאור התוצאה האמורה אינני עושה צו להוצאות.
התיק יועבר לתז"פ ביום 3.10.2018 לצורך קביעת מועד לישיבת קדם משפט ראשונה.
ניתנה היום, כ' אב תשע"ח, 01 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.
| תפקיד | שם | בא כוח |
|---|---|---|
| מבקש 1 | אייל בוקובזה | דיקלה טואשי |
| משיב 1 | איתן מימוני | יורם זמיר, איתן מימוני |
| משיב 2 | לאה מימוני | יורם זמיר |
| משיב 3 | שלום שקרג'י | אבישי פלדמן |