1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט אלי ברנד) מיום 26.7.18 בתיק בב"נ 44935-02-18 אשר דחה בהחלטה מנומקת את בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטה הנוגעת לעיכוב ביצוע צווי הפסקת שימוש וסגירה.
2. על פי בקשת המבקשים ובהתאם להחלטת כב' השופטת סילש מיום 9.8.18 התקיים הדיון בבקשה במהלך פגרת בתי המשפט.

ההליכים בבית משפט קמא

1. בחודש פברואר הגישה המשיבה 1 בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי כנגד 18 עסקים שנפתחו בקניון נעימי בנתניה. בבקשה עתרה המשיבה לצו להפסקת השימוש בעסקים עד לקבלת אישור להספקת חשמל ומים (טופס 4). המבקשים שלפניי הם חלק מבעלי העסקים אשר נגדם הוגשה הבקשה.
2. הקניון נבנה על ידי המשיבים 2 ו- 3.
3. בשתי ישיבות שהתקיימו בבית משפט קמא בתאריכים 22.3.18 ו-30.4.18, הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של החלטות.

הוסכם כי יינתנו צווי הפסקה מנהליים.

לגבי קבוצת העסקים המחזיקים ביחידות בקומת הקרקע בקניון נקבע כי כניסתם לתוקף של הצווים תידחה לשישה חודשים בכפוף לכך שתוך 60 ימי עבודה יומצא אישור רשות הכיבוי לעניין יחידות אלה.

לגבי הקבוצה השנייה של העסקים המחזיקים ביחידות בקומות אחרות בקניין נקבע כי כניסת הצווים לתוקף תידחה לפרק זמן של 60 יום, בכפוף להמצאת אישורי בטיחות בתוך 48 שעות ולהפקדת סכומים בקופת בית המשפט שישמשו בטוחות לביצוע הצווים ככל שעד אותו מועד לא יינתן טופס 4 או תינתן החלטה אחרת.

1. המבקשים משתייכים לקבוצה השנייה של העסקים.

על המבקש 1 הוחל מנימוקים מיוחדים ולפנים משורת הדין ההסדר שחל על העסקים בקומת הקרקע למרות שהוא מחזיק ביחידה שאינה בקומה זו.

1. ביום 24.6.18 הגישו המבקשים בקשה לדחייה של כשלושה חודשים במועד ביצוע צווי ההפסקה השיפוטיים (נספח יג לבקשה). בבקשה נטען כי למיטב ידיעתם חלה התפתחות מהותית ומכרעת ביותר אשר משליכה על ההליך התכנוני, דבר אשר יש בו כדי להצדיק מתן אורכה נוספת לביצוע הצווים על מנת לאפשר להם ולבעלי הנכס לסיים את ההליך תוך זמן קצר בקבלת טופס 4 לקניון ולעסקים הפועלים בו.

המשיבה 1 התנגדה לבקשה הן בשל כך שהיא הוגשה ללא תצהיר תומך והן מהטעם שעיכוב הביצוע לקבוצה השנייה, להבדיל מהקבוצה הראשונה, ניתן לצורך התארגנות לביצוע הצווים.

עוד טענה המשיבה 1 כי בכל הנוגע למבקשים לא מתקיימים התנאים החריגים שנקבעו בפסיקה להארכת מועד לביצוע צו שיפוטי. לכך היא הוסיפה כי קיימים דו"חות עדכניים של שירותי כיבוי אש על פיהם אין המבנה והיחידות הספציפיות עומדים בדרישות שירותי הכיבוי ולפיכך מדובר גם בסיכון שלום הציבור.

1. במקביל לבקשה שהגישו המבקשים, הגישה קבוצת בעלי העסקים בקומת הקרקע בקשה לקבל ארכה להמצאת אישור כיבוי אש (נספח יב לבקשה).
2. בית משפט קמא קבע דיון במעמד הצדדים ונציגי שירותי הכיבוי ליום 4.7.18 ובמהלכו נשמעה עמדת שירותי הכיבוי.
3. לאחר הדיון ניתנה החלטה ביחס לבקשות שתי קבוצות מחזיקי היחידות.

לבעלי העסקים בקומת הקרקע ניתנה ארכה להמצאת אישור כיבוי אש.

בקשת המבקשים לדחייה של שלושה חודשים במועד ביצוע צווי הפסקת השימוש נדחתה ובית משפט קמא הורה על כניסת הצווים לתוקף לאלתר (נספח יט1 לבקשה).

על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

1. ביום 9.7.18 עתרו המבקשים לארכה בת 10 ימים לכניסת הצווים לתוקף. המשיבה התנגדה לבקשה ובית משפט קמא דחה את הבקשה (החלטה מיום 11.7.18).
2. ביום 18.7.18 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בבקשה לעיכוב ביצוע של צווי הסגירה השיפוטיים ולקיום דחוף במעמד הצדדים.
3. ביום 26.7.18 דחה בימ"ש קמא את הבקשה.
4. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

החלטת בית משפט קמא

1. משניתן צו שיפוטי, קובע סעיף 254ט(ג)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 כי בית המשפט רשאי להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע על סמך כתבי הטענות שהגישו הצדדים, ללא שמיעת הצדדים בעל פה, אך רשאי הוא לקיים דיון בבקשה אם ראה צורך בכך. מאחר שהצדדים הציגו את עמדת שירותי הכיבוי באופנים שונים והעניין הבטיחותי העלול לסכן חיי אדם היה קרדינלי להחלטה, גם אם לא מספק, נקבע דיון במעמד הצדדים ונציגי שירותי הכיבוי ליום 4.7.18 ובמהלכו נשמעה עמדת שירותי הכיבוי.
2. נטען כי חל שינוי נסיבות בכל הקשור לאישור שירותי הכיבוי, אולם נושא הבטיחות הוא רק שיקול אחד במכלול עניינם של המבקשים והעובדה שכעת אין סכנה בטיחותית אינה תנאי מספיק להיעתר לבקשה או לעיין בה מחדש.
3. הנימוק המרכזי והמהותי לדחיית הבקשות היה אכלוס הבניין ללא טופס 4 ובעניין זה לא חל שינוי נסיבות מהותי או טכני ביחס למבקשים.

המשיבים 3-2 עדיין עומדים בעיצומו של הליך קבלת היתרי בניה, כאשר ההיתר המפוצל שהם ביקשו מאפשר קבלת היתר לגבי קומת הקרקע במועד מוקדם יותר – שלא הובהר כמה קרוב הוא, אולם קבלת ההיתר לגבי קומת קרקע אינה נוגעת לקומות העליונות וגם כאשר ינתן היתר לכל הקומות אין בכך כדי להביא להכשרת הנדרש לענייננו, היינו לקבלת טופס 4.

בית משפט קמא הדגיש כי האישור התכנוני הנדרש לשם הכשרת השימוש ביחידות המבקשים אינו היתר בניה אלא טופס 4, ומועד קבלתו אינו בהישג יד קרוב כלל ועיקר ובענין זה לא חל, כאמור, שינוי נסיבות, מהותי או טכני.

1. לעניין הטענה שהדיון שהתקיים ביום 4.7.18 לא התייחס למכלול הטיעונים קבע בית משפט קמא כי זכות הטיעון היא ערך חשוב ומרכזי, אולם המחוקק קבע במפורש כי בענייננו אין הכרח בקיום דיון במעמד הצדדים. בית משפט קמא הדגיש כי הצווים השיפוטיים אשר אליהם מתייחסת הבקשה ניתנו בהסכמת הצדדים, כשעל הפרק עומדת רק שאלת דחית מועד כניסתם לתוקף שכבר נקבע בהחלטה שיפוטית.
2. בית משפט קמא התייחס גם לזכות לעיון מחדש. קבע כי זכות זו לא מוסדרת בחוק התכנון והבנייה ועל פי הפסיקה לבית משפט סמכות להיעתר לבקשה לעיון חוזר במקרים חריגים ויוצאי דופן ולאחר שהוצגה בפניו הצדקה לכך בשל שינוי נסיבות משמעותי.

טענות המבקשים

1. לטענת המבקשים, החלטת בית משפט קמא ניתנה בבקשה לעיון מחדש מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים בשאלה העיקרית, האם מבחינה תכנונית קיימת הצדקה לעכב את ביצוע הצו, וזאת כאשר בית משפט קמא בהחלטה קודמת שלו הנוגעת לאותו עניין מצא כי יש מקום לשמוע את הצדדים.

לטענתם, הבקשה לעיון חוזר הוגשה כדין והתבקשה בה הכרעה מכוח סמכותו האינהרנטית והטבעית של בית משפט לעיין שנית בהחלטותיו, בפרט כאשר התקיים שינוי נסיבות משמעותי.

1. לטענתם בימ"ש קמא נמנע מלדון בטענה כי ההיתר מצוי בהישג יד וזו השאלה אשר אליה מכוונת הפסיקה. לטענתם, הבניין נבנה בהיתר שהוצא כדין. השאלה הייתה ביחס לשני מרתפי חנייה שנבנו, ואשר ביחס אליהם הוגשה בקשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, הבקשה נדונה לפני הוועדה המקומית רשות הרישוי וזו מצאה לנכון לאשר את הבקשה כרי גם אותם שני מרתפי חנייה מצויים בתוך האישור של הוועדה המקומית.

טופס 4 הוא החוליה האחרונה בשרשרת של האישורים. טופס 4 הוא נגזרת של היתר הבנייה ואין ספק שטופס 4 מצוי בהישג יד.

1. מדובר בעיכוב שהוא פורמלי ולא מהותי. בסופו של יום, והיום הזה קרוב, ניתן יהיה לקבל גם טופס 4.
2. באזור התעשייה בנתניה לא ניתן טופס 4 במקרים רבים. כדוגמא מביאים המבקשים את משרד הרישוי שנפתח בקניון הדרים, אשר תמונות שלו הוצגו במהלך הדיון.
3. המבקשים מעסיקים בבתי העסק שלהם עשרות עובדים שממתינים למוצא פיו של ביהמ"ש וקיים חשש שאם ביצוע הצווים לא יעוכב, לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.
4. לטענת ב"כ המבקשים הסיבה שמעמדם של העסקים נשוא בקשת רשות הערעור לא הושווה למעמדם של העסקים בקומת הקרקע היה היעדר אישור כיבוי אש וההתייחסות לקומות העליונות באופן מחמיר יותר אולם כיום יש אישור כיבוי אש לאכלוס כל הבניין ואין עוד מקום לאבחנה בין המבקשים לבין בעלי העסקים בקומת הקרקע.
5. ב"כ המבקשים ער לכך שבמסגרת ההתנהלות מול המשיבה פיצלה הוועדה את ההיתר לצורך טופס 4 לשניים על מנת לאפשר לעכב את ביצוע הצווים שהוצאו נגד בעלי העסקים בקומת הקרקע, אולם טוען כי מדובר בעניין פורמלי שלא תלוי בסטטוס התכנוני.
6. ביחס למבקש 1 נטען כי בהחלטה קודמת השווה בית משפט קמא את מעמד הסטודיו שלו למחול למעמד של העסקים בקומת הקרקע, למרות שהסטודיו אינו מצוי בקומת הקרקע ואפשר אורכה של חצי שנה ולא 60 יום כפי שניתנה לעסקים נשוא בקשת רשות ערעור זו, בכפוף לקבלת אישור כיבוי אש. המניעה הנובעת מאישור כיבוי האש הוסרה, ולכן לפחות ביחס למבקש 1 היה מקום לעיין שוב בהחלטה ולשנותה.

ב"כ המבקשים ציין כי הגיש בעניין זה בקשה נפרדת לבימ"ש קמא ועדיין לא ניתנה החלטה.

1. ב"כ המשיבים 2 ו- 3 הצטרף לטענות המבקשים. לטענתו, הדיון מיום 4.7.18 עסק בנושא אחד והוא כיבוי האש והמבקשים לא יכולים היו לצפות שתינתן החלטה בנוגע לנושאים נוספים. לטענתו, אם בית המשפט קמא היה ער לכך שניתן אישור כיבוי אש כנראה שהיה מעכב את ביצוע הצווים גם ביחס למבקשים.
2. ב"כ המשיבים 2 ו–3 מדגיש כי עיריית נתניה קיבלה 40 מיליון ₪ כהיטל פיתוח בגין הקניון וכי הדיון בנושא החניון כבר התקיים בביהמ"ש המחוזי בלוד.

טענות המשיבה

1. הבניין כפי שהוא לא עומד בתקן חניה שמאפשר הוצאת טופס 4 למבנה כולו לכלל קומותיו. הוגשה בקשה לתכנית שינויים להיתר, לפיצול ההיתר לטופס 4 בשני שלבים, השלב הראשון הוא טופס 4 לקומת הקרקע בלבד, שלצורך כך עומדת בתקן החניה. בשלב השני אחרי שיינתן היתר ל – 2 קומות החניון והן תושלמנה ניתן יהיה לדון בטופס 4 לגבי יתר הקומות ולו בהיבט של תקן חניה.

ניתן צו סגירה בהסכמה עם שני הסדרים אשר היו מבוססים על הבקשה לפיצול ההיתר. הסדר אחד ביחס לעסקים בקומת הקרקע שלגביו ההנחה הייתה שמאחר שכבר הוגשה בקשה לפיצול ההיתר הם צפויים לקבל טופס 4 ולכן הם קיבלו ארכה של חצי שנה. ההסדר השני לגבי כל אותם עסקים מעל קומת הקרקע, לגביהם ברור היה מלכתחילה שאין טופס 4 בהישג יד שכן לגביהם יהיה צורך להשלים את הליך הרישוי בעקבות הפיצול, להשלים את הבניה של החניון ורק לאחר מכן ניתן יהיה להגיש בקשה לטופס 4. ביחס לעסקים אלה ניתנו צווי הפסקת שימוש וניתנה להם ארכה לצורך התארגנות.

1. כאשר הושג ההסדר ביחס לשתי הקבוצות, נקודת המוצא הייתה שיש סידורי בטיחות בבניין והבניין בטיחותי. התנאי של אישור כיבוי אש היה טכני. הסתבר שהוא איננו ושתי הקבוצות לא השיגו אישור. בימ"ש קמא קבע דיון בעניין כיבוי האש כי הוא רצה להבין מה קורה בהיבט זה. צווי הסגירה כנגד המבקשים לא ניתנו בגלל היעדר אישור כיבוי אש אלא היעדר טופס 4.
2. בסיום הדיון שהתקיים ביום 4.7.18 נדחתה בקשת המבקשים לדחיית של שלושה חודשים במועד ביצוע צווי הפסקת השימוש. על ההחלטה לא הוגש ערעור ואין בנוגע אליה בקשה לעיון חוזר.
3. הבקשה לעיון חוזר נוגעת לבקשה שנייה לעיכוב ביצוע שהוגשה ביום 9.7.18במסגרתה התבקשה ארכה של 10 ימים וכן דחייה דומה לזו שקיבלה הקבוצה השנייה. בית משפט קמא דחה גם בקשה זו.
4. הבקשה לעיון חוזר היא למעשה בקשה שלישית לעיכוב ביצוע. לפי סעיף 254 ט (ב), בקשה לעיכוב ביצוע ניתן להגיש פעם אחת. לאחר שהבקשה הראשונה נדחתה, אין לבית משפט סמכות להורות על עיכוב ביצוע.
5. על פי הוראת סעיף 254ט (ג)(1) בית משפט רשאי לדון על סמך טענות בכתב ולא לקיים דיון. בית משפט קמא מצא לנכון לקיים דיון בעניין רשות הכיבוי. בעניין טופס 4 סבר שאין מה להוסיף. הטענות נטענו בכתב באריכות, בתגובות על תגובות ולא היה מקום לקיים דיון נוסף.
6. בימ"ש קמא לא הסתפק בנימוק הפורמלי, אלא הוסיף ונימק לגופו של עניין.

תשובת המבקשים

1. המבקשים והמשיבים 2 ו- 3 מכחישים כי ההבחנה בין שתי הקבוצות קשורה למצב התכנוני. לטענת ב"כ המבקשים בית משפט קמא התייחס לקבוצה שבקומת הקרקע באופן שונה בהיבט של הבטיחות, ולכן הדיון נסוב על נושא זה.

לטענתם לאחר שבית משפט קמא עיכב את ביצוע צו איסור השימוש, הוא רשאי היה להאריך את עיכוב הביצוע.

דיון

1. דין הבקשה להידחות.
2. עיון בבקשות שהוגשו לבית משפט קמא, בתגובות ובהחלטות מעלה כי ההבחנה בין שתי הקבוצות נעשתה, כפי שטוענת המשיבה 1, לאור ההבדל במצב התכנוני. הבחנה זו התאפשרה לאחר שהיתר הבנייה שקיבלו המשיבים 2 ו-3 פוצל באופן שאיפשר קבלת טופס 4 לעסקים בקומת קרקע.

בית משפט קמא מתייחס להבחנה זו בהחלטה מיום 4.7.18. המשיבה התייחסה אליה בטיעוניה בדיון אשר התקיים ביום 30.4.18.

1. הבקשות השונות אשר הגישו בעלי העסקים ביום 24.6.18 תומכות אף הן בהבחנה זו. בעוד שהמבקשים ביקשו דחייה של כשלושה חודשים במועד ביצוע צווי ההפסקה השיפוטיים, ביקשו בעלי העסקים בקומת קרקע ארכה להמצאת אישור כיבוי אש.

הנימוק לבקשת המבקשים מיום 24.6.18 היה כי למיטב ידיעתם חלה התפתחות מהותית ומכרעת ביותר אשר משליכה על ההליך התכנוני. בבקשה שהגישו בעלי העסקים בקומת קרקע הנימוק העיקרי היה כי הם פועלים לקבל אישורי כיבוי אש לעסקים אולם עד כה נתקלו בקשיים. ההבדל בנימוקים תומך אף הוא בהבחנה בין הקבוצות לה טענה המשיבה 1.

1. בהחלטה מיום 4.7.18 כתב בית משפט קמא כי:

"מטרת עיכוב הביצוע המקורי של הצוים היתה התארגנות לביצועם ולא קידום הליכי הרישוי, וגם עתה לאחר הקידום המהותי הנטען, קבלת טופס 4 – שהיא שלב הרישוי הרלוונטי לשם הכשרת החזקתם ושימושם ביחידות בנכס – עודנה רחוקה, שכן טרם ניתן היתר בניה אף לשלב הראשון של הקניון העוסק בקומת הקרקע שאין הם מחזיקים בה יחידות, קל וחומר שלא לקומה בה מצויות יחידותיהם, ועל כן הכלל שנקבע בפסיקה לענין היות ההכשרה בהישג יד אינו מתקיים בהם כלל ועיקר".

1. כפי שציין בית משפט קמא בהחלטה מושא הערעור, הנימוק המרכזי והמהותי לדחיית בקשות המבקשים לעיכוב ביצוע היה אכלוס הבניין ללא טופס 4 ובעניין זה לא חל שינוי נסיבות מהותי או טכני ביחס למבקשים אשר הצדיק עיון חוזר גם לאחר שהתקבל אישור כיבוי אש.

לפי ההחלטה, המשיבים 3-2 עדיין עומדים בעיצומו של הליך קבלת היתרי בניה, כאשר ההיתר המפוצל שהם ביקשו מאפשר קבלת היתר לגבי קומת הקרקע במועד מוקדם יותר, אולם קבלת היתר זה אינה נוגעת לקומות העליונות, וגם כאשר יינתן היתר לכל הקומות אין בכך כדי להביא לקבלת טופס 4 למבקשים.

1. בנסיבות אלה לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא לדחות את הבקשה לעיון חוזר, המצדיקה מתן רשות ערעור.
2. לאור הוראת סעיף 254ט(ג)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, לאור מכלול הדיונים שהתקיימו בפני בימ"ש קמא וכתבי הטענות שהוגשו, לא מצאתי כי טעה בית משפט קמא גם בכך שנתן את ההחלטה בלא לקיים דיון נוסף.
3. לגבי המבקש 1 נקבע כי ההסדר שיחול לגביו יהיה כמו זה שחל על בעלי העסקים בקומת קרקע, אולם בהחלטה מיום 26.7.18 לא הייתה התייחסות נפרדת להסדר בעניינו. מטיעוני ב"כ המבקשים עולה כי הוא הגיש לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר בעניינו של המבקש 1. לאור זאת, ומשלא ניתנה עדיין החלטה על ידי בית משפט קמא, לא תתייחס החלטה זו למבקש 1.
4. הבקשה למתן רשות ערעור בכל הנוגע ליתר המבקשים נדחית.
5. המבקשים (למעט המבקש 1) ישלמו למשיבה הוצאות בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ח, 19 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.