עניינה של התובענה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 20.11.17, בה היו מעורבים רכב התובעת (אוטובוס) ורכב מבוטחת הנתבעת (פרטי).

בדיון שהתקיים לפניי, ביום 25.11.19, שמעתי את עדויות הנהגים, עיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו ע"י הצדדים ובתמונות שצולמו במקום האירוע.

מן העדויות עולה, כי אין חולק, שבכיוון נסיעת האוטובוס הוצב תמרור "עצור" לפני כניסתו לצומת ושזכות הקדימה הייתה נתונה לנהגת הנתבעת שהגיעה מימינו.

לטענת נהג התובעת, כאשר הגיע אל הצומת, נשמע להוראות תמרור ה"עצור", עצר את האוטובוס והחל שוב בנסיעתו, בפניה שמאלה, רק לאחר שהצומת היה פנוי מכלי רכב. לטענתו, רכב הנתבעת הגיע מימין במהירות, בעת שהאוטובוס היה כבר בתוך הצומת ונהגת הנתבעת ניסתה לעקוף את האוטובוס מימין, וכך פגעה עם דופן שמאל של רכבה בפינה ימנית קדמית של האוטובוס. יחד עם זאת, לדברי נהג התובעת כלל לא הבחין ברכב הנתבעת עד לרגע הפגיעה.

עד התובעת הציג תמונות שצילם במקום התאונה, וציין כי היה בידיו גם סרטון שצולם במצלמה המותקנת באוטובוס, וכי העבירו לתובעת, אך אינו יודע מה נעשה בו. עד התובעת הפנה לכך שבתמונות נראה רכב הנתבעת כשחלקו הקדמי על מדרכה וטען שבניסיונה לעקוף את האוטובוס, עלתה נהגת הנתבעת בנסיעה על המדרכה מצד ימין של הדרך.

ב"כ התובעת ציינה, כי בעטיה של תקלה, הסרטון שהועבר באמצעות דוא"ל נמחק.

מנגד, העידה נהגת הנתבעת, שנסעה ישר בנתיב נסיעתה ובעת שחצתה את הצומת, נסע רכב התובעת משמאלה, אל תוך הצומת, ופגע בדופן שמאל של רכבה, בחלקה האחורי. עוד טענה, כי כאשר הבחינה באוטובוס, בעת שהחל להיכנס אל הצומת, ניסתה לסטות מעט ימינה, אך לא הצליחה למנוע את התאונה.

ב"כ התובעת, בטיעוניה, ביקשה שבית המשפט ילמד ממיקום רכב הנתבעת על המדרכה, כי נהגת הנתבעת עלתה בנסיעה על המדרכה כדי לעוקפו, כפי גרסת נהג התובעת, ואולם לטעמי מיקומו של הרכב יכול להתיישב גם עם גרסת נהגת הנתבעת לפיה סטתה ימינה כדי "לברוח" מהאוטובוס, בעת שהבחינה בו ועל מנת לנסות ולהימנע מפגיעה. לכן אני סבורה, כי אין בתמונות בכדי לחזק גרסה אחת על פני רעותה.

מסקנתי לאחר שמיעת הראיות היא, כי נהגת הנתבעת נסעה ישר בנתיבה בעת שנתונה לה זכות הקדימה, בעוד שנהג התובעת נכנס לצומת מבלי להבחין ברכב הנתבעת, מבלי ליתן זכות קדימה ובניגוד להוראות התמרור, ועל כן עיקר האחריות לתאונה רובצת לפתחו. יחד עם זאת, הואיל ועלה מעדות נהגת הנתבעת כי לא האטה את מהירות רכבה בעת כניסתה אל הצומת ובהתאם להלכת חנחן (ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט(2), 341), אני מוצאת לייחס לה אחריות חלקית, בשיעור של 20% להתרחשות התאונה, שכן בהתאם להלכה:

"על הנהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר, אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור 'עצור' המצוי ברחוב החוצה את דרכו, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להיכנס לצומת מבלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חופשית לפניו ואין סכנה של היתקלות ברכב אחר המצוי בצומת או הנכנס לתוכו באותו זמן" (שם, עמ' 343).

בהתאם למסקנתי האמורה, אני קובעת כי האחריות לתאונה נחלקת בין נהג התובעת – בשיעור של 80%, לבין נהגת הנתבעת – בשיעור של 20%.

לעניין הנזק, צורפו אסמכתאות מתאימות למעט לעניין ימי עמידה ולא הוצגה כל ראיה לסתור ועל כן אני קובעת, כי עלה בידי התובעת להוכיח את רכיבי הנזק הישיר (נזק לרכב, ירידת ערך ושכ"ט שמאי), בסך כולל של 10,703 ש"ח.

סוף דבר:

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,141 ₪, בצירוף אגרת בית משפט בסך של 374, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪, וכן שכר עד התובעת כפי שנפסק בפרוטוקול. סכומים אלו ישאו בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ט חשוון תש"פ, 27 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.