1. לפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981 (להלן: "החוק"), כפי שיפורט להלן.
2. המערער מנהל אצל המשיב חשבון מספר 364779/93 בסניף מספר 330 ברחוב ביאליק 22 ברמת גן (להלן: "החשבון").
3. הערעור נסוב על 10 שיקים שהמערער מבקש לגרוע ממניין השיקים שבהודעת ההגבלה נשוא הערעור.
4. השיקים סורבו החל מיום 5.9.17 ועד יום 26.7.18 בסכומים שבין 816 ₪ ועד לסך של 3,794 ₪.
5. המערער טוען כי הבנק נתן למערער לעמוד ביתרות חריגה של יום וזאת עד להפקדת הכספים ביום למחרת במזומן, וזאת מיום פתיחת החשבון.
6. מדובר בחשבון פרטי ששימש את המערער ומשפחתו לחיי יום יום.
7. המערער לקוח וותיק ואמין של הבנק, משך שנים.
8. למערער מסגרת אשראי בסך 30,000 ₪ בחשבון.
9. המערער מצביע על דוגמאות בהן כיבד הבנק שיקים למרות שהחשבון היה ביתרת חובה. כך למשל ביום 10.12.17 הגיע שיק לפירעון על סך 816 ₪, והבנק כיבד אותו, למרות שהחשבון עמד על יתרת חובה בסך 38,291.67 ₪, ולמחרת הפקיד המערער את סכום השיק לחשבון.
10. התנהלות זו משקפת נוהג בין הצדדים בדרך של הסכם מכללא לפיו המערער יכול לנהל את חשבונו ביתרת חובה, על סמך הפקדת כספים ביום למחרת. דפוס ההתנהלות המתמשך שבין המערער לבין הבנק הביא לכך שלמערער היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים. התנהלות הבנק בחשבון היה בה כדי לייצר בעיני המערער ציפייה לגיטימית לפיה הבנק ימשיך ויפעל לפי הנוהג הקיים בין הצדדים.
11. הבנק החליט לפתע פתאום להחזיר למערער שיקים למרות ששולמו למחרת, ובכך הביא את המערער למול שוקת שבורה ועל סך הגבלה ולבסוף הגביל את החשבון.
12. הבנק, לעיתים כיבד את השיקים ולעיתים לא, הכל על דעת עצמו.
13. בנוסף הבנק כיבד באופן גורף את חיוב כרטיס האשראי גם כשחשבון המערער עמד על חריגה.
14. הבנק כבר הגביל את המערער ביום 28.1.18, ללא הצדקה, ובכך גרם לו נזק רב בבנקים נוספים אתם עובד המערער. לאחר שהבנק הוציא את מכתב ההגבלה הקודם ושלח לכל הבנקים הודעה על ההגבלה, לפתע, על דעת עצמו בלבד, ביטל את החזרת השיק העשירי. דבר זה מלמד כי הבנק עושה ככל שברצונו בחשבון המערער.
15. המערער לקוח אמין, משלם כסדרה את ההלוואה שהבנק העמיד לו, וכן הוא משלם את חיובי כרטיס האשראי ויתר חיוביו.
16. בתשובה טוען הבנק כי תחילה פתח המשיב חשבון שמספרו 030246/58 בסניף ההלכה, מספר 666 (להלן: "החשבון הקודם"), ובהמשך, ביום 21.2.18, החשבון עבר להתנהל בסניף אמת גן מספר 851, ומספר החשבון שונה למספר 2364779/93.
17. מסגרת האשראי הרלוונטית בחשבון עמדה על סך של 20,000 ₪ עד יום 1.10.17, ומיום 2.10.17 עמדה מסגרת האשראי על סך של 30,000 ₪.
18. ביום 28.1.18 כאשר החשבון עדיין התנהל בסניף ההלכה, נשלחה למערער הודעה על הגבלת החשבון בגין סירוב 10 המחאות משוכות בחשבונו (להלן: "ההגבלה הראשונה"). לפנים משורת הדין, ובעקבות בקשתו של הערער אל המשיב, בוטל הסירוב בגין השיק שמספרו 5000291 על סך של 2,603 ₪ ונגרע ממניין השיקים החוזרים, ולפיכך בוטלה הודעת ההגבלה מיום 28.1.18. לאחר מכן עבר החשבון להתנהל בסניף רמת גן, מספר 851, הוא החשבון בענייננו.
19. ביום 21.2.18 שלח הבנק למערער בקשה להסדרת חריגה בחשבון בה הודיע כי קיימת יתרת חריגה שטרם שולמה בגין פירעון שוטף של ההלוואה בסך של 37,813.68 ₪ והמערער נדרש להסדיר החריגה על מנת שהבנק יוכל "לכבד חיובים נוספים בחשבונך..."
20. ביום 9.4.18 שלח הבנק למערער בקשה נוספת להסדרת חריגה בחשבון בה הודיע לו כי קיימת יתרת חריגה בחשבון שטרם שולמה בגין פירעון שוטף, של ההלוואה בסך של 30,763.63 ₪ והמערער נדרש להסדיר את החריגה על מנת שהבנק יוכל "לכבד חיובים נוספים בחשבונך...".
21. ביום 26.4.18 שלח הבנק למערער הודעה על חסימת כרטיס אשראי והוא נדרש להימנע מביצוע פעולות בכרטיס אשראי.
22. לאחר ששיק נוסף חזר ביום 27.4.18, נשלחה למערער הודעה נוספת על הגבלתו בגין סירוב 10 המחאות משוכות בחשבונו (להלן: "ההגבלה השנייה").
23. המערער פנה למנהלת סניף רמת גן, הגב' פזית איזון וביקש לבטל את הסירוב בגין שיק מספר 5000294 על סך 2,603 ₪. גם הפעם פנייתו של המערער נענתה, לפנים משורת הדין, והבנק ביטל את הסירוב בגין השיק. השיק נגרע ממניין השיקים החוזרים וההודעה עלה החלת ההגבלה, בוטלה.
24. ביום 16.5.18 שלח הבנק למערער בקשה נוספת להסדרת חריגה בחשבון בה הודיע לו כי קיימת יתרת חריגה שטרם שולמה בגין פירעון שוטף של ההלוואה בסך של 30,840.63 ₪ והמערער נדרש להסדיר את החריגה על מנת שהבנק יוכל "לכבד חיובים נוספים בחשבונך..".
25. ביום 15.7.18 שלח הבנק למערער בקשה נוספת להסדרת חריגה בחשבון, הודיע לו כי קיימת חריגה בסך של 5,601 ₪ וכי עליו להסדיר אותה וכי אם לא תוסדר, יאלץ הבנק לנקוט הליכים משפטיים לגביית החוב.
26. לאחר מכן, חזר שיק נוסף ולכן נשלחה למערער ביום 27.7.18 הודעה שלישית במספר על הגבלת החשבון בגין סירוב 10 המחאות משוכות בחשבונו, היא ההגבלה השלישית ונשוא דיון זה.
27. בעקבות הודעת ההגבלה מיום 27.7.18 הגיש המערער ערעור לפי סעיף 10 לחוק.
28. המערער לא צירף לבקשה העתק מפנייתו לבנק לבטל את הבאת השיקים נשוא הבקשה במניין שיקים שסורבו. משלא צירף העתק פנייתו, יש לדחות את הערעור שכן מדובר בדרישה מקדמית והכרחית להגשת הערעור שמטרתה מיצוי ההליכים בטרם תיעשה פנייה לבית המשפט.
29. דין הערעור להידחות גם לגופו שכן כל השיקים סורבו כדין, משלא הייתה בחשבון יתרה מספקת לכבדם, וחרף העובדה שלמערער נשלחו פעם אחר פעם מכתבים בעניין החריגות בחשבונו.
30. המערער הגיש הערעור בטענה לפי סעיף 10(א)(3) שהיה לו יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבונו, או שהבנק היה חייב לפרוע אותו מכוח הסכם אתו. בענייננו אין חולק כי השיקים סורבו הואיל ולא הייתה יתרה מספקת בחשבון. אשר לטענת המערער כי היה לו יסוד סביר להניח שהשיקים יפרעו לאור הסכם עם המשיב, הרי שטענה זו נטענה בעלמא ולא פורט מתי הושג ההסכם, עם מי הושג ההסכם ועוד. כמו כן המערער לא העלה כל טענה כאשר הבנק לא כיבד 9 שיקים ונזכר להעלות טענות רק כאשר חולל השיק העשירי. די בהודעות הרבות ששלח הבנק למערער כדי להצביע על כך שהבנק מעולם לא הסכים שהמערער ינהל את חשבונו ביתרת חובה על סמך הפקדת כספים למחרת. הבנק טוען כי גם מעיון בדפי החשבון עולה שאין ממש בטענת המערער לפיה היה נוהג ולפיו הוא רשאי היה להפקיד את הכספים ביום הערך ולעיתים למחרת יום הצגת השיק.

דיון והכרעה

1. הערעור הוגש לפי סעיף 10(3) לחוק, היינו שללקוח, הוא המערער, היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק מכוח הסכם שבין הבנק לבין הלקוח.
2. בנוסף הוגשה בקשה במעמד צד אחד למתן צו מניעה זמני למניעת ההגבלה בחשבון, וצו כאמור ניתן על ידי כבוד השופט הבכיר א' שוורץ ביום 7.8.28.
3. אין מחלוקת כי בעת שהשיקים חוללו, עמד החשבון ביתרת חובה מעבר למסגרת האשראי המאושרת.
4. מכאן שהערעור מבוסס על הסכמות שבין הבנק לבין הלקוח שהן הסכמות בעל-פה או מכוח התנהגות, ולא בהתאם לחוזים שבכתב שבין הצדדים. למעשה לא הועלתה על ידי המערער הטענה כי בשלב כלשהו הוסכם בינו לבין מי מהבנק בע"פ כי הבנק יכבד שיקים שסכומם יופקד על ידי המערער למחרת יום הפירעון, אלא הטענה היא כי מכוח ההתנהגות של הבנק עם המבקש במהלך השנים, עולה הסכמה כאמור.
5. הטענה בדבר היווצרותו של הסכם מכללא בהתנהגות בין הלקוח לבין הבנק היא אחת הטענות השכיחות, אם לא השכיחה ביותר בערעור על פיה הוראת סעיף 10 לחוק. וכך כתב על כך כבוד השופט ח' עמית במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א, הפרקליט מ"ד (1998) 449, בעמ' 468: להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות משתמך בין הבנק לבין הלקוח – להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר. החזרת שיקים על ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. העובדה כי בעל החשבון 'נזכר' רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו.... שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי... העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי".
6. עוד מוסיף כב' השופט עמית במאמרו כי לא די בתקווה, בציפייה, במחשבה, או בסברה של הלקוח שהבנק יכבד את השיק. מנגד, גם לציפייה מסחרית לגיטימית ניתן משקל בפסיקה, וגם המחוקק נוטה להכיר בצורך להגדיל את ההגנה על ציפייה שלא הגיעה לכלל זכות חוזית, וכי את ההגנה על הציפייה של הלקוח כלפי הבנק ניתן לעגן בחובות האמון המיוחדים שבבסיס יחסי בנק – לקוח ובעקרונות תום הלב (י' עמית, שם בעמ' 470).
7. מכאן, שיש לבדוק האם בענייננו מתקיימות אותן נסיבות שבהן, למרות האמור בהסכם שבכתב שבין המערער לבין הבנק, נכרת למעשה הסכם בהתנהגות ונוצרה ציפייה הראויה להגנה, מכוח דפוס התנהגות מתמשך בין הלקוח לבין הבנק שנתן ללקוח, הוא המערער, כי הבנק יהיה חייב לכבד את השיקים שסורבו, נשוא הערעור.
8. ראשית, עולה מהמסמכים שהוגשו, כמו גם חקירתו הנגדית של המערער כי לגבי חלק מהשיקים, לא מתקיימת טענת המערער בערעור בדבר ביצוע התשלום יום לאחר מועד פירעון השיקים. היינו, לגבי שיקים אלה, המערער לא הפקיד את סכום השיק למחרת מועד הפירעון שלהם.
9. השיק הראשון שהוצג בחשבון ביום 5.9.17, שמספרו 325, על סך של 3,794 ₪. המערער לא דאג להפקיד יתרה מספקת לכיסוי השיק ביום הצגתו בחשבון ואף לא למחרת (ראו עדותו של המערער עמ' 3 ש' 4 לפרוטוקול).
10. השיקים השני והשלישי שחוללו, שהוצגו בחשבון ביום 10.9.17, האחד על סך 1,000 ₪ והשני על סך 816 ₪, המערער אכן הפקיד לחשבון ביום 11.9.17, היינו יום לאחר היום שבו הוצגו השיקים לחשבון, סך של 5,000 ₪.
11. בגין השיק הרביעי שהוצג בחשבון ביום 18.9.17, שמספרו 268, בסך 2,452 ₪, המערער לא הפקיד כספים לשם מתן כיסוי לשיק, באותו יום או למחרת.
12. בגין השיק החמישי על סך 2,452 מיום 18.10.17 לא הפקיד המערער כספים באותו יום או למחרת שיהיה בהם כדי לכסות את השיק (וראו עדותו בעמ' 3 ש' 26 – 27 לפרוטוקול).
13. בגין השיק השישי על סך 816 מיום 10.11.17 ובגין השיק השביעי בסך 1,260 מיום 10.11.17 לא הפקיד המערער כספים באותו יום או למחרת (וראו עדותו בעמ' 3 ש' 28 – 29 לפרוטוקול).
14. בגין השיק השמיני, בסך 2,603 מיום 26.11.18 לא הפקיד המערער כספים באותו יום או למחרת אלא רק 3 ימים לאחר מכן (וראו עדותו בעמ' 3 ש' 31 לפרוטוקול).
15. בגין השיק התשיעי, בסך 2,603 ₪ מיום 26.1.18, לא הפקיד המערער כספים באותו יום או למחרת. אמנם יום 26.1.18 הוא יום שישי, אולם המערער לא ביצע הפקדה אלא ביום שני שלאחר מכן.
16. בגין השיק העשירי בסך 2,603 ₪ מיום 26.7.18 לא הפקיד המערער כספים באותו יום או למחרת. לפי עדותו בע' 4 משורה 1 לפרוטוקול, באותו יום, יום חמישי הוא בדק את המצב בחשבון באמצעות כרטיס האשראי שלו ולא היה חוב בחשבון. ביום ראשון הוא קיבל הודעת טקסט שעליו לגשת לבנק, ובדרך הוא כבר הפקיד 3,000 ₪ במזומן. אין צורך לומר כי בדיקת החשבון ביום חמישי לפיה לא היה למערער חוב (הכוונה מעבר למסגרת האשראי) אין בה די שכן היה עליו לדעת כי אמור להיפרע שיק שמשך, והוא יכול היה וצריך היה, לשיטתו, לבצע הפקדה למחרת.
17. העולה מהאמור הוא שלגבי כל השיקים, למעט שניים, גם לפי גרסתו של המערער בכתב הערעור, הוא לא עמד בהסכם שיש לו לטענתו, על דרך התנהגות, עם הבנק.
18. אין לקבל את טענתו של המערער, שהועלתה בחקירתו הנגדית, ולפיה ניתן היה לו להתעכב בתשלום השיקים, לפי ההסכמה שלו עם הבנק, אפילו יומיים (עמ' 2 ש' 23 לפרוטוקול) ולטענה המשתמעת מעדותו כאילו אפשר לו הבנק להפקיד את סכום השיק גם 6 ימים לאחר מכן בעמ' 3 ש' 18 לפרוטוקול. טענות אלו היה על המערער להעלות במסגרת הערעור. בערעור טען המערער כי ניתן היה לו להפקיד את הכספי ביום למחרת במזומן, וכי כך עשה למן פתיחת החשבון.
19. לאור האמור לעיל, נותרת השאלה האם המערער הוכיח הסכמה שבהתנהגות עם הבנק שלפיה המערער יכול היה להניח שחלה על הבנק חובה לכבד שיק שהמערער מפקיד את סכומו יום לאחר יום הפירעון המיועד. במידה והמסקנה תהיה חיובית, אזי יהיה מקום שלא לכלול במניין השיקים שסורבו את השיק השני מס' 278 מיום 10.9.17 בסך 1,000 ₪ ואת השיק השלישי מס' 260 מיום 10.9.17 בסך 816 ₪.
20. המערער הוא מי שעליו מוטל הנטל להוכיח את ההסכמה הנטענת בדרך של התנהגות, ולמרות האמור בהסכם שבכתב שבין הצדדים.
21. עצם העובדה שהבנק כיבד שיקים מסוימים, שעה שלא הייתה בחשבון יתרה מספקת, גם אם אכן כך היה, אין בה כדי להוכיח הסכמה שבהתנהגות, עקבית, שמכוחה יכול המערער להניח חובה המוטלת על הבנק לכבד את השיק למרות שאין יתרה מספקת בחשבון.
22. המערער הביא דוגמה של מספר פעמים שבהם כיבד הבנק שיקים למרות שלא הייתה יתרה מספקת בחשבון. כך המערער מפנה לכך שביום 10.12.17 הופקד לפירעון שיק על סך 816 ₪ כאשר החשבון עמד על מינוס של 38,291.67 ש"ח, והוא פרע אותו רק למחרת. מעיון בתדפיס החשבון עולה כי למחרת, ביום 11.12.17, הפקיד המערער במזומן סך של 8,300 ₪.
23. כן מפנה המערער לכך שביום 26.12.17 הגיע לפירעון שיק על סך 2,603 ₪ כאשר החשבון עמד על יתרת חובה בסך של 32,603, השיק כובד, והמערער ביצע הפקדה בגין השיק ביום 27.12.17. מעיון בתדפיס עולה כי ביום 27.12.17 הפקיד המערער סך של 5,700 ₪.
24. עוד מפנה המערער לכך שביום 26.2.18 הגיע שיק לפירעון על סך 2,603 ₪ בעת שהחשבון עמד על מינוס של 40,416 ₪. השיק כובד והמערער ביצע הפקדה למחרת, ביום 27.2.18. מעיון בתדפיס עולה כי ביום 27.2.18 הפקיד המערער סך של 10,000 ₪ במזומן.
25. המערער מפנה לכך שביום 26.3.18 הגיע שיק לפירעון על סך 2,603 ₪, עת החשבון עמד על יתרת חובה בסך של 34,767 ₪, השיק כובד, והמערער ביצע הפקדה למחרת. מעיון בדף החשבון עולה כי ביום 27.3.18 הפקיד המערער סך של 8,700 ₪.
26. דוגמאות אלה אין בהן כדי להצביע על התנהגות עקבית של הבנק לפיה יכבד שיקים, אשר למחרת המערער דואג לבצע הפקדה בחשבון לשם כיסוי השיקים. בנוסף, בהתאם לעדותו של המצהיר מטעם הבנק, מר ליאור ישעיהו, מנהל מחלקת קמעונאות בסניף רמת גן, בעמ' 7 לפרוטוקול, יש מקרים שבהם הלקוח פונה לבנק ומבקש, לפנים משורת הדין, לאשר את השיק, והבנק מגלה גמישות ומאשר את השיק, ואזי השיק לא מחולל. במקרים אחרים, הבנק לא מקבל פנייה מהלקוח וכאשר אין יתרה מספקת בחשבון, השיק לא מכובד (עמ' 7 ש' 10 – 16 לפרוטוקול). עדות זו עולה בקנה אחד עם פרקטיקה מקובלת בבנקים שכאשר לקוח פונה לבנק מבעוד מועד, מודיע שעומד להיפרע שיק בסכום מסוים שעה שאין כיסוי מספיק בחשבון אך כי במועד מסוים סמוך לאחר מכן הלקוח יפקיד סכום מסוים שעומד להתקבל אצלו, הבנק מסכים לכבד את השיק, למרות שלא מוטלת עליו כל חובה לעשות כן, משיקולים עסקיים של הבנק. לבסוף, המקרים שעליהם מצביע המערער כאותם מקרים שבאים לבסס את הנוהג המחייב לשיטתו, שעליו הסתמך כשסבר שמוטלת על הבנק חובה לכבד את השיקים נשוא הערעור, אשר, כאמור לעיל הינם ספורים מכדי ליצור נוהג עקבי שניתן להסתמך עליו, מצביעים על כך שלמחרת יום הפירעון של השיק, הפקיד המערער סכומים ניכרים, כאלה שעלו במידה ניכרת על סכום השיק שהמערער ביקש כי ייפרע למרות שלא היה כיסוי מספיק בחשבון במועד פירעונו. דבר זה, יחד עם עדותו של המצהיר מטעם הבנק, והנוהג הבנקאי המקובל, מצביע על כך שהמערער פנה לבנק מבעוד מועד, ביקש לכבד את השיק, והבטיח לבנק כי לא רק שהשיק יכוסה על ידי הפקדה למחרת, אלא גם שסכום יתרת החובה בחשבון, ירד באופן משמעותי, ולכן הסכים הבנק לכבד אותם שיקים.
27. מכל האמור לעיל, המערער לא הוכיח את ההסכמה הנטענת על ידו עם הבנק, שמכוחה יכול היה באופן סביר להניח כי קיימת חובה על הבנק לכבד את השיקים נשוא הערעור.
28. לכל אלה יש להוסיף את יתר הנסיבות של ניהול החשבון וההתנהלות של הבנק אל מול המערער כלקוח. מדובר בפעם השלישית שבה הוגבל החשבון, וגם אם בפעמיים הקודמות, ויתר הבנק, בכל פעם על שיק אחד, כך שבפועל נמנעה ההגבלה על החשבון, הרי שלמערער היו די ויותר התראות על כך שהבנק אינו מקבל את דרך התנהלותו לפיה ביום הפירעון של שיקים המופקדים לחשבון, אין די כדי לכסות אותם. בנוסף, קיבל המערער מכתבי התראה הדורשים ממנו להסדיר חריגות בחשבון, לבסוף, ביום 26.4.18 הודיע הבנק למערער כי נחסם כרטיס האשראי שלו, והכרטיס אכן נחסם בפועל. גם אלו מצביעים על כך שהיה ברור ונהיר למערער שהתנהלותו בחשבון אינה מקובלת על הבנק.
29. מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי המערער לא הוכיח כי היה לו יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים מכוח הסכם בעל פה או בהתנהגות (להבדיל מההסכם שבכתב שבין הצדדים).
30. לאור כל האמור לעיל, נדחה הערעור.
31. המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 2,500 ₪ תוך 30 יום.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.