לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין רשלנות ולשון הרע אשר נעשה כלפי התובע לטענתו בידי הנתבעת כתוצאה מהליכי הוצל"פ שנקטה נגדו לגביית חוב ארנונה לא לו, לטענתו.

1. הרקע

1.1 התובע וגרושתו, הגב' איריס נוי (להלן – "גרושתו" או "הגב' נוי") רשומים כבעליו של נכס ברח' שבדיה 39 בחיפה (להלן – "הבית ברח' שבדיה").

1.2 בין התובע לגב' נוי התנהלו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, במסגרתם חויב התובע בתשלום מזונות והוצאות אחזקת מדור, הכוללים תשלומי ארנונה; לטענת התובע, בעקבות הסכסוך עם הגב' נוי הוא עזב את הבית ברח' שבדיה, אשר שימש למגורי המשפחה, בחודש יולי 2015, והגב' נוי נותרה לגור בו. התובע עבר לגור בדירה ברח' אלברט שוויצר 10 בחיפה (להלן – "הדירה ברח' אלברט שוויצר").

1.3 אין חולק, כי דמי הארנונה עבור הבית ברח' שבדיה לא שולמו בידי הגב' נוי, והצטברו לסך של כ-15,000 ש"ח לתקופה שבין יולי 2015 ועד אוגוסט 2016, וכי התובע שילם סכום זה.

1.4 התובע פנה לבית המשפט לענייני משפחה, וביום 8.3.17 נקבע, כי -

"לא יעלה על הדעת כי הנתבע יישא בכפל תשלום בגין הארנונה...ולאחר שהתובעת לא דאגה לתשלומי הארנונה מתוך תשלומי אחזקת המדור ששולמו לידיה. אשר על כן, רשאי הנתבע לקזז מחוב המזונות את הסכומים ששולמו על ידו בגין תשלומי הארנונה..."

(נספח ב לכתב התביעה, בעמ' 3 ש' 32-33 ועמ' 4 ש' 1-3).

1.5 בחודש נובמבר 2017 הגישה הנתבעת נגד התובע תביעה לסכום קצוב להוצאה לפועל לגביית חוב ארנונה בסכום של 23,000 ש"ח (תיק הוצל"פ 516330-11-17).

התנגדות שהגיש התובע נדחתה מחמת שהוגשה באיחור, ובמסגרת תיק ההוצל"פ ננקטו כנגד התובע הליכי גבייה, בהם עיקול משכורתו ופוליסות ביטוח (נספח ג לכתב התביעה).

2. טענות הצדדים

2.1 לטענת התובע, מעבר לעובדה שהוא אינו חב בתשלומי הארנונה עפ"י קביעות בית המשפט לענייני משפחה, נקיטת הליכים ללא התראה מוקדמת לא הייתה נחוצה, באשר לו היה יודע על קיומו של חוב ארנונה – היה משלמו ופונה לגבייתו מהגב' נוי. התובע טוען, כי הודיע לנתבעת – מספר פעמים – שאינו מתגורר בבית ברח' שבדיה, אף הנתבעת יכולה הייתה לדעת על כך מרישומי משרד הפנים וכן מהליך שנקטה כנגדו בבית המשפט לעניינים מקומיים.

עוד לטענתו, ההליכים שננקטו בתיק ההוצל"פ פגעו קשות במעמדו ובתדמיתו של התובע, כרופא בכיר בבית חולים רמב"ם, מהווים לשון הרע ומכאן תביעתו לתשלום פיצוי בסכום של 60,000 ש"ח.

2.2 לטענת הנתבעת, התובע לא מסר כל הודעה על כך שאינו מחזיק עוד בבית ברח' שבדיה, ובהיותו בעלים ומחזיק בבית הוא חב בתשלומי ארנונה בגינו, בפרט כאשר שילם חוב קודם בגין תקופה אשר לטענתו כבר לא החזיק בבית; משלא בוצעו תשלומי הארנונה נפתח תיק ההוצל"פ כדין, אף ננקטו בו הליכים כחוק.

עוד לטענת הנתבעת, לאחר שננקטו הליכי עיקול בהוצל"פ התובע פנה לנתבעת וביקש שיוטל עיקול נוסף כנגדו, שכן לדבריו עיקול שכזה יסייע לו בהגשת תביעה כנגד גב' נוי.

הנתבעת מבהירה, כי רק ביום 15.3.18 הודיע התובע לראשונה לנתבעת כי אינו מחזיק עוד בבית ברח' שבדיה וצירף אסמכתאות לכך;

לפנים משורת הדין, הוסב חיוב הארנונה בגין הנכס על שמה של הגב' נוי רטרואקטיבית החל מחודש ינואר 2018, זאת למרות שלכאורה הייתה הנתבעת יכולה לבצע את ההסבה ממועד ההודעה ואילך בלבד.

3. ההליך

3.1 יובהר כבר כעת, כי התובע בחר שלא להיות מיוצג בהליך, וזאת חרף הצעותיי שיפנה לקבלת ייצוג משפטי.

3.2 ביום 4.11.18 הוריתי לצדדים להגיש השלמות והבהרות לטענותיהם בכתבי הטענות.

תגובת התובע בצירוף מסמכים הוגשה ביום 25.11.18, והבהרת הנתבעת הוגשה ביום 5.12.18, ואתייחס אליהם בהמשך.

3.3 ביום 6.12.18 הוריתי על הגשת ראיות הצדדים.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של הגב' ליליאנה בן צור יחנוביץ (מנהלת תחום אכיפת הגבייה בנתבעת; להלן – "ליליאנה"), תצהיר עדות ראשית של הגב' בלהה אפוטא (רכזת בכירה לגבייה משפטית בנתבעת, להלן – "בלהה") ותצהיר עדות ראשית של הגב' שוש כהנא (פקידת הוצל"פ במשרד ב"כ הנתבעת, להלן – "שוש").

3.4 ביום 23.1.19 התקיימה ישיבה מקדמית, במסגרתה ביקש התובע להעלות טענות נוספות שלא בא זכרן בכתב התביעה, והסברתי לתובע כי הוא למעשה מבקש לתקן את כתב התביעה, שאין לכך מקום בשלב המתקדם בו מצוי ההליך (לאחר שהוגשו כבר ראיות הצדדים), אך איפשרתי לתובע להיוועץ בעו"ד כדי לשקול האם ברצונו למחוק את התביעה ולהגיש תביעה חדשה הכוללת פירוט אירועים שאירעו לאחר שהוגשה תביעה זו.

ביום 5.2.19 הגיש התובע הודעה ובה פירט עניינים שאירעו לאחר שהגיש את תביעתו, ובהחלטתי מיום 6.2.19 קבעתי, בין היתר –

"כפי שהוסבר לתובע בדיון, אין בדעת בית המשפט להרחיב את גדרי ההליך מעבר למפורט בכתבי הטענות שהוגשו. עוד כפי שהוסבר, וככל שהתובע בוחר לנהל הליך בעצמו וללא ייצוג משפטי, אין בדעת בית המשפט להקל עימו בשל כך או לשנות את סדרי הדין הרגילים הנוהגים. אין מקום לזימון עדים מטעם הנתבעת או למתן כל צו למסירת מידע נוסף שאינו נכלל בכתבי הטענות, ומאחר וההליך מתברר בסדר דין מהיר – אין כל הליך של גילוי מסמכים בין הצדדים, ומטעמים אלה בקשת התובע כעת – נדחית; הואיל ולא נדרשה עמדת הנתבעת אין צו להוצאות...".

באותה החלטה נקבע התיק לשמיעת ראיות הצדדים.

3.5 ביום 24.3.19 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו המצהירים, ובסיומה הוריתי על הגשת סיכומים.

סיכומי התובע הוגשו ביום 8.4.19, כאשר במסגרתם ציין התובע שהוא מצרף מסמכים (בסע' 11 השני). לא ראיתי שהמסמכים צורפו, וטוב שכך. אין לצרף מסמכים לסיכומים מקום בו לא נתבקש וממילא גם לא ניתן אישור מוקדם לכך מבית המשפט.

סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 29.4.19. לסיכומי הנתבעת צורף מסמך, בלא היתר לעשות כן וכשהוא אינו שלם, ומשכך אתעלם ממנו.

4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בראיות שהובאו ובסיכומים, החלטתי לדחות את התביעה.

5. סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כי –

"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים לפני מסירת ההודעה"

(ההדגשה שלי – ר.ב.).

מכאן, שהחובה החוקית להודיע על הפסקת החזקה מוטלת על מי שחדל מלהחזיק, קרי: על התובע.

כל עוד לא מסר המחזיק הודעה כאמור, רשאית העירייה להמשיך ולחייבו בתשלום הארנונה בגין הנכס, גם אם בפועל הפסיק להחזיק בנכס.

המגמה בפקודה היא שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה "מחזיק" לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה (ראו: ע"א 739/89, אהרון י' מיכקשוילי נ' עיריית תל אביב יפו).

6. הצדדים חלוקים בשאלת המועד בו הודיע התובע לנתבעת כי חדל מלהחזיק בנכס.

לטענת התובע כבר בחודש יולי 2015 הודיע על כך לנתבעת, בעוד לטענת הנתבעת הדבר נעשה לראשונה רק ביום 15.3.18 באמצעות הודעה בכתב שהועברה אליה ע"י התובע (נספח ג לתצהיר ליליאנה).

במחלוקת זו שבין הצדדים, ידה של הנתבעת על העליונה.

6.1 כמובהר לעיל, דרישת החוק היא הודעה בכתב מצד המחזיק על שחדל מלהחזיק בנכס. לא הוכחה ע"י התובע מסירת הודעה שכזו (קרי: כפי המותווית בחוק), בחודש יולי 2015 או במועד אחר כלשהו המוקדם לתאריך 15.3.18.

6.2 התובע בחר להגיש תביעתו בסדר דין מהיר, ומשכך – היה עליו לצרף לכתב התביעה את כל המסמכים המצויים בידו ואשר באמצעותם הוא מבקש להוכיח תביעתו.

התובע לא עשה כן, ועל כן כבר בהחלטתי הראשונה מיום 4.11.18 ציינתי כי התובע לא צירף לכתב התביעה כל ראיה לטענתו בדבר ההודעה שמסר לנתבעת; הואיל והתובע לא היה מיוצג, נתתי לו בהחלטה האמורה אפשרות להציג את המסמך, אך התובע צירף אסופת מסמכים להודעה שהגיש ביום 25.11.18, חלקם לא ברורים ובלתי קריאים כלל (כמו תכתובת הדוא"ל שצורפה כנספחים יב) ושאין בה את המסמך הנדרש.

6.3 לטענת התובע הוא עדכן את כתובתו החדשה במשרד הפנים בחודש מאי 2017 (סיפת סע' 7 השני בסיכומיו).

מעבר לעובדה כי התובע טען שאינו מחזיק בבית ברח' שבדיה מאז יולי 2015 אך עדכן את הכתובת במשרד הפנים רק כשנתיים מאוחר יותר, מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה הודעה בדבר כתובת חדשה למשרד הפנים אינה מהווה הודעה בדבר חדילה מהחזקה בנכס, כפי דרישת החוק – המחייבת הודעה בכתב לעירייה;

יתרה על כן, וכפי שטענה הנתבעת, לא קיימת מניעה מהיות אדם מחזיק במספר נכסים הנמצאים בבעלותו בו זמנית, כפי המצב גם בעניינו של התובע שלפניי (וראו חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 3, ש' 12-14 ובעמ' 4, ש' 21).

6.4 כחלק מראיותיו הביא התובע מסמכים שונים מהם הוא מבקש ללמוד שהנתבעת ידעה על חדילתו מלהחזיק בבית ברח' שבדיה. מסמכים אלה אין בהם כדי לסייע לתובע, ואסביר.

6.4.1 התובע הביא מסמכים אשר נשלחו לכתובתו החדשה ע"י הנתבעת (למשל נספחים ב', ג' 1-2, ד', ו', ז', ח' לתגובת התובע מיום 26.11.18).

בניגוד לנטען ע"י התובע, אין בכך כדי לייחס לנתבעת ידיעה לפיה התובע חדל מלהחזיק בבית שברח' שבדיה. כמצוין לעיל, לא קיימת מניעה מהיות אדם מחזיק במספר נכסים בו זמנית, ומכל מקום - על התובע מוטלת חובה חוקית להודיע על הפסקת החזקה בבית שברח' שבדיה.

6.4.2 הוא הדין באשר למסמך מיום 8.10.15 שהעביר התובע לנתבעת ואשר עניינו 'אישור להנחה מארנונה' בנוגע לכתובת החדשה (נספח א לתגובת התובע מיום 26.11.18).

גם במסמך זה אין כדי לייחס לנתבעת ידיעה שלפיה התובע חדל מלהחזיק בבית שברח' שבדיה, כפי שטוען התובע.

6.4.3 ביחס לטענת התובע כי הצהיר על מגוריו בדירה ברח' אלברט שוויצר במסגרת הליכים שהתנהלו בינו לבין הנתבעת בבית המשפט לענייניים מקומיים בחיפה (סע' 6 ו-8), הרי שמדובר בטענות שלא בא זכרן בכתב התביעה, כפי הנטען בבקשת הנתבעת (סע' 3 לבק' מיום 14.1.19) ודינן דחייה מטעם זה בלבד.

מעבר לדרוש אבהיר, כי בחקירתה של בלהה, רכזת בכירה לגבייה משפטית בנתבעת, האם ידעה על ההליכים שנוהלו בבית המשפט לעניינים מקומיים נגד התובע והגב' נוי ביחס לעבירות בנייה השיבה העדה כי לא ידעה על ההליכים וכי –

"אסור לי לראות את זה כי זה תיק פלילי וחסוי"

(עמ' 7 ש' 9)

ותשובתה מקובלת עליי.

6.4.4 אשר להחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו של התובע בבית משפט לענייני משפחה, האחת מיום 24.9.15 והאחרת מיום 8.3.17, יאמר כך –

ראשית, צודקת הנתבעת בטענתה לפיה מדובר בהחלטות שניתנו במסגרת היחסים הפנימיים שבין התובע לגרושתו, וככאלה הן אינן משליכות על חיובו של התובע בדמי ארנונה כלפי הנתבעת, שכידוע, לא הייתה צד לאותם הליכים במסגרתם ניתנו אותן החלטות.

לשון אחר – אין בהחלטות אלה כדי לחייב את הנתבעת חיוב כלשהו.

שנית, לא הוכח ע"י התובע כי החלטות אלה הועברו על ידו לנתבעת במועד הנטען על ידו. מחומר הראיות שבתיק, עולה שרק ביום 14.3.18 העביר התובע לנתבעת לראשונה את החלטת בית משפט לענייני משפחה מחודש מרץ 2017 (ראו סע' 2 נספח ב לתצהיר התובע – מכתב תשובה שהעבירה הנתבעת לתובע בעניין פנייתו בנושא הארנונה).

6.5 מכל המפורט עד כה עולה, כי עד לחודש מרץ 2018 התובע לא מסר לנתבעת הודעה על כך שאינו מחזיק בבית ברח' שבדיה; משנמסרה הודעה - הוסב החיוב משמו לשמה של הגב' נוי, רטרואקטיבית מתחילת שנת 2018 כאמור לעיל.

משלא הודיע התובע לנתבעת שאינו מחזיק בבית ברח' שבדיה, רשאית הייתה הנתבעת להוסיף ולחייבו בחיובי הארנונה שעל בעל נכס לשלם, ומשאלה לא שולמו, בדין נפתח תיק ההוצל"פ וננקטו בו הליכים לגביית החוב.

די היה בקביעתי זו כדי להביא לדחיית התביעה, אך למען הזהירות אדון גם ביתר טענות התובע.

7. ידיעת התובע על חוב הארנונה

7.1 תיק ההוצל"פ כנגד התובע נפתח ביום 14.11.17 (וראו: סע' 6 תצהיר ליליאנה וכן נספח ז2 לתצהירה), לגביית חוב ארנונה אשר הצטבר בתקופה שמיום 1.9.16 ועד ליום 31.12.17, כאשר על פי רישומי הנתבעת התובע הופיע כמחזיק בנכס (סע' 5 לתצהיר ליליאנה ונספח א לתצהיר).

יצוין שהתובע אינו חולק על החוב עצמו, אלא טוען שאין לייחסו אליו.

7.2 לטענת התובע, הנתבעת לא יידעה אותו על אודות הליכי ההוצל"פ, אך לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובמסמכים שהוגשו, אין בידי לקבלה, ממספר טעמים.

7.3 ראשית, טענה זו אין מקומה בהליך זה שלפניי, אלא במסגרת התביעה שהוגשה ע"י הנתבעת כנגד התובע בלשכת ההוצאה לפועל; כפי שהובהר לעיל, התנגדות שהגיש התובע נדחתה מחמת איחור בהגשה, עובדה המלמדת על כך שטענותיו ביחס לאי המצאה כדין או לאי ידיעתו על החוב לא התקבלו בהליך המתאים להעלותן.

7.4 שנית, כל עוד אדם הינו מבעליו הרשומים של נכס מקרקעין, מוטלת עליו חובה לבדוק ולוודא כי תשלומי החובה בגין הנכס, דוגמת תשלומי ארנונה, אמנם מבוצעים, זאת בפרט כאשר ידוע לתובע שלפניי, כי גרושתו נמנעה מלשלם חוב ארנונה קודם, קרי: החוב בסך של 15,000 ש"ח בו נשא התובע, ואשר בעקבות תשלומו פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשות מתאימות לחיוב גרושתו בהחזר.

7.5 שלישית, בטרם ננקטו הליכים משפטיים, שלחה הנתבעת מכתב התראה מיום 3.8.17 לתובע ולגרושתו (נספח ב לכתב ההגנה).

במכתב אמנם נרשמה כתובתו ברח' אלברט שוויצר 10 בחיפה, אך המסירה בפועל בוצעה בבית ברח' שבדיה ולידי גרושתו.

בהחלטתי מיום 4.11.18 ביקשתי מב"כ הנתבעת להבהיר "כיצד ידעה הנתבעת ביום 3.8.17 על כתובת התובע ברח' אלברט שוויצר 10 בחיפה, הכתובת המודפסת על גבי נספח ב' לכתב ההגנה, ומדוע נמסר המכתב בכתובת הנכס, ולא בכתובת מגוריו של התובע (כעולה מאישור המסירה ומתצהיר המוסר)".

בהבהרה שהוגשה ביום 5.12.18 הסביר ב"כ הנתבעת כי במועד משלוח המכתב הייתה כתובת התובע ברח' אלברט שוויצר 10 בחיפה מעודכנת במשרד הפנים, ומשום כך נרשמה כתובת זו על גבי המכתב. המכתב נמסר לשליח, אשר ניסה לאתר את התובע בכתובתו הרשומה, ומשלא עלה בידו לעשות כן, מסר את המכתב בכתובת הבית ברח' שבדיה, הכתובת של הנכס נשוא החיוב בארנונה, לידי מי שהזדהתה כאשתו של התובע.

הנתבעת אינה אמורה לדעת על מערכת היחסים שבין התובע לגרושתו, ומשום כך הסבריה כמפורט לעיל מניחים את הדעת, זאת בפרט כאשר במועד משלוח המכתב (חודש אוגוסט 2017) טרם נמסרה לנתבעת הודעת התובע על שינוי כתובת מגוריו, כפי שקבעתי לעיל.

7.6 רביעית, הנתבעת הפנתה לתצהיר המוסר בדבר מסירת מסמכי האזהרה מתיק ההוצל"פ מיום 26.2.18 (נספח ג' לכתב ההגנה), ממנו עולה כי כאשר נעשה ניסיון לבצע מסירה בכתובת שברח' אלברט שוויצר, התובע סרב לקבל את המסמכים בטענה שהחוב שייך רק לגרושתו, ומשום כך הושארו המסמכים על דלת הבית.

7.7 חמישית, ולמעלה על הדרוש, הוכח לפניי שאין יסוד לטענת התובע לפיה לו היה יודע על חוב הארנונה היה דואג לשלמו כפי שעשה גם בעבר (בגין החוב שנצבר בשנים 2015-2016; וראו הטענה בעמ' 6 ש' 9-12).

הנתבעת הוכיחה, שהתובע ידע על החוב וזאת עוד בטרם הגישה כנגדו את התביעה להוצאה לפועל.

7.7.1 במהלך חקירתו, הגישה הנתבעת החלטה מיום 9.8.17 שניתנה ע"י רשמת ההוצאה לפועל במסגרת בקשה שהגיש התובע ביום 8.8.17 בתיק המזונות שהתנהל בינו לבין הגב' נוי (מוצג נ/1), ממנה עולה כי למצער כבר בחודש אוגוסט 2017 היה בידי התובע מסמך (ההחלטה הנ"ל) ובו פירוט חוב הארנונה גם לגבי שנת 2017.

7.7.2 הואיל ומדובר בהחלטה שניתנה על יסודה של בקשה שהגיש התובע כאמור – חזקה עליו שהוא ידע עליה, ולכל הפחות – הייתה מוטלת עליו חובה לברר איזו החלטה ניתנה בבקשה שהגיש בהוצאה לפועל, לקרוא את ההחלטה ולהפיק ממנה את המשמעויות הנדרשות, בין היתר – שהגב' נוי אינה משלמת את תשלומי הארנונה גם בשנת 2017.

7.7.3 מלבד האמירה הסתמית "הדבר הזה לא הובא לידיעתי" (עמ' 6 ש' 24) התובע לא סיפק כל הסבר לדברים בחקירתו הנגדית, וניסיונו המאוחר לטעון בסיכומיו (סע' 11 השני) כי מדובר בחוסר תום לב ובניסיון הטעייה מצד הנתבעת, אינו ברור, בלשון המעטה.

מכאן, שהתובע ידע על קיומו של חוב ארנונה לתקופה בעטיה נפתח תיק ההוצל"פ, ולמצער – לחלק מתקופה זו, עוד בטרם נפתח תיק ההוצל"פ, בוודאי שלאחר שנפתח תיק ההוצל"פ, אך בחר שלא לעשות דבר, ולא לשלם את החוב, בניגוד לטענתו כי "היה משלם לו היה יודע על החוב". משידע התובע כי תשלומי הארנונה אינם מבוצעים, היה עליו לצפות שהרשות המקומית לא "תוותר" על החוב, בהיותו כספי ציבור, ותפעל לגבייתו.

נקיטת הליכי ההוצאה לפועל לא היו בגדר הפתעה עבור התובע, אלא אם בחר לעצום עיניו מראות את שעומד להתרחש, ומשכך – אין לו להלין אלא על עצמו.

8. הליכי ההוצל"פ וסגירת התיק

8.1 התובע מלין על העיקולים שבוצעו כנגדו במסגרת תיק ההוצל"פ, וצירף צווי עיקול והחלטות על מימוש כספים מחודש אפריל 2018 ומחודש יוני 2018 (נספחים ג ו-ה לכתב התביעה).

8.2 אין חולק שהנתבעת אמנם נקטה בהליכי הוצל"פ נגד התובע, אך לא הוכח כי הפעולות בוצעו שלא כדין.

8.3 תיק ההוצל"פ נפתח כאמור בגין חובות ארנונה לתקופה שמיום 1.9.16 ועד ליום 31.12.17.

אמנם ביום 15.3.18 הודיע התובע לנתבעת שאינו מחזיק עוד בבית ברח' שבדיה, והנתבעת הסבה את חיובי הארנונה ברשומותיה ממועד זה ואילך אף רטרואקטיבית מתחילת שנת 2018, אך תיק ההוצל"פ נפתח לגבייתם של חובות שנוצרו עובר להסבת החיוב; על כך הסביר ליליאנה בחקירתה לפניי -

"ש. מתי בוטלו העיקולים.

ת. יש פה בלבול. התקבלה הודעה במרץ 2018 שאתה לא מחזיק בנכס. ממועד ההודעה ואפילו קצת לפני הוסב החיוב בנכס על שם איריס. אין בכך לשנות את העובדה שבנוגע לכל החוב שנצבר עד ל-1.1.18 הם ממשיכים להיות חייבים ביחד ולחוד.

ש. לביהמ"ש: הליכי הגבייה בוצעו עבור החוב לשנת 2017 בגלל זה הוטלו העיקולים גם אחרי שהוא הודיע שהוא לא מחזיק.

ת. נכון. העיקולים הוטלו על חוב לתקופה של לפני 2018"

(עמ' 11, ש' 28-32 ועמ' 12, ש' 1; ההדגשות שלי – ר.ב.).

דברים אלה מקובלים עליי, והם אף עולים בקנה אחד עם האמור בסיפת סעיף 325 לפקודת העיריות שלפיו –

"...אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים לפני מסירת ההודעה".

8.4 הואיל ותיק ההוצל"פ נפתח כדין ונוהל בגין חוב אמיתי ונכון של התובע לנתבעת, כפי שקבעתי לעיל, טענות התובע ביחס לעיתוי סגירתו (או להסרת שמו של התובע כחייב בתיק, שמשמעותה סגירת התיק נגד התובע), בפרט הטענה כי התיק נסגר ב"איחור" וכי הדבר גרם לתובע לנזקים, דינה דחייה; תיק הוצל"פ נסגר לאחר שהחוב בו משולם.

אם התובע ציפה כי דין ודברים עם הנתבעת יביא לסגירת התיק נגדו – עליו להמתין עד שיגיע להסכמות עם הנתבעת בעניין זה.

לו סבר התובע, בזמן אמת, כי הותרת התיק פתוח גורמת לו לנזקים, לו ביקש כי כספים שהוא משלם בתיק ילכו לסילוק החוב לנתבעת - היה עליו להזדרז ולשלם את חובו לנתבעת, בין בתיק ההוצל"פ עצמו ובין ישירות לנתבעת, ולא להמתין למימושם של עיקולים ואז לבוא בטענות לנתבעת על "עיכובים" בסגירת תיק הוצל"פ בגין חוב בר קיימא.

מכאן, שהמשך נקיטת הליכי הוצל"פ בידי הנתבעת כנגד התובע הייתה כדין ובגין חוב ארנונה קודם להסבת החיוב ברשומות הנתבעת משמם של התובע והגב' נוי לשמה של הגב' נוי בלבד.

9. שיחת הטלפון מיום 14.5.18

9.1 לא ברור כיצד טענות התובע ביחס להתנהלות הנתבעת ונציגיה, אותן מצאתי לדחות אחת לאחת לעיל, מתיישבות עם שיחת הטלפון שקיים התובע עם שוש, פקידת ההוצל"פ במשרד ב"כ הנתבעת, ביום 14.5.18, במסגרתה ביקש התובע משוש לבצע עיקול נוסף כנגדו במסגרת תיק ההוצל"פ, שכן הדבר יהווה לדבריו מנוף בהגשת תביעה כנגד גרושתו (ראו סע' 13 בכתב ההגנה וכן סע' 6 בתצהירה של שוש ונספח ח לתצהיר).

9.2 חרף החלטתי מיום 4.11.18 בה ביקשתי ביאור התובע לדברים, לא ראיתי התייחסותו, כאשר בתגובתו מיום 25.11.18 מתייחס לשיחה אחרת (סע' 5).

גם בחקירתו לפניי עומת התובע עם הדברים שאמר בשיחה זו – ולא השיב (עמ' 6 ש' 1-6), ובחקירתה של שוש (עמ' 14 ש' 30-32 ועמ' 15 ש' 1-27), אותה ביצע התובע בעצמו (הואיל ובחר שלא היה מיוצג בהליך) – אישר למעשה התובע את טענת הנתבעת כי אמנם ביקש לבצע עיקול נוסף (עמ' 15 ש' 13-14 "באותה שיחה אני הודעתי לך שאני אאפס את תיק המזונות כדי שתוכלו לקחת את הכסף כי בכל מקרה אני אדרוש זאת מגרושתי" – אלה דברי התובע בחקירת שוש!)

מכאן, שהתובע ידע, גם בזמן אמת, כאשר פנה למשרד ב"כ הנתבעת, כי העיקולים הוטלו כדין, כי הוא חב בתשלומם, וכל טענותיו כעת בדבר אי החוקיות בניהול הליכי ההוצל"פ – דינן דחייה.

10. הרחבת חזית

10.1 במסגרת תצהירו העלה התובע טענות אשר לפי הנתבעת מהוות הרחבת חזית אסורה (וראו סע' 6.4.3 לעיל לפסק הדין).

הנתבעת בעיקר מכוונת לטענות התובע שעניינן אירועים שאירעו לאחר הגשת התביעה, לפיהן התברר לו חוב הארנונה נותר רשום על שמו בעירייה למרות סגירת תיק ההוצל"פ כנגדו והותרתו על שם הגב' נוי בלבד (ראו למשל סע' 21-24 בתצהיר התובע).

10.2 טענות אלה של התובע אכן מהוות הרחבת חזית ומשכך אין בכוונתי לדון בהן, וכפי שהדברים אף באו לידי ביטוי בהחלטתי מיום 6.2.19 בה הובהר לתובע שאין בדעת בית המשפט להרחיב את גדרי ההליך מעבר למפורט בכתבי הטענות שהוגשו.

11. התוצאה

11.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

11.2 בשים לב לסכום הנתבע, אני מחייבת את התובע בשכ"ט עו"ד הנתבעת בסך של 7,000 ש"ח.

הסכום ישולם עד ליום 7.7.19, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום; המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ט, 06 יוני 2019, בהעדר הצדדים.