בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום באשדוד (כב' הרשמת הבכירה אירנה רוזן) מיום 16.7.18 בת"א 33619-06-17 ולפיה דחתה בקשה לביטול עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד כנגד המבקשים וכן הורתה על הותרת צו מניעה ארעי שניתן כנגד המבקשים.

אקדים את המאוחר, לאחר שעיינתי בתשובת המשיבים, מצאתי שיש לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולקבל את הערעור. זאת, לאחר שאפשרתי למשיבים להתייחס לאפשרות זו כאמור בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

האירועים הרלבנטיים לתיק מקורם בבניית שלד ביתם של המשיבים בתחילת שנת 2017. המבקשים, קבלנים, המבקש 1, מר יאיר חזן, (להלן: "יאיר") והמבקש 2 מר אליאב פרי, (להלן: "אליאב") התקשרו עם המשיבים, בני הזוג מר עידן וגב' דלית לוי, (להלן: "לוי") בהסכם לבניית שלד בית פרטי אשר תוכנן למגוריהם של לוי. אלא שהתגלעה מחלוקת הנוגעת לבניית השלד לאופן ואיכות הבנייה, עוד בזמן אמת כלומר בעת יציקת הבטון לצורך בניית השלד. יאיר ואליאב הגישו כנגד לוי תביעה כספית ע"ס 411,972 ₪ וזאת ביום 15.6.17, תביעה שעניינה בכספים שלוי חבים להם בעקבות העבודות שבוצעו בביתם של לוי. מאידך, לוי הגישו תביעה שכנגד ביום 14.9.17 ע"ס של 759,213 ₪ כאשר לשיטתם, בוצעו עבודות רשלניות ביותר שגרמו נזקים אדירים אשר הסתכמו לסכום האמור.

ביום 20.3.18 הגישו המשיבים את בקשה 4 בתיק קמא, בקשה להורות על עיקולים במעמד צד אחד, להבטחת מימוש פסק הדין בתיק עד לגובה התביעה. המשיבים לא הגדירו נכסים קונקרטיים אלא ציינו כי המבוקש הינו עיקולים על כל הזכויות שיש למבקשים הרשומות אצל המחזיקים שהינם רשות מקרקעי ישראל וכן אצל משרד הרישוי. במסגרת הבקשה פורט כי מצבם של המבקשים קשה ביותר וזאת לאור כך שיאיר פרסם באינטרנט ביום 12.3.18 מודעה ולפיו מעוניין הוא למכור רכב מסוג ג'יפ וכן פרסם הודעה על מכירת טרקטור. בנוסף, צירפו לוי הודעה על הצעה למכירת רכב אחר מסוג לנד קרוזר וזאת ביום 24.1.18. בנוסף, ביום 9.3.18 פרסם יאיר הודעה על רצונו למכור מזנון נייד. בתצהיר התומך בבקשה שהוגש בידי גב' לוי נטען כי המבקשים מעוניינים למכור באופן מידי את בתיהם ומצויים הם במצב כלכלי קשה ביותר. כאמור, הראיות שצורפו בתמיכה לטענות עובדתיות אלו היו מספר פרסומים באתר אינטרנט על מכירת שני רכבים, טרקטור, ומזנון נייד.

בית המשפט קמא בהחלטה בו ביום 20.3.18 העלה את הקשיים שבבקשה שעלו על פניהם, ואפשר השלמה והבהרות שאם לא כן תמחק הבקשה לסעד זמני שהוגשה. ביום 8.4.18 השלימו המבקשים את הבקשה, בכך שצירפו תמלול הקלטה אשר לטענתם בוצעה על ידי מי מטעמם לאחר הגשת הבקשה לעיקול, הקלטה מיום 22.3.18, שם אותו גורם ששוחח עם אליאב ניסה לברר האם אליאב מוכר נכס אבל אליאב אינו מפרסם ואז אליאב כך מהתמליל השיב כי בעיקרון יש מתווך שמתעסק עם זה. בית המשפט קמא בהחלטה מיום 9.4.18 לא הסתפק בהשלמה שניתנה. ביום 12.4.18 צירפו המשיבים חוות דעת מהנדס ואסמכתאות. בהחלטה מיום 12.4.18 ביקש בית המשפט קמא כי המשיבים יתנו טעם מדוע שהמבוקש לא יועבר לקבלת תגובת המבקשים, כלומר טעם מדוע להמשיך בטיפול בבקשה במעמד צד אחד.

המשיבים ביום 15.4.18, הגישו הודעה, שלא נתמכה בתצהיר ולפיה יאיר ואליאב "גמרו אומר להעלים את נכסיהם" ושאליאב מחק פרסומים אודות מכירת ביתו וכי הם מבקשים: "להיפטר" מרכושם ולפיכך נדרש צו העיקול הזמני. ביום 16.4.18 ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד תוך שבית המשפט קמא הורה על המצאת הבקשה והחלטה אודות העיקול הזמני במעמד צד אחד תוך שלושה ימים, היינו עד ליום 19.4.18 למבקשים. ביום 17.4.18 ניתנה החלטה נוספת של בית משפט קמא ולפיה לאור הודעת המזכירות, יש קושי ביישום צו העיקול הזמני. התברר כי למעשה, הבקשה לעיקולים זמניים לא כללה פירוט נכסים קונקרטיים ולכן הובהר למשיבים כי על מנת שניתן יהיה לתת צו עיקול זמני אופרטיבי, עליהם להגיש השלמה שעניינה פירוט נכסי יאיר ואליאב. זאת להבדיל מכלי הרכב נשוא הבקשה שלגביהם ניתנו מספרי רישוי. בו ביום בהודעה שהגיש ב"כ המשיבים, במסגרת בקשת העיקול, התייחס הוא לחובתו להמציא את המסמכים במועד למבקשים, וביקש, צו איסור דיספוזיציה בנכסי המבקשים באשר הם, כאשר יש לציין כי בקשה זו לא נתמכה בתצהיר.

בית משפט קמא נתן שתי החלטות ביום 18.4.18, הראשונה, המופנית לרשות מקרקעי ישראל להמציא למבקשים את פרטי הנכסים של המבקשים. השניה, ולפיה הבקשה לצו מניעה נעדרת התחייבות ולכן לא ניתן לתת בה החלטה וכי המשיבים נדרשים להשלים בקשה זו לצו מניעה. ביום 23.4.18 ניתן צו מניעה במעמד צד אחד כמבוקש, ורק לאחר מכן, המציאו המשיבים את החומר למבקשים, כלומר לאחר המועדים שנקצבו בהחלטת בית המשפט קמא. אחרי כן, הגישו המבקשים בקשה לביטול הצוים שניתנו בידי בית משפט קמא, בהם טענו טענות לביטול ההחלטה, התקיים דיון וניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו.

במסגרת ההחלטה קמא, פורטו השתלשלות הדברים והעניינים. פורטו טענות הצדדים. פורט כי הצדדים הקדישו חלק גדול מדי לפגמים שנפלו בתהליכים שעד ההחלטה קמא, ובין היתר ביחס להמצאת החלטות בית משפט קמא. לגוף הדברים קבע בית המשפט קמא כי ישנן ראיות מהימנות לעילת התביעה כולה תוך שהתבסס על חוו"ד המומחה מטעם המשיבים. בית המשפט קמא קבע כי לא עלה בידי המשיבים להוכיח כי המבקשים עומדים בפני הליכים משפטיים מטעם צדדים שלישיים. בכל הנוגע לטענות המבקשים בדבר קשיים בקבילות ההקלטה אודות השיחה שנערכה עם אליאב למכירת ביתו, הרי לאור ההודאה בחקירתו כי הוא מעוניין למכור את בית מגוריו, לא ייחס בית המשפט קמא חשיבות לנושא זה. נקבע כי אין זה בלתי סביר שצד המנהל הליך משפטי יבקש למכור נכס מקרקעין או רכב שבבעלותו אולם עיתוי מכירת הנכסים של יאיר ואליאב מעלה סימני שאלה רבים. הוסיף בית המשפט קמא כי סכום התביעה יכול להעיד על יסוד ההכבדה והסכום במקרה זה אינו מבוטל וכי הן ליאיר והן לאליאב נכס מקרקעין אחד אשר משועבד ואשר הזכויות בבעלותם הינם רק במחצית הנכסים. לפיכך השתכנע בית המשפט קמא בהעדר נכסים למבקשים ושהם לא הוכיחו את שווי הנכסים שברשותם. בית המשפט קמא קיבל את טענת המשיבים כי הגישו את הבקשה כשנודע להם על כוונת המבקשים ולכן קבע שבקשתם לא הוגשה בשיהוי ושמאזן הנוחות נוטה לחובת המבקשים ולפיכך יש לדחות הבקשה שהגישו המבקשים לבטל את הצווים שניתנו במעמד צד אחד.

המבקשים בבקשתם טענו לשגיאות רבות בהחלטה קמא, החל מכך שלא הוגשה כל ראיה כי יאיר מבקש למכור את ביתו, כי זה שיאיר מבקש למכור מספר רכבים, אין מדובר בענין חריג שכן יש לו רכבים רבים. לטענת המבקשים לא עמדו המשיבים בנטל להוכחת הראיות המהימנות לכאורה לעילת התביעה. המבקשים הצביעו על פגמים בהחלטות בית המשפט קמא, החל מכך שבית המשפט קמא שוב ושוב נתן הזדמנויות באופן חוזר ונשנה למשיבים לתקן ולשפר את הבקשה לסעד זמני למרות הקשיים הרבים שמצא בה. בהמשך נטען כי הבקשה לעיקול זמני הפכה לצו מניעה זמני אולם בית המשפט קמא לא היה ער להשלכות ולפיהן מצב הדברים השתנה ולא עליהם הנטל לביטול הצו שניתן, ולאור כך שניתן צו מניעה ארעי. טוענים המבקשים כנגד הדרך הדיונית שבה ניתן צו המניעה הארעי. למבקשים טענות רבות כנגד התנהלות המשיבים והעדר המצאת ההחלטות בית משפט קמא במודע על מנת למנוע מהם את זכויותיהם וכי מדובר בפגם היורד לשורשו של ענין. טוענים המבקשים כי בשום אופן לא הוכח רכיב ההכבדה על ביצוע פסק הדין וכי הבקשה קמא הוגשה בשיהוי ושהיה מקום לדחות את בקשת המשיבים. לפיכך ביקשו כי בית המשפט יקבל את הבקשה.

מנגד טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה. כשיטתם, טוענים המשיבים כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים כפי שנקבעו בבית משפט קמא וזאת לאחר שהתקיים דיון הוכחות מקיף. המשיבים טוענים לכך שעמדו בנטל הוכחת הראיות המהימנות לכאורה תוך שהתייחסו לפריטי התביעה שכנגד שהגישו והפנו לחוות הדעת שתמכה בה. המשיבים טוענים כי ההמצאות שבוצעו להחלטת בית המשפט קמא מיום 16.4.18 בוצעה כדין ובמועדים. המשיבים טוענים כי בדין קבע בית המשפט קמא כי הם הוכיחו את יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין ושלא היה שיהוי בבקשתם. בעיקרי תשובתם טוענים המשיבים שיש לדחות את טענות המבקשים.

דיון

כפי שכבר הוקדם, מצאתי שדין הבקשה להתקבל, ושיש לקבל את הערעור.

לא בכדי הפניתי להחלטות שניתנו, החל מזו שניתנה בסמוך לאחר הגשת בקשת העיקול הזמני במעמד צד אחד ביום 20.3.18, עד שניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד ביום 16.4.18, אותו הורה בית המשפט קמא להמציא למבקשים עד ליום 19.4.18 אולם בהמשך התברר כי לא ניתן לעקל נכסי מקרקעין ואז לאור הודעה מטעם המשיבים במסגרת בקשת העיקול, בקשה 4 ניתן בהמשך צו מניעה במעמד צד אחד לאיסור דיספוזיציה כחלק מבקשה 4 ביום 23.4.18. כאשר מוגשת בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד ומתברר כי היא חסרה ו/או כי בית המשפט אינו סבור שיש לתת את הצו ו/או שיש בה קשיים, דרך המלך הינה שלא לתת צו במעמד צד אחד אלא לקבוע דיון במעמד הצדדים במועד סמוך. כך למשל בענייננו עיקר עיקריה של הבקשה הינה לעיקולים זמניים לבתי המגורים של המבקשים. הבקשה כפי שהוגשה לא כללה אסמכתאות לפרטי בתי המגורים. התצהיר שתמך בבקשה מיום 20.3.18 לא התייחס בשום אופן לנכסי המקרקעין, כלומר בקשת המשיבים לא כללה תמיכה עובדתית לטענה הלא פשוטה שנטענה בבקשה המקורית ולפיה המשיבים במצב כלכלי קשה ביותר ושהעמידו את בתיהם למכירה מידית. בתצהיר התומך בבקשה, במספר שורות ספורות, בסע' 80 ואילך לתצהירה של גב' לוי יש התייחסות חמורה וקשה ביותר למצבם הכלכלי של המבקשים, אולם לא צורפו כל אסמכתאות בקשר לבתי המגורים. למעשה, בבקשה מיום 20.3.18 לא צורפה כל אסמכתא לגבי מצבו של אליאב אלא רק אסמכתאות להצעות באינטרנט מטעם יאיר למספר מכירות רכבים שלו. האסמכתא היחידה שצורפה ביחס לבתי המגורים הינה שיחה מיום 22.3.18 עם אליאב לפיה אישר שהוא מוכר נכס אבל יש מתווך שמטפל, כלומר ראיה שלא היתה במועד הגשת הבקשה.

כאמור, בית המשפט קמא נתן מספר הזדמנויות לתיקון הבקשה אבל גם לאחר שנתן את ההחלטה אודות העיקול הארעי, התברר כי ישנם פגמים בבקשה שכן היא לא כללה פרטי הנכסים. כאן הורה בית המשפט קמא מיוזמתו לאור הודעה מטעם המשיבים על כי במקום צו עיקול זמני, שהרי לא ניתן היה לתת אותו, שינתן צו לאיסור דיספוזיציה לנכסי המבקשים באשר הם. הקושי הינו בכך שהעדר האפשרות ליישם את צו העיקול הזמני נובע מכך שהמשיבים הגישו בקשה שאינה "בשלה" שהרי בדיעבד התברר כי לא באמת היה קושי לאתר את פרטי נכסי המגורים.

הקושי הדיוני הנוסף הינו בכך שלאור מתן צו איסור הדיספוזיציה, כלומר צו מסוג מניעה במעמד צד אחד, על בית המשפט קמא היה לקבוע דיון במעמד הצדדים, כלומר אם כבר מיוזמת בית המשפט קמא הבקשה לצו העיקול הפכה לבקשה מסוג צו מניעה, אז יש לאפשר לצד שלחובתו ניתן הצד הארעי, הזדמנות להגיש תשובה ולא לצפות שהוא יגיש בקשה לביטול מה שניתן במעמד צד אחד. מצב הדברים כפי שהיה בבית המשפט קמא, שבו הפך הוא את הנטלים, באופן שהמבקשים הם אלו שהיו צריכים לבקש את ביטול הצווים שניתנו, ואז ניתנה למשיבים ההזדמנות להשיב ולהוסיף עוד ראיות מטעמם פגע בזכויות המבקשים.

בהחלטה אודות העיקול הארעי זה שניתן במעמד צד אחד ביום 16.4.18 נקבע כי הצו יומצא בתוך 3 ימים למבקשים כלומר עד ליום 19.4.18. אלא שבמהלך הימים שאחרי התברר כי לא ניתן ליישם את צו העיקול על נכסי המבקשים. ב"כ המשיבים בבקשה שהוגשה ביום 17.4.18, שבדיעבד התקבלה כבקשה לצו איסור דיספוזיציה, פירט בסע' 2 כי ישנו סד מועדים להמצאת החלטת בית משפט קמא מיום 16.4.18 אולם לא התבקשה ארכת מועד. כלומר היה מודע לחובת ההמצאה במועד. מצאתי קושי בהתנהלות זו של המשיבים למול החלטת בית המשפט קמא.

כידוע, בשאלה האם על בית המשפט בערכאה דיונית ליתן צו זמני, עליו לשאול עצמו האם יש בפניו ראיות מהימנות לכאורה התומכות בטענות מבקש הצו ולשקול את מאזן הנוחות. בית משפט קמא קבע כי המשיבים עמדו בנטל זה וכי יש להם ראיות מהימנות לכאורה להוכחת התביעה בהיקף 759,000 ₪. כאן יש לציין כי דרך כלל, לא תתערב ערכאת הערעור בקביעות אודות הסעדים הזמניים, ונקודת המוצא הינה העדר התערבות בקביעה קמא שהתבססה על חקירת עורך חוות הדעת מטעם המשיבים שתמכה את התביעה שכנגד. זאת, הגם שלא ניתן לומר שאין ממש בטענות המבקשים לחפיפה בפרטי נזק בסכומים משמעותיים, כמו גם בהעדר קיזוזי כספים המגיעים למבקשים כך לכאורה מהמשיבים ואשר פורטו בתביעת המבקשים את המשיבים.

אלא שמצאתי קושי בקביעת בית משפט קמא אודות יסוד ההכבדה והחשש כי אי הותרת הצווים יכביד על ביצוע פסק הדין. יסוד זה, צריך להיות מבוסס על ראיות אובייקטיבית לכאורה. כך למשל, הצבעה על עיקולים של נושים נוספים, חזרת שיקים, הגבלת חשבון, תיקים רבים התלויים ועומדים כנגד הנתבע, אי פירעון חובות, יציאה ממעגל העבודה ועוד.

ביהמ"ש קמא מצא קושי בעיתוי ההצעה למכירת בית המגורים של אליאב המקשה על הגרסה כי מדובר במכירה במהלך הדברים הרגיל. מצאתי קושי בנימוק זה וזאת מבלי להיכנס לפרטי טענות המבקשים להעדר קבילות אותה הקלטה שבה נשמע אליאב מספר לגורם בשם "משה" כי מי שמטפל במכירת נכס שלו הינו מתווך. שלא כדעת בית משפט קמא באשר לפעולות המבקשים, איני סבור שכך נוהגים מי שכנטען, מבצעים פעולות למימוש מהיר של נכסיהם, שהרי אם זה היה המצב, אליאב היה מבהיר לאותו "משה" שהוא מעוניין למכור ולא מפנה אותו למתווך המטפל בנכס, כלומר מהשיחה לא ניתן ללמוד על כי מדובר במכירת נכסים לאור קשיים כלכליים ולא כטענת אליאב כי מדובר במהלך הרגיל של הדברים. יש קושי בקביעה ולפיה המבקשים הם שלא הראו כי נכסיהם אינם יכולים "לכסות" את סכום התביעה. לא היה מקום לזקוף לחובת המבקשים את העדר המצאת הפרטים אודות שווי נכסיהם לעומת המשכנתאות שעל הנכסים, שהרי נטל השכנוע בענין זה מוטל על המשיבים. עוד יש להוסיף כי לא הובאו כל ראיות לכך שבית המגורים של יאיר עומד למכירה.

לדברים יש להוסיף כי יאיר הציע מספר רכבים למכירה סמוך להגשת הבקשה קמא. יאיר טען שיש לו רכבים רבים וטענתו זו לא נסתרה. בית משפט קמא הסיק כי מדובר בהצעות למכירה המעלות סימני שאלה רבים. בפועל לא נמכרו הרכבים. יש לזכור כי ההצעות למכירה ניתנו בחודש מרץ וצו העיקול הזמני ניתן למעלה מחודש לאחר מכן ומהלך זמן זה לא נוצל למכירת הרכבים. כלומר מימוש מהיר וחפוז לא היה בענייננו. במכלול הדברים זה שיאיר הציע מספר רכבים כאשר לא נסתרה טענתו שיש לו רכבים רבים נוספים, ומאידך זה שאליאב הפנה למתווך מתעניין במכירת בית מגוריו, אין די בנתונים אלו בכדי להביא לקביעה עובדתית ולפיה המבקשים פועלים להברחת נכסיהם ושהינם בקשיים. יש להוסיף כי בית משפט קמא יחס משקל לעיתוי הצעת מכירת הרכבים. אלא שהדבר מעלה קושי שהרי אם היו המבקשים מעוניינים לממש את נכסיהם בחיפזון על מנת להבריח נכסיהם, מדוע בכלל הגישו את התביעה שלהם כנגד המשיבים ביוני 2017 ומדוע המתינו עד מרץ 2018 עד שפתאום כטענת המשיבים ביקשו להבריח בבת אחת את נכסיהם.

בית משפט קמא הסתמך על פסיקה ולפיה לעיתים סכום התביעה כשלעצמו יכול להצביע על חשש ההכבדה (סע' 29 להחלטה קמא). ספק בעיני אם בתביעות בהיקפים שבסמכות בית משפט השלום, סכומי התביעה משקפים כשלעצמם סימן ליסוד ההכבדה, אולי בסכומים שעל הצד הגבוה שבסמכות בית משפט השלום, ומכל מקום לא מצאתי כי הדבר נכון כשלעצמו בסכום התביעה שכנגד שהגישו המשיבים. מסקנת הדברים הינה שיש להתערב בקביעת בית משפט קמא ולפיה המשיבים הוכיחו את יסוד ההכבדה על פסק הדין, אם לא ינתנו הצווים שניתנו.

לאור הקושי שמצאתי כאמור בשאלת ההכבדה, לא מצאתי צורך לדון בטענות הנוספות של המבקשים בהם השיהוי לו טענו המבקשים.

לפיכך מצאתי שדין הבקשה להתקבל, כי יש לדון בה כערעור ולקבל את הערעור באופן שהחלטת בית המשפט קמא נשוא הבקשה תבוטל ויבוטלו הסעדים הזמניים שניתנו בידי בית המשפט קמא.

המשיבים ישאו בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ₪.

העירבון שהפקידו המבקשים יושב להם באמצעות ב"כ.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ח, 03 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.