בפניי תביעה כספית בגין נזק רכוש.

התובע הוא בעלים של רכב מסוג סיאט לאון מ"ר 2347238, אשר ניזוק לדבריו בתאונה מיום 31.5.18 (להלן: "הרכב" ו- "התאונה", בהתאמה). טענת התובע היא, כי רכבו נפגע בתאונה ע"י רכב הנתבע (להלן: "רכב הנתבע"). מכאן תביעתו לפיצוי בסך 16,004 ₪.

מכלל החומר שהוגש ומעדות התובע עולה כי ביום האירוע נהג הוא בכביש הסמוך לכיכר השבטים שבמודיעין, כשברכבו נוסעת. התובע נסע כאמור בכביש בו שני נתיבים. הנתיב הימני ביותר נועד לפנייה ימינה, בואכה הכיכר ואילו הנתיב השמאלי נועד לנסיעה ישר. בהתקרבו לכיכר, הבחין התובע ברכב הנתבע כשהוא עומד בנתיב הימני וממנו יורד נוסע. הרכב חסם את הנתיב. בשלב זה החל התובע בעקיפת רכב הנתבע משמאלו, אך בטרם עלה בידו להשלים את העקיפה, החל הנתבע בנסיעה תוך שהוא מטה שמאלה את גלגלי רכבו, עד לפגיעה ברכב. משכך נפגע הרכב בחלקו האחורי ימני, מחלקו השמאלי קדמי של רכב הנתבעת.

התובע המשיך וציין כי הייתה ברכב מצלמה חדשה אותה התקין, אך הוא לא ידע כיצד מפעילים אותה ובפועל היא לא הקליטה את המתרחש. עוד ציין כי גם לו הקליטה, לא היה בכך כדי לסייע ראייתית שכן היא כוונה לנסיעה קדימה.

הנוסעת ברכב התובע, גב' סגל, העידה כי בעת התאונה ישבה היא ברכב התובע מאחור ומימין. לדבריה, כשני מטרים לערך טרם הפנייה ימינה מן הכביש בו נסעו, עמד רכב הנתבע וחסם את נתיב הנסיעה. התובע החל בעקיפה משמאל, אך בטרם סיים את העקיפה החל הנתבע בנסיעה תוך שהוא מטה את רכבו שמאלה. העדה הבהירה כי הבחינה בנתבע כשהוא סוטה עם רכבו וכי ראתה את הפגיעה ברגע התרחשותה, באשר הייתה סמוכה לה.

הנתבע הכחיש בכתב הגנתו כי סטה עם רכבו וטען כי המתין בסבלנות עד אשר יסיים התובע את העקיפה, אך זה האחרון "לא חישב טוב את העקיפה". לטענת הנתבע סרטון רכב התובע יאשר זאת.

בעדותו בפניי, ציין הנתבע כי אמנם עמד בימין הדרך כדי להוריד נוסע ואולם הוא לא חסם את הנתיב ו"היה מקום לעבור" (ראו התרשים נ/1). לדבריו הוא אמנם ביקש לסטות שמאלה בהמשך ואולם בפועל רכבו לא זז ממקומו, הואיל והוא המתין לסיום עקיפת התובע את רכבו. לדבריו התובע "כנראה עשה פניה לא מחושבת" וכך פגע בו, בעת בה רכבו עומד. התאונה, לדבריו, אירעה כולה על הנתיב הימני, על אף שהתובע אכן עבר נתיב.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל, אם כי לא במלואה.

סעיף 21 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 קובע את חובתו של כל עובר דרך להתנהג בזהירות ובאופן שלא יפריע לתנועה, יעכבנה או יסכן חיי אדם.

סעיף 47 (ד) לאותן תקנות קובע איסור על נוהג רכב לעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות, ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר.

בנסיבות העניין, גרסאות הנהגים סותרות בשאלה האם הנתבע החל בנסיעה אגב סטייה שמאלה עובר ל"אימפקט" בין הרכבים. עם זאת, גרסת התובע נתמכת בעדות הנוסעת שהייתה עימו ומחזקת אותה.

אני מוצא להעדיף את גרסת התובע על פני זו של הנתבע. גרסת התובע מהימנה ומתיישבת הן עם עדות הנוסעת, התואמת לה במהותה והן עם מוקדי הנזק וטיבו. עוד היא מתיישבת עם אישורו של הנתבע את הנתון לפיו ביקש הוא לפנות שמאלה בהמשך (עמ' 2 שו' 6). בנוסף, פחות סבירה בעיניי טענת הנתבע לפיה התאונה אירעה כולה על הנתיב הימני.

הנתבע שב וחזר על כך כי סרטון רכב התובע יאשר את גרסתו ואולם התובע, שהעלה מיוזמתו את דבר קיומה של מצלמה, הבהיר כי בפועל לא הוקלט דבר. מכל מקום, אין המדובר בראיה קיימת.

הנתבע הוא שהפר את חובתו למנוע הפרעה לדרך, בכך שחסם את נתיב הנסיעה ולאחר מכן סטה שמאלה לעבר רכב התובע. מנגד, אני מוצא כי גם התובע תרם באשמו לקרות התאונה, בשיעור 15%. על התובע היה להימנע מלעקוף את רכב הנתבעת בקרבת הצומת, מן הנתיב השמאלי, כשכוונתו לפנות ימינה. בעשותו כן פעל בניגוד להוראת סע' 47(ד) הנ"ל.

באשר לגובה הנזק, לא נשמעה טענה מטעם הנתבע נגד האמור בחוות דעת השמאי ובתיעוד הכתוב שהוצג בפניי. המדובר בנזק בסך 5,592 ₪, ירידת ערך בסך 8,073 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 1,339 ₪. סך הנזק המוכח, אם כן, הוא 15,004 ₪. בהינתן אשמו התורם של התובע לתאונה, יש לקזז 15% מן האמור.

משכך, התביעה מתקבלת באופן שבו על הנתבע לשלם לתובע סך 12,753 ₪ וכן סך 300 ₪ בגין הוצאותיו ובסה"כ סך 13,053 ₪.

הסך האמור ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן לבקש רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי- מרכז, תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ט, 20 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.