בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח של הובלת מטען בתפזורת שגובהו עולה על גובה דפנות הרכב בלא שהמטען היה מכוסה בכיסוי מתאים, בניגוד 85 א(6) לתקנות התעבורה.

מדובר בעבירת קנס, מיום 24/6/2016 .

הקנס שולם על ידי המבקש.

מששולם הקנס השתכללה ההרשעה ורואים את הנהג כמי שהודה ונגזר דינו (עיין: רע"פ 4036/08 גילי יאסו נ' עיריית חדרה, הש' ס. ג'ובראן, 13.3.08).

היום, בחלוף יותר משנתיים ממועד העבירה, נזכר המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להישפט, בנימוק של אי הכרת כללי הפרוצדורה.

בית משפט זה כמו בתי משפט בערכאות גבוהות יותר הבהירו לא אחת כי הפעולות מכוח סעיף 229 לחסד"פ מוגבלות בזמן משיקולי יעילות וסופיות הדיון [עיין: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 29.1.08, רע"פ 8653/13 יוסף לוי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.1.14].

גם הנימוק שהועלה במקרה דנן, הועלה בעבר ונדון בפסיקה. בית משפט זה כמו גם ערכאת הערעור חזרו והדגישו, כי אי טעות בהכרת החוק, אין בה, בהכרח, להביא לביטול הרשעה על מנת להניע את ההליך המשפטי מחדש.

כעולה מהדו"ח, אשר נמסר לידי המבקש, הנאשם הודה בעבירה ושילם את הקנס.

לא נגרם למבקש עיוות דין.

כמו כן, לא מצאתי כל הסבר לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ח, 28 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.