1. זוהי בקשת צד ג' – מגדל חב' לביטוח בע"מ 52000489 מיום 15-07-21 למתן צו לרשות המיסים – מס הכנסה (להלן : "הצו") להמציא לב"כ צד ג' משרד עו"ד ביניש איבצן או למי מטעמו את תיקו המלא, "מכריכה לכריכה" של התובע יוסף צבי גולדשמיד ת.ז. 203343819 לרבות פירוט הדוחות והשומות מ- 7 השנים האחרונות.
2. בתגובתו לבקשה, הסכים התובע לבקשת הצד השלישי למתן הצו, בכפוף לכך שהעתק תוצרי הצו יומצאו למשרד בא כוחו בסמוך לקבלתם אצל ב"כ הצד השלישי.
3. בית המשפט צירף את רשות המיסים של מדינת ישראל כצד דרוש בבקשה זו. רשות המיסים (להלן: "הרשות") בתגובתה התנגדה להמצאת תיקו של התובע לב"כ הצד השלישי. בתגובתה התבססה הרשות על סעיף 232 לפקודת מס הכנסה ועל הפסיקה בבג"ץ 70\207 רות יהלומי נ' שר האוצר ו-שלמה יהלומי וכן בבש"ז (מחוזי ת"א) 42203-12-19 בורנשטיין ואח' נ' לוין ואח' לפיו

"המידע שבידי רשות המסים, אינו מיועד לפי הוראות הדין לסייע בבירור הליכים אזרחיים, מקום בו הרשות אינה ולא הייתה חלק מהם. לפי הוראות חוקי המס השונים ניתן לחשוף מידע במסגרת הליכים שנועדו לביצוע הוראות חיקוקי המס בלבד ורק במישור המחלוקת בין הנישום לבין רשות המס."

בית המשפט מציין כי עניין בורנשטיין שם, עסק במשיבים אשר לא הסכימו למתן הצו.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

במחלוקת שנפלה בין הצדדים – הדין עם צד ג' ולא עם המדינה וזאת בשל הסכמת התובע לויתור על החסיון ואלה הטעמים בקצרה:

1. חיסיון מכח פקודת מס הכנסה

סעיפים 232-231 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] קובעים:

"חובת סודיות

231 . (א) הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו, כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו.

עובד מס הכנסה לא יידרש לגלות סוד

232. מי שנתמנה לפי הוראות הפקודה, או מי שמועסק בביצועה, לא יידרש להראות לבית משפט כל דו"ח, תעודה או שומה, או לגלות לבית המשפט או להודיע לו, כל דבר שהגיע לידיעתו אגב מילוי תפקידו לפי הפקודה, אלא במידה שדרוש לעשות כן להפעלת הוראות הפקודה או מתוך כוונה לתבוע לדין על עבירה שנעברה במס הכנסה, או תוך כדי בירור תביעה כאמור."

1. בע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים [פורסם בנבו] עמד ביהמ"ש על תכליתן של הוראות החוק וקבע כי:

"סעיפים אלה מקנים חיסיון למסמך או לידיעה שהגיעו אל ממלא תפקיד רשמי לפי הפקודה. תכליתו של חיסיון זה – בדומה לתכלית של הוראת סעיף 154(ג) לפקודה – היא לאפשר לנישומים לפרוס בפני רשויות המס מידע הנוגע לעסקיהם ולהכנסותיהם בלי לחשוש כי מידע זה יחשוף לעין כול את סודותיהם המסחריים. ראו בג"ץ 207/70 יהלומי נ' שר האוצר [4], בעמ' 128. במובן זה פועל החיסיון אף לטובת המדינה, המבקשת לגבות מס אמת מן הנישומים, ולשם כך נזקקת למידע שהם מספקים."

1. בעע"ם 398/07 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל - רשות המיסים נדרש בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים לסוגיית חשיבות שמירת החסיונות בדיני המס הן בהיבט האישי של הנישום והן מבחינת האינטרס הציבורי:

"החסיונות בדיני המס הינם אפוא בעלי חשיבות אישית ומערכתית כאחת: אישית, על שום שהם מונעים שימוש לרעה במידע המצוי בידי רשויות המסים בהתייחס להכנסותיהם של הנישומים ובכך מגנים על פרטיותם של אזרחי המדינה: "מידע על אודות הכנסותיו של נישום פוגע בפרטיותו ובסודותיו המסחריים, שהגנה עליהם היא בבסיס תכליתה של חובת הסודיות" (ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385, 595 (2005)). ומערכתית, על שום שבזכות ההגנה המסופקת באמצעותם לפרטיותם של נישומים, מתומרצים אלו לדווח דיווח אמיתי ומלא לרשויות המס, כאשר בד בבד, מספקים החסיונות הגנה למקורות המידע של הרשויות. שני אלו יחד תורמים להגשמת המטרה הכללית של גביית מס-אמת מן הציבור ומשכך מקדמים את פעולתה התקינה של מערכת גביית המסים במדינה.

יחד עם זאת הדגיש ביהמ"ש כי יש לתת פרשנות מצמצמת של הוראות החסיון:

ואולם, תכליות אלו, עם כל החשיבות הגלומה בהן לפרט ולציבור כאחד, אינן מחייבות בהכרח פרשנות מרחיבה של הוראות החיסיון. עלינו לשאוף להגנה ראויה על האינטרסים האמורים בהן, ובידוע הוא כי הגנה ראויה עלולה להיות מסוכלת לא רק בדרך של פרשנות מצמצמת מידי, אלא אף באמצעות פרשנות מרחיבה מידי: "התכלית של פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], בהוראה על סודיות החומר, היא להגן על האינטרס של הנישום ועל האינטרס של הציבור. הוראה זאת צריכה להתפרש באופן שיגן כראוי על אינטרסים אלה, ולא באופן רחב שעלול לסכל את ההגנה הראויה" .....

37. זאת ועוד, חשיבותן של התכליות האמורות אסור שתשכיח מאיתנו כי נקודת המוצא הכללית והעקרונית הינה שחסיונות, בכל תחום שהוא, אינם הכלל אלא החריג"

1. ביהמ"ש העליון התייחס לסוגיית נפקות החסיון במקרה של ויתור הנישום או הסכמתו בע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים [פורסם בנבו] וקבע כי :

"ואולם החיסיון האמור הוא בעל אופי אישי וחל רק לגבי מסמכים שהגיעו לידי מי שחובת הסודיות הקבועה בסעיף 231(א) לפקודה מוטלת עליהם. .... אין החיסיון חל על המידע כשלעצמו, וכל שכן אין הוא חל במקום שבו בחרו הנישומים לחשוף את המידע. .... ואכן, משחפצו גהל כי הסכם הפשרה יקבל תוקף של פסק-דין, ומשהוגש הסכם הפשרה על דעתם לבית-המשפט, ויתרו הם בכך על החיסיון." (הדגשה שלי א.ד.)

דברים מפורשים אף יותר נכתבו ברע"א 8551/00א אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון פ''ד נה(2) 102 וזו לשונם :

"חלק י"ב לפקודה מטיל חיסיון על מסמך או על ידיעה שהגיעו אל ממלא תפקיד רשמי לפי הפקודה. תכליתו של חיסיון זה היא לאפשר לנישומים לפרוס בפני רשויות המס מידע הנוגע לעסקם ולהכנסתם – לצורך גביית מס אמת – בלא שנישומים אלו יחששו מכך שמסירת המידע תחשוף לעין כול את סודותיהם המסחריים. ראו ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד שומה למפעלים גדולים [1], בעמ' 438-439. חיסיון זה חל אך לגבי מידע שהגיע לידי מי שמוטלת עליו חובת הסודיות הקבועה בחלק י"ב לפקודה. החיסיון אינו חל על המידע כשלעצמו, והנישום אף רשאי לוותר עליו. (הדגשה שלי א.ד.)

מן הכלל אל הפרט

בתיק דנן, מאחר והתובע עצמו – הנישום – הסכים לבקשת צד ג' לחשוף את המידע המבוקש, הוא למעשה ויתר על החסיון ובחר לחשוף את המידע עם צד ג'. לפיכך, שאין מניעה ליתן צו להמצאת התיק הנדרש במס הכנסה.

לפיכך, ניתן הצו כמבוקש. רשות המיסים תמציא לב"כ צד ג' מגדל חברה לביטוח בע"מ את תיקו המלא של התובע יוסף גולדשמיד ת.ז 203343819 כולו לרבות פירוט הדוחו"ת והשומות משבע השנים האחרונות.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשפ"ב, 03 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.