31 דצמבר 2018

1. המערער, יליד 1975, מערער על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.7.2018.
2. הוועדה התכנסה מתוקף פסק דין שניתן ביום 26.2.2018 על ידי כב' הרשמת מרב חבקין (ב"ל 12576-07-17) שנתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים כדלקמן:

הגענו להסכמה כי עניינו של המערער יושב על הוועדה באותו הרכב על מנת שהוועדה תבצע בדיקה קלינית של הכתף השמאלית ותתייחס לטענות המערער כי יש להתאים לו נכות בגין הגבלה בתנועות. המערער יזומן לוועדה ויוכל לטעון בפניה בעניין האמור.

1. כאמור, הוועדה התכנסה ביום 9.7.2018 ושמעה את המערער כדלקמן:

מצרף מסמך מד"ר גויצקי, אורתופד, חשוב לציין שתוך עיון בפרוטוקול ערר מיום 26/6/17 ותוך עיון בנימוקי ערעור, תלונות ומסמכים רפואיים שלי, אני המערער ובא כוח איילת ברם, הגענו להסכמה שיש שגיאה בוועדה ושהועדה תתייחס לבעיה המרכזית הגבלה בתנועות כתף שמאל, ניתן בזה תוקף פס"ד ע"י רשמת מירב חבקין מיום 6.2.18, מבוקש מהועדה לכבד ההסכמה מיום זה, ולהתייחס לנימוקי ערר מיום 16.4.18. חשוב לציין שגם בסיכום רפואי אחרון מיום 16.4.18 ע"י רופא מטפל, אורתופד מנתח כירורג כף יד ד"ר גויצקי צוין כתוב בכל מסמכים הרפואיים ורופאים שטיפלו בי בשנתיים שקיים קרע מאסיבי מלא של הסופרספינטוס כתף שמאל. קיימת הגבלה בפרק כתף ואבדוקציה עד 40 דלדול שרירים. פיזיותרפיה וטיפולים במשך שנתיים אינם אפקטיביים, נשקלת אופציה של טיפול ניתוחי לא כשיר לעבודתו וללא צפי לשיפור. מבקש מהוועדה לקבוע נכות בגין הגבלה בתנועת פרק כתף שמאל לפי סעיף 41(4)(ג). יד ימין דומיננטית. מבקש לקבל את הערר.

ועדה מבקשת והסבירה לתובע כי עליו לשתף פעולה במהלך הבדיקה אחרת לא תוכל לבצע הבדיקה. מבקש מהוועדה הרפואית לבצע מהוועדה את הבדיקה בעדינות כי איני יכול לבצע תנועות בכתף שמאל.

1. הוועדה הרפואית בדקה את המערער וסיכמה את ממצאי בדיקתה כדלקמן:

הבדיקה בוצעה ע"י ד"ר רוזנר, אורתופד בנוכחות ד"ר שטרן. בתחילת הבדיקה התבקש להניף את ידו כלפי מעלה, הרים את זרוע ימין עד 40 50 מעלות זרוע שמאל עד 100. התובע נשאל שוב האם בעייתו בכתף ימין או שמאל, תשובתו היה כי בעייתו בכתף שמאל. ואז נשאל מדוע אינו מרים את יד ימין, לשאלה זו לא ענה. בבדיקה פסיבית איפשר אבדוקציה מימין עד 130, ומשמאל 40 בלבד. לא איפשר בדיקת סיבוב חיצוני וסיבוב פנימי בצורה נאותה. ללא דלדול שרירים בכתף או בשריר שמאל.

1. לאחר שמיעת המערער סיכמה הוועדה את מסקנותיה כדלקמן:

הועדה התכנסה מכוח פס"ד מיום 6.2.18 בו נתבקשה לשוב ולבדוק מחדש את תנועתיות כתף שמאל. לאחר שהתובע הוזהר כי עליו לשתף פעולה בכדי שניתן יהיה לקבוע את דרגת הנכות. הועדה ביקשה שיניף את שתי ידיו, בפעם הראשונה הניף את יד שמאל מעבר לגובה הכתף ונמנע מלעשות זאת ביד ימין. התובע נשאל מדוע אינו מניף את יד ימין הרי הדיון הוא על יד שמאל ומאז תנועותיו היו מוגבלות בכתף שמאל ואינן ניתנות לבדיקה כפי שפורט בממצאי הבדיקה.

לאור האמור לעיל, הועדה מותירה על כנה את החלטתה מיום 26.6.17 בו נקבעו אחוזי נכות בשיעור 10% עפ"י סעיף 42(1)(ד)(I) ובשיעור 0% על פי סעיף 41(7)ב (10). הועדה מציינת כי בד"כ קרע מסוג זה אינו גורם להגבלה בתנועה של הכתף במידה חמורה כל כך כפי שהדגים התובע.

1. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור.

טענות הצדדים בתמצית

1. המערער טוען כי הוועדה התעלמה מההסכמה בין הצדדים להתייחס לטענותיו ולהתאים לו נכות בגין הגבלה בתנועות כתף שמאל, וכן התעלמה ממצבו הקליני המחמיר ומהתיעוד הרפואי שהוצג בפניה. לטענת המערער הוועדה פעלה בניגוד להנחיות בית הדין שנתן תוקף להסכמות הצדדים ולא קיימה דיון ענייני בשיעורי הנכות המגיעים לו.
2. עוד טוען המערער כי במהלך הבדיקה נקט האורתופד באלימות כלפיו וללא הסכמה וניסה בכוח להרים את ידו השמאלית בפעולה אסורה כדי להוכיח שלא קיימת הגבלה.
3. בנוסף טוען המערער כי הוועדה התעלמה באופן מוחלט מהמסמכים הרפואיים שהציג בפניה ובכלל זה ממסמכים רפואיים של ד"ר גויצקי, ד"ר סטרול ומסמכים רפואיים של טיפולי פיזיותרפיה ומבדיקות רפואיות.
4. המשיב טוען מנגד כי דין הערעור להידחות שכן המערער לא הצביע על פגם משפטי של הוועדה שהתכנסה בעקבות פסק הדין המחזיר. לטענת המשיב הוועדה ערכה בדיקה קלינית במידת האפשר, הזהירה את המערער כי עליו לשתף פעולה עמה וקבעה את הממצאים בהתאם.
5. עוד טוען המשיב כי הוועדה הסבירה כי קרע מהסוג שנגרם למערער אינו גורם דרך כלל להגבלה בתנועת הכתף במידה חמורה כפי שהדגים המערער.
6. בנוסף טוען המשיב כי בבדיקה הקלינית הרים המערער את יד שמאל מעל גובה השכם ולפיכך לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה שלא לקבוע למערער נכות בשיעור 15% על פי פריט הליקוי 41 (4) (ג).

המסגרת המשפטית

1. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן - החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213 (1999).
2. כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין שבו נקבעו הוראות, על הוועדה להתייחס רק לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו. ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה במקרה כזה, מוגבלת לבחינת שאלה יחידה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין? (ראו: עב"ל (ארצי) 114/07 אבנר עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008); עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי נ' המוסד לביטוח לאומי (17.02.2014).

בהתאם להלכות אלה ולאורן אבחן את החלטת ועדת הערר.

דיון והכרעה

1. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי זו מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, אשר הורה לה לבצע בדיקה קלינית של כתף שמאל ולהתייחס לטענות המערער כי יש להתאים לו נכות בגין הגבלה בתנועות.
2. אבהיר כי בניגוד לטענות המערער בערעור, פסק הדין המחזיר לא הורה לוועדה להתאים למערער נכות בגין הגבלה בתנועות כתף שמאל ולפיכך לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה אשר לא קבעה למערער נכות בסופו של יום כאמור.
3. כעולה מהפרוטוקול, המערער הוזהר כי עליו לשתף פעולה עם הוועדה על מנת שניתן יהיה לבדוק אותו ולקבוע את דרגת הנכות. עוד עולה מהפרוטוקול כי כאשר התבקש להניף את ידיו, הוא הניף את יד שמאל מעבר לגובה הכתף, ורק לאחר שנשאל מדוע אינו מניף את יד ימין הפסיק לשתף פעולה עם הוועדה.
4. בהתאם לפסיקה, הוועדה רשאית להתחשב באי-שיתוף פעולה מצד המערער בבואה לקבוע את שיעורי הנכות (דב"ע נב/01-27 דודו ממן נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ו, 335 (1993). בנסיבות העניין פעלה הוועדה כראוי בעת שהזהירה את המערער כי עליו לשתף פעולה. זאת ועוד, יש מקום להבחין בין חוסר שיתוף פעולה שאינו מאפשר לוועדה להגיע לממצאים רפואיים, לבין מצב שבו המבוטח משתף פעולה עם הבדיקה תוך כדי האדרת מגבלותיו, באופן שאינו מונע מהוועדה לקבוע ממצאים בעניינו (עב"ל 15185-10-11 המוסד לביטוח לאומי נ' אנטולי קגנובסקי (8.2.2012). מעיון בפרוטוקול הוועדה לא שוכנעתי כי חוסר שיתוף הפעולה של המערער עם הוועדה מנע מהוועדה מלקבוע ממצאים בעניינו וזאת בשים לב לכך שעלה בידי הוועדה להתרשם מכך שהמערער הניף את ידו מעל לגובה הכתף.
5. בנסיבות אלה, ולאחר שהוועדה מציינת כי המערער הניף את יד שמאל מעבר לגובה הכתף, הרי שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה אשר החליטה על יסוד ממצא זה, ולאחר שלא מצאה אינדיקציה לדלדול שרירים כי המערער אינו סובל ממגבלה בכתף שמאל המזכה בשיעורי נכות לפי פריט ליקוי 41 (4) (ג) שעניינו הגבלת תנועה בפרק הכתף.
6. לאור האמור לעיל גם לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה להותיר על כנה את החלטתה מיום 26.6.17 בה נקבעו למערער 10% נכות לפי פריט ליקוי 42 (1)(ד)(I) בגין הפציעה בשריר הכתף בצורה בינונית ובשיעור 0% לפי פריט ליקוי 41 (7) (א) (I) בגין הגבלה בתנועת המרפק בכיפוף.
7. החלטת הוועדה בעניין זה היא החלטה רפואית המבוססת על שיקול דעת מקצועי ועל ממצאי הבדיקה הקלינית שערך האורתופד חבר הוועדה. החלטת הוועדה מנומקת וכוללת את טווחי התנועה בבדיקות שביצעה, ומשלא נמצאה הגבלת תנועה בבדיקות הרי שלא נפל פגם בכך שהוועדה לא קבעה אחוזי נכות בגין הגבלת תנועה.
8. סוף דבר – הערעור נדחה.
9. כמקובל בתיקים מסוג זה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ט, (31 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.