תביעה זו עניינה בנזקי גוף שנגרמו לתובע יליד 25/2/97 בתאונת דרכים בתאריך 5/8/2017.

1. בהתאם לטענות כתב התביעה, בתאריך 5/8/2017, עת היה התובע נוסע ברכב אשר בוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעת, סטה הרכב לצד הדרך, פגע בסלעים והתהפך. כתוצאה מתאונה זו נפגע התובע.

2. הנתבעת אינה חולקת על חובתה לפצות את התובע ומשכך עניינו של פסק הדין הוא בגובה הפיצוי בלבד.

בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018, ומאחר שאין מדובר בתיק זה בהחלטה הכוללת חידוש משמעותי או חשיבות מיוחדת, יכלול פסק הדין את  הנימוקים באופן תמציתי.

מצבו הרפואי של התובע והנכות הרפואית

3. התובע פונה באמבולנס ממקום התאונה לביה"ח זיו בצפת. התובע עבר מספר בדיקות במיון ביה"ח ולרבות צילומי רנטגן ובדיקת CT. כעולה מן המסמכים אשר צורפו, בטופס השחרור מביה"ח צוין בין השאר כי התובע היה חגור, ללא איבוד הכרה, נחבל בראש ובצוואר וסובל מרגישות במישוש הצוואר. נמצא חתך בקרקפת. לא נמצאו עדויות לשברים בעצמות הראש או בעמ"ש צווארי וכן לא נמצא ממצא נוירולוגי כלשהו.

4. עוד צוין שם כי במהלך שהותו בבית החולים מצבו הרפואי היה יציב לרבות סימנים חיוניים בגדר הנורמה. לתובע הושם צווארון רך לעזרה בכאבים והוא שוחרר לביתו עם המלצה למנוחה, משככי כאבים לפי צורך ומעקב רופא מטפל. בהתאם למסמך השחרור מן המיון עולה כי התובע התקבל לביה"ח ביום 5/8/17 ושוחרר מביה"ח ביום 6/8/17.

5. במסגרת ניהול התביעה הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. בהתאם להחלטה מיום 21/11/18 מונה כמומחה פרופ' דורון נורמן. (להלן: "המומחה"). חוות דעת המומחה הוגשה לתיק בתאריך 8/8/19.

6. כעולה מחוות דעת המומחה, זה סקר בחוות דעתו את מצבו הרפואי של התובע לאחר התאונה בהתאם למסמכים הרפואיים. בנוסף בדק המומחה את התובע. מסקנות המומחה בחוות דעתו היו (בעמ' 4): "...בבדיקתו במרפאתי בתאריך 26.2.19 התרשמתי כי ספדי תאמר סובל מכאבי גב תחתון. אמנם קיימת האדרה של הממצאים בבדיקה, אך ממצאים מסוג זה, יכולים להתאים להגבלה קלה מאד בתנועות ע"ש המותני. לא מצאתי מגבלה בתנועות ע"ש צווארי. בהתייחס לקשר הסיבתי, מדובר בתאונת דרכים משמעותית, כאשר לפי דוח המיון מדובר בקינימטיקה קשה, כאשר הרכב התהפך. גם בממצאי הבדיקה מחדר המיון, הראו דימום קל באזור אוקסיפיטלי בראש. בנוסף, מדובר בבחור צעיר בן 20, במועד התאונה, עם בלט דיסק בגובה 5-4L, שבד"כ אינו אפייני בגיל זה. בתיקו הרפואי לא מצאתי עדות לכאבי גב קודמים, מלבד אירוע ביום 2.11.15. מאידך, החולה עבר בדיקת CT של ע"ש צווארי בחדר המיון בבית חולים צפת ולא נמצא ממצא טראומתי בע"ש. גם בדיקת ה- EMG היתה תקינה. לפיכך, ניתן לסכם זאת כמקרה של הגבלה קלה מאד בתנועות ע"ש מותני..."

7. בנסיבות אלה, העריך המומחה את נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע בשיעור של 5%, לפי מחצית סעיף 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המוסד לביטוח לאומי" או "התקנות").

8. התובע שלח למומחה שאלות הבהרה על חוות דעתו וזה השיב להן. כעיקרון ניתן לקבוע כי המומחה לא שינה מסקנות חוות דעתו בנוגע למצבו הרפואי של התובע ולרבות בשאלת שיעור נכותו הצמיתה וכיצד זו נקבעה.

9. התובע כמו גם הנתבעת, לא הזמינו המומחה לחקירה על חוות דעתו.

10. כפי שנפסק לא פעם, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות ונימוקים משכנעים. (ראו לדוגמא: ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949; ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, פסקה 7 (28.3.2007); ע"א 293/88 ניימן יצחק נ' מוניטי רבי (31.12.88)).

11. במקרה דנן, שעה שהצדדים לא חלקו הלכה למעשה על חוות הדעת, וכאשר מצבו האורתופדי של התובע עקב התאונה נותח בחוות דעת מפורטת שלא נסתרה, אינני רואה להתערב במסקנות המומחה, ומשכך נכותו הרפואית של התובע עומדת על 5%.

12. לטענת ב"כ התובע, הן במסגרת תחשיב הנזק מטעמו והן בסיכומיו בתום הדיון, יש להעמיד הנכות הרפואית של התובע על שיעור של 10%, כקבוע בסעיף 37(7)(א) לתקנות, הואיל ולטענתו המומחה שגה. לטענתו הסעיף הנ"ל קובע "הגבלה קלה", אין הגדרה של "הגבלה קלה מאד" ומשאין מחלוקת כי התובע סובל מ"הגבלה קלה" - הרי שיש להעמיד הנכות כפי שזו קבועה בסעיף הנ"ל.

13. בנוסף הפנה ב"כ התובע לפסיקת בית הדין האזורי לעבודה התומכת בטענתו לפיה המומחה שגה כאמור. לעניות דעתי פסיקה זו איננה רלוונטית לתביעה כאן. התקנות הנ"ל מהוות מכשיר עזר בידי המומחים הרפואיים, לצורך קביעת שיעור הנכות הרפואית הצמיתה של תובעים, במסגרת תביעות נזיקין בבית משפט אזרחי. מדובר בכלי עזר מקובל בבתי המשפט האזרחיים, זאת להבדיל מתביעות המתבררות בבית הדין לעבודה שם כפופים המומחים להוראות דינים אחרים ובכלל זה לחוק הביטוח הלאומי ולתקנות על פיו, לרבות התקנות הנ"ל.

14. עוד יש לציין כי התובע לא טרח להזמין המומחה לחקירתו על חוות דעתו, כך שבהתאם לפסיקה שהובאה לעיל, לא מצאתי כי יש מקום להתערב במסקנות חוות דעת המומחה.

מכאן שנכותו הרפואית של התובע עומדת על שיעור של 5%.

התובע

15. התובע, בן 20 ו- 6 חודשים במועד התאונה ובן קצת יותר מ- 24 כיום. על פי תצהירו מיום 25/2/20, בימים אלה (שם טען בעוד שנה בערך) הוא עתיד לסיים לימודיו האקדמיים. לטענתו הוא עתיד לעסוק במקצוע של ראיית חשבון. לתצהיר התובע צורף אישור לימודים מטעם אוניברסיטת חיפה.

16. עוד טוען התובע בתצהירו (בסעיף 5 בעמ' 2 לתצהיר) כי עבודתו תהיה כרוכה בישיבה ארוכה מול רשתות מחשבים ומול לקוחות שונים, כפיפות וכו' ובנוסף מהלך חייו היומיומי כרוך בהרמת משקולות וכד'. לטענתו עסק בעבודות מזדמנות בתקופה שלפני התאונה וכן במסגרת לימודיו.

17. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי אין בידו אישור רפואי או אחר כי סבל בקושי בנהיגה תוך ישיבה ממושכת (עמ' 5 ש' 12-13). בנוסף לא הציג התובע מסמכים רפואיים עדכניים מהם ניתן ללמוד בדבר מצבו הרפואי הנוכחי. הרשומה הרפואית האחרונה המהותית אותה הציג התובע הנה מיום 16/7/19, שם מצוין כי התובע התלונן על החמרה במצבו. לא הובאה כל ראיה כי התובע קיבל טיפול נוסף בנוגע לתלונתו זו. מדובר בטענה סובייקטיבית אשר לא נתמכה בכל ראייה אובייקטיבית שהיא.

18. התובע עדיין איננו רו"ח ולא הציג ראיה או חוות דעת בנוגע לשכר של רו"ח (עמ' 7 ש' 27-30). בנוסף עלה מעדותו של התובע ומעדות אמו, כי בשנים האחרונות למד התובע בחיפה, התגורר עם שותף וחזר בסופי שבוע לביתו לרמה"ג. (עמ' 10 ש' 14-19). התובע לא הציג ראיות ולא הביא השותף לעדות לצורך תמיכה בטענותיו למגבלות גופניות או אחרות בתקופת הלימודים ולרבות היעדרות מלימודים או מגבלות וקשיים בנסיעות הנטענות. אי הבאת אלה פועל לחובתו של התובע בהתאם לכלל לפיו הימנעות מהבאת ראיות ועדים, מקימה חזקה כי אלה היו פועלים כנגד הצד אשר נמנע מלהביאם.

הנזק

הפסד השתכרות בעבר

19. בכתב התביעה בפרק "נזק מיוחד" לא טען התובע להפסדי שכר לעבר. במסגרת הדיון (עמ' 3 ש' 4) הפנה ב"כ התובע לסעיף 8 לכתב התביעה שם נטען להפסדי שכר בעבר. יוער כי כבר במסגרת תחשיבי הנזק מטעמה טענה הנתבעת כי על התובע לתקן כתב התביעה בעניין זה, בהעדר תביעה להפסדי שכר במסגרת הפרק של "נזק מיוחד". כתב התביעה לא תוקן. אינני מקבל טענות התובע כי סעיף 8 לתביעה, סעיף כללי אשר נרשם לפני סעיף 14 בו פורטו הטענות ל"נזק מיוחד", מהווה טענה להפסד שכר בעבר.

20. מדובר בהרחבת חזית מצד התובע. על כן, איני פוסק פיצוי בראש נזק זה.

הפסד השתכרות לעתיד

21. לטענת התובע, נכותו התפקודית גבוהה יותר מנכותו הרפואית, זאת כאשר הוא טוען כי ש להעמיד נכותו הרפואית על שיעור של 10%, לכל הפחות. כאמור הגעתי למסקנה לדחות טענות התובע בעניין זה ונכותו הרפואית נקבעה על שיעור של 5%, כפי שקבע המומחה בחוות דעתו.

22. בתמצית טוען התובע בתצהירו לעניין זה כי הוא עדיין מטופל, מצבו הרפואי לא התייצב סופית והוא צפוי לסבול ממצבו הרפואי, סבל אשר יגביל אותו, בין השאר, בביצוע מטלות המקצוע בו בחר וכן יגבילו בהרמת משאות, או בעבודות בניין, קטיף, גיזום וכד'. לטענתו יש להעמיד בסיס השכר לחישוב על שכר ממוצע של רו"ח בהתאם לסקר אליו הפנה. לחילופין טען התובע כי על בסיס השכר להיות לכל הפחות בגובה השכר הממוצע במשק.

23. לטענת הנתבעת מדובר בהגבלה קלה מאד ומדובר בנכות רפואית נעדרת כל פן תפקודי שהוא. לטענתה התובע לא הוכיח שיעור השכר הממוצע של רו"ח כנטען על ידו, שכן עניין זה יש להוכיח באמצעות הגשת חוות דעת מומחה. בנוסף היא טוענת כי השכר הממוצע במשק הנו נמוך יותר מזה אשר נטען ע"י התובע והפסיקה דנה בעניין זה, בתקופת ימי הקורונה. לחילופין הציעה לפסוק לתובע סכום גלובאלי בסך של 15,000 ₪.

24. אמנם, הפסיקה הכירה בהיתכנות של אי פסיקת פיצוי בגין הפסדי השתכרות לעתיד מקום בו לא הוכח כי הנכות משפיעה על כושר העבודה. (ע"א 413/88 זוהיר באדר אחמד אלג'אנזארה נ' שמיר חברה לבטוח בע"מ (31.12.88); ע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) (31.12.89); רע"א 6229/09 יניב אזולאי נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ (8.9.09)).

25. אולם מדובר בתובע צעיר "אשר טרם התחיל לכתוב את קורות חייו". התובע בעל השכלה אקדמית ומצפה לעסוק במקצוע של ראיית חשבון. גובה שכר ממוצע של רו"ח הנו עובדה הנדרשת הוכחה. אני מסכים עם הנתבעת כי היה על התובע להוכיח גובה השכר הממוצע של רו"ח, כנטען על ידו. לא די בהפניה בתצהיר למחקר כלשהו. היה עליו לכל הפחות להביא עד או ראיה ממשית אחרת, לא לומר חוות דעת מומחה, כדי לבסס עובדה זו. על כן מצאתי כי התובע לא הוכיח טענה זו.

26. עם זאת, נוכח גילו הצעיר של התובע, ושנות העבודה הרבות שעוד נותרו לו מצאתי להעמיד בסיס השכר על השכר הממוצע במשק העומד על סך של 10,595 ₪ ולאחר ניכוי מס הכנסה, עומד על סך של 9,876 ₪. (ראו: חוק השכר הממוצע (הוראת שעה - נגיף הקורונה החדש), התשפ"א - 2020).

27. בנסיבות העניין כאן מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין הפסדי השתכרות לעתיד או בגין פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות. נקבע בפסיקה, כי בעת שבאים לפסוק פיצוי גלובאלי יש להעמידו בסדרי גודל של כ-70% מהחישוב האריתמטי, ואף בשיעור נמוך יותר (ע"א (ת"א) 1893/99 מילשטיין נ' צייטלין (31.5.2000)). מאידך, נפסק במקרה שבית המשפט מצא להעמיד את הפיצוי על רבע מהחישוב האריתמטי (המהוון), שבית המשפט חרג מגדר הסביר (ע"א 778/83 עזבון סעידי נ' פור, פ"ד מ(4) 628, 634 (1986) - אמנם בנכות רפואית של 15%).

28. בנסיבות העניין, כעולה מהדין במקרה שבו הנכות נמוכה כבענייננו, בשים לב לגילו של התובע, נתוני השכר הנ"ל וההיוון הנדרש, מצאתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סכום גלובלי של 52,000 ₪. (סכום זה מתיישב עם פיצוי בשיעור של כ- 66% אקטוארי, בהתאם לבסיס השכר שקבעתי, כולל הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5% מן החישוב האקטוארי).

הוצאות רפואיות ואחרות (עבר ועתיד)

29. התובע לא הביא ראיות ממשיות לעניין הוצאותיו בעבר (נזק מיוחד נדרש הוכחה) (עמ' 6 ש' 4). בסיכומיו לא נקב התובע בסכום כלשהו ובתחשיב הנזק מטעמו העמיד התובע דרישתו על סך של 25,500 ₪. לטענת התובע הוא השתמש ברכב המשפחה לצורך נסיעות לטיפולים רפואיים, ביצוע צילומים ובדיקות לאורך תקופה ממושכת. בנוסף הוא טוען להוצאות כספיות בגין תרופות.

30. על אף כל האמור לעיל, נוכח העובדה כי נקבעה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה, גם אם בשיעור נמוך ונוכח המסמכים שהציג התובע לפיהן עבר טיפולי פיזיותרפיה ובדיקות שונות נוספות, אני מוצא לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי על דרך האומדנה - לעבר ולעתיד - בסך של 2,500 ₪, הכולל גם הוצאות נסיעה וחניה, ככל שנגרמו.

עזרת צד ג' (עבר ועתיד)

31. כפי שנפסק לא פעם, הפיצוי בגין העזרה של צד שלישי נועד לשפות את הנפגע עבור עזרה הנחוצה לו לטיפול בעצמו, בגלל מומו ולשם ביצוע פעולותיו השגרתיות והיומיומיות. בפסיקה נקבע שכאשר בני משפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו. (ראו: רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6.1.15), וע"א 1164/02 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4.8.05)).

32. לעניין שיעורו של הפיצוי, נקבע שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27.12.73)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראו: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26.2.85), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14.8.90)) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

33. התובע הצהיר כי במשך שלושה החודשים הראשונים שלאחר התאונה הוא נזקק לעזרת אמו. אמו של התובע הגישה תצהיר והעידה בעצמה. נטען כי מדובר היה בעזרה של 3 -4 שע' מידי יום. לטענת התובע, עד היום הוא נזקק לעזרת אמו, שעתיים בחודש וכך גם יצטרך בעתיד. התובע תמחר שעת העבודה של אמו בסך של 40 ₪ לשעה ובסה"כ סך של 58,560 ₪.

34. הנתבעת טוענת כי מדובר בהפרזה מצד התובע. לטענתה נכותו הרפואית של התובע איננה מגבילה אותו כלל, מדובר בעזרה מקובלת של בני משפחה שאיננה מזכה בפיצוי וכי התובע לא הציג כל אסמכתא אחרת המזכה אותו בפיצוי.

35. התובע ואמו נחקרו נגדית בעניין זה. לעניות דעתי ומתשובותיהם בחקירה, מדובר בעזרה רגילה של בן משפחה המתגורר עם הנפגע. לא מצאתי בעדויות אותו "מאמץ יוצא דופן וחריג" הנזכר בפסיקה הנ"ל. אני סבור כי התובע ואמו לא הצליחו להוכיח העזרה הנטענת, לכל הפחות בנוגע להיקף הזמן. התיאורים שנתנו (עמ' 4 ש' 12-33, עמ' 5 ש' 1-19, עמ' 8 ש' 17-25, עמ' 9 ש' 2-33) מביאים אותי למסקנה מדובר בסופו של דבר בעזרה רגילה של בן משפחה המתגורר עם הנפגע.

36. בנוסף יש לזכור כי מסקנת המומחה הייתה כי התובע סובל מכאבי גב תחתון. מדובר בממצא בעל אופי סובייקטיבי לחלוטין (תלונה על כאבים), כאשר במענה לשאלות ההבהרה מטעם התובע, השיב המומחה לשאלה 7 כי לו היה מסתמך על לשון התקנות בלבד, היה מעמיד נכות התובע על 0. תשובה זו מצטרפת למסקנת המומחה כי קיימת האדרת ממצאים מצד התובע (עמ' 4 לחוות הדעת בפרק הדיון והמסקנות) והגזמה מצדו (תשובה 2 לשאלות ההבהרה). גם המסמכים הרפואיים של התובע אינם יכולים לבסס עזרת צד ג' כנטען ע"י התובע ולא נטען ללמוד מהם כי התובע נזקק לעזרה מיוחדת.

37. הואיל והוכח בפניי כי התובע נעזר באמו ועל יסוד הפסיקה שהובאה לעיל, בנסיבות העניין כאן אני מוצא לנכון לפסוק סכום מתון על הצד הבטוח, על מנת שהתובע לא יצא חסר. אני פוסק לתובע סכום גלובלי של 5,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד.

כאב וסבל

38. בהתאם למחשבון מערכת "נבו", על בסיס נכות צמיתה בשיעור של 5% ויום אשפוז אחד, אני קובע פיצוי בסך של 9,513 ₪ בגין כאב וסבל.

סיכום הנזקים:

הפסד השתכרות לעתיד - 52,000 ₪

הוצאות - 2,500 ₪

עזרת צד ג' - 5,000 ₪

כאב וסבל - 9,513 ₪

---------------------------

סה"כ - 69,013 ₪

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין נזקיו בסך של 69,013 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע סכום האגרה ששולמה ויתרת האגרה בתיק. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו בסך כולל של 10,497 ₪ (מעוגל).

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלומם המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ז אייר תשפ"א, 29 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.