ניתנה ביום 29 יולי 2018

השופט רועי פוליאק

1. בקשת רשות ערעור על פסק דין בהליך דיון מהיר, שניתן על ידי בית הדין האזורי בנצרת (הרשמת לובנא תלחמי סוידאן; ד"מ 41440-09-17), לפיו חייב בית הדין האזורי את המבקשת, בפסיקה על דרך הפשרה, לשלם למשיב סכום של 8,000 ₪.
2. המשיב עבד בשורות המבקשת בחודשים ינואר עד אפריל 2017. לאחר פיטוריו הגיש המשיב תביעה לקבלת תמורת הודעה מוקדמת בגין תקופה של חודש וחצי, כמתחייב מהסכם העסקתו, והפרשי הפקדות לקרן פנסיה. סכום התביעה בגין שתי העילות עמד על 11,499 ₪.
3. המבקשת טענה כי המשיב הפר את הסכם העסקה ולפיכך אין הוא זכאי להודעה מוקדמת חוזית וכי גרם לה נזקים ישירים ועקיפיםבעטיים הגישה תביעה שכנגד בסכום של 28,279 ₪.
4. ביום 21.5.2018 התקיים דיון בתביעת המשיב, במסגרתו הושגה ההסכמה שלהלן, כפי שנרשמה בפרוטוקול מפי בעלי הדין:

"אנחנו מסכימים שיינתן בתיק פסק דין לפשרה, לפי סעיף 31(ג) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ללא נימוקים.

אנו מבינים שבמסגרת סמכותו של בית הדין בהתאם לסעיף האמור, בית הדין יכול לפסוק כל סכום אשר ייראה בעיניו כצודק, הכל בהסתמך על כתבי בי-דין שהוגשו בתיק, המסמכים שהוצגו בפני בית הדין והדברים שנאמרו היום וזאת לאחר שהצדדים יסכמו את טענותיהם בעל פה כעת.

אנו מבינים שסיכויי ערעור על פסק דין לפשרה הינם קלושים מאשר בערעור על פסק דין הניתן בדרך הרגילה.

עם מתן פסק הדין לא יהיה לצד כלשהו טענות או תביעות כנגד הצד השני או מי מטעמו, בגין תקופת העבודה וסיומה ופסק דינו של בית הדין יהווה סילוק מלא, סופי ומוחלט של כל תביעות התובע והנתבעת, האחד כלפי השני".

1. בעקבות ההסכמה ניתן כאמור בפתח הדברים פסק דין המחייב את המבקשת לשלם למשיב סכום של 8,000 ₪.
2. המבקשת, שאינה מיוצגת, הגישה בקשת רשות ערעור. המבקשת אינה מתייחסת בבקשה להסכמת הצדדים כי בית הדין יפסוק לפשרה ללא נימוקים, אלא חוזרת על טענותיה בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, תוך שבשולי הבקשה מצוין כי "אנו נבקש מבית הדין הנכבד להציג את כל העובדות ולהוכיח שהתובע הינו מטריד סידרתי שנוהג לעבוד חודשים ספורים במקומות עבודה ותובע לאחר מכן".
3. דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, אף ללא קבלת תשובת המשיב. המבקשת אינה תוקפת את הסדר הפשרה, שנערך בהסכמת הצדדים ונוסח בלשון בהירה ביותר, הן לעניין היקף סמכותו של בית הדין האזורי והן לעניין סיכויי הערעור, אלא מתעלמת מקיומו, כאילו לא היה ולא נברא. המבקשת אף אינה מצביעה על עילות התערבות בפסק דין של פשרה (ראו: יצחק לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 16 עמ' 25 – 28 (מהדורה חמישית, 2016)), אלא עותרת, הלכה ולמעשה, לקיום ההליך השיפוטי מחדש, תוך התעלמות מההסכמה הדיונית, בתקווה שמא מזלה ישחק לה ב"סיבוב השני".
4. ואולם, משהוסמך בית הדין האזורי לפסוק לפשרה לפי סעיף 31(ג) של חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 והוא עשה כן, בא ההליך המשפטי לכלל סיום ובהיעדר עילה מבוררת להתערב בעצם קיומה של ההסכמה או בפסיקה עצמה – וכאלה לא נטענו וממילא לא הוכחו – דין בקשת הערעור להידחות.
5. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית בזה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ח (29 יולי 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.