1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון (מפי כב' השופטת ס' כהן), מיום 26.7.18, בה קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה נגד המבקשת, מרפאת שיניים, בגין אחריתה לכתרים שנפלו.
2. ברקע הדברים ייאמר כי בין הצדדים התקיים הליך קודם (ת"ק 45434-12-16), אז נדונו תביעות הדדיות בין המשיבה לבין המבקשת, בהקשר לטיפולי שיניים. תביעת המבקשת נגעה לחוב של המשיבה כלפיה, ובסופו של ההליך נפסק שעליה לשלם למבקשת סכום כ-9,000 ₪. תביעתה של המשיבה בגין נפילת הכתרים נמחקה. זאת, כאשר בית המשפט קבע באופן מפורש כי לא מצא לנכון לחסום את דרכה של המשיבה להגיש תביעה בשנית, לאחר שתכין את תביעתה כראוי.
3. ההליך הנוכחי הוגש כתביעה חוזרת באותו עניין, בגין אותם כתרים שנפלו. יש לציין כי בהליך הנוכחי המבקשת הגישה גם כן תביעה חוזרת בהיבטים הכספיים של היחסים בין הצדדים. אולם תביעה שכנגד זו נדחתה בשל מעשה בית דין בהליך קודם. הבקשה לרשות ערעור אינה מתייחסת לענין זה, אלא לתביעה העיקרית של המשיבה אשר התקבלה באופן חלקי.
4. המשיבה עברה טיפולי שיניים רבים ומורכבים במרפאת המבקשת, וטופלה על ידי ד"ר קנדינו ז"ל. בין השאר, נעשו שתלים בעמדות השיניים 46 ו-47 והורכבו שתלים. לטענת המשיבה הכתרים בעמדות אלה התנדנדו. המשיבה פנתה למבקשת וביקשה כי העניין יטופל ונקבע לה תור לאחר מספר ימים. בין לבין, נעלמו הכתרים ומתברר כי נבלעו. לדברי המבקשת, השתלים אף צולמו בקיבתה בבית החולים ברזילי. המשיבה פנתה למבקשת ונאמר לה כי, לאחר צאת הכתרים בצואה, עליה להביאם למרפאה, על מנת שיושתלו מחדש. המשיבה לא עשתה כן והגישה תביעה. לאחר שתביעתה המקורית נמחקה, כאמור, הוגשה התביעה החדשה בצירוף חוות דעת מומחה לשיקום פה ולסת, מטעמה של המשיבה.
5. טענות המבקשת באו במספר מישורים. ראשית, הועלה חשד שכל תיאור המעשה אינו נובע אלא מרצון המשיבה להתחמק מתשלום החוב למרפאה. בכתב ההגנה נטען כי ההליך הרפואי המקורי לא הושלם. זאת, משום הצטברות חובות של המשיבה כלפי המרפאה, שהגיעו לפי חישובי המבקשת לעשרות אלפי שקלים. לכן, הכתרים היו מודבקים אך בהדבקה זמנית, בטרם הושלמה הפעולה כדבעי ואפשר שמשום כך לא החזיקו מעמד, אלא מספר חודשים. כן נטען, כי אף אם יש חובה על המבקשת לתקן את המצב מכוח אחריותה, אין היא מחויבת לממן עלות של כתרים חדשים וסביר היה לדרוש כי הכתרים יובאו, יחוטאו כראוי במרפאה ולאחר מכן יורכבו מחדש. עוד טענה המבקשת כי למעשה מדובר בתביעה בגין רשלנות רפואית ולפיכך, נכון היה לתבוע את הרופא ולא את המרפאה שנותנת שירותי ניהול בלבד.
6. כאמור, בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את התביעה בעיקרה. נקבע כי מחוות הדעת עולה שהכתרים שנפלו הם אכן כתרים שהורכבו על ידי רופא מטעמה של המבקשת. המומחה מטעם המבקשת לא הצליח לעמוד על הסיבה לנפילת הכתרים וציין כי רובה של העבודה שנעשתה בפיה של המשיבה נעשתה במקצועיות. יחד עם זאת, ציין המומחה כי בעת נפילה של כתרים, אירוע שיכול להתרחש, על המרפאה לתקן את הטעון תיקון.
7. בית המשפט קבע כי התנהלותה של המבקשת לא הייתה סבירה ולא נכון היה לדרוש מהמשיבה כי תאתר את הכתרים הישנים בצואה. בית המשפט קבע כי המבקשת צריכה הייתה לקבל על עצמה אחריות ולבצע את התיקון. זאת, למרות שלא הוכח שמדובר ברשלנות רפואית. בית המשפט קבע כי התניית התיקון בגביית יתר התשלום ובמציאת הכתרים בצואה, לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. עוד נקבע, כי לא ניתן להטיל את מלוא החיוב על הרופא, משום שאין מדובר בהכרח בשאלת רשלנות רפואית, אלא באחריות לעבודה שבוצעה, ואשר לא הצליחה. נקבע כי המבקשת, אשר גבתה את התשלומים, ודרשה את הדרישות הכספיות מהמשיבה, היא האחראית לתקן כאשר תיקון שנעשה לא הצליח.
8. לפיכך, התביעה התקבלה ונפסק שעל המבקשת לשאת בהוצאות התיקון ועלות המומחה. יחד עם זאת, נפסק סכום קטן יחסית במישור עגמת הנפש, שכן יכולה הייתה המשיבה לפנות למרפאה אחרת כדי שהתיקון יתבצע, תוך זמן קצר.
9. במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור נטען כי החישוב של עלות התיקון נעשה באופן לא מדויק, בשים לב להצעת המחיר ואף לפסק הדין הקודם בפרשה. נטען שאין זה הוגן לדרוש מהמבקשת לשלם עבור התיקון של שיני המשיבה, כאשר המשיבה חייבת למבקשת סכום כסף גדול, למעלה מ-33,000 ₪. עוד נטען כי רופא השיניים שטיפל במשיבה היה רופא עצמאי, אשר שכר את שירותי המרפאה, ולפיכך לא הייתה הצדקה לחייב את המרפאה בגין כשלונותיו של הרופא.
10. דין הבקשה להידחות.
11. הכלל הוא שרשות ערעור על בית משפט לתביעות קטנות ניתנת במשורה ורק כאשר נמצא שיש טעות בולטת על פני פסק הדין או כאשר מוכח כי נגרם עיוות דין. על פי הפסיקה "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור" (רע''א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח (20/05/2015), ההדגשה במקור).
12. יש לדחות באופן חד משמעי את טענת המבקשת לפיה, האחריות כולה רובצת לפתחו של ד"ר קנדינו ז"ל. המבקשת בעצמה תבעה את המשיבה, בהליך הקודם ובהליך הנוכחי. מכאן, שהיא עצמה רואה את החוזה, כחוזה בינה לבין המשיבה. כך, שעליה לשאת גם באחריות לכשלון במתן השירות למשיבה.
13. אין לקבל את הטענה לפיה נוצר עוול, נוכח החוב הגדול של המשיבה כלפי המבקשת. ראשית, בהליך הקודם נפסק שהחוב אינו כה גדול, אלא פחות משליש מהנטען. שנית, אין סתירה בקיומם של חיובים כספיים הדדיים, אשר אפשר שיתקזזו, אך אינם משליכים על הערכת כל זכות כשלעצמה. טענת המבקשת, לפיה המשיבה פעלה בחוסר תום לב, בכל פרשת הכתרים שלכאורה נפלו, לא הוכחה.
14. תביעת המבקשת הוכחה לכאורה באמצעות חוות דעת מומחה. לא ניתנה חוות דעת נגדית ולמעשה, אין מחלוקת על עיקרן של העובדות. אין מחלוקת על עצם האחריות של המרפאה לכתרים שנפלו. יש להדגיש כי, במסגרת הבקשה, לא חזרה המבקשת על טענתה מכתב ההגנה לפיה אין אחריות של המרפאה לתקן את הגשרים, מכיוון שמדובר היה בהדבקה זמנית בלבד. למעשה, נראה כי טענה זו נזנחה כבר בדיון לפני בית המשפט לתביעות קטנות, כאשר נציג המבקשת טען כי המרפאה נכונה הייתה לבצע התיקון, אלא שהמבקשת לא באה לעשותו.
15. נמצא שהמחלוקת אינה על עצם האחריות, אלא על אופן חישוב ערכה הכלכלי. בית המשפט העריך את הסכום באופן משוער, על יסוד חוות דעת המומחה. המבקש חולק על כך, נוכח המחירים אשר נרשמו בהצעת הטיפול של המבקשת עצמה. אולם, שאלת אופן ביצוע החישוב המדויק אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. זאת, במיוחד בשים לב לחלוף הזמן, לכך שהתיקון ייעשה בפועל במרפאה אחרת אשר לה אולי מחירים אחרים, כי המחיר שהוצע בתכנית הטיפול המקורית הייתה במסגרת הצעה לתכנית מקיפה וכי פסק הדין מתבסס על חוות דעת מומחה שלא נסתרה.
16. נוכח כל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

העירבון יושב למפקידה.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ט, 04 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.