בפני כב' השופט טאהא ערפאת

לפניי בקשה לסילוקה על הסף של בקשה למתן הוראות (בקשה מספר 9).

רקע

1. ביום 2.1.2020 הגישה המפרקת בקשה למתן הוראות בהתאם לסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") (בקשה מס' 9), בגדרה עתרה לחייב את אדיר ונונו (להלן: "המשיב") לשאת בחובות החברה. ביום 24.2.2020 הגיש המשיב תגובה לבקשה למתן הוראות וכן בקשה לביטול ההחלטה על נקיטת הליכים. ביום 4.3.2021 התקיים דיון בבקשה, שבמהלכו קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, ופנו להליך גישור בפני כב' השופטת בדימוס נחמה מוניץ.
2. לאחר העברת הסכסוך להליך גישור התקבלו מספר הודעות ודיווחים בנוגע להליך הגישור ובנוגע לשינויים במצבת החובות של החברה. ביום 8.4.2021 הודיעה המפרקת, כי הליך הגישור לא צלח. עוד עדכנה המפרקת, כי מצבת חובות החברה השתנתה מזו שהוצגה במסגרת הבקשה המקורית למתן הוראות, וצירפה טבלה המרכזת את תביעות החוב לעת הגשת ההודעה. בהתאם להודעה, תביעות החוב שהוגשו ואושרו מסתכמות בסכום של 815,418 ₪.
3. ביום 10.6.2021 הגיש המשיב את הבקשה המונחת כעת להכרעה, בגדרה עתר לסילוק בקשה מספר 9 על הסף, ולחילופין להעברתה למסלול של תביעה רגילה. לטענת המשיב, במהלך הליך הגישור הוא פעל לביטול החובות לשלטונות מס הכנסה ומע"מ בסכום העולה על סך של 1,424,797 ₪. בעקבות ביטול חובות אלה הצטמצמה מצבת הנשייה שהובאה בבקשה מס' 9 ונכון להיום היא עומדת על סך 15,432 ₪ בלבד. על אף האמור נמנעה המפרקת מלתקן את הבקשה המקורית, ועמדה על המשך ההליכים בה בניגוד לדין ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. לשיטתו, לאחר איפוס מצבת הנשייה עד כמעט לאפס בעקבות פעולות שהוא ביצע, פעלה המפרקת לאשר תביעות חוב שלא פורטו בבקשה לחייבו בחובות החברה, וזאת מתוך כוונה למנוע איון הבקשה. די בעובדה זו, כך נטען, כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף.
4. המשיב המשיך וטען, כי דין הבקשה להימחק על הסף מאחר שאיננה מתאימה להתברר כבקשה למתן הוראות. נטען, כי עסקינן בתביעה כספית רגילה שדינה להתברר במסגרת תביעה נפרדת ולא בהליך של בקשה למתן הוראות. לטענתו, הבירור העובדתי הדרוש לשם הכרעה בבקשה מספר 9 הוא מורכב ונרחב, וכדי להבטיח ניהול הליך ראוי והוגן, יש לברר את המחלוקת במסגרת תביעה רגילה ולא במסגרת הליך מקוצר של בקשה למתן הוראות.
5. המשיב אף הלין על התנהלות המפרקת שלפיה היא פתחה בהליך בהתאם לסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, בלי שהיה בידיה החומר החשבונאי הנוגע לחברה בפירוק, אשר רק במהלך הליך הגישור דרשה לקבלו מאת רו"ח עזורה. המפרקת לא בדקה כלל את התיעוד החשבונאי טרם הגשת הבקשה, ולא ברור על סמך מה היא הוגשה. נטען עוד, כי התעקשות המפרקת לקבל את התיעוד החשבונאי המקורי, חרף כל התיעוד שנמסר לה במהלך הליך הגישור, מהווה טעם לפגם ויש בה משום העלאת טענות חדשות שלא נטענו במסגרת הבקשה המקורית, כך שמדובר בהרחבת חזית אסורה. המשיב המשיך וטען, כי לא עלה בידי המפרקת להוכיח כוונת מרמה מצדו ועל כן, לא ניתן לחייבו בחובות החברה מכוח הוראת סעיף 373 לפקודת החברות הדורשת כוונת מרמה. אף התנאים הקבועים בסעיף 374 אינם מתקיימים, שכן המשיב אינו נושא משרה בחברה ואינו נמנה עם הגורמים שניתן לחייבם בחובות החברה כאמור בסעיף 374 לפקודה.
6. בדיון שקיימתי בבקשה ביום 8.7.2021 במעמד הצדדים התנגדה המפרקת לבקשה. היא טענה כי כבר בבקשה למתן הוראות המקורית (בקשה מס' 9) צוין כי צפויים שינויים במצבת תביעות החוב נגד החברה ולכן, השינויים במצבת החובות של החברה שחל לאחר הגשת הבקשה ואישור תביעות חוב שהוגשו לאחר מכן, אין בהם כדי לאיין את הבקשה ואת הטענות כבדות המשקל שפורטו בה נגד המשיב. אשר לטענה כי יש להבעיר את בירור הסכסוך למסלול של תביעה רגילה טענה המפרקת, כי נקודת המוצא היא שבקשה למתן הוראות בהתאם לסעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות, תידון במסגרת הליכי הפירוק ולא במסגרת תביעה אזרחית רגילה. לטענתה, המחלוקת העובדתית העולה מהבקשה והתגובה אינה מורכבת ואין כל מניעה לבררה במסגרת בקשה למתן הוראות.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה בדיון שהתקיים בפניי ביום 8.7.2021, נחה דעתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

שינוי במצבת החובות של החברה, איפוס תביעות החוב שפורטו בבקשה מס' 9 והתווספות תביעות חוב חדשות שאושרו על ידי המפרקת, אינם מהווים טעם המצדיק מחיקת הבקשה על הסף. העילה אשר עמדה בבסיס הבקשה למתן הוראות, קרי חיוב המשיב בחובות החברה מכוח הוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, עודנה קיימת גם היום ואין בטענות שהובאו בבקשת הסילוק על הסף כדי לאיין טענות אלה. קביעה זו מתחדדת אף נוכח העובדה כי במסגרת הבקשה לחיוב המשיב בחובות החברה צוין במפורש, כי מצבת החובות של החברה אינה סופית וכי צפויים שינויים בה. כידוע, סילוק על הסף הוא סעד דרסטי, שיש לנקוט אותו רק במקרים חריגים כאשר הצד שמעלה את הבקשה מצביע על עילת סף ראויה, כגון התיישנות, מעשה בית דין או היעדר עילה (רע"א 7788/15 טאניה ברסלבסקי נ' איתי פריימן עו"ד מפרק זמני (13.01.2016); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007) והאסמכתאות שם). כאמור, המשיב לא העלה טענת סף כלשהי המצדיקה נקיטת סעד קיצוני של סילוק הבקשה על הסף. טענות המשיב שהמפרקת לא הוכיחה, כי מתקיימים התנאים לחיובו מכוח סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות יש לבחון במסגרת בירור הבקשה גופה ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

1. אין אף לקבל את טענת המשיב כי יש להעביר את הדיון בבקשה למסלול של תביעה רגילה. לבית המשפט הדן בבקשה נתון שיקול דעת רחב בבואו להחליט האם לברר את המחלוקת בהליך של מתן הוראות, או שמא להפנותה לפסים של תובענה רגילה. עניין זה נידון בהרחבה בפסיקת בית המשפט העליון, אשר התחשבה באינטרסים השונים של יעילות הדיון מחד גיסא וניהול הליך ראוי והוגן מאידך גיסא. ברע"א 3310/08 נחשון דריימן נ' עוה"ד יאיר גרין וירון פיינשטיין, המפרקים בשמה של חברת Jerusalem Enterprises Inc. (בפירוק) (29.01.2009) נקבע, כי "ככלל, כפי שנאמר לגבי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה: "סעיפים אלה יוצרים מסגרת דיונית מיוחדת לתביעה לחיוב אישי של נושאי משרה בחברה שבפירוק. יתרונה של מסגרת דיונית זו הוא שמאפשרת היא דיון יעיל ומהיר יחסית. היא נועדה להקל על מצוקת נושי החברה שבפירוק, תוך העדפת האינטרס הציבורי שבהחשת הליכי הפירוק על פני האינטרס האישי של נושאי המשרה שהתביעה נגדם תתברר לפי כל סדרי הדין הרגילים... יחד עם זאת, נקבע כי על בית המשפט להבטיח כי גם במסגרת דיונית זו יתנהל ההליך באופן הוגן וראוי ביחס לכל בעלי הדין...". עוד נקבע כי תביעה להצהיר על אחריות אישית של דירקטור או לצוות על כפיית תשלום לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה, דינן, ככלל, להתברר בירור מהיר (פש"ר 1364/04 (מחוזי – ת"א) עו"ד וינרוט נ' לייזר מודלינג ישראל ליאור בע"מ (13.11.06). מעיון בבקשה מס' 9 ובתגובת המשיב לבקשה לא שוכנעתי כי המחלוקת העובדתית העולה מהן מחייבת עריכת בירור עובדתי מורכב וקיום הליכים ממושכים. הבקשה מבוססת בעיקר על ראיות כתובות ואילו התגובה מבוססת בעיקר על עדותו של המשיב והסברים שהוא מסר להתנהלותו.
2. לא מצאתי ממש בטענות המשיב בכל הנוגע לדרישת המפרקת לקבל חומר חשבונאי כזה או אחר. טענות אלה אינן רלבנטיות, אין בהן כדי להביא לסילוק התביעה על הסף וכלל לא ברורה הטרוניה שמעלה המשיב בעניין. זכותה של המפרקת כמי שמייצגת את החברה שבפירוק לדרוש ולקבל מכל גורם (רואה חשבון, המשיב, הבעלים של החברה וכדו') כל מסמך הנוגע לחברה ולהנהלת החשבונות שלה, על מנת שיתאפשר לה לבחון את הפעולות הכספיות שבוצעו בחברה ובחשבונות שלה. אף אם אקבל את טענת המשיב כי ראוי היה כי המפרקת תפעל להשיג את החומר בטרם הגישה את הבקשה לחייבו בחובות החברה, אין בטענות אלה כדי להצדיק מחיקת הבקשה על הסף משזו כבר הוגשה והיא מגלה עילה.
3. אין ממש בטענות המשיב בכל הנוגע לחוב של בנק הפועלים. הבקשה למתן הוראות היא תביעה של החברה שבפירוק נגד המשיב ולא תביעה של בנק הפועלים. על כן, העובדה כי המשיב מחזיק בטענות כבדות משקל נגד בנק הפועלים, שלטענתו חוסמות את בנק הפועלים מלהגיש נגדו תביעה, אינן מונעות הגשת בקשה בשם החברה נגדו אף אם עיקר החוב של החברה הוא כלפי בנק הפועלים.
4. סוף דבר, הבקשה לסילוק הבקשה מס' 9 על הסף, נדחית.

המשיב ישלם למפרקת הוצאות הליך זה, בסכום של 7,500 ₪.

1. הנני קובע דיון בבקשה מספר 9 ליום 20.10.2021, משעה 11.30 עד השעה 13.30.

המזכירות תזמן את הצדדים לדיון ותמסור להם עתק החלטה זו.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"א, 29 יולי 2021, בהעדר הצדדים.