ביום 24.10.2018 הודה הנאשם בכתב אישום שהוגש כנגדו, ומייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה לסוג רכב - מונית, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה כשרישיון הרכב פקע תקופה של מעל לחצי שנה, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה, ונהיגה ברכב ללא שהייתה בידו פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

המדובר בעבירות שביצע הנאשם ביום 30.7.2018, בסמוך לשעה 17:30, כאשר נהג במונית בעיר תל אביב, ברחוב המסגר, ובסמוך לבית מס' 9, ונעצר לבדיקה על ידי שוטרים.

באותו מעמד שבו הוכרע דינו בכתב אישום זה, ביקשה ההגנה, בשמו של הנאשם, לצרף תיק נוסף שמספרו 9355-05-18, ולהודות אף בעבירות שם.

כתב אישום זה, שתוקן היום (במ/2), בו הודה הנאשם, אף הוא חמור, ומייחס לנאשם עבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל לשנתיים, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה לסוג רכב מונית, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, ועבירה של פקיעת רישיון רכב תקופה של פחות משנה, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה.

ההגנה ביקשה, לאחר הודאת הנאשם בשני כתבי האישום, לקבל תסקיר אשר ייתן תמונה מלאה ועדכנית שלאורה יהיה ניתן לטעון לטובת הנאשם, ולקבל עמדת שירות המבחן לעונש.

ביום 13.1.2019 הוגש תסקיר ראשון, שם ביקש שירות המבחן דחייה, זאת נוכח חוסר הבנת הנאשם כי עליו לשתף פעולה עם שירות המבחן. ביום 14.1.2019, ולאחר דיון, הובהר לנאשם משמעות אותו תסקיר, והוא הסכים למלא אחר הדרישות באופן מדוקדק.

ביום 14.3.2019 הוגש תסקיר שני אשר סקר את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם, את מצבו הרפואי שאיננו שפיר. לעניין עברו התעבורתי וכתבי האישום בהם הודה, הדגיש כי לחובתו 63 הרשעות קודמות, מרביתם מהתקופה בהם היה נהג רכב ציבורי, ונוכח קושי בהבנה של הנאשם בהתייחסות לגורמים אשר הביאו אותו לביצוע העבירות, התבקשה דחייה נוספת לצורך השלמת האבחון.

בדיון מיום 1.4.2019 התנגדה המאשימה לדחיית הדיון, אולם נוכח תסקיר והאמור בו, ניתנה הדחייה המבוקשת.

ביום 10.7.2019 הוגש תסקיר נוסף, ארוך, ממנו עולה שהנאשם נפגש מספר פעמים עם שירות המבחן, החל לשתף פעולה איתם, ואף נענה להצעה להשתלב בקבוצת אור ירוק, למניעת עבירות תעבורה חוזרות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם קיבל החלטות שגויות, זאת סביב תסכול בעקבות נטילת רישיון הנהיגה במונית על רקע בעיות רפואיות. עוד התרשם שירות המבחן כי ההליך המשפטי נתן את רישומו וחותמו על הנאשם, וניכר כי הוא מורתע בעקבות כך.

נוכח מצבו הרפואי, גילו – בן 57, תלותה של אימו בו, שירות המבחן ממליץ על תהליך שיקומי, והעמדתו בצו מבחן למשך שנה וכן ענישה מסוג של"צ בהיקף של 200 שעות. עוד המליץ שירות המבחן שלא להטיל על הנאשם עונש מסוג מאסר, גם לא בעבודות שרות.

ביום 20.11.19 טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה, הפנתה לשני כתבי האישום בהם הודה הנאשם, הפנתה לחומרתם, לעובדה שהינם סמוכים האחד לשני. ציינה כי מתחם הענישה בעבירות מעין אלו מתחיל ממאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ופסילה משמעותית.

נוכח כך, עברו התעבורתי המכביד ופסיקה שאותה הגישה המאשימה, עתרה לעונש של מאסר בן 9 חודשים, שיכול וירוצו בעבודות שירות, פסילה בת 18 חודשים וענישה נוספת.

ב"כ הנאשם, הסכים כי מדובר באירועים חמורים, אך ביקש לשקול לקולא את העובדה, שלנאשם היה בעבר רישיון נהיגה למונית, אשר נשלל ממנו, כך שמדובר במי שבעבר נמצא מתאים לנהיגה ברכב מסוג זה, היפנה לתסקירים אשר הוגשו והיו חיוביים ואשר המליצו על דרך שיקומית וכן הדגיש את נסיבותיו האישיות המשפחתיות והרפואיות של הנאשם, לפיכך ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן שכולל צו מבחן, של"צ וענישה נוספת.

הנאשם אף הוא ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן על אף חומרת העבירות בהן הורשע והביע צער מהתנהלותו.

דיון והכרעה:

תיקון 113 לחוק העונשין קובע כי על מנת לגזור דינו של הנאשם, יש לבחון זאת בשלושה שלבים.

בשלב הראשון – יש לקבוע איזהו המתחם העונשי ההולם את נסיבות ביצוע העבירה במקרה הספציפי, כאשר על בית המשפט לבחון מכלול שיקולים הנוגעים לנסיבות ביצוע העבירה, הערך החברתי אשר נפגע, מידת אשמתו של הנאשם ועקרון ההלימה למעשהו והכל תוך התחשבות במדיניות הענישה. (ס' 40 ב ו- 40 ג(א) לחוק העונשין).

בשלב השני – יש לבחון האם קיים חריג המצדיק סטייה מהמתחם שנקבע (סעיף 40 ג לחוק) וזאת תוך בחינת קיומו של פוטנציאל שיקומי משמעותי או צורך מיוחד בהגנה על הציבור.

בשלב השלישי – כאשר לא מתקיימים חריגים יש לקבוע מהו העונש ההולם לנאשם בתוך המתחם שנקבע בשלב הראשון (ע"פ 2918/13 אחמד דבס נ' מד"י).

כבר כעת אומר, שמדובר בשני כתבי אישום המעלה כי מדובר בשני אירועים ויש צורך לקבוע שני מתחמי ענישה (ע"פ 1127/13 ג'אבר נ' מד"י), מאידך, מאחר ושני כתבי האישום זהה בטיב העבירות שיוחסו לנאשם הינן דומים, הרי שמתחם הענישה יהא זהה אולם יתחיל מאמצעו ויכבד, נוכח שני האירועים שנעברו על ידי הנאשם בסמיכות זמנים כה קצרה.

השלב הראשון:

תיק מספר 602-08-18

חומרת העבירות

העבירות שבהן הורשע הנאשם, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע תקופה פחותה משנתיים ימים, נהיגה כאשר הוא בלתי מורשה לנהיגה על סוג הרכב עליו נהג, מסוג מונית, נהיגה ללא רישיון רכב אשר פקע מעל 6 חודשים ונהיגה ללא ביטוח, הינן חמורות כל אחת מהן ובוודאי כאשר הן מצטברות האחת לשנייה, כשיש בהן איתות ברור של זלזול בחוק, בהוראות ובצווים ומכאן בחיי אדם.

העבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה מבין העבירות החמורות שפקודת התעבורה, ולא בכדי ציין המחוקק בצידה עונש של 3 שנות מאסר (ראה ס' 67 לפקודה) , זאת מתוך ההבנה כי עונש הפסילה הינו הכלי העיקרי והמרכזי שיש בידי בית המשפט כדי למנוע מנהג מסוכן להמשיך לנהוג בכבישי הארץ ולסכן את ביטחון הציבור.

כאשר נהג שכזה אשר בית המשפט מצאו מסוכן ונקט כנגדו בענישה מסוג זה, מראה בהתנהגותו כי אינו מקבל עליו את הדין, תוך שממשיך ונוהג בכבישי הארץ, ובענייננו אף מגדיל לעשות, כאשר נוהג על גבי רכב מסוג מונית, אשר איננו מורשה לנהוג עליו ובעניין זה אף נוטל אחריות על חיי הנוסעים אותם מסיע ומתייצג כמי אשר מורשה לעשות כך על פי החוק, הרי שבכל אלו יש כדי להצביע על אותו זלזול עמוק ותהומי של הנהג האינדיווידואלי, כאשר שומה על בית המשפט להטיל עונש חמור של מאסר בפועל, בדרך כלל.

בעניין חומרת עבירת הנהיגה בזמן פסילה, יש להפנות לרע"פ 1812/94 דרון פרץ נ' מד"י, שם נאמר על ידי כב' השופט לוין:

"מי שנהג בזמן פסילה ראוי לעונש חמור, שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר לתקופה הולמת".

הערך החברתי אשר נפגע:

התנהגות כזו, כפי שתוארה לעיל של הנאשם, פוגעת פגיעה ממשית וקשה בשלטון החוק, בבתי המשפט, בציות לאותם הכללים, אשר לאורם מתנהלים סדרי החוק וגורם לקושי ממשי באכיפת חוקי התעבורה וביכולת ההרתעה של נהגים בכלל.

עניין זה אף יוצר פגיעה והעמדה בסכנה של הנוהגים האחרים בדרך, כאשר לצד פגיעה זאת, ישנה פגיעה באינטרס הכלכלי, שכן נהיגה שכזאת של הנהג הפסול, אינה מבוטחת ומטילה על כלל הציבור (במידה וישנה פגיעה במאן דהוא) את הנטל הפיצויי.

מדיניות הענישה הנהוגה בארץ:

לעניין עבירת הנהיגה בזמן פסילה:

- רע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל – בית המשפט העליון אישר ענישה של 12 חודשי מאסר ו- 4 שנות פסילה בפועל לנהג אשר נהג בזמן פסילה, כאשר במקרה זה אף יש התייחסות למתחם הענישה בעבירה מסוג זה ובית המשפט מוצא אותו הולם:

"נקבע מתחם ענישה בן 7 חודשי מאסר בפועל לבין 20 חודשים... ועל פני הדברים נראה כי מדובר במתחם הולם".

• רע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נ' מדינת ישראל – בית המשפט אישר עונש של מאסר בפועל למשך 8 חודשים, כאשר מדובר היה בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה והנאשם היה נעדר עבר פלילי.
• רע"פ 8253/10 שלמה גיא נ' מדינת ישראל- אושר עונש של 12 חודשי מאסר ו- 3 שנות פסילה, בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.
• רע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל - אושר עונש של 12 חודשי מאסר ו- 4 שנות פסילה, בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.
• רע"פ 4236/13 חיים בן חיון נ' מדינת ישראל – מי שהורשע בעירות של נביגת אוטובוס זעיר עליו נוסעים כשלא היה בידו רישיון לסוג רכב זה וללא ביטוח, שם הסכימו הצדדים למאסר שרוצה בעבודות שירות כאשר הנאשם לא נמצא מתאים ובית המשפט גזר עליו עונש של 7 חודשי מאסר בפועל, 5 חודשי פסילה ורכיבי ענישה נוספים. בערעור קבע בית המשפט כי מאחר שלנאשם היה מאסר מותנה בן 7 חודשים, גם אם היה מתאים לביצוע עבודות השירות לא יכול היה לרצות אותם בדרך זו, נוכח תקופת התנאי, (הוגשה על ידי המאשימה), מקרה זה אינו דומה למקרה בענייננו, שכן הנאשם לא עבר תהליך של שיקום וכנגדו היה מאסר על תנאי בר הפעלה.
• רע"פ 665/11 עאלה אבו עמאר נ' מדינת ישראל – שם הורשע הנאשם ב – 6 עבירות של נהיגה בזמן פסילה ועבירות נוספות, כאשר במסגרת הסדר בין הצדדים לטווחי ענישה, בית המשפט גזר עונש של מאסר בן 12 חודשים ו- 12 חודשי פסילה בפועל. (הוגש על ידי המאשימה), מקרה זה חמור שבעתיים מן המקרה בענייננו ולא היה כל תהליך שיקומי.
• ע"פ 71016/08 יונתנוב ארתור נ' מדינת ישראל – שם הורשע נאשם בנהיגה בפסילה בפעם השלישית , ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. שם נגזר דינו ל- 9 חודשי מאסר ושנתיים פסילה בפועל., (הוגש על ידי המאשימה).
• רע"פ 4477/11 אלי נחמן נ' מדינת ישראל – נאשם אשר הורשע בעבירות של נהיגה בהיותו בלתי מורשה, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, נגזר דינו ל – 6 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי פסילה וענישה נוספת, (הוגש על ידי המאשימה).

עדיין ניתן למצוא בפסיקה רף תחתון אחר אשר אינו מצוי במתחם של מאסר בפועל וזאת כאשר מדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה או כאשר אין עבירות נלוות, שאז הסתפקו בתי המשפט, במאסרים מותנים- בעונש של של"צ.

• ע"פ 13687-04-13 – אבקסיס נ' ממדינת ישראל - הוטל עונש של מאסר מותנה, עבודות של"צ ו- 9 חודשי פסילה בפועל.
• פ"ל 9759-11-16- מדינת ישראל נ' מוחמד קאסם- שם הוטל עונש של 12 חודשי פסילה מאסר על תנאי ורכיבים נוספים, בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח.- כנגד הנאשם לא היה מאסר מותנה ולא הורשע בעברו בנהיגה תחת השפעת משקאות אלכוהוליים, אבל בעיקר לא היו עבירות נלוות שיש בהן המימד המחמיר.
• פ"ל 58-02-16 מדינת ישראל נ' כבוב- הוטל עונש של צו מבחן למשך שנה, הוארך מאסר מותנה והנאשם נפסל למשך 11 חודשים ו- 25 ימים – בתיק זה היה מדובר בהליך שיקומי שביצע הנאשם שהינו "צעיר- בגיר", כאשר הליך זה היה חיובי ושרות המבחן המשיך לילך בקו הטיפולי.- מה שאין במקרה זה.
• פ"ל 9759-05-13 מדינת ישראל נ' רועי כץ- שם נהג הנאשם בפסילה, כאשר בכך הפר 7 צווים של בתי משפט שונים, בסופו של יום גזר בית המשפט על הנאשם עונשים של 12 חודשי פסילה בפועל ורכיבי ענישה נוספים, כשהוא מאריך את המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו- באירוע זה לא היו עבירות נלוות (למעט אלו הנגררות לעבירת הפסילה), ובעיקר בית המשפט ציין שהנאשם עבר תהליך ממשי של שיקום, אחרת, היה צפוי וראוי לענישה של מאסר ממש (כך על פי דברי השופט שם.
• עפ"ת 47811-05-15 מדינת ישראל נ' בוחבוט- המדינה ערערה על גזר דין שנתן בית משפט קמא בגין 2 אירועים של נהיגה בזמן פסילה, כאשר לנאשם עבר תעבורתי של 56 הרשעות קודמות ואשר הטיל על הנאשם מאסר מותנה של 6 חודשים, פסילה בפועל של 14 חודשים ורכיבי ענישה נוספים. בית המשפט שלערעור ציין כי "לא בלי היסוס" אינו מתערב בגזר דינו של בית המשפט וזאת בשל הנימוק שהפסילות ניתנו שנים קודם ביצוע העבירות וכי מדובר בתקופות פסילה קצרות.
• פ"ל 1491-12-17 מדינת ישראל נ' חזוט- בית המשפט גזר על הנאשם אשר נהג בזמן פסילה, 2 חודשי מאסר, 11 חודשי פסילה בפועל, מאסר על תנאי ורכיבים נוספים.

מכל המקובץ לעיל עולה כי מתחם העונש בעבירות של נהיגה בזמן פסילה נע בין מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל, של 12 חודשים, בנסיבות מחמירות, ופסילה בפועל של 6 חודשים ועד 18 חודשים, זאת בלוויית רכיבי ענישה נוספים.

לעניין עבירת הנהיגה כאשר הנאשם בלתי מורשה לנהיגה לסוג הרכב.

חומרת העבירה:

מי שנוהג ללא רישיון נהיגה מהווה סכנה ממשית ומוחשית לעוברי הדרך, שכן לא הוכשר ולא הוסמך לנהיגה, ונוהג בכלי תחבורה שעלול להפוך לכלי משחית (רע"פ 3149/11 רסאם נ' מדינת ישראל).

בענייננו, מדובר במי שבעבר הוסמך ואחז ברישיון נהיגה לרכב מסוג מונית, אלא שרישיון זה נשלל ממנו, כנראה בעקבות מצב בריאותי (כך עולה מדברי הנאשם בשירות המבחן) ולפיכך מתחם הענישה מתחיל ממאסר על תנאי, ומסתיים במאסר לתקופה קצרה, שיכול וירוצה בעבודות שירות, ופסילה קצרה, ועד פסילה בפועל של 10 חודשים (עפ"ת 22585-11-12 מדינת ישראל נ' אשורוב, שם היה מדובר בנהג שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, כאשר כב' השופטת חיימוביץ' ציינה כי מתחם העונש ההולם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה נע בין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל למשך מספר חודשים, ואף שנה, בהתאם לנסיבות העבירה).

לעניין עבירת הנהיגה כאשר רישיון הנהיגה פקע תקופה הפחותה משנתיים, מתחם העונש מתחיל בקנס, שכן מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט.

נסיבות ביצוע העבירה:

סעיף 40 ט(א) לחוק, מציין רשימה של נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כאשר בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה מעלה כפי שנרשם לעיל, כי ביצוע עבירת הנהיגה בזמן פסילה הייתה ביום 30.7.18 בעיר תל אביב, בסמוך לשעה 17:30, דהיינו בעת בה התנועה עמוסה, כשנסע במונית כשידע על דבר הפסילה שניתנה לו כשנה קודם לכן (לתקופה של 4 חודשים), כשידע שרישיון הנהיגה שלו איננו בתוקף וכי הנהיגה שלו איננה מבוטחת.

לפיכך, מצאתי כי האירוע מצוי ברף הבינוני, זאת מכיוון שהיסוד הנפשי של הנהיגה היה באופן ברור ומודע תוך התכוננות מקדימה וכניסה מדעת למצב הדברים הנתון ותוך סיכון הנוסעים שהתכוון להסיע במונית.

מכאן, ובסיכומו של דבר ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בפסיקה שהגישה המאשימה ובענישה הנוהגת, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם אירוע זה מתחיל ממאסר קצר, שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 18 חודשים, ופסילה בפועל לתקופה של 12 חודשים ועד 3 שנים, ולצידם רכיבי ענישה משמעותיים נוספים.

תיק מספר 9355-05-18

בכתב אישום זה אשר צורף ובו הודה הנאשם, הורשע בעבירות אשר מצויות בכתב האישום הראשון,

כשעל פי נסיבות כתב אישום זה, שהינו ראשון וקודם לאירוע שנותח לעיל, מתוארת התנהגות הנאשם, שבה ביום 23.2.18, נתפס כשהוא נוהג במונית בשעה 03:33 או בסמוך לכך בעיר ראשון לציון ברחוב שמוטקין.

גם באירוע זה, מתחם העונש ההולם על פי מדיניות הענישה, חומרת העבירות, הפגיעה בערכים המוגנים ונסיבות ביצוע האירוע, דומים לאלו של האירוע הראשון דלעיל (השני מבחינה כרונולוגית).

כאשר בבואי לקבוע מתחם ענישה לשני האירועים, הרי שהוא מתחיל ממאסר, שיכול וירוצה בעבודות שירות, ועד 18 חודשים, ופסילה בפועל מ-12 חודשים ועד 3 שנים.

שלב שני:

שיקולים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה

בעניינו של הנאשם הוגשו תסקירים, אשר יש בהם כדי ללמד שהנאשם מצוי בעיצומו של תהליך שיקום ושהוא מודע לחומרת מעשיו, נרתם להליך טיפולי ויש "סיכוי ממשי שישתקם", (כפי שדורש סעיף 40ד' לחוק). לפיכך, נראה לי כי שיקול זה והעובדה כי התרשמתי כפי שהתרשם שירות המבחן, שהנאשם שינה מדרכיו והוא מתכוון להישאר על דרך המלך, ולהלך בה, נראה לי כי אעדיף אותה בשלב הזה על פני שיקול הגמול.

שלב שלישי:

בסופו של יום ולאחר בחינת כלל השיקולים, יש לבחון מהו העונש ההולם את הנאשם בגין נסיבותיו ואשמו.

נסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה

הנאשם נוהג משנת 1980 , צבר לחובתו 62 הרשעות קודמות (אחת התיישנה), בעבירות של אי ציות לתמרורים, אחריות לגרם תאונת דרכים (משנת 1998), פקיעת תוקף רישיונות רכב (מס' רב של פעמים), עצירה המפריעה לתנועה (מספר פעמים), חציית קו הפרדה רצוף (מספר פעמים), הרשעות הקשורות לנהיגה בהיותו נהג מונית, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה ללא רישיון נהיגה לסוג רכב (משנת 2011) – שם נגזר דינו גם למאסר מותנה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף והרשעה אחרונה מיום 16.7.17, שם נפסל לתקופה של 4 חודשים, פסילה אשר בעטייה הוגשו כתבי האישום בתיקים שבפניי.

בעשור האחרון נרשמו לחובתו של הנאשם 5 הרשעות בלבד, כאשר אלו קשורות לרישיון הנהיגה (ואף הרשעה בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה לסוג רכב משנת 2011).

בעניין הפסילה אומר כי על הנאשם הושתה פסילה של 4 חודשים, בשנת 2017, ובשני כתבי האישום הנאשם נתפס כשהוא נוהג לאחר תקופה של 4 חודשים, ואף למעלה מכך, ולו הפקיד הנאשם את רישיונו במועד, הרי שלא היה נתפס בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, אם כי כמובן שלאחר שנתפס בפעם הראשונה, ולא ביצע הפקדת רישיון, ברור הוא כי טיעון זה מאבד את צידוקו בכתב האישום השני.

לנאשם עבר פלילי אשר התיישן ועל כן איני נותנת לנתון זה משקל כלל.

במסגרת תיק זה הנאשם היה נתון תקופה של כשבועיים במעצר בית מלא ולאחר מכן ועד מתן גזר הדין במעצר בית לילי, דהיינו מצוי תקופה של כשנה וחצי בהגבלות בדרגות חמורה שונות. דבר זה, יש לקחת אותו בחשבון בכלל השיקולים, כשבכל התקופה הזו לא הפר הוראות בית המשפט.

הענישה בסופו של יום תמיד תהא אינדיבידואלית, וכפי שהיא באה לטובת אחד יכולה לעמוד לרועץ לאחר ומצאתי כי מקרה זה של הנאשם ראוי להקלה, נוכח הליך שיקומי שמצוי בעיצומו ונראה כי הוא מבין את ההשלכות של מעשיו וכן את המחירים שעתיד לשלם.

בסופו של דבר, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים הנוגעים והצריכים, לשקילת חומרת העבירות, ההליך שעבר, ועוד יעבור, תחת עינו הפקוחה של שירות המבחן ובית המשפט, עברו התעבורתי מצאתי שיש ליתן את הבכורה להליך השיקומי אותו עובר הנאשם.

אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

1. פסילה בפועל של 22 חודשים. הפסילה תימנה החל מיום 2.8.2018, מועד פסילתו השיפוטית של הנאשם.

בהיעדר רישיון נהיגה במשך שנים רבות, המזכירות תנפיק אישור הפקדה ללא צורך בהפקדה נוספת מטעמו של הנאשם.

2. פסילה על תנאי של 6 חודשים וזאת למשך 3 שנים.

3. הנני מטילה על הנאשם צו לביצוע 200 שעות שירות לתועלת הציבור וזאת במשך שנה.

השל"צ יבוצע במסגרת עמותת לשובע, והכול בהתאם לתכנית שגובשה על ידי שירות המבחן ובפיקוח שרות המבחן.

אם יתעורר צורך בשינוי מקום ההשמה, שרות המבחן יעשה כן וידווח לבית המשפט.

4. מורה על הטלת צו מבחן, וזאת למשך שנה, תחת עינו הפקוחה של שירות המבחן, כאשר על הנאשם לשתף פעולה ככל אשר יידרש על ידו.

הנאשם מוזהר כי אם לא ימולאו תנאי הצווים במלואם, ניתן יהיה לבטלם ולהטיל עליו עונש נוסף, בגין העבירות בהן הורשע, במקום צווי השל"צ והמבחן.

5. מאסר על תנאי של 7 חודשים, וזאת לתקופה של 3 שנים מהיום, שלא יעבור הנאשם עבירות של נהיגה בהיותו בלתי מורשה לסוג רכב, ו/או נהיגה בזמן פסילה.

6. קנס בסך 1,000 ₪. הקנס ישולם ב-2 תשלומים, חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 26.12.2019.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ח חשוון תש"פ, 26 נובמבר 2019, במעמד הצדדים.