1. בפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן "החוק") בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 2.8.2017. התאונה התרחשה בבית לחם, עיר מושבו של התובע, יליד שנת 1977.
2. התביעה הוגשה תחילה גם נגד הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, והאחרונה שלחה הודעת צד ג' נגד נהג הרכב הפוגע, הנתבע 1 (להלן "הנתבע"), ונגד בעליו של הרכב. לאחר ניהול הליך ההוכחות הוסכם על דחיית התביעה נגד הקרן הפלסטינית וכן דחיית ההודעה לצד ג', כך שלא נותרה מחלוקת כי האחריות לפיצוי בגין התאונה, ככל שקיימת, מוטלת על הנתבעת 2, מבטחת הרכב הפוגע (להלן "הנתבעת").
3. המחלוקת כעת מתמקדת בעצם קרות התאונה ובגובה הנזק. יצוין כי התובע היה עוד טרם התאונה קטוע גפה עליונה ימנית. בשלב כלשהו הותקנה לתובע בגרמניה זרוע מלאכותית אלקטרונית מיוחדת (להלן "היד הביונית"). הנזק המרכזי הנידון בהליך הוא זה שנגרם ליד הביונית כתוצאה מהתאונה.

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי איבד את ידו במסגרת מילוי תפקידו כשוטר במשטרה הפלסטינית בעימותים בבית לחם במהלך האינתיפאדה השנייה, וכי בעקבות כך הותקנה לו יד ביונית בניתוח מסובך בגרמניה. עוד נטען כי כתוצאה מהתאונה נפגעה היד הביונית ויצאה מכלל שימוש. נטען כי הפגיעה גרמה לתובע להתדרדרות במצבו הנפשי. בשל חסרון כיס לא עלה בידי התובע לממן יד ביונית והדבר גרם לו למגבלה חמורה ולאי כושר מלא והתובע טרם שב לעבודתו מאז התאונה. התובע דורש את השבת המצב לקדמותו תוך קבלת היד הביונית כפי שהייתה ערב התאונה.
2. התובע טוען כי על הנזק שנגרם ליד הביונית ניתן ללמוד מעדות התובע, עדות הרופא המטפל, המומחה מטעם התובע, וחקירתו הנגדית של מומחה הנתבעת. התובע מבקש שלא לייחס משקל לדוח החוקר בשל חוסר אמינותו. כן טוען התובע כי המומחים מטעם הצדדים לא יידעו על יחסי התלות ביניהם. נטען כי היד הביונית עבדה היטב עובר לתאונה ועל אף שחלפה תקופת האחריות אין משמעות הדבר כי היא יצאה מכלל שימוש לאחר תום התקופה.
3. התובע מבקש להורות לנתבעת על תיקון היד הביונית על חשבונה בעין ולא בשווה כסף, וכן לפצותו בגין אובדן הכנסה מלא לעבר מיום התאונה ועד לתיקון היד; ובגין כאב וסבל לפי הדין הפלסטיני, עזרת צד ג', נסיעות וטיפולים.
4. הנתבעת טוענת כי התובע הצניע עובדות מהותיות ובהן נסיבות קטיעת ידו במסגרת ניסיון לבצע פיגוע חבלני בגינו ישב בכלא עד לשנת 2013; רכישת היד הביונית בשנת 2013; ואורך החיים המוערך של יד כזו שעומד על 3-4 שנים בלבד בתנאי שהיא מטופלת אחת לשנה. לפיכך נטען כי היד הביונית כבר סיימה את תוחלת חייה. לפיכך עומדת הנתבעת על דחיית התביעה ולחלופין על פיצוי התואם תאונה שלא הותירה נכות.
5. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי כלל לא הוכח שהתובע נפגע בתאונת דרכים, וכי עדותו של התובע הייתה בלתי מהימנה ולא הגיונית. נטען כי התובע החליט לביים את התאונה ביודעו כי הוא צריך להחליף את היד הביונית. כך גם נמנע התובע מלזמן את אחיינו שהיה עד לתאונה. באשר לטענות התובע כלפי המומחים נטען כי אין לתובע להלין אלא על עצמו ועל המומחה מטעמו. עוד נטען כי אין כל הוכחה לטענה שהסרטון שהציג מומחה הנתבעת "פוברק".

דיון והכרעה - חבות

1. הנתבעת טוענת כי מדובר בתאונה מבוימת שנועדה על מנת לממן עלות יד ביונית חדשה לתובע. לא מצאתי כי טענתה הוכחה.
2. התובע הרים את נטל ההוכחה הראשוני המוטל עליו להוכיח כי היה מעורב בתאונת דרכים.
3. התובע הצהיר כי ביום 2.8.2017 בעת שהתכוון לחצות את הכביש בבית לחם הגיח רכב כשהוא נהוג על ידי הנתבע ופגע בו בחוזקה. התובע טוען בתצהירו כי נפגע בראש ובצוואר ובצד ימין של הגוף, וכי כתוצאה מהתאונה נחבלה ונפגמה היד הביונית באופן מוחלט.
4. התובע צירף לתביעתו הן את אישור המשטרה הישראלית והן את אישור המשטרה הפלסטינית לגבי קרות התאונה. התובע פונה לבית החולים בבית לחם וקיימים מסמכים רפואיים מבדיקתו שם.
5. בתצהירו של הנתבע, נהג הרכב הפוגע, אף הוא מודה כי פגע מבלי משים בתובע כהולך רגל, ואף אישר כי נגרם נזק משמעותי ליד הביונית של התובע בעקבות התאונה.
6. די בכל האמור על מנת לתמוך בקיומה של תאונת הדרכים כפי שתיארו הצדדים. כאמור, הנתבעת טוענת כי התובע ביים את התאונה. טענה זו שמשמעה ייחוס מרמה לתובע מצריכה נטל ראייתי מיוחד (ראו למשל ע"א 6465/93 כהן נ' לנגרמן (20.7.1995); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (1986)).
7. איני סבורה שהנתבעת העבירה חזרה את נטל ההוכחה לתובע בעניין זה.
8. הנתבעת מסתמכת בטענתה, בין היתר, על חוסר ההיגיון בגרסתו של התובע לאירוע. התובע העיד כי הלך ברגל בשעת ערב וביקש לחצות את הכביש במעבר חציה. הרכב הפוגע הגיע משמאלו ופגע בו בצידו הימני. הפגיעה ברכב הייתה בצידו הימני קדמי של הרכב (נ/1). הנתבעת טוענת כי בהתאם לגרסתו של התובע הוא היה אמור להיפגע בצידו השמאלי ולא בצידו הימני של הגוף. אכן דומה כי מקום הפגיעה הטבעי היה בצד שמאל של התובע. עם זאת, התובע העיד כי חצה את הכביש באופן אלכסוני וכי הרכב הגיע מפניה ימינה ולכן היה מוטה בשל הסיבוב (עמ' 33 לפרוטוקול). לפיכך יתכן ובזווית מסוימת פגע הרכב דווקא בצידו הימני של הגוף. מכל מקום טענה זו לא נשללה על ידי מומחה כגון בוחן תנועה. קשה לצפות מאדם שנפגע בתאונת דרכים להבהיר בדיוק את היתכנות זוויות הפגיעה. לפיכך איני מוצאת בכך ראיה מספיקה לטענת ביום התאונה.
9. הנתבעת מוסיפה ומפנה לסתירות בעדותו של התובע עם המסמכים הרפואיים. כך היא טוענת כי בבדיקות סי.טי. לא נמצא כל ממצא חריג. מובן כי בכך אין כדי להוכיח את טענתה, כאשר התובע עצמו טוען כי עיקר נזקו היה זה שנגרם ליד הביונית, וכאשר לא בכל תאונה נגרמים נזקים שניתן לאתר בבדיקות סי.טי. סמוך לתאונה. הנתבעת אף טוענת כי לא נכתב בתיעוד הרפואי כי נגרם נזק ליד הביונית. טענה זו נוגעת יותר למישור הנזק. עם זאת אציין כבר כעת כי במסמך הרפואי מה-3.8.2017 מצוין הנזק ליד הביונית אם כי מפיו של התובע. התובע הסביר, במידה רבה של היגיון, כי בית החולים אינו אמור לטפל ביד הביונית אלא בו עצמו ולכן הדברים לא נכתבו כעמדה רפואית. אין במסמכים הרפואיים, אם כן, כדי לשלול את פגיעתה של היד הביונית בתאונה או את קיומה של התאונה עצמה.
10. עוד מסתמכת הנתבעת בטענתה לביום התאונה על עדותו של הנתבע. אמנם, מעדותו של הנתבע אכן ניתן לתהות האם הנתבע סבור שהוא באמת פגע בתובע. הנתבע העיד כי לאחר ששמע משהו ועצר את המכונית ראה את התובע יושב על המדרכה, וכאשר ראה אותו התובע בא לעברו הוא נשכב. הנתבע לא ראה דם בשום מקום וחשב בהתחלה שמדובר במישהו עם בעיה נפשית לאור הקולות שעשה התובע. עוד העיד הנתבע כי לאחר שעצר הגיע בחור צעיר ואמר שהוא אחיין של הנפגע ואמר לנתבע לקחת את התובע לבית החולים. הוא ציין כי בבית החולים אמרו לו שהתובע בסדר ואין לו כלום, וכי כאשר הלך לדבר עם התובע, אמר לו התובע שישנה אצבע לא עובדת ביד הביונית שלו (עמ' 119 לפרוטוקול).
11. לא ניתן לכחד כי סיפור זה מעורר שאלות. עם זאת, הנתבע לא אמר באופן ברור כי הוא סבור שלא פגע כלל בתובע. כך גם בתצהירו קיימת אמירה מפורשת לפיה הוא מודה כי פגע בתובע. הפגיעה בתובע נתמכת גם בעובדה שהנתבע דיווח הן במשטרה הפלסטינית והן במשטרה הישראלית על קרות התאונה, ואף שילם את הוצאות התובע שנדרשו עבור בית החולים. יתרה מכך, הנתבע לא נשאל בחקירתו באופן מפורש על עניין זה ועל הסתירה לכאורה מול תצהירו. לפיכך אין לקבל את הטענה כי עדותו של הנתבע תומכת בטענה של ביום התאונה.
12. כך גם העובדה שהתובע העיד כי לא היו איתו בני משפחתו בעת הגעתו לבית החולים ורק לאחר מכן הגיעו, וכי הוא לא ציין כי בעת התאונה היה נוכח בן משפחה כלשהו, מעלה תמיהה לאור עדותו של הנתבע שהעיד כי במקום התאונה היה אחיינו של התובע. גם מתמלול השיחה של התובע עם חוקר הנתבעת עולה כי אחיינו של התובע היה במקום התאונה. עם זאת, גם עניין זה לא די בו על מנת לקבל את טענת ביום התאונה, בייחוד כאשר התובע לא נשאל על כך בחקירתו ויתכן והיה ניתן הסבר מספק לכך.
13. לבסוף טוענת הנתבעת כי מעדות המומחה מטעמה עולה כי היד הביונית כלל לא נפגעה בתאונה. לטענה זו אתייחס להלן בדיון אודות הנזק שנגרם ליד.
14. המסקנה היא כי על אף שנותרו שאלות פתוחות ותמיהות מסוימות אין מקום לומר כי אלו מספיקות, אף בהצטרפותן, להוכיח את הטענה לביום התאונה. התובע הוכיח קיומה של תאונה והנתבעת לא הצליחה לסתור זאת או להוכיח כי התאונה בוימה על ידי התובע ברמה הראייתית הנדרשת. לפיכך יש לקבוע כי הוכחה חבות הנתבעת ולבחון את גובה הנזק.

נזק – היד הביונית

1. בהליך לא נטען לנכות רפואית כלשהו והנזק העיקרי לו נטען הוא הנזק שנגרם ליד הביונית. אעיר כי בסיכומיו טוען התובע לנזק נפשי, אך מאחר שלא קיימת חוות דעת פסיכיאטרית בתיק לא ניתן לקבל טענה זו.
2. הנתבעת זנחה בסיכומיה טענה שנשמעה במהלך ההליך לפיה הנזק שנגרם ליד הביונית ככל שנגרם מהתאונה אינו בגדר נזקי גוף המזכים בפיצוי לפי החוק, וטוב עשתה. לפיכך יש לבחון האם וכיצד נפגעה היד הביונית בתאונה, ומה הפיצוי הראוי בשל כך.
3. ידו של התובע נקטעה בשנת 2011. על אף ההתייחסות לכך בסיכומי הצדדים לא מצאתי לנכון להכריע בשאלה מה היו נסיבות קטיעת היד בהעדר כל טענה משפטית הקשורה לכך. התובע העיד כי סמוך לאירוע ואף בעת שהותו בכלא בישראל לא הייתה לו פרוטזה כלל. התובע הוסיף והעיד כי לאחר שחרורו מהכלא עבד מספר חודשים בחנות מזכרות אך הפסיק לעבוד כי הבין שהוא צריך להתקין לעצמו יד תותבת וכי בעל הבית אמר לו שלא ניתן לעבוד ככה (עמ' 26 לפרוטוקול). התובע השתחרר מהכלא בשנת 2008. בשנת 2013 מימנה הרשות הפלסטינית לתובע את היד הביונית נשוא הליך זה.
4. התובע בעדותו טען כי לאחר התאונה ובעקבותיה נשברו שתיים או שלוש אצבעות של היד וכן גם היו קרעים. אחת המחלוקות המרכזיות בין הצדדים נוגעת לשאלה האם וכיצד נפגעה היד הביונית בתאונה, ומה הפיצוי המגיע לתובע בשל כך.
5. הן התובע והן הנתבעת הגישו חוות דעת של מומחים לעניין תותבות אשר בדקו את ידו הביונית של התובע במצבה לאחר התאונה. התובע הגיש את חוות דעתו של מר ירון דוזטס, פרוטזיסט ואורטוטיסט מוסמך (להלן "דוזטס"). דוזטס מציין בחוות דעתו כי מדובר בפרוטזה שבנייתה מקצועית מאוד עם כיסוי מותאם אישית. כף היד הביונית הינה מהדור הישן ואין לה חלקי חילוף. מבדיקה של היד קובע המומחה כי הפרוטזה נראית בלויה מאוד וכי שרוולי הסיליקון יצאו מכלל שימוש כך שהפרוטזה ממילא מוכרזת כמושבתת. עוד קובע המומחה כי לאחר שהסיר את הכפפה של היד מצא כי אצבע 2 שבורה לכאורה עקב אירוע טראומתי. בבדיקה אלקטרונית מצא כי שתי אצבעות עובדות, אצבע 2 ואצבע 4.
6. המומחה ערך בירור עם יצרן כף היד ונמסר לו כי אין כל תיעוד על הגעת כף היד הספציפית לתחזוקה שנתית כפי שנהוג במסגרת האחריות והוראות היצרן. דוזטס מעריך עלות פרוטזה עם כף יד ביונית הדומה לזו שנהרסה בסך של 237,000 ₪. תוספת של כפפה וכיסוי סיליקון עד למעבר למרפק יעלו 58,750 ₪.
7. הנתבעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של מר דב ויטמן, אף הוא פרוטזיסט ואורטוטיסט מוסמך (להלן "ויטמן"). המומחה מציין כי היד הגיעה אליו כשהיא מפורקת לחלקיה, עם בלאי מואץ ומתקדם. בחיבור למערכת אלקטרונית התברר כי רק שתיים מתוך האצבעות מתפקדות. המומחה סבור כי לא נצפתה בתותבת כל פגיעה טראומטית שיכולה להיגרם מחבלה או נפילה אלא רק בלאי מתקדם. המומחה מציין כי בעת התאונה התותבת כבר הייתה אחרי "תוחלת חייה" המקובלים, העומדת על 3 שנים. המומחה מוסיף כי אין כדאיות כלכלית בתיקונה של התותבת, וכי עלות רכישה והתאמה של תותבת כיום מסתכמת בסך של 139,000 ₪ בתוספת מע"מ.
8. שני המומחים נחקרו על חוות דעתם. התובע בסיכומיו העלה טענות נגד התנהלותם האתית כאשר לא גילו את הקשר ביניהם, כולל טענות כנגד המומחה שלו עצמו. טענות אלו עלו בעקבות חקירתו הנגדית של דוזטס ממנה עלה כי על אף שלשני המומחים יש עסקים נפרדים יש ביניהם תלות מסוימת. דוזטס שוכר שירותים שונים מויטמן, כספי הלקוחות מגיעים אליו דרך עסקו של ויטמן והוא משלם לו אחוז מסוים מכל עבודה שהוא מייצר, ולעיתים אף מופנים אליו לקוחות על ידי ויטמן.
9. על אף שתלות זו מעלה קושי מסוים, איני סבורה כי יש בכך להשפיע על מהות חוות דעתם של המומחים בהליך זה. ראשית אציין כי איני רואה כיצד הטענות בעניין זה מסייעות לתובע, שכן לולא חוות הדעת מטעמו תיוותר חוות הדעת מטעם הנתבעת לבדה. אוסיף כי התובע לא ביקש להתעלם מחוות הדעת שהגיש או להגיש חוות דעת אחרת. שנית, התרשמתי כי מדובר בשני מומחים רציניים, מקצועיים ומהימנים וכי יחסי העבודה ביניהם לא השפיעו על עדותם בדרך כלשהי. ניתן להבחין בעדותו של דוזטס כי כאשר הוא חולק על ויטמן הוא מביע זאת באופן חד משמעי ולא נרתע מלהתעמת עם דעתו (למשל בעלות יד ביונית כיום- עמ' 77 לפרוטוקול). כך גם העידו שני המומחים כי מדובר בשני עסקים עצמאיים ונפרדים וויטמן אף הגדיר את העסקים כיריבים ומתחרים (עמ' 90 לפרוטוקול ש' 33).
10. מכל מקום, אין בפני אלא חוות דעת ועדויות מומחים אלו, ומשלא התבקשה כל בקשה אופרטיבית בעניין זה, יש להגיע למסקנות על בסיס החומר שבפני.
11. שתי השאלות העיקריות שעלו בחקירתם של המומחים הן - האחת, מהו הנזק שנגרם ליד הביונית בתאונה; והשנייה, מה היה מצבה ושוויה של היד הביונית ערב התאונה.
12. על מנת להבין את המושגים הבסיסים אציין כי היד הביונית, בדומה לפרוטזות אחרות, מורכבת משלושה חלקים עיקריים: בית הגדם, כף היד והכפפה המכסה את היד. הכפפה היא כיסוי אסתטי בלבד. בית הגדם הוא החלק המתחבר לגדם היד ואף הוא מכיל אלקטרודות. עם זאת, ביד הביונית כף היד היא החלק היקר ביותר שבו נמצא התכנות של היד. הייחודיות של כף היד הביונית ויתרונה הגדול (בהשוואה לכף יד אלקטרונית) הוא שקיימות בה יותר פונקציות שניתנות לתכנות, כך שניתן להזיז כל אצבע מאצבעות כף היד.
13. בית הגדם מותאם ספציפית ללקוח ולמידותיו בעוד שכף היד היא מוצר מדף שמוזמן מאחת היצרניות בתחום (עמ' 63-64 לפרוטוקול). בחלוקת העלויות העיד דוזטס כי עלות כף היד היא כ-80% מהיד הביונית כולה, בית הגדם שוויו כ-15%, והכפפה כ-5% מהשווי הכולל (עמ' 66 לפרוטוקול).
14. באשר לנזק שנגרם ליד הביונית של התובע בתאונה. דוזטס העיד כי בעת בדיקת היד הביונית של התובע, הוריד את הכפפה מהיד ומצא כי אצבע 2 שבורה, ולא מצא מעבר לכך חבלות פיזיות ביד (עמ' 72 לפרוטוקול ש' 19).
15. לעומתו, ויטמן העיד כי בעת בדיקת היד הביונית היא היתה שלמה לגמרי וכי לא הבחין בשבר באצבע כלשהי. הוא אף העיד כי בבדיקה האלקטרונית פעלו רק שתי אצבעות- אצבע 2 ואצבע 4. הוא הודה כי לא הוריד את הכפפה מהיד, אך הסביר כי ניתן לראות שבר גם כאשר הכפפה מולבשת על היד.
16. יש לציין כי חוות דעתו של ויטמן הוגשה לפני חוות דעתו של דוזטס. במהלך עדותו הציג ויטמן סרט של הבדיקה האלקטרונית שערך ליד בה ניתן לראות את אצבע 2 זזה. עם זאת, למומחה הוצגו תמונות של היד הביונית שצולמו על ידי החוקר מטעם הנתבעת עוד טרם הבדיקה על ידי המומחה, והמומחה אישר כי בצילומים אלו ניתן לראות אצבע שבורה. המומחה לא הצליח לתת הסבר לפער זה (עמ' 95 לפרוטוקול ש' 23-25).
17. יש לקבוע כי אצבע 2 ביד הביונית אכן היתה שבורה לאחר התאונה. ויטמן עצמו הודה כי התמונות שהוצגו לו, אשר צולמו לפני בדיקתו, מצביעות על אצבע שבורה. דוזטס ציין כי גם אצבע שבורה יכולה לעבוד מבחינה אלקטרונית. כמו כן העיד כי יתכן שכאשר הכפפה על היד לא שמים לב לשבר באצבע (עמ' 85 לפרוטוקול ש' 3-6). יתכן שמאחר שויטמן לא הסיר את הכפפה ומאחר שהאצבע השבורה עבדה מבחינה אלקטרונית לפי שני המומחים, טעה ויטמן וסבר כי האצבע אינה שבורה. מכל מקום, הוכח כי אצבע 2 ביד הביונית נשברה.
18. באשר לקשר הסיבתי לתאונה העיד ויטמן כי אינו סבור שליד הביונית של התובע נגרם אירוע טראומטי כלשהו, שכן היה מצפה לראות יד מרוסקת כתוצאה מאירוע מעין זה או שבר במפרק כף היד או שבר באצבעות נוספות (עמ' 102, 107 לפרוטוקול). על אף עדות זו סביר יותר להניח כי השבר באצבע נגרם מהתאונה. מסקנה זו נתמכת הן בעדותו של דוזטס לפיה השבר באצבע (שלא אובחן על ידי ויטמן) נגרם מאירוע טראומטי. כך גם במסמכים הרפואיים מבית החולים מתועדת פגיעה ביד הביונית כולל אצבע שבורה (עמ' 110 לפרוטוקול). אמנם מעדותו של הרופא המטפל הרופאים אינם מוסמכים לאבחן שבר ביד הביונית והדברים נכתבו בהתאם לדבריו של התובע (עמ' 115 לפרוטוקול), אך יש בכך תמיכה לקשר בין התאונה לשבר באצבע. גם הנתבע העיד כי התובע אמר לו מיד לאחר התאונה שישנה אצבע שאינה עובדת ביד. לפיכך יש לקבוע כי אצבע 2 נשברה כתוצאה מהתאונה.
19. עם זאת, לא הוכח כי נגרמו פגיעות נוספות ליד הביונית כתוצאה מהתאונה. דוזטס בחוות דעתו ואף בעדותו לא ייחס לתאונה כל נזק מלבד השבר באצבע 2 וויטמן סבר כי לא נגרם כל נזק ליד הביונית כתוצאה מהתאונה.
20. השאלה השנייה, כאמור, הינה מה היה מצבה של היד הביונית של התובע ערב התאונה. כבר בחוות דעתו של דוזטס צויין כי הפרוטזה נראית בלויה מאוד ושרוולי הסיליקון יצאו מכלל שימוש כך שהפרוטזה ממילא מוכרזת כמושבתת. גם בעדותו הוא הודה כי הוא ממליץ על החלפת פרוטזה אחת לשלוש או ארבע שנים בממוצע, שכן בתקופה זו מתרחשים שינויים בגדם ובלאי (עמ' 70 לפרוטוקול ש' 8-15). עוד העיד המומחה כי כף היד בפרוטזה של התובע נחשבת כיום מיושנת, וכעת מייצרים כפות ידיים משוכללות ומתוחכמות יותר. המומחה ציין אמנם כי יש כאלה שמשתמשים בפרוטזה גם חמש או עשר שנים, אך שוויה של היד אחרי ארבע שנים עומד על אפס (עמ' 75 לפרוטוקול ש' 4, 19-20). במענה לשאלה האם ניתן בעיקרון להשתמש באותה יד אחרי שלוש שנים ענה המומחה כי "יכול להיות שכן, יכול להיות שלא". המומחה הבהיר כי לרוב אנשים מחליפים את היד כל שלוש-ארבע שנים ושימוש ביד מעבר לתקופה זו הוא נדיר (עמ' 75 לפרוטוקול ש' 30 ואילך). גם בחקירה חוזרת הבהיר דוזטס כי בדרך כלל אין הבדל בין תקופת האחריות לתקופת השימוש (עמ' 83 לפרוטוקול ש' 31).
21. ויטמן העיד כי לכל היותר ניתן לעשות שימוש ביד מסוג זה למשך 4 שנים. המומחה שלל מכל וכל את האפשרות לעשות שימוש ביד למשך 10 שנים. הוא ציין כי גם הוראות היצרן וגם משרד הביטחון בישראל מנחים להחליף את היד לאחר 3 שנים.
22. בנוסף העיד דוזטס כי כף היד הביונית אמורה להישלח לתחזוקה אצל היצרן אחת לשנה וכי האחריות על כף היד היא למשך שלוש שנים. התובע אמנם טוען כי שלח את היד הביונית לתחזוקה בגרמניה פעם אחת לפני התאונה, אך לכך אין כל תימוכין. התובע טוען כי יש לו מסמכים על כך אך אלו לא הוצגו. לעומת זאת, דוזטס העיד כי לכל פרוטזה יש מספר סידורי ייחודי שניתן לזהותה באמצעותו ולשייכה ללקוח ספציפי. בבדיקה שערך דוזטס התברר כי כף היד הביונית של התובע לא נשלחה מעולם לתחזוקה (עמ' 69 לפרוטוקול).
23. התובע צירף לתצהירו מסמכים המעידים על תשלום עבור היד הביונית ביולי 2013. התאונה אירעה כארבע שנים לאחר מכן. בהתאם לעדויות שני המומחים, הסיכוי להמשיך לעשות שימוש ביד הביונית במשך למעלה מארבע שנים הוא נמוך מאוד. המומחים העידו כי רכיבים שונים ביד הביונית מתקלקלים ומתבלים לאחר 3-4 שנים כך שהיא יוצאת מכלל שימוש. רק במקרים חריגים ניתן לעשות שימוש ביד הביונית מעבר לכך.
24. לכך יש להוסיף כי הוכח שהתובע לא שלח את היד כלל לתחזוקה שנתית על אף ההוראות של היצרן בעניין זה. העדר תחזוקה בהתאם להנחיות אף הוא תומך בסיכוי נמוך להמשך שימוש ביד הביונית בעת התאונה. אם לא די באמור, הרי ששני המומחים ציינו את הבלאי המתקדם של היד הספציפית שבדקו ואת העובדה שרק שתי אצבעות עבדו מבחינת אלקטרונית (כאשר אף מומחה לא טען כי יתר האצבעות לא עבדו עקב התאונה). דוזטס העיד כי שרוולי הסיליקון יצאו מכלל שימוש כך שהפרוטזה ממילא מוכרזת כמושבתת. הוא לא קשר את הרס הסיליקון לתאונה. הוא אף הוסיף והעיד כי שוויה של היד לאחר ארבע שנים עומד על אפס.
25. העולה מן האמור הוא כי היד הביונית בעת התאונה היתה ללא שווי כספי בכלל. אני מוכנה להניח, בהעדר הוכחה אחרת, כי ערב התאונה היה עוד ניתן לעשות שימוש מסוים ביד הביונית, אך לאור עדויות המומחים יש לקבוע כי השימוש בה היה מתאפשר לעוד חודשים ספורים בלבד, שאז היה נאלץ התובע ממילא להחליף אותה. על בסיס קביעות אלו יש לבחון את גובה הנזק.

הוצאות ועזרת צד ג'

1. לאור המסקנה האמורה ובהתחשב בכך ששוויה של היד הביונית בעת התאונה עמד על אפס והיה ניתן לעשות בה שימוש לחודשים ספורים בלבד, איני סבורה כי יש להורות לנתבעת לפצות את התובע עבור רכישת יד ביונית. גם לא מצאתי בסיס משפטי כלשהו לטענת התובע כי יש להורות לנתבעת לתקן את היד הביונית. מכל מקום, מעדויות המומחים עולה כי לא ניתן לתקן את היד הקיימת אלא יש לרכוש יד חדשה.
2. התובע לא צירף כל קבלה בגין הוצאות שנגרמו לו ואזכיר כי הנתבע הוא זה ששילם את הוצאות התובע בגין אשפוזו בבית החולים לאחר התאונה. תצהירו של התובע אף לא כלל כל התייחסות לעזרת צד ג' שנדרשה לו. יש אמנם להניח כי התובע נזקק לעזרת צד ג' מסוימת בגין השבתת היד למספר חודשים, כפי שנקבע לעיל, אך מנגד יש לזכור כי התובע שהה בכלא ללא כל פרוטזה במהלך מספר שנים והסתדר באופן עצמאי שם.
3. לאור האמור יש לקבוע סכום גלובלי בגין הוצאות ועזרת צד ג' שיעמוד על 15,000 ₪. יש לציין כי התובע הגיש חוות דעת של הדין הזר שלא נסתרה על ידי הנתבעת ופיצוי זה אינו חורג מהאמור שם.

הפסדי השתכרות

1. בהתאם לעדותו של התובע, לאחר שחרורו מהכלא עבד מספר חודשים בחנות מזכרות והרוויח כחמישים דולר ליום. לטענתו, לאחר קבלת היד הביונית חזר לעבוד באותה חנות החל מסוף שנת 2013 ועד התאונה. הוא העיד כי עבד כל יום בין 9 ל-15 שעות, וכי קיבל שכר יומי של 100 דולר ליום (עמ' 48 לפרוטוקול).
2. התובע הוסיף והעיד כי לא חזר לעבוד בחנות לאחר התאונה. כן העיד כי בעל החנות היה עוזר לו לעיתים בכסף עבור הטיפולים או כשהתחתן. עם זאת, כאשר נשאל מדוע לא חזר לעבוד בחנות המזכרות כמוכר ענה כי לא רצה ללכת לעבוד עבור 60-70 דולר ליום בלבד במקום עבור 100 דולר ליום.
3. התובע אף מקבל שכר מהרשות הפלסטינית העומד על כיום על 2,500 ₪ לחודש לדבריו.
4. התובע צירף לתצהירו אישור ממעסיקו בחנות המזכרות לפיו הוא הרוויח כ-2,700 דולר לחודש.
5. המעסיק זומן להעיד. בעדותו סיפר כי התובע עבד אצלו בשנת 2008 מספר חודשים ואחרי זה חזר לעבוד אצלו בשנת 2013 ועד 2017 (יצוין כי זאת בניגוד לאישור שצירף בו נכתב שהתובע עבד אצלו ממאי 2008 ועד אוגוסט 2017). המעסיק העיד כי הוא מנהל ספרי חשבונות ויש לו רישומים של כלל התשלומים. הוא ציין כי לא הביא כל רישום או מסמך כי לא התבקש. לפי עדותו הרוויח התובע בין 300 ₪ ל-400 ₪ ביום, וכי התובע עבד בין 8 ל-12 שעות ביום.
6. המעסיק הוסיף והעיד כי לאחר התאונה הוא אמר לתובע כי הוא יכול לבוא לעבוד אצלו אבל הוא לא רצה להיות לנטל עליו, לא רצה להפחיד את התיירים ולא רצה לתפוס את מקומו של אדם אחר שכבר עבד במקום (עמ' 127 לפרוטוקול).
7. בתמלול שיחתו של התובע עם החוקר מטעם הנתבעת הוא מציין כי הרוויח 2,800, לפעמים 3,500. התובע טען בעדותו כי התכוון ל-2,800 דולר. מתמלול החקירה לא ניתן לדעת בבירור לאיזה מטבע התכוון התובע, אם כי סמוך לדברים אלו מדבר התובע על הכסף שהוא מקבל מהרשות הפלסטינית בשקלים.
8. מכל מקום, הקושי העיקרי עם טענתו של התובע הוא העדר כל מסמך לתמוך בה. השכר הממוצע ברש"פ עומד על כ-2,700 ₪. התובע טוען לשכר גבוה פי 3 ומעלה משכר זה. לצורך הוכחת טענה זו היה מצופה כי יביא מסמך כלשהו לתמוך בטענתו, בייחוד כאשר המעסיק העיד כי יש לו רישומים ודיווחים מסודרים על השכר ששילם לעובדיו. בהעדר כל מסמך בעניין זה קשה לקבל את העדות הנוגעת לבסיס השכר.
9. לכך יש להוסיף את עדותו של התובע וכן של מעסיקו מהן עולה כי התובע היה יכול לעבוד בחנות אם כי יתכן בשכר נמוך יותר. בהקשר זה אעיר כי הנתבעת שילמה לתובע תשלום תכוף בסך של 20,000 ₪, סכום בו ניתן לרכוש פרוטזה קוסמטית (שאינה ביונית או אלקטרונית) בהתאם לעדותו של דוזטס (עמ' 68 לפרוטוקול). בנוסף יש לקבוע כי הפסדי השכר לעבר יחושבו עבור מספר חודשים לאחר התאונה, לאור הקביעה לעיל כי גם לולא התאונה היה נאלץ התובע לרכוש פרוטזה חדשה מספר חודשים לאחר התאונה.
10. לאור כלל האמור מצאתי כי יש לקבוע סכום גלובלי עבור הפסדי השתכרות לעבר שיעמוד על סך של 35,000 ₪.

כאב וסבל

1. בהתאם לחוות דעת הדין הזר מטעם התובע זכאי התובע ל-220 ₪ עבור יום אשפוז אחד. לא נקבעו אחוזי נכות צמיתה ואף לא נקבע צורך בניתוח כירורגי בעתיד, ולפיכך אין מקום לפסוק סכומים נוספים עבור כאב וסבל.

תוצאה

1. סך כל הפיצוי עומד על 50,220 ₪. מסכום זה יש לנכות תשלום תכוף ששולם על ידי הנתבעת בסך של 20,000 ₪. אשר על כן תשלם הנתבעת לתובע סך של 30,220 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כדין והוצאות משפט (אגרות והוצאות מומחים). הסכום האמור ישולם תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ב, 13 יוני 2022, בהעדר הצדדים.