1. לפני בקשת התובעת לחיוב הנתבעים בהוצאות בגין אי התייצבותם לפגישת המהו"ת שנקבעה ליום 11.12.18.

הבקשה הובאה בפני כממונה על המהו"ת.

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, מצאתי כי יש הצדקה לחיוב הנתבעים בהוצאות לטובת התובעת.
2. כעולה מהבקשה והתגובה, התובעת, מנהלה ובא כוחה התייצבו לפגישה במועד שנקבע, בעוד הנתבע 2 לא התייצב לפגישה, זאת מאחר וכחצי שעה לפני המועד שנקבע לפגישה החל לסבול מבחילות והקאות.

ב"כ הנתבעים התייצב לפגישה והתנצל בשם הנתבע 2 והבהיר כי הוא מוסמך לקבל כל החלטה בשמו, כך שלטענת הנתבע 2, ניתן היה לקיים את פגישת המהו"ת גם בלעדיו.

1. אף אם אקבל את הסבר הנתבע 2 כי אכן לא חש בטוב, הגם שלא הוצג כל אישור רפואי המעיד על כך, באי התייצבותו לפגישה מבלי שהודיע על כך מראש לתובעת ולבא כוחה, גרם להשחתת זמנם, כמו גם להשחתת זמנן של המגשרות, אשר ברוב אדיבותן לא עתרו לחיובו בהוצאות.
2. יובהר, כי בהתאם לתקנות, חובת ההתייצבות לפגישת המהו"ת חלה על בעלי הדין בעצמם, כך שאף אם הנתבע 2 הסמיך את בא כוחו לקבל החלטות בשמו, אין בכך משום תחליף לחובת התייצבותו כבעל דין ולכל הפחות היה עליו לדאוג להתייצבות נציג מוסמך אחר מטעם הנתבעת 1, דבר שלא נעשה.
3. לאור האמור, החלטתי לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות לתובעת בסך של 500 ש"ח כולל מע"מ.
4. בשלב זה, מעכב תשלום ההוצאות בפועל עד מתן החלטה אחרת או מתן פסק דין בתובענה, וקובע כי ההוצאות יבוטלו במידה ויגובש הסכם בין הצדדים.
5. נוכח מועד הדיון הקרוב, הפניה לפגישת מהו"ת תישקל על ידי המותב הדן בתיק.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ט, 15 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.