נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד ספיר חבר

ב"כ הנאשם – עו"ד לירון שרקוביק

הנאשם

תמצית כתב האישום

1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו, במסגרת הסדר דיוני ולאחר תיקונו של כתב האישום, בתקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ובהיזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין.
2. על פי המפורט בכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה הנאשם (להלן: "כתב האישום"), הנאשם והמתלוננת היו בקשר רומנטי משך כשנתיים במועד האירוע. ביום 8.8.2018 בשעה 00:24 או בסמוך לכך, ישבו המתלוננת והנאשם ברכבו של הנאשם (להלן: "הרכב") בסמוך לביתה של המתלוננת. בין בני הזוג החל דין ודברים. בשלב מסוים פתחה המתלוננת את חגורת המושב ויצאה מהרכב. או אז הבחינה כי הטלפון הנייד שלה (להלן: "הטלפון") היה בתוך המטען ברכב, ועל כן הושיטה את ידה על מנת למשוך אותו, והנאשם תקף אותה שלא כדין בכך שדחף אותה, המתלוננת נפלה על הרצפה, כשהטלפון נפל אף הוא. המתלוננת בתגובה החלה לברוח מהמקום לכיוון ביתה והנאשם רדף אחריה ותקף אותה שלא כדין בכך שנתן לה מכת אגרוף בשפתיה. בשלב זה הגיעה אמה של המתלוננת למקום והנאשם נמלט לכיוון רכבו, הרים את הטלפון מהרצפה וריסק אותו. למתלוננת נגרמה חבלה של ממש בדמות אדמומיות בשפה ובגבה. במעשיו האמורים תקף הנאשם את המתלוננת וגרם לה חבלה של ממש וכן הזיק לרכושה במזיד.

תסקירי שירות המבחן

1. על פי המפורט בתסקיר הראשון הנושא תאריך 5.12.2019 – הנאשם בן 25, בכור מבין שישה אחים ואחיות, רווק, עלה ארצה מכפר באתיופיה בשנת 2006, מתאר קליטה טובה בישראל, סיים 12 שנות לימוד בפנימייה, ובעל תעודת בגרות חלקית, שירת בצה"ל כמאבטח מתקנים, עובד כיום כמחסנאי ברשת למכירת ציוד בניה, ומתגורר בבית הוריו בתל אביב. הנאשם מסר כי כיום שרוי בחובות בגינם משלם מידי חודש 1,400 ₪, ומתקשה להתנהל כלכלית. בנוסף תאר את אכזבת משפחתו ממעורבותו עם החוק. הנאשם נעדר עבר פלילי ושירות המבחן התרשם כי העבירה הנדונה חריגה באורח חייו והוא אינו מאופיין בדפוסים עבריינים או אלימים קבועים.
2. שירות המבחן הכיר את הנאשם במסגרת הליך המעצר, והתרשם כי הנאשם בעל מודעות עצמית ואחראי לבחירותיו וכן התרשם מקושי אצל הנאשם לבטא עצמו בחופשיות, לשתף בקשייו בכלל, ובקשר למערכת יחסיו עם בת זוגו בפרט, ומהתנהלותו בצמצום והסתרה, תוך תיאור חיובי של דינמיקת היחסים וקושי להתייחס למורכבותם. לצד זאת התרשם שירות המבחן כי הנאשם ער למורכבות מצבו הנוכחי ומביע מוטיבציה לשינוי אורח חיו, כשהסיכון להתנהגות אלימה חוזרת מצדו הינו נמוך. בנסיבות אלה, ולאור מוטיבציה של הנאשם להיעזר בגורמי טיפול לבחינת דפוסי התנהגותו בזוגיות, המליץ שירות המבחן על העמדת הנאשם בפיקוח מעצר למשך 6 חודשים, במהלכו השתלב בקבוצה טיפולית. מסיכום פיקוח המעצר עלה כי הנאשם מסוגל להתייחס באופן בוגר ואחראי להתנהלותו הפוגענית וחסרת הגבולות בקשר עם המתלוננת, וכי נרתע בעיקר נוכח ההליך הפלילי וההשלכות שהיו לכך על מהלך חייו וחיי הסובבים אותו.
3. במסגרת האבחון הנוכחי תאר הנאשם כי הזוגיות עם המתלוננת היא הזוגיות הראשונה בחייו, כשלדבריו, המדובר בזוגיות המבוססת על הכלה והבנה, קשר טלפוני יומיומי ופגישות פעמיים בחודש, תוך ששלל קיומה של התנהגות אלימה מילולית או פיזית או קונפליקט קודם ביחסים. הנאשם תאר ויכוח הנוגע להתנהלותו הכלכלית בנטילת הלוואה שבוע קודם לאירוע. על פי התסקיר, נטל הנאשם אחריות לביצוע העבירה, תאר כי נפגש עם המתלוננת בשעות הלילה, מבלי שהודיע שנמצא באזור מגוריה ומבלי שקבעו מראש, וכי צרך אלכוהול בכמות מוגברת, באופן שאינו אופייני לו. עוד תאר כי התווכח עם המתלוננת וכשהיא בחרה לצאת מהרכב מבלי להמשיך לנהל שיח עמו, הגיב בצורה אימפולסיבית ותוקפנית תוך שציין כי המדובר באירוע חד פעמי, ללא כוונה לפגיעה פיזית במתלוננת. לדבריו כיום אינו נמצא בקשר עם המתלוננת. ההתרשמות היא כי הנאשם מתחרט על ביצוע העבירה, ומביע אמפטיה כלפי המתלוננת וכי הוא מסוגל להתבונן בצורה בוגרת וביקורתית על מעשיו ולזהות מצבי סיכון בעתיד. הנאשם שלל שימוש בסמים ושימוש לרעה באלכוהול, תוך שמסר כי החל לצרוך אלכוהול בנסיבות חברתיות ובאירועים משפחתיים.
4. בתסקיר צוין כי המתלוננת מסרה שהיא סטודנטית המתגוררת ליד עפולה. לדבריה, עבור הנאשם ועבורה המדובר בזוגיות ראשונה תוך ששללה אלימות כלשהי כלפיה מצדו בעבר, ותארה את האירוע כחריג מאוד להתנהלות הנאשם. עוד תארה כי הנאשם גילה כלפיה יחס תומך ואוהב ומסרה כי הנאשם עצמו התקשר למשטרה לדווח על האירוע לאחר שנבהל ממעשיו. לדבריה, חשה אשמה נוכח הקונפליקט ביניהם בליל האירוע, ולא חשה מאוימת מפני הנאשם. על פי דבריה, בסיום ההליך המשפטי, תרצה להיפגש עם הנאשם ולחדש הקשר ביניהם.
5. כגורמי סיכוי ציין שירות המבחן את התרשמותו לפיה הנאשם אינו מאופיין בדפוסים עבריינים או אלימים, מתפקד באופן יציב במסגרות חייו השונות, קיימים בחייו גורמי תמיכה נורמטיביים, וכי המדובר באירוע חריג שאינו מאפיין את התנהלותו והוא נעדר עבר פלילי. בנוסף צוינה נטילת האחריות על ידי הנאשם כשניכר שההליך המשפטי והטיפול שעבר תרמו להרתעתו והפקת לקחים על ידו. בקשר לגורמי סיכון התייחס שירות המבחן למאפייני כתב האישום כשניכר שהנאשם פעל באימפולסיביות תחת השפעת אלכוהול, הגיב באופן אלים והתקשה לווסת עצמו. המלצת שירות המבחן היא לענישה מוחשית בדמות של"צ בן 200 שעות לצד פיצוי למתלוננת, תוך שציין כי מאפייניו של הנאשם אינם מחייבים המשך מעורבות טיפולית. הגם שלא הוצגו מסמכים המעידים על נזק קונקרטי אשר עשוי להיגרם לנאשם מהרשעה, שירות המבחן המליץ על ביטולה, לאור גילו, כבן 25, העדר עבר פלילי לנאשם וחריגות העבירה לאורחות חייו של הנאשם אשר נטל אחריות לביצועה והביע חרטה. צוינה חשיבות ביטול ההרשעה בעיני הנאשם, על מנת שלא לפגוע בתפיסתו העצמית כאדם נורמטיבי ולאור חששו לפגיעה באפשרויות תעסוקה עתידיות. להערכת שירות המבחן ביטול ההרשעה לא יטשטש בעיני הנאשם את החומרה המיוחסת להתנהגותו.
6. בדיון שהתקיים ביום 10.12.2017, טרם השלים התובע את הטיעון לעונש, עלתה האפשרות כי הנאשם יישלח לקבלת תסקיר משלים שיבחן את הצורך והתאמתו לטיפול בתחום האלימות. הנאשם ביקש כי יתקבל תסקיר משלים ואף הביע נכונות להשתלב בכל טיפול שיידרש. בתסקיר השני נושא תאריך 8.3.2020 פורט כי הנאשם הביע תסכול נוכח התמשכות ההליך המתנהל נגדו והביע רצון לסיימו ולהתקדם בחייו. עוד תאר הנאשם השתתפותו הרציפה בקבוצה הטיפולית אשר היוותה הזדמנות עבורו לעריכת התבוננות פנימית ביקורתית ונתנה מענה לקושי, ומעבר לכך שלל צורך בהמשך טיפול ייעודי ותאר הפקת לקח וחרטה. הנאשם הביע מוטיבציה לביצוע צו של"צ כדרך לכפר על התנהגותו ולדבריו יהא בכך לשקף את הערכים על פיהם חונך ולאפשר עשייה למען הזולת בדרך נורמטיבית ומקדמת. פורט כי התחזקה התרשמות שירות המבחן כי הנאשם אינו בעל דפוסי תקשורת אלימים ואינו מאופיין בהתנהגות אלימה קבועה, המצריכה התערבות טיפולית בתחום האלימות הזוגית. כמו כן פורט כי התחזקה התרשמות שירות המבחן כי ביצוע העבירות חריג לדפוסיו ולאורח חייו של הנאשם, כשמסוגל לבחינה עצמית ביקורתית, להפקת לקחים מתאימים והוא מצר בכנות על מעשיו. שירות המבחן שב על המלצתו להשתת צו של"צ בהיקף של 200 שעות ותשלום פיצוי למתלוננת. כמו כן שב שירות המבחן על המלצתו לביטול הרשעתו של הנאשם על מנת שלא לפגוע באפשרויותיו התעסוקתיות בעתיד, תוך שציין כי ביצוע של"צ ופיצוי למתלוננת יהוו עונשים קונקרטיים בעלי משמעות מרתיעה, וכן כי במהלך ביצוע השל"צ יהיה שירות המבחן בקשר פיקוחי – מעקבי עם הנאשם.

תמצית טיעוני המאשימה לעונש

1. ב"כ המאשימה הפנה לערכים המוגנים בעבירות שבביצוען הורשע הנאשם ולכך שהמתלוננת והנאשם היו בקשר רומנטי משך שנתיים, גם אם לא הוגדרו כבני זוג. בנוסף, הפנה למניע לביצוע העבירה או להיעדר המניע, ולנסיבות ביצועה תוך שציין כי אין המדובר בתקיפה נקודתית וכאשר החלה המתלוננת לברוח מהמקום הנאשם רדף אחריה והכה אותה. בנוסף, הפנה לעוצמת האלימות, ולחבלות שנגרמו למתלוננת וטען כי המדובר במידת פגיעה בינונית בערכים המוגנים. ב"כ המאשימה עתר לקביעת מתחם הענישה שנע בין מספר חודשי עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית תוך שהפנה לפסיקה.
2. לעניין הנסיבות הקונקרטיות בעניין הנאשם הפנה לתסקירים שהתקבלו וטען כי עולה מהם שהנאשם מתנהל באופן מצמצם ומסתיר, ומתקשה להתייחס למורכבות מערכת היחסים בינו לבין המתלוננת. עוד טען כי הגם שהנאשם משתלב בטיפול במסגרת פיקוח המעצרים, נמצא כי עמדותיו כבושות נוכח ההליך הפלילי וההשלכות שהיו לכך על חייו, וכן טען כי המדובר במי ששלל נזקקות טיפולית, מבלי להתעלם התרשמות שירות המבחן כי הנאשם לא נזקק להליך טיפולי. לטענת ב"כ המאשימה בנסיבות אלה לא קיימות נסיבות המצדיקות לסטייה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, ויש למקום את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם המוצע, אך לא לסטות ממנו. ב"כ המאשימה התנגד לביטול הרשעת הנאשם, לטענתו הנאשם אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה, בראי חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, ובהעדר נזק קונקרטי לנאשם מההרשעה. בהקשר זה ציין כי הנימוקים אותם פירט שירות המבחן בתסקירו אינם עולים בקנה אחד עם הפסיקה הנהוגה. עתירת המאשימה היא כי הרשעתו של הנאשם תיוותר על כנה ויושת עליו עונש של עבודות שירות ברף התחתון, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

תמצית טיעוני ההגנה לעונש

1. ב"כ הנאשם הפנתה לנסיבות ביצוע העבירה ועתרה לביטול הרשעתו של הנאשם. בהקשר זה הפנתה להמלצת שירות המבחן לביטול ההרשעה ולהטלת עונש קונקרטי בדמות של"צ ופיצוי למתלוננת. לטענתה, הגם שאין ביכולתו של הנאשם להצביע על נזק קונקרטי מההרשעה, המקרה דנן נופל בגדר החריגים לכלל לפיו יש להרשיע את מי שהוכח כי ביצע עבירה. ב"כ הנאשם טענה כי הכלל לפיו יש צורך להצביע על נזק קונקרטי הוגמש בפסיקה, וכי יש לבחון את סוגיית ההרשעה והכללים לביטול הרשעה אשר נקבעו לפני שנים ארוכות בפסיקה בראי עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין. לטענתה, יש לתת את הדעת לגילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירות, מוצאו, לקשיים שחווה להתאקלם בארץ, השתייכותו לעדה האתיופית, ולכלל נסיבותיו אשר פורטו בתסקיר, כמו גם לפגיעה בדימויו העצמי מההרשעה. עוד ציינה כי הנאשם שימש בצה"ל כמאבטח מתקנים והוא בעל פוטנציאל השתכרות גבוה בתחום האבטחה, אשר עלול להיפגע מההרשעה. לעניין ההליך השיקומי שעבר הנאשם, הפנתה למפורט בתסקירי שירות המבחן, לכך שהנאשם נטל אחריות, הודה במעשה באופן מידי, הוא זה שהתקשר למשטרה לאחר שנבהל מהמעשה שעשה, חש צער, בושה וחרטה ממעשיו, ושירות המבחן התרשם שאינו בעל דפוסי אלימות או קווים אישיותיים עברייניים. לטענתה, ביצוע העבירות על ידו הוא חד פעמי, ולדעת שירות המבחן אינו זקוק לטיפול.
2. בקשר לנסיבות ביצוע העבירות הפנתה לכך שגם בעבירות מהסוג דנן מצאו בתי המשפט להורות על ביטול ההרשעה תוך הפנייה לפסיקה וציינה כי החבלות שנגרמו למתלוננת הן ברף חומרה נמוך ולא הצריכו טיפול רפואי. עוד הוסיפה ב"כ הנאשם כי עמדת המתלוננת, אשר חשובה ביותר בתיק הזה, היא כי הנאשם נתן לה יחס תומך ואוהב, שהמדובר באירוע בודד וחד-פעמי והיא סבורה כי לאחר ההליך המשפטי, הם יחזרו וינהלו מערכת זוגית (הגם שלטענת הסנגורית הנאשם כבר המשיך בחייו). לטענתה תחתית מתחם הענישה במקרה דנן עומד על מאסר על תנאי.

דברי הנאשם

1. הנאשם הביע חרטה ובושה על מעשיו, וסיפר כי הרגיש אשם במעשיו והתקשר מיד למשטרה. הנאשם תאר קושי להתקדם בחייו בעקבות האירוע. עוד מסר כי ברצונו לעבוד כמאבטח עם נשק ולשם כך עליו להיות בעל עבר פלילי נקי. הנאשם מסר כי הדבר החשוב ביותר עבורו הוא הלקח שלמד מטעותו וביקש להתחשב במצבו ובדרך הנכונה אותה החל, ולבטל את הרשעתו.

סוגיית ההרשעה

1. ככלל, הליך משפטי של אדם בגיר שהוכח כי עבר עבירה פלילית יסתיים בהרשעה. הימנעות מהרשעה או ביטולה מהווים חריג בשל נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. על פי הלכת כתב (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, (פ"ד נב(3) 337, 342 (1997)), על מנת להימנע מהרשעה או לבטלה, יש לבחון הצטברותם של שני תנאים עיקריים: האחד, האם סוג העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרים לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. השני, האם ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בעתידו או בשיקומו של הנאשם. על ההגנה מונח הנטל לשכנע, כי בנסיבות המקרה יש להעדיף את שיקום הנאשם על פני שיקולים אחרים. ראו גם: ע"פ 5985/13 אבן נ' מדינת ישראל (2.4.2014), ע"פ 9893/06 אסנת לאופר נ' מדינת ישראל (31.12.2007), כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 3852/14 ורשואר נ' מדינת ישראל (18.8.2014) פסקה 11, וע"פ 3255/14 ביטון נ' מדינת ישראל (16.3.2015).
2. ברע"פ 3589/14 לוזון נ' מדינת ישראל (10.6.2014) נקבע כי על פי הלכת כתב, ביטול או הימנעות מהרשעה הוא חריג מצומצם, המוצדק רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם לא מתקיים יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה. כן נקבע כי יש לבחון קיומו של נזק קונקרטי לנאשם גם במקום בו הנאשם נעדר עבר פלילי. ראו גם רע"פ 5478/19 לוין נ' מדינת ישראל (25.8.2019), רע"פ 619/18 בזיזינסקי נ' מדינת ישראל (1.3.2018) ורע"פ 2323/17 פלוני נ' מדינת ישראל (12.6.2017).
3. השאלה האם תיגרם פגיעה ממשית וקונקרטית לעתידו או שיקומו של הנאשם מההרשעה תלויה גם במיהות הנאשם ויתר נסיבותיו ויש לבחון את כל אלה (ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל, תק-על 2007 (4) 4546, עמ' 4561). בנוסף, וטרם החלטה סופית יש אף לאזן, בסוג של מקבילית כוחות, את הנזק הקונקרטי הנטען לנאשם וסוגו אל מול סוג העבירה שבביצועה הורשע הנאשם ונסיבותיה (ובלבד שהמדובר בסוג העבירה ונסיבות המאפשרים לותר על ההרשעה), ולבחון האם מתקיים יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, לבין חומרת העבירה המצדיק את ביטול ההרשעה. כפי שצוין בע"פ (מרכז) 24457-03-15 גוטרמן נ' מדינת ישראל [ (30.8.2015) פסקה 69, ככל שמעשי העבירה חמורים יותר כך נדרשת פגיעה קונקרטית ומוחשית יותר ולהיפך.
4. בראי המסגרת הנורמטיבית הכללית שלעיל, בחנתי את עתירת ההגנה לביטול הרשעת הנאשם. ביחס לסוג העבירות בביצוען הורשע הנאשם ונסיבות ביצוען, במקרה דנן עסקינן בעבירה של תקיפה חבלנית ובהיזק לרכוש במזיד. עבירת התקיפה החבלנית בה הורשע הנאשם, על נסיבותיה, מלמדת על רף חומרה לא מבוטל, גם בראי מערכת היחסים הרומנטית בת השנתיים בין הנאשם למתלוננת (הגם שהנאשם לא הורשע בתקיפה חבלנית של בת זוג בכתב האישום המתוקן), וגם אם מערכת היחסים הרומנטית לא מוסיפה חומרה זהה לחומרה שלצד תקיפה חבלנית של בת זוג. במעשיו המתוארים בכתב האישום פגע הנאשם במתלוננת, ופגע בערכים מוגנים שעניינם שלמות גופו ובטחונו של הפרט. בנוסף, וביחס לעבירה של היזק לרכוש במזיד, פגע בקניינה ורכושה של המתלוננת. חומרת הנסיבות אף עולה מכך שלאחר שדחף הנאשם את המתלוננת והיא נפלה, וניסתה להימלט מהמקום, בחר הנאשם, שהיה תחת השפעת אלכוהול לטענתו, לצאת מהרכב ולרדוף אחריה (הגם שיכול היה לחדול בכל עת) ולתקוף אותה באופן אלים במכת אגרוף בשפתיה, שגרמה לה לאדמומיות. הנאשם נמלט לכיוון רכבו כשאמה של המתלוננת הגיעה למקום, ואז אף ריסק את הטלפון הנייד של המתלוננת.
5. לצד המפורט, וכנסיבה ממתנת במידת מה, יש לתת את הדעת לגילו הצעיר יחסית של הנאשם בעת ביצוע העבירות, כבן 24 שנים, הגם שאין המדובר בגיל שהוא על גבול הקטינות, ולכך שהמדובר באירוע ספונטני ולא מתוכנן, לו קדם ויכוח בין הצדדים. בנוסף, ומבלי למעט מחומרת מעשיו ופוטנציאל הנזק לצדם, החבלה למתלוננת הייתה שטחית יחסית ולא הצריכה טיפול רפואי. כנסיבה ממתנת נוספת יש לשקול את העובדה שהנאשם בזמן אמת התקשר בעצמו למשטרה לדווח על מעשיו מיד בסמוך לאירוע, כך שניתן להסיק שהבין את הפסול שבמעשיו מיד לאחר ביצועם. ניתן לקבוע כי בנסיבות פגע הנאשם בערכים המוגנים באופן בינוני - נמוך.
6. דרך המלך בעבירת תקיפה חבלנית היא הותרת ההרשעה על כנה, וודאי בנסיבות המתוארות ומידת הפגיעה בערכים המוגנים כמו בעניינו. לצד האמור, עיון בפסיקה מלמד כי קיימים מקרים בהם גם בסוג זה של עבירה (ואף מקרים בהם בוצעה כנגד בת זוג) נמנע בית המשפט מהרשעה בנסיבות מתאימות, לעיתים תוך הגמשת הצורך בנזק קונקרטי מההרשעה, ולעיתים אף בהסכמת המאשימה, כל מקרה ונסיבותיו: (ר' ת"פ (אי') 20557-04-18 מדינת ישראל נ' טריגובנקו (19.6.2019), ת"פ (ק"ש) 9334-02-17 שלוחת תביעות מרום הגליל והגולן נ' עמרם (10.2.2019), ת"פ (י-ם) 44307-02-14 מדינת ישראל נ' פלוני (16.3.2015), ת"פ (רמ') 52729-06-12 מדינת ישראל נ' כחלון (6.11.2014).
7. אשר לתנאי השני שעניינו פגיעה קונקרטית בעתידו או בשיקומו של הנאשם בגין הרשעתו – וחרף העובדה שכפי שהודגם לעיל ויודגם בהמשך, קיימים מקרים בהם הוגמשה הדרישה, נקודת המוצא היא כאמור כי על ההגנה לשכנע שהרשעה בדין תגרום לנזק קונקרטי וממשי לשיקומו או לעתידו של הנאשם, ואין להסתפק בעניין זה בתרחישים תיאורטיים שאין לדעת אם יתממשו בעתיד (ר': רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 (1.1.2013), מפי כב' השופט שהם). רק לאחרונה שב וקבע בית המשפט העליון כי גם מקום בו קיים פוטנציאל פגיעה תעסוקתי, אך נותר שיקול הדעת אצל הגורם המקצועי הרלבנטי, קיים קושי לקבוע כי מתקיים נזק קונקרטי כנדרש (רע"פ 3224/19 אביב נ' מדינת ישראל (28.5.2019). כך גם מקום בו נותר שיקול דעת אצל הרשות המנהלית ואף במקרים בהם דובר במי שעסק במקצוע עוד טרם הרשעתו (רע"פ 1746/18 פלהיימר נ' מדינת ישראל (26.4.2018), רע"פ 1097/18 בצלאל נ' מדינת ישראל (18.4.2018). ראו גם עפ"ג (ת"א) 14552-08-19 מדינת ישראל נ' אלפנדרי (11.11.2019). בהקשר זה אף חשוב לציין את ת"פ (ת"א) 32118-11-15 מדינת ישראל נ' אברבנאל (5.2.2018) ועפ"ג 49479-03-18 אבראבנל נ' מדינת ישראל (27.6.2018 ) (להלן: "עניין אברבנאל") שם דובר בתקיפת בת זוג. בהמלצת בית המשפט המחוזי חזר המערער מערעורו בנסיבות דומות לענייננו (גם אם המדובר בעבירת תקיפת בת זוג). גם בעניין אברבאנל לא הוצג נזק ממשי לעתידו ושיקומו של הנאשם, הגם שנמנע ממנו להוציא רישיון נהיגה על רכב ציבורי בשל ההרשעה.
8. במקרה דנן, לא הציג הנאשם נזק קונקרטי לעתידו ושיקומו מההרשעה. למרות זאת, לטענת ההגנה, בראי נסיבותיו, יש מקום להורות על ביטול הרשעתו לאור הנזק לדימויו העצמי ופוטנציאל הנזק התעסוקתי עבורו בגילו הצעיר ומוצאו, וכן צוין רצונו להשתלב בעתיד בעבודה בתחום האבטחה, לאחר ששימש כמאבטח מתקנים בצבא. בהקשר זה הפנתה ההגנה לאסופת פסיקה שהגישה המלמדת על מקרים מיוחדים בהם חרף ביצועה של עבירה חמורה על ידי הנאשם/ת, מצא בית המשפט לבטל את ההרשעה אף ללא קיומו של נזק קונקרטי ברור, לאור הפגיעה בדימוי העצמי ו/או נזק פוטנציאלי תעסוקתי עתידי ו/או בשל היותו/תה בגדרי הגדרת "בגיר-צעיר". ראו לדוגמא חלק מפסקי הדין בסעיף 19 שלעיל וכן רע"פ 8215/16 יצחק נ' מדינת ישראל (29.3.2017).
9. בעת בחינת עתירת ההגנה, נתתי דעתי גם להמלצת שירות המבחן לביטול ההרשעה ולהתרשמותו מהנאשם, אשר פורטה בהרחבה לעיל, לפיה הנאשם נעדר דפוסים אלימים ועבריינים, העבירה חריגה בנוף חייו, והוא אף אינו זקוק להמשך טיפול בתחום האלימות. בתסקירים, נתן שירות המבחן דעתו לגילו הצעיר יחסית של הנאשם ולנסיבות חייו, למוצאו ועלייתו ארצה מאתיופיה, וההתמודדות הכרוכה בכך. בנוסף, להעדרו של עבר פלילי לנאשם וההתרשמות היא כי הוא בעל מודעות והבנה לאחריותו למעשיו, ער למורכבות מצבו ומביע מוטיבציה לשינוי אורח חייו. מאז ביצוע העבירות חלפו כשנתיים ולא נטען כי בוצעו עבירות נוספות על ידי הנאשם. ההערכה היא כי הסיכון להתנהגות אלימה חוזרת מצדו של הנאשם נמוך, והוא מסוגל להתבונן בצורה בוגרת וביקורתית על מעשיו ולזהות מצבי סיכון. הנאשם השתלב במסגרת צו פיקוח המעצרים בקבוצה טיפולית ועלה כי הוא מסוגל להתייחס באופן בוגר ואחראי להתנהלותו הפוגענית וחסרת הגבולות בקשר עם המתלוננת. הנאשם נטל אחריות למעשיו והביע צער ואמפטיה כלפי המתלוננת, המתלוננת מצידה שללה אלימות כלשהי כלפיה מצדו של הנאשם בעבר.
10. לא נעלם מעייני כי להתרשמות שירות המבחן ביטול ההרשעה לא יטשטש בעיני הנאשם את החומרה המיוחסת להתנהגותו ועונש מוחשי ומציב גבול בדמות צו של"צ ופיצוי למתלוננת כהמלצתם, יהיה בעל משמעות מרתיעה בפני עצמו. הגם שהנאשם נשלח לקבלת תסקיר משלים שיבחן שילובו בטיפול והביע נכונות להשתלב כאמור, הנאשם ושירות המבחן סברו כי אין צורך בטיפול נוסף לנאשם. אינני מתעלמת מהמלצת שירות המבחן והתרשמותו לטובה ממאפייני הנאשם, אך כידוע המלצת שירות המבחן כשמה כן היא והיא איננה מחייבת את בית המשפט ששיקוליו רחבים יותר. לאחר ששקלתי את ההמלצה, לצד טיעוניה הנרחבים של הסנגורית, ולאחר שאף נתתי דעתי למוצאו של הנאשם והיותו בן העדה האתיופית, נסיבה שהודגשה על ידי הסנגורית בטיעוניה כרלבנטית לבקשה לביטול ההרשעה במקרה זה, להשקפתי, תוך איזון בין חומרת העבירות בנסיבותיהן ובין הטענות לנזק לדימוי העצמי ולפוטנציאל התעסוקתי, מקרה זה אינו נופל בגדר החריגים המצדיקים את ביטול ההרשעה תוך הגמשת דרישת הנזק הקונקרטי. ואוסיף, בראי אופי העבירות שביצע הנאשם ונסיבותיהן, אף לא שוכנעתי כי הפגיעה בדימוי העצמי מקורה בעצם ההרשעה – כשדומה שעצם ביצוע המעשים הוא זה אשר אמור להביא לאותה פגיעה נטענת בדימוי העצמי. בנסיבות המקרה, אף לא די בעובדה שהנאשם שירת בצה"ל כמאבטח מתקנים כטענתו, כדי ללמד על קיומו של נזק ולו מינימלי לתעסוקתו, זאת בפרט כאשר לא נטען ולא הוצגה כל ראיה כי מאז ששוחרר משירותו הצבאי עסק או ביקש לעסוק בתחום זה. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול ההרשעה.
11. במאמר מוסגר אציין כי מצאתי חשיבות שאינה מבוטלת להטלת עונש ממשי צופה פני עתיד על הנאשם בנסיבות המקרה, כתמרור אזהרה מרתיע לנאשם מפני ביצוע עבירות בנסיבות דומות, זאת אף בראי דבריו לפיהם צרך אלכוהול לפני ביצוע העבירות וביצען תחת השפעתו. מובן כי לא ניתן להטיל עונש של מאסר על תנאי ללא הרשעת הנאשם.

גזירת עונשו של הנאשם

1. אשר למתחם הענישה בעניינו של הנאשם, לאור ביצוע העבירות ברצף על ידי הנאשם (תקיפה חבלנית והיזק לרכוש במזיד), והקשר שבנסיבות ביצוען, יקבע מתחם אחד לשתי העבירות כאירוע. הערכים המוגנים בעבירות בהן הורשע הנאשם פורטו לעיל, וכך גם נסיבות ביצוע העבירות. בתמצית, וכפי שצוין לעיל, הנאשם פגע במידה לא מבוטלת בערכים המוגנים בעבירה של תקיפה חבלנית, שהם שמירת הגוף והבריאות, וכיבוד האוטונומיה של האדם על גופו כחלק מכבודו כאדם. בנוסף, פגע ברכושה וקניינה של המתלוננת. אמנם במקרה דנן, אין המדובר בבת זוג לפי ההגדרה בחוק, אך הנאשם והמתלוננת ניהלו קשר רומנטי בעת ביצוע העבירות ועניין זה מוסיף חומרה למעשים. המעשה לא היה מתוכנן, אך היה כזה אשר נמשך פרק זמן בו יכול היה הנאשם, כבן 24 בעת ביצוע העבירות, שהיה לטענתו תחת השפעת אלכוהול, להתעשת ולחדול ממעשיו, והוא לא עשה כן. לאחר שדחף את המתלוננת, הנאשם אף בחר לפעול באופן אקטיבי, לצאת מהרכב, לרדוף אחריה ואף לתקוף אותה במכת אגרוף לפניה, וגם בכך חומרה נוספת. הנאשם נמלט כשאמה של המתלוננת הגיעה ואם לא די בכך, אז אף ריסק את הטלפון הנייד שלה.
2. בשים לב למדיניות הענישה הנהוגה, הכוללת מנעד רחב של עונשים, בין מאסרים מותנים או כאלה לצד צו של"צ ועד עונשי מאסר בפועל, בראי הנסיבות ותוך שקילת האירוע בכללותו, במקרה זה יקבע מתחם הענישה בין מאסר על תנאי ועד 7 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות (ר' והשוו, תוך הבחנה נדרשת במקרים רלבנטיים: רע"פ 303/16 טלקר נ' מדינת ישראל (13.1.2016), ומתחם העונש שנקבע על ידי בית המשפט השלום שם, ביחס לעבירה של תקיפת בת זוג, ללא חבלה, שתחתיתו מאסר מותנה, ת"פ (כ"ס) 17552-08-14 מדינת ישראל נ' פלוני (17.11.2016)), ת"פ (ת"א) 50767-11-10 מדינת ישראל נ' זרבאילוב (26.10.2015), עניין אברבנאל, ות"פ (כ"ס) 60056-07-12 מדינת ישראל נ' נגר (29.9.2016)
3. באשר לנסיבותיו הקונקרטיות של הנאשם, אלה פורטו בהרחבה לעיל, בעת הדיון בסוגיית ההרשעה. בראי כלל המפורט, מצאתי לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם, למאסר על תנאי מרתיע, לצד פיצוי למתלוננת. לציין כי גם המאשימה הסכימה למיקומו של הנאשם בתחתית המתחם אליו טענה. אשר על כן, יגזרו על הנאשם העונשים הבאים:
4. מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, לתקופה של 3 שנים, והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות כלפי גופו של אדם.
5. מאסר על תנאי למשך חודשיים, לתקופה של 3 שנים, והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירה של היזק לרכוש במזיד.
6. פיצוי למתלוננת בסך 1,000 ₪. פרטי המתלוננת ימסרו למזכירות באמצעות המאשימה. הסכום לטובת הפיצוי יועבר מסכום הפיקדון שהופקד במסגרת הליך המ"ת הקשור (מ"ת 25215-08-18), בכפוף לכל מניעה על פי דין. ככל שלא ניתן יהיה להעביר סכום מתוך הליך המ"ת, ישלם הנאשם את סכום הפיצוי בחמישה תשלום שווים ורציפים כשהראשון בהם ביום 04/08/20.

יתר כספי הפיקדון, למעט סכום הפיצוי כמפורט בסעיף ג לעיל, יושבו לידי הנאשם, בכפוף לכל מניעה על פי דין.

ניתן בזאת צו למוצגים לשיקול דעת קצין משטרה.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ניתן היום, כ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020, במעמד הצדדים.