1. התובעת הגישה לביצוע ארבעה שיקים בלשכת ההוצאה לפועל נגד הנתבע. הנתבע הביע התנגדותו לביצועם. ביום 24.12.2018 התקיים דיון בבקשת ההתנגדות שבמסגרתו הצדדים העלו טענותיהם: התובעת טענה כי בידה כתב ערבות לפיו הנתבע ערב לשיקים. הנתבע טען כי פתיחת התיק לא מגלה עילה ואין הוא צד לשיקים. בסיום הדיון ניתנה החלטה על ידי מותב זה שבעיקרה, בקשה לביצוע שטר כמוה ככתב תביעה ועליה לגלות את עילת התביעה, כמו כן הנתבע אינו צד לשיקים כיוון שאינו חתום עליהם וכן אין ראיה לכתב הערבות עליו הוא לכאורה חתום כפי שטענה התובעת. לאור האמור לעיל, ניתנה לנתבע הרשות להגן.
2. עוד באותו היום, 24.12.2018, הגישה התובעת "בקשה לעיון חוזר ותיקון כתב תביעה" בה טענה כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט מכיוון שבקשת הביצוע מגלה עילת תביעה וצורפו לה המסמכים הרלוונטיים. התובעת הפנתה את בית המשפט לסעיף 11 לבקשת הביצוע ולנספחיו (כתב הערבות וכתב השיפוי).
3. ביום 21.1.2019 הוגשה בקשה על ידי התובעת למתן החלטה ומתן פסק דין. ביום 28.1.2019 ביקש הנתבע בקשה לדחיית התגובה לפרק זמן מסוים מאחר והוא מנהל הליכי בוררות אל מול בעלי החברה. ביהמ"ש נתן החלטה המורה כמבוקש.
4. ביום 29.1.2019 הגישה התובעת בקשה לעיון חוזר בהחלטה על ארכה כיוון שלטענתה לא מתנהל כל הליך בוררות, מדובר בהרחבת חזית אסורה ועל כן יש לדחות בקשת הנתבע. באותו מועד בית המשפט נתן החלטה "תגובת חייב תוך 15 יום". עד לכתיבת החלטה זו, לא שעה הנתבע להחלטת בית המשפט מיום 29.1.2019 ולא נתן תגובתו.
5. מאחר והבקשה לעיון מחדש הוגשה באותו יום, טרם קם ביהמ"ש מכיסאו, עיינתי בבקשה ובמסמכים שצורפו לה. אכן, בסעיף 11 לבקשת הביצוע צוין כי הזוכה מחזיקה שיקים בחתימת יד של "ג'אפה אירועים בע"מ" ובערבות של המבקש, בעניין זה צורפו שני מסמכים כדלקמן:
6. כתב ערבות מיום 1.2.2018, על פיו המבקש ערב לחיובי והתחייבויות "ג'אפה אירועים בע"מ" וזאת כמפורט ברישא לכתב הערבות, ובנוסף הערבים להתחייבויות חברת "ג'אפה אירועים בע"מ" לחברת "בי.די.בר אנד איוונטס" כולל חוב של חברת שירותי בר.
7. כתב שיפוי שאינו נושא כל תאריך.
8. כעולה מכתב הערבות, מדובר במסכת של התחשבנות מורכבת בין חברות אשר בשלב זה של הדיון לא הוצגה בפני ביהמ"ש היתרה הרלוונטית. עוד יש לציין כי כתב השיפוי אשר נחתם בנוכחות עורך דין מדבר על שיפוי ולא על ערבות. עובר לדרישה לשיפוי יש להראות את הסכום והמקור העובדתי והמשפטי לשיפוי, דבר זה לא הוצג בנסיבות העניין.
9. ככלל, הלכה היא כי בשלב הרשות להתגונן אין על בעל דין להוכיח טענותיו ודי בעצם העלאתן בתנאי כי אם יוכחו כנכונות, יהוו הן טענות הגנה כנגד התובענה (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 804 [מהדורה אחת עשרה, 2013]). כך, די לנתבע להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק (י' זוסמן על סדר הדין האזרחי 677 [מהדורה שביעית). בעניין זה, ראו גם ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41 (2004):

"לעניין זה די לו, למבקש רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגדו בהליך של סדר דין מקוצר, אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, נגד התביעה כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, שכן גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית-המשפט, להבדיל ממי שהגנתו "הגנת בדים" (זוסמן [9], בעמ' 677-676). לשון אחרת, אם הראה הנתבע הגנה לכאורה, אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו, ואין בודקים את טיב ראיותיו (ראו א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (להלן – גורן [10]), בעמ' 310). עם זאת אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו (ראו, בין היתר: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ [3], בעמ' 722; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ [6], בעמ' 138)".

כמו כן, בשלב ביניים זה רשאי צד להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב (ראו לדוגמא ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ד מ(2) 335, וע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 128), ואין בית המשפט נכנס בשלב זה לשאלה כיצד יוכיח המבקש טענתו, ואין בשלב זה כדי למנוע העלאת טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד (ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז).

1. יתרה מכך, זכות הגישה לערכאות מהווה זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית, אשר יש הרואים בה זכות חוקתית על-חוקית (ראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, בפיסקאות 6 ו- 10 לפסק-דינו של השופט גולדברג ובפיסקה 31 לפסק-דינו של השופט חשין).

בהתחשב במרכזיותה של הזכות האמורה, נפסק כי בית-המשפט ייזהר מנעילת שעריו בפני בעל-דין בגין התנהלות דיונית חסרת תום-לב, פן תיפגע יתר על המידה זכותו היסודית של בעל-דין לגישה חופשית לערכאות. ובלשונו של השופט ריבלין: "תפקידם של בתי המשפט הוא להכריע בסכסוכים, והכלל הוא כי אין לנעול את שערי בית-המשפט בפני תובע המבקש סעד, אלא מטעמים כבדי משקל". (ראו: דברי השופט ריבלין בע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577).

1. בנסיבות העניין, אכן נכונה טענתו של ב"כ המשיבה בדבר המסמכים שצורפו לבקשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל אולם, לאחר שעיינתי מחדש בבקשה על נספחיה, לרבות במסמכים אותם ציין ב"כ המשיבה בבקשה, אני סבור כי אין מקום לשנות את ההחלטה מכוחה ניתנה הרשות להגן. בשלב זה אין מידע בפני ביהמ"ש בדבר החובות וההתחייבויות בין החברות וכן בכל הנוגע למשיבה ומהי היתרה בכל הנוגע לשיקים שהוצגו כל זאת בהתייחס לכתב הערבות. לא זו אף זו, שאין כל מידע ובסיס עובדתי להפעלת כתב השיפוי זאת מאחר שהמשיבה לא הציגה כל נתון בנושא זה.
2. יחד עם זאת, לאור התנהגות המבקש אשר לא הגיב להחלטות ביהמ"ש במועדים שנקבעו, מטיל עליו הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ לטובת המשיבה תוך 30 יום מהיום. למען הסר ספק, וכמפורט לעיל, ניתנת רשות להגן שאיננה מותנית. התובעת רשאית להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 30 יום מהיום.

תז"פ - 45 יום לקביעת המשך ההליכים.

ניתנה היום, ד' אדר ב' תשע"ט, 11 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.