לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן מטבח ודלתות שהוזמנו ע"י התובעת, ביחד עם בן זוגה המנוח, מהנתבעת.

דין שתי התובענות להתקבל בחלקן וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

התובעת ובן זוגה המנוח הזמינו מהנתבעת מטבח ודלתות בעלות כוללת של 59,500 ₪. אין מחלוקת כי המטבח והדלתות סופקו. אין גם מחלוקת כי התמורה לא שולמה במלואה אלא בחלקה בלבד.

בכתב התביעה פירטה התובעת את הליקויים שהתגלו במטבח ובדלתות. התובעת טענה כי הנתבעת התעלמה מפניותיה לתקן את הליקויים שהתגלו. התובעת עתרה לביטול העסקה, להשבת התמורה ששולמה על ידה וכן לפיצוי בגין עגמת נפש ובגין הוצאות המשפט.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי ביקשה להגיע לביקור בבית התובעת אך התובעת מנעה זאת מהנתבעת ואף איימה כי תתלונן במשטרה במידה וימשיכו להטריד אותה (ס' 5 לכתב ההגנה). הנתבעת טענה כי לא ניתנה לה הזמנות לבוא ולראות את הליקויים, קל וחומר לתקנם.

הנתבעת הגישה גם היא תביעה ובה עתרה לתשלום יתרת התמורה שטרם שולמה. התובעת הגישה כתב הגנה ושבה על טענתה כי היא זכאית לביטול העסקה ולהשבת התמורה.

התובענות אוחדו. בדיון המקדמי שהתקיים הגיעו ב"כ הצדדים להסכמות דיוניות ובכלל זה מתן הזדמנות לנתבעת לתקן את הליקויים הקיימים לשיטתה. עוד הוסכם כי במידה ותיוותר מחלוקת בעניין הליקויים ימונה מומחה מטעם בית המשפט.

מאוחר יותר הודיעו הצדדים כי לא הגיעו להסכמות וביקשו למנות מומחה מטעם בית המשפט. ואכן, מונה מומחה מטעם בית המשפט והוא נתן את חוות דעתו. לאחר שהוגשה חוות הדעת לתיק ביקשתי מהצדדים להודיע על עמדתם ביחס להמשך ההליך ובכלל זה אם ברצונם לשלוח שאלות הבהרה למומחה.

בהיעדר הודעה מטעם הצדדים קבעתי את התיק לשמיעת הראיות.

בתחילת הדיון מסרו ב"כ הצדדים כי הם מוותרים על חקירות של הצדדים עצמם וכי הם יסכמו עתה את טענותיהם וכך נעשה.

יובהר כי הצדדים גם לא ביקשו לחקור את המומחה. במצב דברים זה הרי שבכל הנוגע לליקויים נקודת המוצא לדיון היא חוות הדעת של המומחה.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלה האם יש להורות על ביטול העסקה, אם לאו.

במחלוקת זו סבורני כי הצדק עם הנתבעת וכי אין להורות על ביטול העסקה.

בחוות דעתו התייחס המומחה לליקויים הקיימים. עיון בחוות הדעת מלמד לא רק כי אין מדובר בליקויים חמורים כפי שטענה התובעת אלא בעיקר כי מדובר בליקויים שהם ברי תיקון וכי עלות התיקון הינה סבירה ביחס לעלות הכוללת של העסקה.

התובעת טענה בדיון כי המטבח הוא כמו הסלון של הבית וכי מדובר בחלון הראווה של הבית.

אין צורך להתפלפל בעניין זה שהוא סובייקטיבי לחלוטין וחשיבותו משתנה מאדם לאדם שהרי בכל מקרה הליקויים ניתנים לתיקון ולאחר התיקון ישוב המטבח להיות חלון הראווה של הבית כהגדרתה של התובעת.

חוק חוזה קבלנות, תשל"ד – 1974 מתייחס לזכותו של קבלן, בענייננו הנתבעת, לתקן ליקויים שהתגלו. אמנם הצדדים לא הסכימו או לא השכילו להגיע לפתרון מוסכם בעניין זה אולם הדבר אינו מאיין את הזכות המהותית כי הליקויים יתוקנו.

מובן כי לא ניתן לכפות על התובעת תרחיש בו הנתבעת היא זו שתתקן את הליקויים, והנתבעת בהגינותה גם אינה עומדת על כך, אולם אין הדבר משנה את העובדה כי הליקויים ניתנים לתיקון.

במצב דברים זה סבורני כי אין הצדקה להורות על ביטול העסקה.

הדרך הנכונה היא קיזוז עלות תיקון הליקויים מיתרת התמורה שנותרה חייבת התובעת לנתבעת, דרך שהנתבעת ציינה בדיון כי היא מסכימה לה.

בעניין זה של התמורה יובהר כי בעוד שבכתבי הטענות טענה התובעת כי שילמה על חשבון התמורה סך כולל של 30,000 ₪ הרי שבדיון טענה לפתע התובעת כי שילמה סך של 40,000 ₪ וטענה כי תמציא קבלות בגין כך.

אפשרתי לתובעת להגיש קבלות בעניין זה.

ו

אכן, התובעת הגישה שתי קבלות אשר סכומן מסתכם בסך של 40,000 ₪. מדובר בשתי קבלות אשר צורפו לכתב התביעה שהגישה הנתבעת. השוני בין הקבלות נוגע לקבלה מס' 0020. בעוד שבעותק שצורף לכתב התביעה של הנתבעת צוין כי הסכום ששולם הינו סך של 10,000 ₪ הרי שבעותק שצירפה התובעת עתה צוין כי הסכום ששולם הינו סך של 20,000 ₪.

אפשרתי לנתבעת להגיש תגובה לעיין זה והיא אכן הודיעה כי "אין לי הסבר לדבר הזה ואין לנו מנוס אלא לקבל את הקבלה עם הסכום של ה 20000 שקל".

התוצאה היא אפוא כי הסכום ששילמה התובעת על חשבון התמורה הינו סך של 40,000 ₪ ולא כפי שטענה בכתבי טענותיה.

התובעת עתרה לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה ובגין הפסד ימי עבודה. אף שהתובעת נקטה במתינות רבה ביחס לסכום הנתבע סבורני כי בהתחשב בהיקף הליקויים ובמהותם אין הצדקה לפסוק פיצוי בגין עגמת הנפש ואין צריך לומר גם כי לא הוכח הפסד של ימי עבודה בפועל. התביעה במרכיב זה נדחית אפוא.

סיכומו של דבר, התובעת חייבת לנתבעת סך של 19,500 ₪ בגין התמורה שטרם שולמה.

עלות תיקון הליקויים היא סך של 12,402 ₪ כולל מע"מ כאמור בחוות הדעת של המומחה.

לאחר הפחתה של עלות תיקון הליקויים מיתרת התמורה התוצאה היא כי התובעת נותרה חייבת לנתבעת סך כולל של 7,098 ₪.

אני מחייב אפוא את התובעת לשלם לנתבעת סך של 7,098 ₪. הסכום ישולם לידי ב"כ הנתבעת עד ליום 01.06.2021 ויישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01.01.2018 ועד לתשלום המלא בפועל.

לנוכח העובדה כי התובענות התקבלו בחלקן ולנוכח התוצאה איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"א, 28 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.