1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' הרשם הבכיר אריה דורני-דורון) מיום 19.7.18 בת"ק 41682-11-17 אשר ניתן בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד -1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

2. ענייננו בתביעה על סך 33,000 ₪ שהגיש המבקש – התובע נגד המשיבה – הנתבעת.

בכתב התביעה נטען כי ביצע עם אשתו, כהרגלם בכל שבוע, קניה מרוכזת אצל המשיבה ובין היתר, הם רכשו קוצץ ירקות של חברת "יונדאי" שמחירו 119 ₪ בהתאם לתווית מחיר שהודבקה עליו.

בבדיקת החשבון לאחר התשלום בקופה, גילה המבקש כי חויב בגין הקוצץ על סך של 149 ₪. נטען כי אחראי מחלקת חשמל שנקרא לקופה ראשית לא אישר למבקש את המחיר שצוין במדבקה ואמר בפני קהל הממתינים בקופה הראשית כי יתכן והתובע הדביק את המדבקה על המוצר על מנת להטעות ולקבל מחיר זול. התובע עוכב כחצי שעה בחנות, בויש בפני הקופאית הראשית והלקוחות והנתבעת לא הסכימה לזכותו בגין ההפרש.

הסעד המבוקש: סך של 10,000 ₪ פיצויים לדוגמה (כנראה הכוונה מכוח סעיף 31 א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981), סך של 20,000 ₪ פיצוי בגין לשון הרע וסך של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

הנתבעת – המבקשת טענה בכתב ההגנה כי אחראי המשמרת של מחלקת חשמל לא טען כי ייתכן והתובע הדביק את התווית, אלא ציין "אולי מישהו שם את המחיר" והפנה את התובע למנהל הסניף מאחר ולהבנתו לא היה יכול לאשר את ההחזר הכספי. ככל שהתובע היה פונה למנהל הסניף ,היה מתבצע החזר בו במקום. עם זאת, במקום לפנות למנהל הסניף או לבטל את העסקה, התובע בחר לצאת עם המוצר שרכש ולשלוח דרישה מוגזמת לפיצוי.

התובע הגיש כתב תשובה.

3. ביום 18.7.18 התקיים דיון בבימ"ש לתביעות קטנות בנוכחות התובע ונציג הנתבעת.

התובע הצהיר בתחילת הדיון כי הינו משפטן.

נציג הנתבעת הצהיר כי הוא מוותר על ייצוג משפטי והודיע: "...ויש לנו הסכמה דיונית לפיה אנו נטען בעל פה בקצרה ונסמיך את בית המשפט לפסוק את הסכום בלבד בשורה, ובכך נסיים את המחלוקת סיום סופי ומוחלט".

לאור הסכמת הצדדים ניסח בית משפט קמא הצעתו לפרוטוקול כדלקמן:

"הצעת בית המשפט:

בית המשפט יכריע בתובענה לפי סמכותו שבסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. משמעות הדבר, שבית המשפט יכול לתת פסק דין שמקבל את התביעה במלואה או דוחה את התביעה או כל תוצאה שבאמצע. מובהר לצדדים שפסק הדין יינתן לאחר שיישמעו טענותיהם בקצרה ועל סמך החומר הקיים בתיק; כי בית המשפט רשאי, אך לא חייב, לנמק את פסק הדין בקצרה, ויכול שפסק הדין לא יהיה מנומק; כי הם רשאים שלא להסכים להכרעה בדרך זו וכי אין באי-ההסכמה כדי להשפיע על תוצאות המשפט; כי פסק הדין יסיים את המחלוקת בכל טענותיהם; וכי ידוע להם שסיכויי ערעור על פסק דין כזה הם נמוכים במיוחד. הצדדים יטענו עתה בקצרה".

לאחר מכן נכתב לפרוטוקול מפי הצדדים כי הם מסכימים.

התובע ונציג הנתבעת העידו. כמו כן השמיע התובע הקלטה. בסיומו של הדיון נציג הנתבעת הציע לתת לתובע שי בסך 1,000 ₪.

4. בפסק הדין נקבע:

"בהתאם להסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 18.7.18 ולסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במובא בפניי, ולנוכח המקרה הקונקרטי התנהלות הצדדים בעת האירוע , העקרונות הצרכניים ושמירת שמם הטוב של הצדדים, במכלול השיקולים והטענות כולן , ובהתייחס לגישתם המכובדת של הצדדים לסיום המחלוקת, אני קובע כי לסילוק סופי ומוחלט של המחלוקות מושא תיק זה, לצרכי פשרה ומבלי להודות בכל טענה, תשלם הנתבעת לתובע סך כולל הוצאות של 2,000 ש"ח. התשלום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל".

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

5. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי נפסק לטובתו 5% מסך התביעה בלבד , למרות שהוכיח את תביעתו מעל כל ספק ואף המשיבה הסכימה לפצותו בסך של 1,000 ₪ המהווים שליש מהפיצוי שהתבקשת עבור עוגמת נפש. לטענת המבקש חשב לתומו כי בימ"ש קמא יפסוק לפי הודאת המשיבה ולפי הסכום שהוצע על סעיף עוגמת הנפש שמהווה את החלק הקטן בתביעה, ועל כן הסכים לפסיקה עפ"י סעיף 79 א לחוק בתי המשפט.

נטען כי מדובר בעיוות דין ובפיצוי נמוך ביחס לתביעה.

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת הרשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן

רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

ב)   עוד נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי ערכאת הערעור לא תתערב בפסק דין שניתן, מכוח הסכמת הצדדים, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אלא באותם מקרים נדירים העולים כדי "... חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו...." (ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337 (1999); וכן ע"א 369/89 עותמאן נ' בויארסקי (25.3.93); רע"א 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה, קבלנים בע"מ נ' סגל, פ"ד נח(6) 894 (2004); רע"א 11080/03 שלודי נ' דגאני (6.12.04).

ג) המקרה שלפני אינו מצדיק התערבות חריגה בפסק דין שניתן בהסכמה מכוח סעיף 79 א לחוק בתי המשפט בבית משפט לתביעות קטנות.

הצדדים מיוזמתם, ביקשו בפועל כי בית משפט יקבע ללא נימוק את הסכום שישולם ("לפסוק את הסכום בלבד בשורה").

זו בדיוק הצעה למתן פסק דין לא מנומק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט והתובע כמשפטן חזקה שידע זאת.

בית משפט הודיע מבעוד מועד לצדדים, מה הן ההשלכות של מתן פסק דין לפי סעיף 79 א ומה משמעותו והם הסכימו לכך.

העובדה שהמבקש לא ציפה כי ייפסקו לטובתו רק 2,000 ₪ מתוך סכום תביעה של 33,000 ₪, אין בה לכשעצמה משום עילה להתערבות בפסה"ד.

משהסכים למתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק, הוא אינו יכול לחזור בו מהסכמתו בדיעבד, כאשר תוצאת פסה"ד אינה תואמת את ציפיותיו.

זאת ועוד; פסק הדין לא ניתן באותו מעמד אלא רק יום לאחר הדיון, כאשר לתובע היה די זמן לעיין בפרוטוקול פעם נוספת ולהבין מה משמעותו של פסק דין לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט. עם זאת, המבקש לא העלה כל טענה בנוגע להסכמה למתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט לאחר הדיון.

ד) בית משפט קמא בחן את מכלול הטענות והגיע למסקנה ולפיה יש לקבל את תביעת המבקש בחלקה הקטן.

אין עסקינן בתיק אשר מעלה שאלה משפטית שיש צורך לדון בה במסגרת ערעור ואף לא מצאתי טעות ממשית אשר מחייבת התערבות ערכאת ערעור בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, קל וחומר כאשר מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה על דרך הפשרה מכוח סעיף 79 א לחוק בתי המשפט.

התובע- המבקש ביקש לחייב את הנתבעת בסכום של 33,000 ₪ בגין נזק כספי נטען בסך 30 ₪ ונזקים נוספים בלתי ממוניים. בית משפט קמא בפסק דינו קבע סכום של 2000 ₪. אין עסקינן בנסיבות העניין בסכום בלתי סביר המצדיק התערבות חריגה של ערכאת ערעור.

7. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אב תשע"ח, 08 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.