1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' השופטת כוכבה לוי) מיום 26/7/18 בת.ק. 35602-02-18 ולפיו התקבלה תביעת המשיבים נגד המבקש בחלקה והמבקש חויב לשלם לתובעים – המשיבים סך 14,725 ₪ בצירוף הוצאות בסך 3,000 ₪. סה"כ: 17,725 ₪.

2. המשיבים שכרו מהמבקש דירה ברחוב ההסתדרות 42 בגבעתיים (להלן: "הדירה"). בשל בעיות צנרת עזבו את הדירה ביום 15/6/17 (במקום 31/7/17 לפי הסכם השכירות).

נטען כי המבקש הסכים לעזיבה המוקדמת אך אחר כך התנער מהסכמתו זו.

בתביעה ביקשו:

א) החזר שכר דירה עבור התקופה שבה כבר לא היו בנכס ועד כניסתו של שוכר חלופי (21/7/17 – 15/6/17 ):סך 4,700 ₪.

ב) החזר חלקי של דמי השכירות עבור פברואר – אמצע 2017 בשל כך שלא ניתן היה לחיות בדירה באופן סביר :סך 4,875 ₪.

ג) החזר חלקי של דמי שכירות בגין אמצע אפריל עד אמצע יוני 2017: 5,150 ₪.

ד) פיצוי ועוגמת נפש ופיצוי בגין הוצאות, טרחה וריבית :סך 6,000 ₪.

סך כל התביעה: 20,725 ₪.

3. פסק הדין:

בדיון שהתקיים ביום 26/7/18 העידו התובעים – המשיבים והנתבע - המערער.

בפסק הדין התקבלה עמדת התובעים ולפיה בשל נזקי הרטיבות היו תנאי השכירות בלתי סבירים באופן המקים להם זכות פיצוי או השבה.

השוכרים לא ביקשו לבטל הסכם השכירות מיד עם פרוץ התקלה ובמשך מספר חודשים המשיכו לחיות בתנאים קשים.

התקבלו רכיבי התביעה של ההחזר החלקי של דמי השכירות: 10,025 ₪.

מתמליל שצורף נלמד כי הנתבע אכן הסכים לכך שהם יעזבו את הדירה ללא תנאי של מציאת שוכר חלופי וכי העזיבה היתה בהסכמה לכן גם התקבלה הדרישה להשבת דמי שכירות בסך 4,700 ₪.

לסכום זה צורף פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין טרחה בהגשת תביעה, הגשת תמלילים, תשלום אגרה ואובדן ימי עבודה.

4. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי "הערעור הוא לא על פס"ד עצמו" אלא על גובה הפיצוי וההוצאות.

נטען כי פיצוי בסך כולל של כ- 18,000 ₪ מהווה 3 משכורות של המבקש. סכום ההוצאות תואם לבית משפט מחוזי ולא לבית משפט לתביעות קטנות וכי לא היה מקום לפסוק בגין הוצאות סך 3,000 ₪ שעה שההוצאות הממשיות הן רק שליש מסכום זה.

5. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה מהנימוקים כדלקמן:

א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור

(רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

ב) התערבות בפסה"ד אינה נעשית רק כשמתעוררת שאלה עקרונית משפטית, ויכולה להיעשות גם במקרים האחרים שבהם "נפלה טעות גלויה ובולטת בממצא עובדתי או ביישום הדין או כשחלה פגיעה בכלל הצדק הטבעי" (ראה גם רע"א 2816/17 דהרי נ' לוי , פסקה ט' (10/5/17).

המקרה שלפני אינו נופל לגדר החריגים.

ג) השאלה אם סכום הפיצוי ראוי אם לאו אינה נגזרת מגובה שכרו של הנתבע אלא יש לבחון, האם הוצגו ראיות התומכות בטענות התובעים הן באשר לזכות לפיצוי והן באשר לשיעור הפיצוי. גובה דמי השכירות החודשים לא היה שנוי במחלוקת ומשמצא בית משפט קמא, כי גרסת התובעים מהימנה עליו בנוגע לזכאות לפיצוי, פסק את שיעור הפיצוי בהתאם.

סכום ההוצאות בסך 3,000 ₪ לא נפסק רק בגין הוצאות שהוצאו "בעין" כגון: אגרה ותמלול אלא גם בגין הטרחה בהגשת תביעה, הפסד ימי עבודה ועוד.

סוגיית קביעת הוצאות משפט מצויה בשיקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת ערעור ממעטת להתערב בעניין זה.

ראה למשל: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10 נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" פ"ד ס' (1) 391, 395 וכן רע"א 1749/17 יעקב שרב שטרית נ' עו"ד צבי ריש (17/9/17).

ע"א 8340/10 מ. ו. השקעות בע"מ ואח' נ' רשות המיסים בישראל – משרד האוצר (30/1/13) סעיף 23.

המקרה שלפנינו אינו נופל לגדר החריגים הנדירים שצוינו בפסיקה בנוגע להתערבות ערכאת ערעור בשיקול דעת הערכאה הדיונית בנוגע לפסיקת הוצאות ולפיכך, אין מקום ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

6. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ח, 01 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.