1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה (כב' השופט אמיר ויצנבליט) מיום 18/7/18 בת.ק. 63381-07-17 (להלן: "התיק קמא") ולפיו התקבלה בחלקה תביעת המשיבים נגד המבקשת לפיצוי בגין נזקי רטיבות שנגרמו לדירתם המצויה מתחת לדירת המבקשת.

2. המשיבים – התובעים (להלן גם: "מנצור") מתגוררים בקומת קרקע ברחוב החשמונאים 7 הרצליה ודירת המבקשת (להלן גם: "שוורץ") מצויה מעל דירתם.

בכתב התביעה נטען, כי החל מיום 23/3/16 החל טפטוף מים מתקרת המקלחת הראשית בדירת מנצור. הניסיון לאפשר לשרברב מטעם מנצור להיכנס לדירת שוורץ לא צלח. רק בחלוף כשבוע וחצי הזמינה שוורץ שרברב מטעמה. הוא החליף ברז במקלחת אך לא ביצע איטום ראוי.

התביעה נתמכה בחוות דעת שמאי ולפיה עלות התיקונים כולל מע"מ היא בסך 6,669 ₪.

בכתב ההגנה ביקשה שוורץ - המבקשת לדחות התביעה על הסף.

טענה כי אין קשר בין החלפת ברז המקלחת בביתה ביום 27/3/17 לטפטוף הנטען וכי הרטיבות בדירת מנצור נובעת מאירועים בדירתם ולא מטפטוף קצר בברז בביתה.

צוין הליך משפטי שבין הצדדים: ת.א. 41919-07-14 (להלן גם: "תביעת שוורץ") שנדון אף הוא בפני כב' השופט ויצנבליט. בעת הגשת כתב ההגנה טרם ניתן פסק דין בתביעת שוורץ.

3. בת.א. 41919-07-14 תביעת שוורץ נגד מנצור ניתן פסק דין ביום 18/1/18.

בפתח פסק הדין המשתרע על פני 35 עמודים נקבע, כי מדובר בתביעה חמישית או שישית במספר שמגישה שוורץ נגד מנצור. תביעה בין שכנים. פורטו בפסק הדין ההליכים הקודמים שיזמה שוורץ נגד מנצור החל משנת 1995. תביעתה של שוורץ נדחתה והיא חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

ערעור על פסק הדין תלוי ועומד במסגרת ע"א 24159-03-18.

4. בתיק קמא התקיימו שני דיונים לגופו של עניין:

ביום 5/3/18 נשמעו התובעים מנצור, הגב' שוורץ ובנה של הגב' שוורץ – מר שחר יוסי. בית משפט קמא החליט לקבוע דיון שבו יישמע השרברב מר אשר קוממי – השרברב שהוזמן על ידי הגב' שוורץ לבדוק את פשר הנזילה.

לאחר הדיון ביקשה הגב' שוורץ מכב' השופט ויצנבליט לפסול עצמו. בקשתה נדחתה ביום 2/4/18.

הדיון שהיה קבוע לחודש מאי 2018 נדחה על מנת לאפשר לגב' שוורץ לערער על החלטת הפסילה בבית המשפט העליון.

ערעורה של הגב' שוורץ נדחה ביום 4/7/18 על ידי כב' הנשיאה חיות במסגרת ע"א 4122/18.

לדיון שהתקיים ביום 16/7/18 לא התייצב בתחילה השרברב קוממי (מר מנצור שוחח עימו טלפונית וזה מסר לו כי התבלבל במועד הדיון). בית משפט צפה בסרטונים ותמונות שהוצגו על ידי מנצור.

הגב' שוורץ העידה ומשהתייצב באיחור מר קוממי לדיון הוא נחקר באופן יסודי. הוצגו חשבוניות בגין תיקונים שבוצעו .מפרוטוקול הדיון ניתן להיווכח כי מדובר בדיון ארוך יחסית ואמוציונלי.

5. פסק הדין:

נקבע לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות, כי נזילת המים מדירת שוורץ היא זו שגרמה לנזקים בדירת מנצור. זאת בין היתר על סמך סרטונים ועדותו של קוממי – השרברב שהוזמן על ידי שוורץ לביתה כאשר גילתה את נזקי הרטיבות בדירתה שלה והוא תמך בגרסתו של מנצור.

נקבע כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת כדי לקבל גרסתה של שוורץ ולפיה מקור הרטיבות הוא בבנייה בלתי חוקית של מנצור והגג שמעליה.

נבחנו טענות שוורץ בנוגע לסתירות העולות ממסמכי מנצור ונמצא כי אין בהן ממש.

באשר לסכום הנזק:

נקבע, כי יש לפצות בגין הנזק שנגרם בפועל לפי חשבוניות שצורפו בסך 5,400 ₪ (מוצג מ/4) וכן שכ"ט שמאי בסך 3,510 ₪ לפי קבלה שצורפה. סה"כ: סך 8,910 ₪ וכן הוצאות בסך 1,000 ₪.

6. בבקשת רשות הערעור אשר אינה עונה על דרישת התמציתיות לפי תקנה 403 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), מעלה המבקשת טענותיה נגד כב' השופט ויצנבליט המוגדר על ידה "שופט הבית" של משפחת מנצור.

מפרטת, מדוע לטעמה בית משפט קמא התעלם מהראיות שהיו לטובתה. מדוע אין לקבל את עדותו של קוממי ולפיה מקור הרטיבות בדירת מנצור הוא מדירתה.

נטען כי נעשה תיאום בין מנצור ובין קוממי בנוגע לגרסה שהועלתה.

נטען כי בית משפט קמא היה צריך לרשום הצעת פשרה שהועלתה בדיון לפרוטוקול.

(אציין בעניין זה, כי אין חובה לרשום הצעת פשרה ואין גם חובה לקבל הצעת פשרה שלא הבשילה להסכמה הדדית ואין בטענות אלו משום נימוק לקבלת רשות ערעור).

מתבקשת פסיקת הוצאות נגד מנצור, לרבות בעניין הוצאות הערעור שהוגש לנשיאת בית המשפט העליון בנוגע לבקשת הפסילה.

7. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה מהנימוקים כדלקמן:

א) טענות בנוגע לפסלות שופט אין מקומן בבקשת רשות הערעור על פסק הדין. ראה לעניין זה גם: רע"א 1520/18 אפרים דור נ' עיריית לוד(1/7/18) סעיף 3.

כב' הנשיאה חיות דחתה את ערעור המבקשת על החלטת בית משפט קמא שלא לפסול עצמו, ואין מקום לעסוק בעניין בהליך הנוכחי.

ב) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

ראה לעניין זה: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' נתנאל מור(9/8/18) סעיף 6, רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18/3/15) ורע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26/12/16).

ג) המקרה שלפנינו אינו נופל לגדר מי מהחריגים.

עסקינן במחלוקת עובדתית שהוכרעה על בסיס ממצאי עובדה ומהימנות, אשר ערכאת ערעור מתערבת בהם במקרים חריגים שאינם מתקיימים כאן, גם כאשר קיימת זכות ערעור ואין צורך לעבור "מחסום" נוסף של קבלת רשות ערעור.

וראה לעניין זה: ע"א 8419/13 פלוני נ' עיריית ירושלים, פסקה 13 (9.3.2015), ע"א 117/15 שגיא נ' מנהל רשות המסים, פסקה 10 (13.7.2016), ע"א 918/15 פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פסקה 11 (28.7.2016), ע"א 559/16 פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 10 (6.11.2016) וע"א 7863/16 גבריאל גורדו ואח' נ' מרדכי ימין ואח' (19.7.18).

ד) במקרה דנן, בחר בית משפט קמא להעדיף את גרסתם של מנצור שנתמכה בעדותו של השרברב קוממי ובסרטונים ותמונות על פני גרסתה של שוורץ.

אין בנמצא עילה המצדיקה התערבות חריגה של ערכאת ערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות המבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות.

8. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' אלול תשע"ח, 15 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.