18 אוקטובר 2018

1. בפנינו בקשת צד בסכסוך קיבוצי, למתן צווי מניעה שיאסרו על המשיבה להשבית את פעילות המבקשת.

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

2. המבקשת הינה חברה עירונית לתועלת הציבור, המוחזקת באופן מלא על ידי עיריית רחובות. מר רחמים מלול, ראש העירייה, הינו יו"ר דירקטוריון החברה. המבקשת מציעה לתושבי העיר מגוון רחב של חוגים ופעילויות, אירועי תרבות, ספורט, נופש ותיירות, מועדונים חברתיים, מסגרות גיל רך (צהרונים), קייטנות ועוד. זאת, באמצעות עשרות מרכזי תרבות וספורט ייחודיים שברשותה.

המשיבה הינה הארגון היציג של עובדי המבקשת, שהתארגנו בהתארגנות ראשונית ביום 12.1.16.

3. אף שחלפו קרוב לשלוש שנים מאז התארגנו עובדי המבקשת, טרם נחתם בין הצדדים הסכם קיבוצי ראשון, והצדדים עדיין מנהלים ביניהם משא ומתן, שנתקל בשנה האחרונה בקשיים. בעטיים, החליטה המשיבה להכריז ביום 15.3.18 על סכסוך עבודה, שבו נאמר כי העניינים שבסכסוך הם אלה:

"א. אי יכולת לקיים מו"מ ענייני ותם-לב עם ארגון העובדים היציג ונציגות העובדים המקומית לכינונו של הסכם קיבוצי בחברה.

ב. גרירת רגליים במו"מ המתנהל.

ג. סירוב עיקש לדון בהחלת חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות על עובדי החברה העירונית.

ד. שינויים בתנאי עבודתם ושכרם של העובדים לעיתים תכופות מבלי שיש ביכולת העובדים להתנגד למהלכים חד צדדיים.

4. הצדדים המשיכו במשא ומתן ביניהם אף לאחר ההכרזה על סכסוך העבודה, במעורבות, בין היתר, של הממונה על השכר.

5. ביום 29.7.18 הודיעה המבקשת על כוונתה להשבית את כלל פעילות המבקשת, כבר החל מלמחרת היום. בעקבות הודעה זו פנתה המבקשת בבקשה דחופה למתן צווי מניעה כנגד השביתה. עם הגשת הבקשה ניתן סעד ארעי שאסר על המשיבה לנקוט בשביתה או צעדים ארגוניים אחרים כלשהן, עד לדיון בבקשה שנקבע ליום 30.7.18 בשעה 08.00.

6. במהלך הדיון שהתקיים ביום 30.7.18 עדכנו הצדדים כי נקבעה להם פגישה אצל הממונה על השכר לאותו היום, בניסיון להביא לפתרון חלק מהסוגיות שמחלוקת בין הצדדים. בתום הדיון, ובהתאם להמלצת בית-הדין, הגיעו הצדדים ביניהם להסכמות לפיהן המשא ומתן בין הצדדים יואץ, והמשיבה לא תנקוט בצעדים ארגוניים לכל הפחות עד ליום 7.8.18. עוד הוסכם בין הצדדים שככל שהמשיבה תבקש לנקוט בצעדים ארגוניים במועד זה, יהיה עליה למסור על כך הודעה לבית-הדין עד ליום 5.8.18, ובמקרה שכזה יתקיים דיון בבקשה ביום 6.8.18.

7. בימים 5.8.18 ו- 14.8.18 הוגשו על ידי נציגות העובדים הודעות לפיהן נוכח המשא ומתן שמתנהל בין הצדדים, היא מאריכה את הודעתה בדבר אי כוונה לנקוט בצעדים ארגוניים. עם זאת, ביום 5.9.18 הודיעה הנציגות על כוונתה לחזור ולנקוט בצעדים ארגוניים מיד בתום חגי תשרי. בהמשך להודעה זו, ניתנה החלטה לפיה על המבקשת להגיש בקשה מתוקנת למתן סעדים זמניים, שעד הדיון בה יעמוד בתוקפו הצו הארעי, שניתן בתום הדיון הראשון בהסכמת הצדדים, ולפיו לא תנקוט המשיבה בצעדים ארגוניים כלשהן עד לדיון בבקשה למתן צווי מניעה כנגד השביתה.

8. בקשה מתוקנת הוגשה ביום 3.10.18, ולאחר שהוגשה לה תגובה, התקיים דיון בה ביום 9.10.18. במהלכו, נחקרו גב' יוספה חליבה, מנכ"לית המבקשת והמצהירה מטעמה, ונחקר עו"ד אייל זלנה, מזכיר האיגוד המקצועי במרחב רחובות והמצהיר מטעם המשיבה. בתום הדיון ניתנה החלטה כדלקמן:

"במהלך הדיון היום הצהירו שני הצדדים על נכונותם לקיים בטווח הזמן המיידי, ובמידת הניתן כבר מחר, פגישה במשרדו של ראש העיר, וזאת לצורך קידום המשא ומתן במידה שתאפשר את הסרת איום השביתה.

משכך, הרינו להורות לצדדים לקיים את הפגישה האמור בהקדם האפשרי, כאמור ככל הניתן כבר מחר.

ככל שבעקבות הפגישה האמור לא יתייתר הצורך להכריע בבקשה התלויה ועומדת, שעניינה מתן צו מניעה כנגד השביתה, יגישו הצדדים סיכומים בכתב....".

9. ביום 12.10.18 הגישה המבקשת את סיכומיה, שבפתחם ציינה כי ביום 10.10.18 אכן התקיימה פגישה בנושא אצל ראש עיריית רחובות, ולמחרת היום אף נשלח מטעם נציגות העובדים מכתב לראש העיר לפיו עובדי המבקשת לא ינצלו את זכות השביתה לפני יום הבחירות לעירייה, שיתקיים ביום 30.10.18.

ביום 15.10.18 הגישה המשיבה את סיכומיה.

נעבור עתה לסקור בתמצית את טענות הצדדים, ובהמשך לכך נדון ונכריע בהן.

תמצית טענות הצדדים

10. לטענת המבקשת, סכסוך העבודה שהוכרז על ידי המשיבה ביום 15.3.18 לא הוכרז כדין, ובכל מקרה אינו עוד בתוקף, וזאת בין היתר לנוכח העובדה כי עילות השביתה כפי שפורטו בו לא התקיימו במועד ההכרזה, וכל שכן אינן עוד רלוונטיות. המבקשת מוסיפה וטוענת כי דרישות המשיבות במשא ומתן עימה הינן חסרות אחריות וחסרות תקדים, באופן המחייב את המסקנה כי השביתה המתוכננת תהווה אמצעי לחץ פסול, שהנזק בקיומה עולה לאין ערוך מהתועלת (שלא קיימת) בה. על כן, טוענת המבקשת, מתחייבת המסקנה כי נקיטה בצעדים ארגוניים בעת הזו ובנסיבות המקרה הינה בגדר פעולה מחוסרת תום לב, שאין לאשרה.

11. לטענת המשיבה, הוכח בצורה מובהקת כי הסכסוך בין הצדדים הוא סכסוך כלכלי, שבמרכזו משא ומתן פורץ דרך לחתימה על הסכם קיבוצי ראשון, שהגיע למבוי סתום, כך שלא ניתן לקדמו ללא הפעלת זכות השביתה. המשיבה מדגישה כי המבקשת לא הצליחה להוכיח כי מקיימת אפילו עילה אחת שתצדיק את הגבלת זכות השביתה של העובדים.

דיון והכרעה

12. נקודת המוצא לדיון ולהכרעה, שעליה דומה שאין מחלוקת בין הצדדים, הינה כי הזכות לשבות הינה נגזרת של הזכות להתארגנות של עובדים, המעוגנת בין היתר בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, ומהווה כלי מרכזי למימושו. ביחס אליה נפסק כך, והדברים יפים בשינויים המחוייבים אף למקרה שלפנינו:

"השביתה הינה כלי שנועד לשימוש בשלבים המתקדמים של המשא ומתן הקיבוצי, במטרה לשכנע את המעסיק לקבל את עמדת ארגון העובדים בנושא תנאי עבודתם. חירות השביתה הנה אפוא, חלק בלתי נפרד מניהול המשא ומתן הקיבוצי. נוסיף, כי שביתה מותרת היא שביתה הנוגעת לנושאים שניתן לנהל לגביהם משא ומתן קיבוצי וזאת, בכפוף לסייגים חוזיים. כלומר, ניהול משא ומתן בתחום יחסי העבודה כרוך בעיקרו במאמצי שכנוע הדדיים, באמצעות התדיינות. ואולם, במידה והצדדים אינם מצליחים להגיע לידי הסכם רשאי כל צד לנקוט באמצעים העומדים לרשותו כדי לשכנע את הצד השני".

(עסק 400005/98 הסתדרות העובדים הוועד הארצי של עובדי מינהל ומשק נ' מדינת ישראל (23.1.00)).

13. במקרה שלפנינו, אין למעשה מחלוקת – המבקשת כלל לא טענה אחרת בסיכומיה – כי עילת השביתה המתוכננת הינה כלכלית, דהיינו שביתה שעילתה מאבק מקצועי והגנה על תנאי העבודה. ביחס לשביתה שכזו נפסק כי יוטלו עליה מוגבלות מועטות, וכי "הפגיעה במעסיק אינה טעם מספיק לאסור עליה (עסק 23/07 חברת החשמל לישראל נ' ההסתדרות הכללית החדשה (10.10.07)). ביחס לאיזונים על בית הדין לערוך בבואו להכריע בחוקיות שביתה מתוכננת, נפסק כך (סק 21/07 האוניברסיטה העברית נ' ארגון הסגל הקדמי הבכיר (14.1.08)):

"בבואו לשקול האם יש מקום להטיל מגבלות על חירות השביתה יידרש בית הדין, בין השאר, בחינת עילת השביתה, התנהלות הצדדים במשא ומתן ותום ליבם, לשלב בו מצוי המשא ומתן ולהשלכת מתן או אי מתן הצווים על קידומו. כן תישקל חומרת הנזק המצטבר הנגרם מן השביתה ואוכלוסיית הניזוקים הימנה; האם נגרם נזק בלתי סביר ובלתי הדיר למעסיק, לצדדים שלישיים ולציבור, ומשך השביתה".

14. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום ליתן למבקשת את הסעד הזמני אותו היא מבקשת, שימנע את השביתה. להלן נפרט את דרך הילוכינו בדרך למסקנה זו:

ראשית עסקינן בשביתה המתוכננת במסגרת התארגנות ראשונית, דהיינו שביתה שמטרתה הגעה להסכם קיבוצי ראשון של עובדים במסגרת התארגנות ראשונית. ביחס לשביתה שכזו קובעת הפסיקה כי "בהתארגנות ראשונית לא יוטלו הגבלות על חירות השביתה, אלא במקרים חריגים" (עסק 64/09 כח לעובדים נ' עמותת הסינמטק (2.7.08));

שנית ההתארגנות הראשונית שבה עסקינן הוכרה עוד בחודש ינואר 2016, דהיינו לפני תקופת זמן משמעותית, שלכל אורכה מתנהל בין הצדדים משא ומתן לקראת חתימתו של הסכם קיבוצי ראשון. דהיינו, לא מדובר במצב דברים שבו מבקש ארגון העובדים לנקוט בצעדים ארגוניים בסמוך לאחר פתיחתו של המשא ומתן הקיבוצי, אלא לאחר תקופת זמן הנמנית בשנים, שבמהלכה ניסו הצדדים להגיע, ללא הצלחה, להסכמות בדבר תנאי העבודה והשכר ביניהם, תוך שנותרו ביניהם פערים משמעותיים. לזאת נוסיף כי כמפורט לעיל, ארגון העובדים הכריז לראשונה על סכסוך עבודה ועל כוונה לעשות שימוש בנשק השביתה עוד בחודש מרץ, דהיינו לפני למעלה מחצי שנה, ולמרות זאת נמנע מלעשות שימוש בכלי זה במשך חודשים ארוכים, כשבשלושת החודשים האחרונים נעשו הדברים בהתאם להמלצת בית-הדין ובמטרה לאפשר לצדדים למצות את נתיב המשא ומתן;

שלישית אין בידינו לקבל את טענות המבקשת, כי עילות הסכסוך כפי שנכללו בהכרזה על סכסוך העבודה ופורטו לעיל אינן בתוקף, נוכח חלוף הזמן וההתפתחויות מאז ניתנה ההכרזה. באופן ספציפי, נבהיר כי השתכנענו בכך שאף שאכן קיימת לעת הזו נכונות עקרונית של המבקשת להחיל את חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות על עובדי המשיבה, דהיינו אין עסקינן ב"סירוב עיקש" להחלתה, שהיה אחת מעילות ההכרזה, הרי שבין הצדדים עדיין קיימים פערים משמעותיים באשר למספר העובדים שעליהם תוחל החוקה, בדבר משמעות החלת החוקה ביחס לעובדים כאלה ואחרים, ובפרט בדבר משמעות החלת החוקה על עובדים המשתכרים כיום מעל הקבוע בחוקה;

רביעית אין בידינו לקבל את טענות המבקשת, כי דרישות המשיבה נוגדות את הנחיות הממונה על השכר באוצר, ומטעם זה אין להתיר את השביתה. זאת, ולו רק מן הטעם הפשוט שממכתב מטעם משרד הממונה שנשלח ביום 7.8.18 אל מנכ"לית המבקשת גב' חליבה ואל מנכ"ל העיריה מר מילברג (נספח 16 לבקשה), עולה בבירור שהממונה טרם גיבש עמדה ביחס לדרישות המשיבה. למעשה, משרד הממונה עצמו מטיל על כתפי הנהלת המבקשת את האחריות להתמשכות המשא ומתן, ולחוסר היכולת שלו לגבש עמדה סדורה ביחס לדרישות אלה, מאחר שצוות המשא ומתן מטעם החברה טרם ערך דיון מסודר וגיבש עמדותיו ביחס לדרישות העובדים. וכך נאמר במכתב:

"בהמשך לישיבה שהתקיימה במשרדי ביום 30.7.... ומקריאת פרוטוקול הדיון שהתקיים היום בבית הדין האזורי לעבודה, עולה כי נושא המשמעויות הכלכליות של דרישות העובדים לא נידון בדירקטוריון החברה.

עוד עולה מפרוטוקול הדיון האמור, שלא קיימת עמדה אחידה אצל נציגי המעסיק הן בכל הקשור לסוגיות שעלו במו"מ, והן לגבי המשמעויות הכלכליות של הדרישות. מאחר ולפי המוזכר בפרוטוקול הדיון, ב"כ החברה הסביר שההסכם נוגע לכ- 450 עובדי דור א', ומצד שני מנכ"ל העיריה טען שזה לא מדויק וכי מדובר על כ- 100 עובדי דור א', כך שבמצב זה לא ידוע על כמה עובדים ההסכם יחול, לא ניתן לדעת את אומדן המשמעויות הכלכליות של דרישות העובדים.

בנוסף, בעניין המשמעויות הכלכליות, מנכ"ל העירייה הסביר (כפי שצויין בפרוטוקול) שהוצג לו תחשיב כלכלי עם משמעויות מינוריות בלבד, ואילו בישיבה שהתקיימה אצלי וגם בדיון בבית הדין הסביר המנכ"ל שהמשמעויות הכלכליות של דרישות העובדים הן ניכרות ולא ממש מינוריות. יחד עם זאת, לא ברור מה בדיוק עמדת המעסיק לגבי התנאים המבוקשים? (האם ההתנגדות עקרונית או משיקול תקציב ואומדן העלויות?).

מעבר לאמור לעיל, החברה לא ערכה לעצמה מיפוי או בחינה של המשמעות הניהולית מהחלת חוקת העבודה על עובדי החברה... על אף שנושא זה לא פחות בחשיבותו מההשפעה הכלכלית.

נראה כי גורמי המעסיקים לא מגובשים בעמדתם בעניין המו"מ, לא בפן הכלכלי ולא בפן הניהולי. על כן, מבקש שנושא זה יידון בדירקטוריון החברה, והחברה תגבש עמדתה בעניינים הקשורים, בהליך מסודר, ברור ודרך מוסדות החברה הרלוונטיים.

לגופן של הסוגיות שעלו, וכפי שהוסבר לכם, הממונה על השכר לא מחליף את שיקול הדעת ואת הפונקציות הניהוליות של החברה...".

ולבסוף אין בידינו לקבל את טענות המבקשת לפיהן מאזן הנוחות נוטה לטובתה. מעיון בטענות המבקשת (ראו במיוחד בסעיף 101 לסיכומיה, וכן בעמ' 9 ש' 27 לעדות המנכ"לית) עולה בבירור שאף לשיטתה הנזק הצפוי להיגרם לה ככל שלא יינתן צו המניעה הינה נזק כלכלי בלבד, כתוצאה מפעילות פנאי והעשרה, ובכלל זה בפעילות היכל התרבות בעיר. מבלי להפחית בחשיבותם של כל אלה, הרי שלא מדובר בשירותים חיוניים (ראו והשוו: עסק 19/99 מקורות חברת מים נ' הסתדרות העובדים הכללית (7.10.01)), ואף המבקשת אינה אחרת. אשר לעצם הפגיעה הכלכלית במבקשת, ואולי אף בציבור הרחב, הרי שכידוע:

"מטבעה של שביתה שהיא גורמת נזק כלכלי למעסיק, כמו גם לצדדים שלישיים הקשורים עמו בקשרים עסקיים ולעתים אף לציבור הרחב. זהו כורח בל יגונה שיש בו כדי להגשים את זכות ההתארגנות. זהו כורח בל יגונה שיש בו כדי להגשים את זכות ההתארגנות" (עע 742/05 הסתדרות העובדים נ' תדיראן (13.12.05)).

סוף דבר

15. הבקשה, למתן צווי מניעה שימנעו מן המשיבה לנקוט בשביתה או בצעדים ארגוניים בחצרי המבקשת, נדחית.

עם זאת, ובטרם נחתום, נציין שרשמנו לפנינו את הצהרת נציגות העובדים (בסעיף 56 לסיכומיה) כי אף שהיא מעוניינת להפעיל את כוחה לשבות באופן מיידי, הרי שהיא תנהג במלוא האחריות גם בכל הנוגע לעיתוי השביתה, וחזקה עליה כי אכן כך תנהג (ראו והשוו: עסק 18983-09-14 הסתדרות העובדים נ' מדינת ישראל (4.5.17, סעיף 13 לפסק הדין)).

משעסקינן בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ט, (18 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים.