02 נובמבר 2020

האם אירע לתובע אירוע חריג בעבודה ביום 22.1.2017 וככל שכן - האם בשל אותו אירוע חווה התובע אירוע לבבי? בשאלות אלו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. התובע יליד 1953, החל לעבוד בבנק לאומי בשנת 1981, ולאורך השנים שימש בתפקידי ניהול בכירים, האחרון ביניהם- מנהל תחום אשראים, תפקיד אותו החל למלא בשנת 2016.
2. ביום 7.6.2017 התובע הגיש תביעה להכרה באירוע לבבי שאירע לו ביום 22.1.2017 כפגיעה בעבודה.
3. ביום 10.9.2017 ניתנה החלטת הנתבע לפיה התביעה נדחתה מן הטעם שלא הוכח קרות אירוע חריג בעבודה, כי האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית וכי השפעת העבודה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע, במסגרת תפקידו שימש, בין היתר, כמנהל הקרן בבנק לאומי ונציג הבנק בוועדות השבועיות המתקיימות ב"קרן לעסקים קטנים ובינוניים בערבות המדינה (להלן:"ועדות הקרן"), האמונה על אישור מתן הלוואות על ידי הבנק ובערבות המדינה לצורכי הון חוזר, השקעות בעסק והקמת עסק חדש.
2. במסגרת תפקידו זה נדרש התובע להציג את הניתוח הכלכלי של מבקשי ההלוואות ולהמליץ בפני חברי הועדה האם לאשר את מתן ההלוואה ובאילו תנאים. לטענתו התיקים השונים הנידונים בועדות הקרן הם תיקים מורכבים הדורשים הכנה מרובה, בעוד ככלל היה נוהג להתכונן לועדות הקרן במשך מספר ימים, כאשר ההשלמה הסופית של ההכנות נעשית יום לפני קיומה של הועדה.
3. לטענתו, מסיבות שונות, הכוללות את היעדרותו מהעבודה במשך למעלה מ-40 ימים, שהובילה להצטברות רבה של משימות וכן חניכתן של מנהלות חדשות שכיהנו תחתיו ואירועים דחופים שצצו, לראשונה במהלך עבודתו, לא עלה בידו להשלים את היערכותו לועדת הקרן שהיתה קבועה ליום שני ה- 23.1.2017, במהלכה היה צפוי להתקיים דיון בלמעלה מ- 50 בקשות למתן אשראי.
4. לטענת התובע, במהלך יום 22.1.2017, (אותו תכנן להקדיש לשם הכנה לוועדות, אולם עקב הצורך ליתן מענה למשימות דחופות שצצו, לא עלה בידו לעשות כן), החל להרגיש חרדה הולכת וגדלה שמא לא יעמוד במשימה, ולראשונה במסגרת תפקידו לא יהיה מנוס מדחיית הדיון בתיקים מסוימים בהן ההכנה לא הושלמה.
5. לטענתו הוחלט בקרן לעסקים קטנים כי על הוועדה לדון בבקשה למתן הלוואה תוך 15 ימי עסקים לכל המאוחר וכי בהתאם להחלטה פנימית של הבנק על צוות הקרן מוטלת חובה להביא את הבקשות לדיון בוועדה בתוך 10 ימים, בעוד כל דחייה או עיכוב במתן התשובה עלול לגרור קנס כספי לגורם המעכב את מתן התשובה.
6. לטענתו הוא חשש מאפשרות הטלת קנס על הבנק ומבושת הפנים הכרוכה בהכנתו החלקית בלבד לקראת הועדה. עוד לטענתו, ככל שעבר היום והבין שהסיכוי להשלים את הכנת כל התיקים פוחת החל להרגיש כאב חזק בליבו, עם הקרנה למרפק שמאל, ולאחר שנועץ במוקד חירום, התפנה לבית החולים "תל השומר" שם אובחן כי לקה באוטם שריר הלב.
7. מטעם התובע העידו התובע עצמו ומר דב פורר ששימש כרפרנט בקרן לערבות המדינה, והיה כפוף לתובע בתקופה הרלוונטית לתביעה.
8. לטענת הנתבע, בעניינו של התובע, מדובר על עומס עבודה מתמשך שהתקיים במהלך 12 ימים, מאז שובו מהחופשה הממושכת. עוד טוען הנתבע כי התובע לא עבר כל פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), כי התובע לא עבר כל אירוע תאונתי או אירוע חריג במהלך עבודתו לו ניתן לייחס את האירוע הללבי בו לקה, כי אין קשר סיבתי בין האירוע הלבבי בו לקה לבין עבודתו וכי עבודת התובע לא השפיעה על הופעת האירוע הלבבי, ולחילופין, גם אם השפיעה, הרי שהשפעה זו הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

הכרעה

1. התנאי הראשוני להכרה בפגיעה בלב כבתאונת עבודה הינו קרות "אירוע תאונתי", דהיינו פגיעה הניתנת לאיתור בזמן ובמקום באחד מאברי הגוף לרבות נפש, עקב אירוע חיצוני (עב"ל 481/99 המל"ל נ' מיכאלוביץ (פורסם בנבו, )16.1.2003).
2. עמד על כך גם כב' בית המשפט העליון בבג"צ 3523/04 למברגר נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו, 29.4.2004):

"יסוד הכרחי לקיום "תאונת עבודה" הינו קיום "תאונה", והנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע. בעניין אוטם שריר הלב – הנגרם ממחלה, אך העלול להופיע מוקדם מהמצופה עקב אירוע חריג או מאמץ מיוחד – נקבעה הקלה לתובעים, ולפיה על-ידי הוכחת "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" יוכלו להוכיח "תאונה" (ראו: בג"ץ 6984/93 ווליניץ נ' בית הדין הארצי לעבודה [1], בעמ' 292).... בבית-משפט זה (ולא רק בבתי-הדין לעבודה) נקבע כי בהיעדר הוכחת "אירוע חריג" תידחה התביעה אף בלי להיזקק לחוות-דעת של מומחה רפואי (בג"ץ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה [2], בעמ' 760). "

1. עוד נפסק כי –

"ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי 'אירוע חריג' (דב"ע (ארצי) נד/0-143 יוסף ניב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח', 143 (1995)), אם כי יכול ו'אירוע חריג' יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר 'שיא' או 'עליית מדרגה' חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ'אירוע החריג'" (ר' עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי נ' המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, 2006)).

1. לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא הוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה.
2. בכתבי טענותיו, התייחס התובע לאי השלמת היערכותו לועדת הקרן הקבועה ליום23.1.2017 כגורם לקרות האוטם. גם אם נצא מנקודת הנחה כי הוכח שהתובע לא היה השלים את הכנותיו לוועדת הקרן שהייתה קבועה ליום 23.1.2017 (הגם שעדותו לא נתמכה בראיות אובייקטיביות), ושדחיית ועדת הקרן/פיצול הדיון בה, נעשים בנסיבות חריגות בלבד (על אף שכעולה מעדותו של התובע, הועדה שהייתה קבוע לשבוע הקודם לאירוע החריג הנטען נדחתה ביממה), הרי שהאופן בו התנהל התובע לאחר האירוע מלמד כי במישור הסובייקטיבי, התובע לא חווה את האירוע כאירוע חריג.
3. הפעם הראשונה שבה הזכיר התובע אירוע קונקרטי זה וביקש להצביע על קשר סיבתי בינו לבין האירוע הלבבי היה בעת הגשת התביעה דנן.
4. בהכרעתנו בקביעה העובדתית אם היה אירוע חריג אם לאו, יש לייחס משקל רב "להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין" (עב"ל 248/98 מקסים פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג (29) 24).
5. במכתב שחרור ממיון בית החולים "תל השומר" מיום ראשון - 22.1.2017, דהיינו, יום האירוע הנטען, צוינו הדברים הבאים:

"לדברי החולה מיום שלישי האחרון הוא סובל מלחצים בחזה לסרוגין, עם הקרנה ליד שמאל ללא תלות במאמץ וקושי קל בנשימה, מתאר כי לאחר מנוחה ושיעול מאולץ התחושה השתפרה. אתמול מ 22:30 הכאבים נמשכו כ- 25 דק' עם הקרנה ליד שמאל. ללא הזעה/קוצ"נ. פנה היום למיון עקב הלחצים הללו, שולל פלפיטציות, שולל חום או צמרמורות,ש ולל תלונות אורינריות. הגיע בכוחות עצמו למיון" (ההדגשות אינן במקור).

1. עיננו הרואות, כי בזמן אמת התובע לא סבר שיש קשר סיבתי כלשהו בין האירוע הלבבי לבין אירוע דחק בעבודתו, ולא דיווח לרופאיו על אירוע חריג. זאת ועוד, מהרישום עולה כי התובע ציין בפני הגורם המטפל כי הוא סובל מלחצים בחזה מאז יום שלישי האחרון, דהיינו מאז יום 17/11/17 (5 ימים לפני האירוע הנטען).
2. על פי ההלכה הפסוקה, יש לייחס "משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי – הירשהורן, פד"ע כ 349)." (עב"ל (ארצי) 11538-10-10 ארצי נ' המוסד לביטוח לאומי, 6.11.11 ור' גם: עב"ל (ארצי) 5839-07-11 חיון נ' המוסד לביטוח לאומי, 2.7.2012; עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס נ' המוסד לביטוח לאומי, 29.11.2012; עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, 13.7.2009). עם זאת, אין לדחות תביעה רק מהטעם שהתובע לא הזכיר, במדויק ובפרוטרוט, את פרטי האירוע כבר בהיותו בבית החולים (עב"ל 176/99 דניאל גרץ נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג (83).
3. מן האמור לעיל עולה כי יש לתת משקל מיוחד לרישום מזמן אמת, וזה אינו תומך בגרסת התובע. לא מבחינת הרקע לתסמינים שחש ולא מבחינת לוח הזמנים.
4. אף בתביעה שהוגשה לביטוח הלאומי ובחקירת חוקר המוסד עולה שהתובע כלל לא הזכיר אירוע קונקרטי כאירוע חריג, ובכלל זה אף לא את היעדר מוכנותו לועדת הקרן.
5. בתביעה שהגיש התובע לביטוח הלאומי ציין התובע תחת תיאור הפגיעה: "עבודה מאומצת ובסטרס של ויכוחים סוערים עם מנהלי סניפים בגין החלטות אשראי. שבוע של עבודה בטירוף כתוצאה מפיגורים רבים שהצטברו עקב יציאתי לחופשה של 40 ימים" (נספח א' לכתב ההגנה).
6. מטבע הדברים לגרסה זו יש לתת משקל משמעותי ביותר בהיותה גרסתו הראשונה של התובע, שאף סמוכה יותר למועד האירוע הנטען.
7. הגם שהתובע כלל לא טען זאת במסגרת כתבי טענותיו, נציין למען הסדר הטוב כי לא הוכח שהתובע ניהל ויכוח/ויכוחים חריגים במהלך התקופה שלאחר חזרתו מחופשה ועד לאירוע הלבבי בו לקה (פרוטוקול מיום 31.5.2020, עמ' 3, ש' 25-32).
8. אף בחקירתו של התובע על ידי חוקר המוסד לא תאר התובע את היעדר מוכנותו לועדת הקרן כלל ועיקר. חזקה על התובע כי אילו סבר כי אירוע זה מהווה גורם לאירוע הלבבי, היה מוסר את גרסתו כבר בחקירתו הראשונה, בעת שמסר עדות ספונטנית והשיב לשאלות חוקר המל"ל. תחת זאת, ציין התובע בחקירתו בפני חוקר המל"ל את הדברים הבאים (נ/2, ש' 29-41, ש' 61-75):

"בתפקיד הזה לא היו לי כפיפים עד 4.2016, אז חל שינוי. הבנק זכה במרכז שנקרא "קרן בערבות המדינה לעסקים קטנים-בינוניים". הנהלת הבנק החליטה שאני אנהל את זה בנוסף לתפקידי בנושא אשראי לרשויות מקומיות. פה קיבלתי 6 עובדים, אנשי אשראי, עובדות טכניות, רפרנטים לאשראי, הרמת מערכת מיכונית, בניית תוכנה וכו'. זה היה עבודה של יום ולילה. זה כלל עבודה שלקחתי הביתה. עבודה מול מתכנתים, עבודה מול הנהלת הבנק, עבודה מול המחלקה המשפטית שתאשר, אישורים למשרד האוצר. זה מאוד מורכב. זה החל והתרחב ל-70-80 בקשות אשראי בשבוע, כאשר הציפיה הייתה ל 30-40 בקשות. זה קפץ דרמטית. בד בבד קיבלתי עוד 2 נושאים לאחריותי, האחד הוא להיות יושב ראש ועדה של נש"מ- נותני שירות מטבע...הנושא השני הוא יחידת הטל"ר..."

...

"חזרתי לקראת תחילת ינואר 2017 לארץ. כעבור כמה ימים חזרתי לעבודה, הייתי צריך לעשות חפיפה עם המנהלת החדשה שהגיעה לעניין הנש"מ וכמובן לטפל ב 600-700 מיילים ומיליון דברים שחיכו לי בעניינים של אשראים לרשויות, למעשה לא הייתי 40 ימים בעבודה כאשר הימים הראשונים היו בגין המחלה של האבן בדרכי השתן וזה לא היה מתוכנן. זה הצטבר ברצף ל-40 ימים וזו חופשה ארוכה מאוד. התקבלו המון בקשות מיילים, הוועדות של הקרן, הרשויות שהמתינו. כל מנהל סניף לחץ אותי מכל כיוון שאקדם את הלקוחות שלו...ואז התחיל הלחץ של כולם. הלקוחות צעקו עליהם, אמרו לי שהעיריות איימו לעבור לבנק אחר ואז העמסתי על עצמי, שבוע מטורף של לחצים. לקחתי עבודה הביתה ואז ביום ראשון 22.1.2017 זה קרה.

ש. מה בדיוק קרה ב 22.1.2017?

ת. הגעתי לעבודה כרגיל ברכב שלי, לקראת שעה 10:00 הרגשתי מועקה חזקה בחזה, היה לי קצת כאב חד במרפק שמאל..."

1. מכלל האמור עולה, כאמור שהתובע לא ציין את היעדר מוכנותו לועדת הקרן כאירוע שהוביל לפגיעתו. לצד זאת, מהראיות עולה עולה שהתובע תיאר תקופה ממושכת של לחץ בעבודה מבלי לציין אירוע קונקרטי מיוחד ולא שגרתי ביום 21.1.2017, או בסמוך לפגיעתו.
2. התרשמנו כי כבר החל מחודש אפריל 2016, עת החל התובע לשמש בתפקידו בקשר לקרן, (נ/2, ש' 29-41) עבד תחת לחץ ומתח מתמשך על מנת לעמוד במשימותיו. דברים אלו מובלינו למסקנה כי למצער מחודש אפריל 2016, התאפיינה עבודתו של התובע בעבודה תחת לחץ.
3. כך גם העיד מר פורר (פרוטוקול מיום 31.5.2020, עמ' 7, ש' 22-27):

ש. היית אומר שהתפקיד של התובע הוא בכיר מאד?

ת. כן.

ש. במסגרת התפקיד של התובע יש לו הרבה תחומי אחריות?

ת. כן.

ש. שיכולים לגרום ללחצים ולמתח לאורך זמן ?

ת. כן.

1. התרשמנו, אם כן, כי התובע היה מצוי בעומס מתמשך בעבודה במשך תקופה ארוכה, אשר יתכן שהוביל למתח, אולם לא הוכח אירוע קונקרטי המהווה "שיא" או "עליית מדרגה" ובכלל זה-אף לא היעדר מוכנותו לוועדה.
2. למעלה מן הצריך נציין כי אף אם בתקופה שחזר התובע מחופשה (בין 10.1.2017-12.1.2017, ראו פרוטוקול מיום 31.5.2020, עמ' 4, ש' 3) ועד לקרות האירוע הלבבי, היה שרוי בעומס רב מהרגיל, הרי שאין בכך כדי לשנות מקביעתנו.
3. אמנם בעניין תשתש (עב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי נ' תשתש, (פורסם בנבו, 9.10.2012) נפסק כי אירוע חריג יכול להתקיים במהלך "יממה או ימים אחדים", אולם דומה כי לא ניתן להרחיב את גבולותיה לאירוע שנמשך על פני למעלה מעשרה ימים. כך למשל בעב"ל (ארצי) 542/09 ד"ר מיכאל גולן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 13.6.2010). נקבע, כי מתח של "שבועיים עד 10 ימים הוא מתח מתמשך, ואינו עולה כדי "ארוע חריג". מה גם שכפי שכר ציינו גם עבודתו הרגילה של התובע, עוד לפני צאתו לחופשה, איננה חפה ממתחים. כאמור דברים אלו נאמרים למעלה מן הצריך שכן כלל לא נטענו על ידי התובע.

סוף דבר

1. על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כפגיעה בעבודה, יש להוכיח תחילה קיומו של אירוע חריג בעבודה. לאחר ששמענו את העדויות בהליך ולאחר שבחנו את מכלול הראיות שהונחו לפנינו, לא שוכנענו, מהנימוקים שפורטו לעיל, אודות קיומו של אירוע חריג כלשהו, כנטען בהליך זה.
2. לנוכח האמור לעיל אנו דוחים את התביעה.
3. כמקובל בהליכים מסוג זה – אין צו להוצאות.
4. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין. ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"א, (02 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.