לפני בקשות לביטול פסילה מנהלית וצו איסור מנהלי על שימוש ברכב למשך 30 ימים, שניתנו כנגד המבקש בהתאם לסעיפים 48 ו- 57 (ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

רקע

1. ביום 24.7.18 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים, מתוקף סמכותו של קצין משטרה על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בקשר לדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום מס' 98-2-1000368-1 (להלן: "הדו"ח") ממנו עולה כי ביום 24.7.18 בשעה 07:31 נהג המבקש ברכב משא פתוח מ.ר. 73-886-34

עם נגרר מ.ר. 94-179-79 בכביש מס' 65 לכיוון מערב (להלן: "הרכב"), כשהוא נושא עמו מטען שמשקלו חורג מן המותר.

2. ביחד עם צו הפסילה המינהלית כאמור, ניתן כנגד המבקש גם צו איסור מינהלי לשימוש ברכב למשך 30 ימים.

3. אין חולק על כך שהרכב שייך למבקש וכי הוא זה שנהג בו בעת הרלבנטית.

4. בנסיבות בהן נעצר הרכב לבדיקה על ידי שוטר, נמצא כי משקלו הכולל של הנגרר היה 4.520 טון בעוד שהמשקל הכולל המותר שלו הינו 3.500 טון, דהיינו נמצאה חריגה של 29.143% מהמשקל המותר.

5. בעקבות זאת, נערכו למבקש שימועים על ידי קצין משטרה ובסיומם הוחלט לפסול את רישיון הנהיגה שלו למשך 30 ימים ולאסור את השימוש ברכב למשך 30 יום גם כן.

טענות הצדדים

6. בתצהירים שצורפו לשתי הבקשות שבכותרת, טען המבקש כי בהיותו קבלן עצמאי לעבודות עפר ופיתוח, משמשים אותו רשיון הנהיגה והרכב במסגרת עבודתו, וכי המטען שהועמס על הנגרר ולא על רכב המשא עצמו היה ציוד הנדסי מסוג "בובקט" ולכן הודעת איסור השימוש המתייחסת לרכב המשא אינה חוקית. עוד טען המבקש כי החלטת הקצין לפסול את רשיון הנהיגה שלו ולאסור את השימוש ברכב למשך 30 ימים אינה סבירה וגם לא מנומקת וכי המשקל הכולל הנטען אינו נכון ו/או נשקל באמצעות משקל לא אמין.

במצב דברים זה ומאחר שהחלטות הקצין גורמות לפגיעה קשה בפרנסתו ובפרנסת עובדיו ובני משפחותיהם, מבקש הוא כי אורה על ביטולן.

6. בדיון שהתקיים בפני הוסיף ב"כ המבקש וטען כי העובדה שפקודת התעבורה מסמיכה את הקצין לפסול את רשיון הנהיגה ולאסור את השימוש ברכב למשך 30 ימים, אינה מחייבת את הפעלת הסמכות במלואה ובאופן קיצוני כפי שנעשה במקרה זה.

7. לתמיכת הטענה לפיה יש להפריד בין רכב המשא לנגרר שרק עליו הועמס הציוד שבעטיו נמצא משקל היתר הנטען, הפנה ב"כ המבקש לפסק הדין שלטענתו ניתן על ידי בית המשפט המחוזי (מרכז) בע"ח 5243-08-17 ומבלי שהגיש לעיוני את פסק הדין עצמו, טען כי בפסק דין זה נקבע ש"כאשר יש חריגה במשקל ברכב מחובר הכולל גורר ונגרר יש להשבית את שניהם אך כאשר החריגה היא רק בגורר או רק בגרור ללא חריגה של הרכב המחובר, אין מקום להשבית את החלק שלא היתה בו חריגת משקל".

8. בהתייחסותה לטענות אלה טענה ב"כ המשיבה כי על פי הפסיקה אין מקום להפרדה בין הגורר לנגרר וכי בסופו של דבר מדובר בכלי רכב המתנהל כיחידה אחת - ר' ע"ח (ב"ש) 43526-09-17 מדינת ישראל נ' עבידייה בו נקבע כי "... הובלה של מטען על ידי אדם אינה מתבצעת באמצעות גרור בלבד, אלא באמצעות הגורר והגרור גם יחד..." ובא"ש (חדרה) 6138-07-17 קבועה נ' מדינת ישראל בו נקבע כי "משקל היתר אשר מצוי על עגלה ... ברי כי ישפיע השפעה של ממש על ה"סוס" הגורר אותו, שכן ה"סוס" בנוי לגרירת משקל מסוים ואין לרתום אליו משקל חורג ולטעון באותה נשימה כי אותו "סוס" לא ביצע עבירה...".

9. לנוכח אחוז החריגה מהמשקל המותר, עברו התעבורתי של המבקש והדברים שאמר לשוטר בעת שזה הודיע לו על משקל היתר שנמצא, טענה ב"כ המשיבה כי נהיגתו מסכנת את שלום הציבור והמשתמשים בדרך וכי אין בהחלטה לאסור את השימוש ברכב למשך מלוא התקופה המותרת על פי החוק, חריגה כלשהי ממתחם הסבירות. לפיכך בקשה היא כי אותיר את מלוא תקופות הפסילה המינהלית ואיסור השימוש ברכב על כנן.

דיון והכרעה

10. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה שהונח בפני וכלל בין השאר את דו"ח השוטר, תעודת השקילה, פרוטוקולי השימועים, דו"ח העיכוב, גליון הרשעות התעבורה הקודמות של המבקש והפסיקה אליה הפנו אותי ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין שתי הבקשות להידחות.

11. השיקולים המנחים את בית המשפט בבקשות לביטול פסילה מינהלית של רשיון הנהיגה שניים המה - קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש ומסוכנתו לשלום הציבור כנוהג ברכב (ר' בש"פ 8450/02 זינגר נ' מדינת ישראל).

12. עיון בתיק החקירה מלמד על כך שבמהלך נסיעתו בכביש 65 לכיוון מערב, נעצר הרכב בו נהג המבקש על ידי שוטר לבדיקה שגרתית ולאחר שהשוטר הבחין ב"בובקט" שהובל באמצעות הנגרר, כמו גם ב"גלגליו השקועים יתר על המידה", הוא הודיע למבקש כי עליו לנסוע אל משקל "דרך ארץ" הממוקם בתחנת הדלק "דור אלון" ובשקילת הנגרר נמצא כי בעוד העומס המותר עליו הינו 3.500 טון, היה עומסו בפועל 4.520 טון, דהיינו – חריגה של 1.020 טון המהווים 29.134%.

בתגובתו לממצאים אלה אמר המבקש לשוטר: "לא ידעתי שזה חורג כל כך הרבה, אני מעמיס את הבובקט על הגרור ואת המינו על המשאית עצמה. בדרך כלל אני מעמיס הפוך, היום אני לא יודע מה קרה. אין לי מושג".

בשני השימועים שנערכו לו אמר המבקש: "לקחתם את הפרנסה של הילדים שלי".

14. במסגרת הליך זה הנני נדרשת כאמור לבחינת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המבססת את החלטת הקצין לפסול את רשיון הנהיגה של המבקש, דהיינו - הפוטנציאל ההוכחתי הגלום בראיות אלה וסיכויי ההרשעה שהן מקימות. עוד עלי לבחון את שאלת מסוכנותו של המבקש כנהג ובכל הנוגע לאיסור השימוש ברכב עלי לפעול בהתאם להוראת סעיף 57 (ב) לפקודת התעבורה, הקובע כי בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח שהתקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח בבעליו ללא ידיעתו והסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב

ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

סעיף 57 ב (ג) לפקודה קובע כי "בית המשפט רשאי לבטל את הוראת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר על איסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב ומי שנהג ברכב".

15. על פי ההלכה הפסוקה (ר' הפסיקה שהוגשה ע"י ב"כ המשיבה – סעיף 8 לעיל), ההתייחסות אל הגורר והנגרר צריכה להיות כאל יחידה אחת ואילו בהליך אליו הפנה ב"כ המבקש בטיעוניו (ע"ח (מחוזי מרכז) 5243-08-17 לא נקבעה כל קביעה אחרת, אלא העררים שהוגשו מטעם שני הצדדים נמחקו מבלי שיהא בכך כדי להצביע על נכונות טענותיו של מי מהם.

16. על פי ממצאי השקילה ביחס לעומס המותר על הרכב מושא הבקשות המונחות לפני, אזי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה מספיקות להוכחת אשמתו של המבקש בעבירה המיוחסת לו בעוד שטענותיו בקשר לנכונות הממצאים ו/או אמינות המשקל נותרו תלויות באוויר, לפחות בשלב זה.

17. אשר לשאלת המסוכנות – גליון הרשעות התעבורה הקודמות של המבקש מלמד על כך שמאז שנת 1992 (כשנתיים לאחר המועד בו הוצא רשיון הנהיגה שלו), צבר הלה 45 הרשעות תעבורה בעבירות שונות ובהן מספר לא מועט של הרשעות בעבירות של נהיגה ברכב לא תקין שהוחלט לאסור את השימוש בו, אי ציות לתמרורים, ועוד.

18. לנוכח עברו התעבורתי של המבקש, הסיכון הגבוה הטמון בעבירה של הובלת מטען חורג , כפגיעה ביכולת השליטה ברכב ובבלמיו ויחסו של המבקש לעבירה שבוצעה כפי שבאה לידי ביטוי בדברים שאמר לשוטר (ר' לעיל), מסקנתי היא כי רשיון הנהיגה שלו נפסל כדין וגם לא מצאתי מקום להתערב בתקופה שנקבעה.

19. אשר להשבתת הרכב - התכלית העומדת בבסיס האפשרות להורות על השבתה מנהלית של רכב היא המאבק בעבירות המסוכנות המנויות בתוספת השביעית של פקודת התעבורה ובכללן עבירות של הובלת משקל יתר.

20. המבקש לא נקט בכל האמצעים האפשריים למניעת ביצוע העבירה ואף טען כי לא ידע שמשקל המטען חורג מהמותר ו/או איך קרה מה שקרה בכלל.

21. הנני ערה לטענה כי הרכב משמש את המבקש לפרנסתו ולפרנסת עובדיו ואולם דעתי היא כי משקל האינטרסים הציבוריים של שמירה על שלום ציבור המשתמשים בדרך והרתעת נהגי רכבי המשא המובילים מטענים חורגים, צריך שיהא מכריע במקרה זה, בעיקר לנוכח העובדה שהמבקש גילה יחס של שוויון נפש לאפשרות של ביצוע העבירה הנדונה וכשגליון הרשעותיו הקודמות כולל לא מעט הרשעות בעבירות של נהיגה ברכב שנאסר לשימוש משום שלא היה תקין.

מפני כל הנימוקים דלעיל, החלטתי לדחות את שתי הבקשות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ח, 01 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.