1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 27.1.17 בכביש החוף. התובעות טוענות לנזקים בסך כולל של 25,360 ₪ בגין עלות תיקונים, שכר שמאי והשתתפות עצמית.
2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.
3. התובעות טוענות כי התאונה ארעה בשל עקיפה מימין של רכבן שבוצעה על ידי רכב הנתבעים, שבעשותו כן פגע בצדו הימני של רכבן הנוסע בנתיבו. הנתבעים מכחישים מעורבות בתאונה.
4. נהגת רכב התובעים, בהגינותה, העידה אודות נסיבות התאונה – ולעדותה, משהבחינה ברכב המגיע מאחוריה במהירות סטתה לשמאל בנסיון לחמוק ממנו אולם זה פגע בה, בכל זאת. לעדותה, המשיכה בנסיעה אחרי הרכב הפוגע והצליחה לצלמו ולתעד את מספר הרישוי שלו, ואף הבחינה כי מדובר ברכב כהה וכי היו בו שלושה נוסעים. התמונה שצולמה באותו מועד לא נשמרה ולא הוצגה בדיון.
5. אף שניכר כי עדות נהגת התובעות היתה הגונה וישרה, לא די בעדותה על מנת להרים את הנטל המוטל על התובעת להוכיח תביעתה. בהעדר ראיה מפורשת הקושרת את רכב הנתבעים לתאונה לא ניתן לקבוע כי הוכח קשר זה. צילום ממקום התאונה לא נשמר, כאמור, ולא הוצג. אין די בכך שרכב הנתבעים אכן היה רכב כהה (כפי שאישר העד מטעמם), שכן מדובר בכביש ראשי ובו חולפים בכל רגע נתון עשרות כלי רכב, לכל הפחות. לא הוצגה כל ראיה באשר לסוג הרכב לבד מהאמירה הכללית על גוון צבעו הכהה. אין בידי להתעלם מכך שצילום רכב הנתבעים נערך בחושך (התאונה התרחשה לאחר חצות הליל) ותוך כדי תנועה של כלי הרכב, ונסיבות אלו, לכל הפחות, מותירות ספק באשר לזיהויו ומותירות כסבירה את האפשרות לטעות שנפלה בתיעוד פרטי הרכב הפוגע.
6. לא מצאתי כי במחדלי הנתבעים יש כדי להשלים את החסר ולבסס את הקשר בינם לבין התאונה. אכן, מוטב היה לו היו מציגים הנתבעים תמונות של רכבם הסותרות את הטענה שחלקו השמאלי פגע בחלקו הימני של רכב התובעות, אולם כאשר הפניה הראשונה לנהג רכב הנתבעים היתה כשמונה חודשים לאחר התאונה, על פי עדותו, ספק אם היתה עוד רלוונטיות לצילום רכבו באותה עת. ספק אם בנסיבות אלו מדובר כלל במחדל מצד הנתבעים.
7. אשר על כן, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי לדחות את התביעה.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.