בענין: בקשה בהולה לביטול פסק דין ובקשה לביטול הליכים שננקטו במסגרת תיק הוצל"פ ("הבקשה").

1. ביום 9.12.2007 ניתן פסק דין כנגד המבקש על סך של 4,226 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (3.9.2007) ועד לתשלום החוב בפועל. כמו כן חויב המבקש בהוצאות בסך 450 ₪.

2. ביום 9.8.2018 הוגשה הבקשה, במסגרתה טען המבקש, כי לא קיבל לידיו הזמנה לדיון ו/או כתב תביעה ולכן לא הגיש כתב הגנה. לטענתו, הפעם הראשונה בה נודע לו על קיום ההליך, היתה ביום 25.7.2018, כאשר פנה ללשכת ההוצאה לפועל כדי לברר אודות הגבלה על רישיון הנהיגה שלו.

עוד נטען, כי החתימה על גבי אישור המסירה שהוגש לבית המשפט, אינה חתימתו ולא ידוע לו מי חתם על אותו אישור; וכי מעולם לא קיבל את מסמכי תיק ההוצאה לפועל.

לגופם של דברים טען המבקש, כי לא החזיק במקלט טלויזיה בשנים 2001-2007.

3. בתגובה לבקשה טענה המשיבה, כי המבקש ידע על קיומו של פסק הדין והליך ההוצאה לפועל, אך בחר שלא לפעול במשך שנים רבות. לגופם של דברים השיבה המשיבה, כי ביום 2.6.1999 סורק בשטח איתר טלויזיה בביתו של המבקש, במהלך ביקור בית נתן המבקש את נתוני חשבון הבנק שלו לצורך הקמת הוראת קבע, אך ביטל את הוראת הקבע ביום 30.9.1999 ללא התראה בענין; וכי העביר נתונים בגין הבטחת הכנסה בחלק מהשנים 2002,2004 ו-2005 ואף זכה לפטור מחלק מהאגרה. משכך, מדובר בטענות שנועדו להתחמק מתשלום החוב.

4. בתשובה לתגובה טען המבקש, כך:

לעניין קיומה של הוראת קבע לטובתה של המשיבה - לא צורפו מסמכי הוראת קבע, אלא רישום פנימי, וכי הוראת הקבע אינה רלבנטית לתקופת התביעה, בין השנים 2001 - 2007, וכי הוא מכחיש כי חתם על הוראת קבע לטובת המשיבה.

לענין זיהויו של המקלט באמצעות סורק - לא צורף דו"ח סורק המציין פרטים מדוייקים וכתובת, ולפי הרישום עולה כי הביקור (המוכחש) בוצע בשנת 1998, ואילו הנתונים הוזנו לאחר יותר משנה ממועד הביקור הנטען. אם כן, אין בידי המשיבה ראיות להוכחת תביעתה.

בנוסף נטען, כי התגובה לא נתמכה בתצהיר.

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני קובעת, כי דינה של הבקשה להתקבל, מן הטעמים שיפורטו להלן:

6. ראשית, עליי להכריע האם יש מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין. תשובה לשאלה זו שלובה בשאלה השניה העומדת בפניי - האם יש להיעתר לבקשה לביטול פסק דין - זאת משום שבמסגרת בקשה להארכת מועד יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקר ולבחון את סיכוייו הלכאוריים (ראו: רע"א 4131/17 יהלומי מור ברדרס בע"מ ואח' נ' יורי מור [פורסם בנבו] (15.8.2017).

הבקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת, ולכן על בית המשפט לבחון את סיכוייו של ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת ארכה (ראו: רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי [פורסם בנבו] (16.8.2010).

אם כן, אדרש לבקשה לגופה, שכן, כאמור, יש בסיכוייה כדי להשליך על ההחלטה האם ליתן ארכה.

יצוין בהקשר זה, כי בע"א 1229/01 בוקסנבאום נ' מלכה [פורסם בנבו] (28.5.2002) קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי סמכותו של רשם להאריך מועדים שאובה מסעיף 90 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ולא מתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, ועל כן הפעלת סמכותו של רשם להארכת מועד אינה מותנית בקיומו של טעם מיוחד.

7. בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יבטל ביהמ"ש את פסק הדין באחד משני מקרים:

הראשון - אם לא הומצאו כתב הטענות וההזמנה לדין כלל לידי המבקש - במקרה כזה, חלה חובת ביטול משיקולי צדק, שכן פסק הדין ניתן תוך שנגרעה מהמבקש זכותו הבסיסית להביא את טענותיו בפני בית המשפט.

השני - אם בוצעה מסירה של כתב התביעה לידי המבקש, והאחרון נמנע מלהתגונן, אז נתון שיקול הדעת בפני בית המשפט האם לבטל את פסק הדין בהתבסס על בחינתן של שתי שאלות:

-מהי סיבת הימנעותו של בעל הדין מהגשת הגנתו במועד;

- מהי טענת ההגנה שבפיו, והאם יש בה כדי להצדיק פתיחת שערי בית המשפט בפניו.

8. בענייננו טוען, המבקש כי כתב התביעה לא הומצא לו מעולם והחתימה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו. לטענת המשיבה כתב התביעה הומצא באמצעות דואר ישראל. מאחר שטענתו של המבקש בהקשר זה נתמכה בתצהיר, ואילו המשיבה לא הציגה כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענה שהמבקש הוא שחתם על האישור, ניטע ספק בליבי בדבר ביצועה של המסירה בפועל, ועל כן יש מקום לבטל את פסק הדין בהתבסס על הספקות בדבר תקינות ההמצאה.

אציין, כי לתגובה צורף תצהירו של המוסר של העתק האזהרה לפני נקיטת הליכי הוצאה לפועל אשר טען, כי המבקש סרב לחתום, אולם ענין זה אינו רלבנטי לנסיבות מתן פסק הדין בהעדר הגנה, כי אם למועד הגשת הבקשה לביטול.

9. ואולם, למען הסר ספק, אבחן האם מתקיימים השיקולים לביטול פסק הדין גם אם לא נפל פגם בהמצאה.

באשר לסיבת הימנעותו של המבקש להתגונן - כאמור, המבקש טען, כי לא ידע על ההליך.

באשר לגופן של טענות התביעה טען המבקש, כי לא היה ברשותו מקלט טלויזיה בשנים הרלבנטיות. אני סבורה, כי הראיות שצרפה המשיבה (אשר כאמור, צורפו לתגובה ללא תצהיר), אין בהן כדי לשכנע את בית המשפט כי בהכרח החזיק המבקש במקלט, שכן, לא צורפו מסמכים חתומים על ידי המבקש בענין קיומה של הוראת קבע, ולא ניתן לדעת לאיזה תקופה מתייחסת אותה הוראת קבע נטענת; כמו כן לא צורפו המסמכים בענין פטור מאגרה, אלא רק רישומיה הפנימיים של המשיבה; ואף לא נתונים מדויקים אודות הכתובת בה אותר מקלט. בהעדר נתונים מדוייקים מתוך המסמכים, והיות והתגובה לא נתמכה בתצהיר, איני סבורה כי המשיבה הציגה מענה מספק לשלב דיוני זה לטענות ההגנה של המבקש.

10. אני סבורה אם כן, טענותיו של המבקש מצדיקות קיומו של בירור ההליך באופן שיאפשר לו להביא את הגנתו וראיותיו, ולא מדובר בנסיבות המצדיקות נעילת שערי בית המשפט בפני בעל דין.

11. לענין הארכת המועד, היות ולא הוצגו בפניי ראיות לכך שהמבקש ידע על קיומו של פסק הדין במועד מוקדם יותר (למעט תצהירו של מוסר האזהרה, אשר המבקש טוען כי אינו מוכר לו), אני מקבלת את גרסתו של המבקש, כי גילה על קיומו של פסק הדין רק ביום 25.7.2018.

12. לאור כל האמור, בסיכומו של ענין, אני קובעת, כדלקמן:

המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין מוארך עד למועד הגשתה בפועל.

פסק הדין שניתן ביום 9.12.20107 יבוטל.

הליכי ההוצאה לפועל שננקטו במסגרת תיק ההוצאה לפועל יבוטלו (מבלי שתיק ההוצאה לפועל ייסגר).

המבקש יגיש בקשת רשות להתגונן בתוך 30 ימים ממועד קבלת החלטה זו.

13. מאחר שהמבקשת המציאה את כתב התביעה והאזהרה באמצעות דואר ישראל ובאמצעות שליח, וככל שנכשלה המסירה, אין זאת כתוצאה מפעולותיה של המשיבה, על אף שהבקשה התקבלה, איני מחייבת את המשיבה בהוצאות.

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ט, 14 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.