מונחת לפני תביעה כספית בסך 10,000 ₪ שאותה הגישו התובעים כנגד הנתבעת, לאחר שהאחרונה הודיעה על ביטול טיול "נופש כשר" שרכשו באמצעותה.

התובעים, בני הזוג משה ואהובה מיכאל, הזמינו מהנתבעת ביום 28.5.18 טיול מאורגן בן שבעה ימים לאוסטריה, וזאת במסגרת "נופש כשר". הנופש אמור היה להתקיים ביום 9.7.18 ותמורתו שילמו התובעים סך 9,198 ₪. ביום 31.5.18 הודיעה הנתבעת לתובעים, כי הטיול מאושר ובהתאם חויב כרטיס האשראי שלהם. ביום 18.6.18 הודיעה הנתבעת לתובעים, כי הטיול בוטל, עקב מיעוט משתתפים. לתובעים הוצע להקדים את מועד הטיול ליום 2.7.18, או לחילופין לצאת במועד המתוכנן ליעד אחר.

התובעים טוענים, כי התאריך והמסלול החלופיים לא התאימו להם, וכי הם פנו מספר פעמים לנתבעת בניסיון למצוא פתרון אחר, אולם זאת ללא הצלחה, כאשר הנתבעת מצדה רק דאגה להחזר הכספי. התובעים טוענים, כי נגרמה להם עוגמת נפש מרובה בעקבות ביטול הטיול, וזאת מאחר שטרחו לקחת חופש ממקום עבודתם מבעוד מועד, כאשר דובר היה בנופש "כשר", אשר קשה עד מאד למצוא וכאשר הנתבעת מעולם לא טענה בפניהם, כי קיים סיכוי שהטיול לא ייצא אל הפועל. התובעים מדגישים, כי ביום 31.5.18 קיבלו הודעה שהטיול מאושר, כאשר בסמוך לאחר מכן הודיעה הנתבעת על ביטול הטיול, באופן המלמד על כך שביום 31.5.18 הטיול טרם נסגר. לעמדתם, הדבר מצביע על חוסר תום לב בהתנהלות הנתבעת, מה גם שבהתאם לתנאי ההסכם, ביטול מצדם של הטיול, במועד בו הוא בוטל על ידי הנתבעת, היה גורר תשלום מלא. התובעים טוענים, כי כשם שכל ביטול מצדם במהלך פרק הזמן של פחות מ-14 ימי עבודה לפני מועד היציאה לטיול, אמור היה לגרור את חיובם כלפי הנתבעת במלוא עלות הטיול ו/או חלק ניכר ממנה, אין להרשות לנתבעת לבטל הטיול, באופן חד צדדי, מבלי שתישא בפיצוי התובעים בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם וההוצאות בהן נשאו לצורך התארגנותם לטיול.

הנתבעת טוענת, כי היא נאלצה לבטל את הטיול עקב מיעוט משתתפים אשר לא אפשר מניין, וכי ההודעה על ביטול הטיול נמסרה לתובעים למעלה מ-14 ימים טרם מועד היציאה. הנתבעת מדגישה, כי היא ספגה את מלוא עלויות הביטול, וכי הציעה שלוש חלופות לתובעים: האחת, לטוס ליעד המקורי, אולם זאת ביום 2.7.18. השנייה, לטוס במועד המקורי, אולם ליעד אחר: סלובניה וקרואטיה. השלישית, לבחור מועד אחר לאחר ט' באב, בתוספת 250 ₪ לאדם. ברם, אף אחת מהחלופות לא הניחה את דעת התובעים, אשר עמדו על קבלת פיצוי כספי, והכל תוך הטחת גידופים בעובדי הנתבעת. אשר על כן, הוחזר לתובעים מלוא כספם. בכך, לשיטתה של הנתבעת, פעלה היא מעל המצופה מסוכנות נסיעות ומתוך תודעת שירות גבוהה ביותר. הנתבעת מפנה לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב- 2012, אשר אינו מקנה פיצוי כספי מקום בו בוטלה טיסה למעלה מ-14 יום בטרם מועדה, כאשר לעמדתה יש להקיש מהפטור בחוק שירותי תעופה לענייננו. הנתבעת טוענת עוד, כי הסכום אותו תובעים התובעים בכתב התביעה הוא סכום מוגזם, דרישה חסרת תום לב, שנעשית בניסיון להתעשר על חשבונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

מקום בו בוטלה ההתקשרות בין הצדדים, זכאים התובעים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, הן הממוניים, הן הלא ממוניים, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות). זאת, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

כידוע, בעסקאות שעניינן שירותי הנאה (להבדיל מעסקאות מסחריות) מרכיב הנזק שאינו ממוני עשוי להיות משמעותי. לעיתים עשוי להיות הנזק הלא ממוני להיות גבוה משיעור הנזק הממוני או אף משיעור העסקה, שכן, רכישת חופשה נעשית לשם שירותי הנאה, בשונה משירותים מסחריים אחרים. מנגד, מוטלת על הלקוח – הנפגע – החובה לפעול להקטנת נזקיו, כאמור בהוראת סעיף 14 לחוק התרופות.

בענייננו, התובע תיאר בעדותו את הנסיבות שיצרו את עוגמת הנפש של התובעים באובדן פתאומי ומפתיע של שירותי ההנאה שהנתבעת התחייבה לספק להם בעסקה שלהבנתם היה "סגורה". התרשמתי, כי המדובר יותר מאכזבה גרידא, וזאת במיוחד בנסיבות שבהן הנתבעת לא הביאה בפני התובעים את האפשרות שהוצאת הטיול אל הפועל מותנית בכמות משתתפים מינימאלית, כפי שעולה מטופס ההזמנה שצורף לכתב ההגנה.

התובע העיד, כי לאחר ביטול הטיול ניסו התובעים למצוא טיול כשר חלופי, לאותו המועד, אלא שטיול כאמור לא היה בנמצא (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 1 ש' 29-30). עם זאת, לא ניתן להתעלם מהחלופות שהעמידה הנתבעת לתובעים בזמן אמת, שעל פניו היעתרות לאחת מהן הייתה יכולה להקטין את הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מביטול החופשה.

נוכח האמור, ומתוך שקלול הנתונים שלפני, אני מעמידה את הפיצוי לו זכאים התובעים מאת הנתבעת בגין "נזק שאינו נזק ממון", היינו -בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים (יחדיו), על סך 1,600 ₪. לא מצאתי, כי התובעים הוכיחו קיומו של נזק נוסף, ממוני, בנסיבות העניין.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך 1,600 ₪, וכן תישא בהוצאות משפט בסך 400 ₪. בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעים סך 2,000 ₪. הסכום האמור ישולם תוך 30 יום מהיום, שאחרת יישא הפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ט, 03 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.