1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת עמית גולדשטיין-לירן) מיום 11.7.18 המורה על המשך הליכי הכינוס ע"י הכונס מטעם המבקש 1 הגם שהגיע להסדר וביקש לסגור את תיק ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא.

רקע

2. המבקש 1 הינו נושה מובטח בשעבוד ראשון על זכויות המשיבים 1-2 בדירת מגורים ברח' רמז 15/12 בנתניה (להלן: "הדירה"). לאחר שהאחרונים צברו חוב פיגורים בפירעון הלוואת המשכנתא, המבקש 1 נקט בהליכי הוצל"פ כנגדם למימוש השעבוד הרשום לטובתו ולבקשתו מונה המבקש 2 ככונס נכסים על הדירה למימוש השעבוד.

3. בדירה הנ"ל מתגוררת המשיבה 2 ושלושת ילדיה הסמוכים על שולחה ואילו המשיב 1, גרושה, מתגורר לסירוגין אצל אמו ואחיו. בהמשך להליכי פש"ר שננקטו כנגד המשיבה 2, קיבלה האחרונה הפטר מחובותיה לאחר שעמדה בצו התשלומים וביהמ"ש הותיר את זכויותיה בדירה על כנם.

4. המבקש 1 הגיע להסדר פריסת החוב עם המשיבה 2, לאור נסיבותיה האישיות הקשות (כפי שפורט בתסקיר תיק הפש"ר) ובאישור ביהמ"ש המחוזי מרכז שדן בתיק הפש"ר. המשיבה

2 עומדת בהסדר ויתרת החוב למבקש עומדת ע"ס 202,528 ₪ נכון ל-30.7.18.

5. אין חולק כי על זכויות המשיב 1 רשומים עיקולים לטובת מספר נושים ואילו שווי הדירה גבוה מסכום החוב כלפי המבקש 1 המובטח בשעבוד.

6. המבקש 1 עתר לפני רשמת ההוצאה לפועל , לאור ההסדר עם המשיבה 2 ,לאשר את ההסכמה לתשלום והסדרת החוב כלפיו , להורות על ביטול צו הפינוי ובהמשך ביקש לבטל את צו מינוי הכונס וסגירת התיק. ברם, כב' הרשמת בהחלטה נשוא בקשת הרשות לערער קבעה, כי אינה רואה מדוע לא ינתן סעד ליתר נושי החייבים במסגרת תיק ההוצאה לפועל שלפניה, סירבה לשחרר את הכונס מתפקידו והורתה לו לבדוק תועלת כלכלית צפויה במכר הדירה בגין חובות לנושים הרגילים.

7. לטענת המבקשים, לאור העובדה שהמבקש 1 הגיע להסדר חוב עם המשיבה 2 בהמלצת הנאמנת וביהמ"ש שדן בפש"ר, ובהתחשב בביצוע התשלומים ע"י המשיבה הנ"ל, אין הוא מעוניין לפעול לפינוי הדירה ו/או למימוש השעבוד ואף לא יתנגד למכר הדירה ע"י נושה אחר בכפוף לסילוק המשכנתא הראשונה לטובתו.

עוד נטען, כי החלטת הרשמת לוקה בהתעלמות מהנסיבות העובדתיות המיוחדות בתיק זה ובפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצדדים. יתר על כן, אין הצדקה לאפשר לנושים האחרים ליהנות מזכות השמורה רק למבקש 1 להתגבר על טענת דיירות מוגנת וחובת מימון דיור חלופי. כמו כן רק שניים מנושי המשיב 1 (שרק על זכויותיו של האחרון הטילו עיקולים) גילו עניין בהליך, ואילו המשיבה 3 הודיעה על כוונה למנות כונס נכסים מטעמה.

8. המשיבים 3 ו-4 הגיבו לבקשה לעיכוב הליכי הכינוס ומתגובתם עולה תמיכה בהחלטת הרשמת. יחד עם זאת, הודיע ב"כ המשיבה 3 כי לאור יכולת המשיבה לפעול למימוש במסגרת תיק ההוצאה לפועל מטעמה היא מותירה את ההחלטה בבקשת הרשות לערער לשיקול דעתו של ביהמ"ש. גם ב"כ המשיבה 2 הותיר את ההכרעה לשיקול דעת ביהמ"ש לנוכח עמדת המבקשים שאינם מתנגדים להמשך הליכי הכינוס ע"י המשיבה 3.

דיון

9. לאחר עיון בטענות הצדדים ובהעדר התנגדות, אני מקבלת את בקשת הרשות לערער ודנתי בה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן הגעתי למסקנה, כי יש לקבל הערעור עפ"י טיעוני המבקשים.

10. כב' הרשמת בהחלטתה נשוא בקשת הרשות לערער עיגנה את ההצדקה להמשך הליכי מימוש הדירה לטובת סילוק חובות לנושים נוספים בתועלת הכלכלית לנושים.

בצטטה הלכה פסוקה (כמו ע"א 1034/92 רמות זיכרון בע"מ בכינוס נכסים נ' ד"ר אליעזר וולף (20.1.93) על פיה כונס הנכסים הוא עושה דברו של בית המשפט ואינו סוכנו של הנושה שביקש את מינויו , הטילה את הנטל להמשיך בהליכי המימוש על המבקשים בעל כורחם.

ב"כ המבקשים הפנה לפסיקה אחרת על פיה סמכות הכונס מוגבלת למימוש נכס בדאגה לאינטרס של הזוכה (ראה רצ"פ (ת"א) 36426-11-09 אלחנן קרת עו"ד נ' איבן (3.1.10ׂ).

11. מהות תפקידו של כונס הנכסים אינה שנויה במחלוקת ועל אף שלעתים ניתנה למהות זו פרשנות מרחיבה עד כדי הטלת תפקיד על כונס הנכסים הממונה לפעול לטובתם של נושים שהוא לא מונה מטעמם ,הוברר בפסה"ד בעניין רע"א (ת"א 49241-12-10 עמרן מיכאל נ' בנק מזרחי (פסקה 10) (14.1.13), כי:

"שעה שהחייב פרע את כל חובו בטרם נכנס הליך המכירה למסלול האל-חזור, ... אין כל הצדקה לכפות את המכר בעל כורחם של החייב ושל הנושה גם יחד. לא למותר לציין, כי חיובו של הכונס להמשיך בתפקידו ולבצע את המכר מעמיס על תיק ההוצאה לפועל, ובסופו של דבר על שכם החייב, הוצאה מיותרת,...

חובת הנאמנות שחב הכונס לביהמ"ש והיותו זרועו הארוכה של רשם ההוצל"פ, אינם הופכים אותו בהכרח לאפוטרופוס של נושיו האחרים של החייב, ודאי לא של אלו שלא הטילו עיקול על הקרקע, אף לא הביעו התעניינות בנעשה בתיק ההוצל"פ בכל צורה שהיא..."

12. בענייננו, אמנם שניים מנושי המשיב 1 הביעו רצו להמשיך לנקוט בהליכים, ברם, מקובלות עליי כל טענות המבקשים בערעור ומצאתי כי בנסיבות דכאן אין מקום לכפות על המבקש 1 להמשיך בהליכי המימוש בעל כורחו, וזאת מכמה טעמים:

ראשית, כפיית המבקש 2 לפעול בניגוד לתכליתו הבסיסית של ההסדר בין המבקש 1 למשיבה 2 יעשה פלסטר את שאושר ע"י ביהמ"ש.

שנית, אין "זכויות היתר" המוקנות למבקש 1 בכל הנוגע לדיור מוגן או דיור חלוף מוקנות לנושים אחרים, ועל כן עליהם להתכבד ולפעול בעצמם כנגד החייב.

שלישית, נסיבות מיוחדות של המשיבה 2 שפורטו ,מטות את הכף להימנע מחיוב נושה מובטח בנקיטה בהליך קיצוני של מימוש בעל כורחו כל עוד עומדת המשיבה 2 בהסדר ,מבלי שישקלו לגופן גם מול הנושה האחר- המבקש להמשיך ולפעול כנגד המשיב 1.

רביעית, לאחר שהמשיבה 3 הביעה רצונה ויכולתה להמשיך בהליך נפרד, אין הצדקה להמשך הליכי הכינוס ע"י המבקש 2.

לסיכום

13. לאור כל האמור, אני מקבלת את הערעור ומורה על ביטול החלטת כב' הרשמת.

צו מינוי המבקש 2 ככונס נכסים יבוטל ותיק ההוצאה לפועל שנפתח ע"י המבקש 1 יסגר.

אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ט, 04 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.