בפניי תביעה כספית בגין נזק רכוש.

התובע הוא בעלים של רכב מסוג פיג'ו מ"ר 2977435, אשר ניזוק לדבריו בתאונה מיום 26.7.18 (להלן גם: "הרכב" ו- "התאונה", בהתאמה). טענת התובע היא, כי רכבו נפגע בתאונה, עת נהגה בו ביתו (להלן: "הנהגת"), ע"י אוטובוס שבבעלות הנתבעת, בו נהג הנתבע (להלן: "האוטובוס"). מכאן תביעתו לפיצוי בסך 3,848.50 ₪.

תלויה ועומדת תביעה מקבילה אשר הוגשה ע"י הנתבעת נגד הנהגת ומבטחתה, בתא"מ 48308-08-18 של בית משפט זה, בפני מותב אחר (להלן: "התיק המקביל"). בפתח הדיון שהתקיים בפניי, ולאחר שהבהרתי לתובע כי רצוי לטעמי כי התביעות ההדדיות תתבררנה יחד, ביקש התובע כי הדיון יתקיים בכל זאת, בנפרד. לא מצאתי לדחות את בקשתו.

יצוין כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, הרי עיון בכתב התביעה מושא התיק המקביל מלמד כי התאונה אירעה ביום 27.6.18. הסוגיה לא בוררה בפניי אך מצאתי כי היא נעדרת חשיבות לצורך הכרעתי, שכן אין מחלוקת בין הצדדים באשר למיקום התאונה וזהות הנהגים המעורבים בה.

אין חולק כי התאונה אירעה בצומת המתועד בתמונות נ/1- נ/3 (להלן: "הצומת").

נהגת רכב התובע העידה, כי ביום התאונה נסעה היא בכביש ובו שני נתיבים- הימני שבהם נועד לנסיעה ישר ואילו השמאלי- לפניה שמאלה בלבד [אין חולק כי נתיב נסיעת הנהגת בואכה הצומת הוא זה המתועד בתמונות נ/1, כמו גם נ/2 (תמונה תחתונה) ו- נ/3 (תמונה עליונה)]. לדבריה, פנתה היא שמאלה לעבר כביש שגם בו שני נתיבים. אגב פנייתה מן הכביש שמאלה בצומת, "באמצע" הפניה, נסע האוטובוס, אשר פנה אף הוא שמאלה, מימינה. התאונה אירעה לאחר שהאוטובוס סטה שמאלה לעבר נתיב נסיעתה ופגע בחלק הימני-קדמי של רכבה. הנהגת לא זכרה באיזה חלק נפגע האוטובוס בתאונה.

לדברי התובע, התמונות ת/2 משקפות את הנזק שנגרם לרכבו.

הנתבע, נהג האוטובוס, העיד כי ברחוב ממנו פנה שמאלה לצומת (זה המתועד בתחתית ומרכז התמונה נ/1) אין ומעולם לא היו שני נתיבים, אלא רק נתיב אחד. המדובר לדבריו ברחוב סמוך לתחנה המרכזית בלוד, בו הוא נוסע מזה כשני עשורים. עובר לתאונה, עמד האוטובוס ראשון בצומת כפי שמורה תמרור עצור. לדבריו, לא היה כל רכב מימינו או משמאלו. גם בכביש אליו פנה שמאלה בצומת אין שני נתיבים, אלא נתיב אחד, "פשוט יותר רחב". בשל משאית שעמדה משמאל לכביש (במקום המסומן ב- X ב- נ/1), ביצע הנתבע לדבריו את הפניה בקשת רחבה לימין. אגב הפניה, הגיחה הנהגת מימינו ופגעה עם רכבה באוטובוס, בחלקו המרכזי, בדלת תא המטען. לדבריו הנהגת ניסתה לעקוף את האוטובוס משמאל, קרי ברווח שבינו ולבין המשאית שעמדה.

במענה לשאלתי, הבהיר הנתבע כי בטרם הפניה שמאלה נסע ועצר באמצע הכביש המתועד בתמונה נ/1. במענה לשאלת התובע, לא אישר הנתבע כי התמונה ת/1 מתעדת את הצומת.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים מצאתי כי דין התביעה להידחות. להלן טעמיי.

סעיף 21 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 קובע את חובתו של כל עובר דרך להתנהג בזהירות ובאופן שלא יפריע לתנועה, יעכבנה או יסכן חיי אדם.

סעיף 47 (ד) לאותן תקנות קובע איסור על נוהג רכב לעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות, ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר.

בניגוד לנטען ע"י הנתבע, מצאתי כי התמונה ת/1 אכן מתעדת את הצומת, כפי טענת התובע. אפשר והנתבע שגה בשל זווית הצילום ובשל כך שהתמונה אינה צבעונית כפי האחרות שהוגשו. מכל מקום, עיון בכלל התמונות מעלה בנקל כי התמונה ת/1 צולמה מזווית הפוכה לזווית שבה צולמה התמונה נ/1, ובמועד שונה. בחלקה הימני של התמונה ת/1 ניתן להבחין בכביש בו אירעה התאונה. עיון בתמונות נ/2 (למעלה) ו- נ/3 (למטה) אינו מותיר כל ספק בדבר, אגב השוואה ל- ת/1.

עיון בתמונות כולן מעלה כי הכבישים המדוברים נעדרי כל סימון נתיבים- קרי, לא קיימת בהם חלוקה לנתיבים. הכביש ממנו פנו הרכבים שמאלה רחב דיו באופן המאפשר בפועל, ככל הנראה, מעבר בו זמני של שני רכבים. לכאורה כך הדבר גם באשר לכביש אליו פנו הרכבים שמאלה. עם זאת, עיון בתמונה נ/3 (למעלה) מלמד כי בעת שאוטובוס נוסע באותו כביש, הרי בשל רוחבו, ספק אם יכול רכב נוסף לנסוע במקביל אליו, בו זמנית. בכל מקרה אין המדובר בשני נתיבים ברורים ומסומנים.

הנתבע העיד כי אורך האוטובוס כ- 14 מטרים. אין חולק כי רכב התובע נסע משמאלו בעת העקיפה. אני מקבל כמהימנה את עדות הנתבע לפיה בעת שעמד בעצור בטרם הפניה שמאלה, לא היה כל רכב משמאלו. אף הנהגת לא טענה היפוכו של דבר.

הנהגת לא זכרה או לא ידעה היכן נפגע האוטובוס. הטענה לפיה הוא נפגע במרכזו משמאל, בדלת תא המטען- לא נסתרה. משכך, ה"אימפקט" בין מיקום זה לכנף ימין של רכב התובע מתיישב על פי הגיונם של דברים עם גרסת הנתבע ואינו מתיישב עם גרסת הנהגת, אותה אני מוצא לדחות. טענת הנהגת לפיה בעת שהאוטובוס ביצע פניה שמאלה (- בהכרח ע"י יצירת קשת- ולפי הנתבע אף קשת רחבה), פגע ברכבה באופן המתואר אינה סבירה בעיניי. הדעת נותנת כי דווקא מרכז האוטובוס הוא שיהא המרוחק יותר, לימין, מרכב התובעת. לאור האמור לא הוכח בפניי כי נפל דופי באופן נהיגת הנתבע.

מידת אשמתה, אם בכלל, של הנהגת תתברר בהליך המקביל.

לאור כל האמור, לא עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו כנדרש בהליך אזרחי לשם הוכחת תביעתו ומשכך דינה להידחות.

התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך 500 ₪. הסך האמור ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התמונות הצבעוניות אשר הוגשו ע"י הצדדים יושבו לחזקתם ע"י המזכירות, לאחר סריקתם ב"נט המשפט" וזאת עד לא יאוחר מיום 27.12.18. ככל שמי מהצדדים לא יבקש לקבל מן המזכירות את המוצגים אותם הגיש, יושמדו הם.

ניתן לבקש רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי- מרכז, תוך 15 יום.

המזכירות תיידע את הצדדים.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ט, 02 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.