1. לפניי תובענה, אשר שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 2.5.16 בין כלי רכב מושא התביעה.
2. לטענת התובעת, עת נסע רכבה בנתיבו ישר וכדין, בצומת, לפתע התפרץ נהג הנתבעים לצומת לא פנוי משמאל, מבלי שנתן זכות קדימה לרכב התובעת שבא מימין, חסם את דרכו וכתוצאה מכך נפגע רכבו בחלקו הקדמי. מנגד, הנתבעים טוענים, כי עת נסע רכבם בצומת, התפרץ רכב התובעת לצומת, מבלי שציית לתמרור עצור המוצב בכיוון נסיעתו וכתוצאה מכך נפגע רכבם בצדו הימני.
3. בדיון הוכחות שהתקיים לפניי נשמעו עדויות הנהגים ועד נוסף שנסע ברכב התובעת.
4. נהג התובעת מסר בהודעתו במשטרה, כי התאונה התרחשה, כאשר רכבו התקרב לצומת שבו לא היה מוצב תמרור בכיוון נסיעתו, אזי הגיח רכב הנתבעים מצד שמאל ונכנס לצומת. נהג התובעת בלם ופגע בו בחזית צד ימין שלו בגלגל אחורי ימני ואילו רכב הנתבעים נפגע בדלת אחורית ימנית וגלגל אחורי ימני(ת/3). בבית המשפט, העיד כי במסגרת נסיעה רגילה, נכנס לצומת ללא רמזורים וללא תמרורים שבה זכות הקדימה למי שמגיע מצד ימין, לפתע הבחין ברכב הנתבע מגיע משמאלו, נאלץ לבלום וכתוצאה מכך החלק הימני ברכב התובעת פגע בחלק האמצעי עד אחורי של רכב הנתבעים. בחקירתו הנגדית כאשר נשאל מדוע בחקירתו במשטרה העיד כי הוא פגע בגלגל אחורי ימני ואילו בבית המשפט העיד שהוא פגע באמצע דלת אחורית עד הגלגל , טען כי זכרונו התרענן לאחר שעיין בתמונות.
5. עד התביעה הנוסף, מר בוהדנא, אשר נסע ברכב התובעת, העיד בבית המשפט כי לאחר שרכבם נכנס לצומת ללא תמרורים, לפתע מצד שמאל הגיע רכב בפתאומיות ובמהירות וקרתה התאונה. במזכר (ת/2) שרשם במועד הסמוך למועד התאונה ציין כי במקום אין תמרורים וכאשר נכנסו לצומת הגיע רכב הנתבעים משמאל ונכנס לצומת וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. יש לציין, כי העד התקשה להיזכר בפרטים של התאונה בחקירתו הנגדית בבית המשפט.
6. לעומתם, נהג הנתבעים העיד, כי עת נסע רכבו בכביש הראשי, לפתע התנגש רכב התובעת ברכבו. נהג הנתבעים תיאר כי אופן התרחשות התאונה כדלקמן: "פתאום מאחוריי שמעתי מכה רצינית והסתובב האוטו. הוא נגע לי ברכב מאחור, גם בגלגל, הכניס את הגלגל של האוטו." (פרוטוקול הדיון עמ' 4 , שורות 5-10).

דיון והכרעה

1. בשים לב לתקנה 214 טז' (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, פסק הדין ינומק באורח תמציתי בלבד.
2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה התרחשה בצומת, אך הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לתאונה ובשאלה האם בכיוון נסיעת רכב התובעת הוצב תמרור.
3. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בכל אשר הוצג בפני כולל תמונות הנזק ותמונות של מקום התרחשות התאונה, מצאתי כי האחריות לתאונה רובצת במלואה על נהג רכב התובעת ולפיכך יש לדחות את התביעה. אנמק:
4. נהג רכב התובעת העיד בפני, כי בכיוון נסיעתו לא הוצב כל תמרור (פרוטוקול הדיון, עמ' 2 שורה 7, 10) ולכן זכות הקדימה היא לרכבו אשר הגיע מימין. מנגד, נהג הנתבעים העיד כי לפני הצומת מוצב תמרור מזה כ- 20 שנה, והגיש לביהמ"ש תמונות ממקום האירוע המעידות על הימצאותו של התמרור בכיוון נסיעתו של נהג רכב התובעת (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 1-5 ). בחקירתו הנגדית, נשאל נהג הנתבעים מדוע הוא ציין בחקירתו הנגדית שלא הוצב תמרור עצור, הוא הסביר בצורה נחרצת ועקבית כי מוצב תמרור עצור בכיוון נסיעת רכב התובעת מוצב מזה והגיש תמונות המעידות על כך.

אציין, כי על אף שאין ביכולתי לייחס משקל מכריע לתמונות אלה, מהטעם שהן לא צולמו במועד התרחשות התאונה, אך מצאתי תמיכה לטענות הנתבעים, בגרסת נהג הנתבעים הראשונה אשר הועלתה במכתב שנשלח על ידו לחברה המבטחת את רכב התובעת, ביום 8.11.2017 (ת/3) בו הוא מציין כי רכב התובעת לא ציית לתמרור עצור ונכנס לצומת מבלי שנתן זכות קדימה ופגע בצד הימני הקדמי. על כן, במקרה דנן אני מעדיפה את גרסת נהג הנתבעים לפיה אכן הוצב תמרור עצור בכיוון נסיעת רכב התובעת מאשר גרסת עדי התובעת שלא הוכחה כי במקום לא הוצב תמרור עצור ולפיכך, היה על נהג התובעת לתת זכות קדימה לרכב הנתבעים ובכך למנוע את התרחשות התאונה.

יש להדגיש, כי גם אם לא הייתי מגיעה למסקנה הנ"ל בעניין הצבת התמרור והייתי מקבלת את טענת התובעת, כי במקום לא היה מוצב תמרור עצור, אזי על בית המשפט להחיל את הכלל הקובע כי באין תמרורים המורים אחרת, בהתקרב מספר כלי רכב אל צומת, זכות הקדימה להיכנס לצומת היא לרכב הבא מימין )ע"א 196/75 לוזדה נ' מטיבג פ"ד ל(3) 430 (1976)). יחד עם זאת, במקרה דנן בחינת מוקדי הנזק ברכבים, מלמדת על כך כי התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבעים היה כבר בצומת ואף לקראת יציאה מהצומת ולא בכניסה לצומת תוך כדי התפרצות וחסימת הצומת, כפי שנטען בכתב התביעה ועדות נהג התובעת. אנמק-

ראשית, כפי שעולה מבחינת תמונות מנח הרכבים אחרי התאונה (ת/2) ומהודעת נהג התובעת במשטרה, טופס ההודעה על תאונה ועדות נהג הנתבעים במשטרה, רכב התובעת נפגע בצד ימני קדמי ואילו רכב הנתבעים ניזוק בחלקו הימני האחורי. משמעות הדבר, כי רכב התובעת כבר חלף את הצומת ולא נכנס לצומת בלתי פנוי, אחרת רכב הנתבעים, אשר נטען שהוא הגיע במהירות, אמור היה להיפגע בחזית קדמית ולא בצד האחורי ואילו רכב הנתבעים אשר כיוון נסיעתו ישר היה אמור להיפגע בצדו השמאלי. שנית, בגרסת נהג התובעת נפלה סתירה בעניין מיקום התרחשות התאונה ביחס לצומת, כך שבהודעתו במשטרה, מסר כי התאונה התרחשה, כאשר רכבו התקרב לצומת ואילו בטופס ההודעה על תאונה ובבית המשפט מסר שהתאונה התרחשה לאחר שנכנס לצומת והמשיך ישר.

לפיכך, אני דוחה את טענת התובעת, לפיה רכב הנתבעים התפרץ לצומת בלתי פנוי וחסם את נתיב נסיעת רכב התובעת ומטילה את מלוא האחריות לתאונה על נהג התובעת.

1. יש לציין, כי עדות נהג התובעת, אינה עולה בקנה אחד עם מוקדי הנזק והעובדות כהווייתן כפי שהוצגו לפניי. לעומתו, עדות נהג הנתבעים, הייתה עדות קוהרנטית, עקבית, מהימנה ועולה בקנה אחד עם העובדות כהווייתן ומוקדי הנזק כפי שאלה הוצגו לפניי. הדבר נכון גם באשר לחקירתו הנגדית אשר לא נסתרה כמפורט לעיל. נהג הנתבעים השיב לב"כ התובעת תשובות מלאות ונחרצות.
2. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע בגרסתה, וכי לא ניתן להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים. לפיכך יש לדחות את התביעה, ולהורות לתובעת לשלם לנתבעים הוצאות הנתבע 1 (350 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסיקתם ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ב' תשרי תש"פ, 01 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.