בפני תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים. התובע תובע מן הנתבעות פיצוי בסך של 8,576 ₪.

טענות התובע:

1. ביום 1.2.17 בשעת בוקר, פגע אוטובוס הנתבעות באופנוע שהתובע רכוב עליו. התאונה אירעה עת עמד האופנוע ברמזור ולפתע הגיח אוטובוס ופגע בו מאחור (להלן: "התאונה").
2. במועד התאונה, נהג ברכב הנתבעות מר עמירם זכאי (להלן: "מר זכאי").
3. האופנוע נגרר באמצעות שירותי גרירה וחילוץ אל המוסך לתיקון נזקי האופנוע בעקבות התאונה. עלות תיקון נזקי התאונה והגרירה של האופנוע הינה 6,796 ₪ (להלן: "נזקי התאונה").
4. הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת 1 בפוליסה שמספרה 78052437. משכך, פנה התובע אל הנתבעת 2 בדרישה לתשלום הוצאות התיקון והגרירה אך זה נדחה על ידה.
5. ביום 13.3.17 נמכר האופנוע בסכום של 24,000 ₪ לחברת אר.אם מוצרי תחבורה בע"מ.

טענות הנתבעת

1. בכתב הגנתן, טענו הנתבעות כי טרם קרות התאונה, כאשר הרמזור בצומת התחלף לירוק, התובע בלם באופן פתאומי ובכך התקצר מרחק הבלימה של הנהג ברכב הנתבעות. לדידן, התאונה הייתה יכולה להימנע אילו התובע היה מסתכל במראה בטרם בלם.
2. עוד טענו הנתבעות, כי רכב הנתבעות פגע רק בארגז הימני של האופנוע ולא נגרם כל נזק. לשיטתן התובע לא צירף חשבונית לתיקון האופנוע וכי הוא מכר את האופנוע על נזקיו.
3. כן טענו הנתבעות כי התובע הגדיל את נזקיו והוא טוען לנזקים שאין להם קשר עם התאונה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי כי דין התביעה להתקבל ואפרט להלן:

האחריות לתאונה

1. מר זכאי בעדותו אינו מכחיש כי הוא זה שפגע בתובע:

"שנית, הרמזור התחלף לירוק והוא התחיל לנסוע ולפתע בלם, כמה שניסיתי לברוח ממנו, לא הצלחתי." (עמוד 1, שורות 23-24 לפרוטוקול מיום 24.12.18)

1. כך הציג התובע את גרסתו:

"אני עמדתי בצומת ברמזור, נהג הנתבעות היה אחריי, זה היה בחודש פברואר והיה שמן על הכביש, התחלתי לפנות ופתאום אני מרגיש מכה מאחורה, נפלתי. יש לי תמונות רואים גם בתמונות שיש שמן על האספלט. אני התחלתי לעבור את השמן הזה והוא פגע בי בדיוק בארגז האחורי ימני ואז נפל האופנוע. הוא לא שמר מרחק, אם הוא היה שומר מרחק לא הייתי נופל. אני גם התקשרתי למשטרה, הם אמרו לי שהם לא מגיעים אם אין נזק גופני. " (עמוד 4, שורות (9-13 לפרוטוקול מיום 25.2.19 )

1. אין חולק, כי התאונה אירעה לאחר שהרמזור בצומת התחלף לירוק. התובע וגם מר זכאי החלו בנסיעה לאחר עצירה מוחלטת. מעיון בתמונות שצורפו על ידי הנתבעות, עולה כי התאונה ארעה במרחק קצר מאוד מן הרמזור בצומת.
2. לא מצאתי כל תימוכין לטענה כי התובע עצר בפתאומיות וללא כל סיבה. מר זכאי פגע בתובע מאחור וזאת בשל העובדה כי לא שמר מרחק. זאת ועוד, העובדה כי התובע נסע בנתיב תחבורה ציבורית, אין בו כדי לגרוע מאחריות הנתבעות לתאונה בשל אי שמירת מרחק. על כן טענת הנתבעות נדחית והנתבעת 1 היא האחראית לנזקי התובע.

חוות דעת שמאי לא צורפה לכתב התביעה

1. התובע לא צירף לכתב תביעתו את דו"ח השמאי, אלא שלאחר הדיון שהתקיים ביום 24.12.18 צירף מסמכים נוספים – קבלת תיקון האופנוע, הסכם מכירת האופנוע וכן מסמך מיום 1.2.17 מטעם שמאי רכב בשם מר שאבי דוגה.
2. ביום 3.3.19, בהתאם להחלטת בית המשפט, צירף התובע את חוות הדעת של שמאי הרכב מיום 9.2.17, לפיה עלות תיקון נזקי התאונה באופנוע עומדת על סך של 6,594 ₪ (בתוספת מע"מ). התובע אף צירף קבלה בדבר תשלום שכר טרחת שמאי הרכב, בסך 780 ₪.
3. כעולה מחוות הדעת, האופנוע נבדק ביום התאונה על ידי השמאי.
4. הנתבעות טענו כי נזק התובע אירע אך ורק בארגז הימני של האופנוע וכי לשאר האופנוע לא נגרם כל נזק.
5. אינני מקבלת טענה זו. מהתמונות שצירפו הצדדים, מהתאונה עצמה, ניתן לראות כי האופנוע נפל על צידו, כמו כן ניתן לראות חלקים מהאופנוע שנשברו והתפזרו על הכביש.
6. חוות דעת שמאי הרכב שצורפה לא נסתרה על ידי הנתבעות. בשים לב, כי לאחר הגשת המסמכים ניתנה לנתבעים זכות תגובה. הנתבעים צירפו תמונות של האופנוע, אולם מתמונות אלו לא ניתן ללמוד על נזקי האופנוע. ביום 2.4.19 ניתנה החלטתי ולפיה לנתבעים האפשרות להתייחס למסמכים שהוגשו על ידי התובע ובכללם חוות דעת השמאי. ביום 21.4.19 ניתנה הזדמנות נוספת לנתבעים להגיב למסמכים אלו, תוך הבהרה כי ככל ולא תוגש תגובה עד ליום 5.5.19, יינתן פסק דין על סמך המסמכים שבפני בית המשפט. הנתבעים בחרו שלא להגיב ולכן פסק הדין מבוסס על מסמכי התובע אשר לא נסתרו.
7. חוות דעת שמאי הרכב תואמת את הקבלה בדבר תיקון האופנוע.
8. כמו כן צירף התובע קבלה בדבר הוצאות גרירת האופנוע בסל 200 ₪. התובע צירף קבלה בסך 1,000 ₪ בגין תשלום שכר טרחת עו"ד, אולם במקרה הנדון עסקינן בתביעה אשר הוגשה בבית משפט לתביעות קטנות ולכן לא מצאתי להיעתר לתשלום בגין הוצאה זו.

סוף דבר

לנוכח המפורט לעיל, דין התביעה להתקבל. הנתבעות תשלמנה לתובע סך כולל של 8,153 ₪ (סכום זה כולל אף השבת אגרה והוצאות ההליך). הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ט, 18 מאי 2019, בהעדר הצדדים.